דע מאין באת ולאן אתה הולך לפני מספר ימים, גילתה ידידה שלי שתחיה, שהיא למעשה נסיכה ומוצאה ממורשת מכובדת מאוד (לא שהיה לי ספק בכך, הריני מכירה אותה מזה זמן…) וכי שורשיה מגיעים עד לרבי משולם פייש לאווי מטאהש (נולד בשנת תקפ"א היא שנת 1821 למניינם), שייסד את שושלת חסידות טאהש. אחת מבנותיו, דבורה, נישאה [...]
הרהורים על טקס יום השואה כשהיינו ילדים, כיתות א-ב, היינו עומדים בחצר בית הספר יחד עם יתר הכיתות ולא ממש מבינים על מה זו לנו. היתה זו התקופה בה ניצולי השואה (וביניהם הורַי) שתקו ולא דיברו על מה שהיה שם. כל המורים והמורות, למעט המורה לחקלאות, היו "משם" וגם הם לא השכילו אותנו בסיפוריהם האישיים. [...]
יישר כוח למי שעיצבה פעם קראו לזה "אפליה מתקנת", עד שהבינו שהמלה "אפליה" אינה טובה ואין לה תסמיך (הקשר, אסוציאציה) חיובי. החליטו על "העדפה". בהחלט עדיף, אם כי אני מעדיפה חינוך מהיסוד. כשזה התחיל, גם אם חרקו שיניים, היו צריכים לבצע וכך תוקנו כמה תיקונים נכונים, אך ממש לא מספיקים. כמה נשים יש לנו בממשלה? [...]
זכרון ילדוּת "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ" (ויקרא, י"ט 23) טור פספוסות וּפספוסים משתרך אחר הגננת בקולות מתרוננים. במאסף, העוזרת שלה. בִּימִיננו את חפירה קטן ובשמאלנו דלי עם שתיל בתוכו. צועדות/ים ברחובות גבעתיים לעבר גבעת קוזלובסקי, בימי טרום מצפה הכוכבים. נחילי ילדודס מגנים נוספים נאספים מכל עבר. הגננת: "ילדים! כולנו נחפור עכשו גומה! [...]
והיכן הם הנעדרים כולם? 16 באוקטובר 1986. החדשות במבט מספרות על תקיפת מטוסי חיל האויר בלבנון ומביאות תמונות מהשטח, כיצד מחלצים את הטייס. לנווט אין זכר. מה קרה שם, אני שואלת את עצמי בתדהמה, האם הטייס חשוב יותר מן הנווט? למה אי אפשר היה לחלץ את שניהם? שנים עוברות. רבות. אין סימן חיים, פתאום יש [...]
נפש יהודיה הומיה "אני מצטער", הוא אומר לי בפנים רציניות, "אבל עם כל הכבוד, אני לא מצליח להתחבר לאבל הזה. אני לא איבדתי אף אחד." "לא עמדת דום?" אני שואלת בקול הבוקע מנפש סוערת. "עמדתי. כולם עמדו, אז לא יכולתי שלא, אבל לא הרגשתי כלום." מבטו אפילו לא חומק ממני. אני משתדלת ליצב את פני [...]
רובנו חי איכשהו, בלי לתת את הדעת על העובדה המצערת שיש בקרבנו כאלו שחייהן אינם חיים, אשר מבקשות את נפשן לא להוסיף לחיות יותר, נשים החשות שאינן מסוגלות עוד, אך ממשיכות בכל זאת למען הילדים. רובנו עובר את החיים ללא מחשבה על הזולת הרחוק, זו שמביך לחשוב עליה, כי זה עושה לנו לא נעים, מפר [...]
הפעלה פעילה: נא צפו קודם כל בוידאו שבקישור הבא http://www.youtube.com/watch?v=_4dksiRW-Yg&feature=player_embedded נתקלתי בזאת אצל אחד מחברי האמיתיים בפייסבוק ומצאתי לנכון לשתף גם בעמוד שלי שם, משום שדבריה בנושא בו דיברה הגברת מצאו חן בעיני ונראו לי שפויים, הגיוניים וחכמים. חבר אמיתי נוסף ראה את הוידאו אצלי ומצא לנכון אף הוא להעלותו בעמודו. כך עובדים הדברים בפייסבוק [...]
מאת שרון הר פז
|
תגים הסברה ישראלית, יהודים, ימין, ישראלים, מלאני פיליפס, עיתונות עולמית, פוליטיקה, פלשתינאים, רדיקליות, שמאל, תקשורת בין אנשים
|
פַספוס חוזר מן הגנון, שפתיו נוטפות שיר הלל לאִמו לכבוד יום המשפחה. הגננת טרחה והכינה ועמלה לפאר ולרומם את תחושת השייכות למשפחה והינוקא מחרה-מחזיק אחריה. פעם זה היה "אמא יש רק אחת" ועם השנים וההתפכחות למציאות – גילינו שלמשפחה פנים מגוונות וכי צורות שונות לה ולא תמיד לטעמו של מאן דהוא, בעיקר לא של החרדי, [...]
שלשום הגיע אלי בדוא"ל מאמרו המרתק של פרופסור עוז אלמוג והריני מביאה אותו כלשונו, ברשותו של מחברו. החיוך של ארז טל עוז אלמוג לארז טל יש חיוך תמידי שמרוח לו על הפנים, כמו ניתוח פלסטי. עם השיער הקצוץ הוא מזכיר לעתים את האיקון של סמיילי. אבל סמיילי היה סמל התום, ואילו החיוך של טל הוא [...]
