מצבים של נוֹכְרוּת "גר הייתי בארץ נכריה" (שמות ב', כ"ב; י"ח, ג') בשנת 1997 יצא לי להיות נוכחת בפגישת עבודה בארגון לסבי במרכז תל-אביב. להן היה ברור מלכתחילה שאני לסבית ואילו אני בכלל לא ידעתי אז שאני כזו. אחת מהן, שמן הסתם מצאתי חן בעיניה (וכי יכול להיות אחרת?), חזרה ושנתה באוזני שאני לסבית לטנטית. [...]
אחת ליומיים בערך אני חוטפת את הדכאון של החיים שלי בגלל מה שקורה פה (אלימות, טייקונים, גנבות, מעילות וכיוצא באלה מרעין בישין שלצערנו כולנו מכירות) ורוצה לשים קץ לכל זה. כמה אפשר לסבול? בשביל מה להתענות? אם אהיה כאן ואם לאו – מאי נפקא מינה? מישהי פחות, למי זה ישנה? איך פתח הנזיר עם הפרארי [...]
מאת שרון הר פז
|
תגים אלימות, ארץ נהדרת, חברה חולה, טייקונים, ליכוד, מופז, ממשלת ישראל, מרעין בישין, נתניהו, קדימה, קואליציה
|
הכי קל להאשים את התקשורת [הערה 1] (קישור 1) כשאתה אפס שאינו עושה את עבודתך נאמנה, אלא נאחז בכסאך ודואג לטובתך האישית והמשפחתית ולזו של חבריך ומקורביך, אך לא למי שאתה אמור לשרת – את הציבור [הערה 2] (קישור 1). כשאין אתה מתנסה וחוֹוֶה את שעובר על עַמך, איך תוכל להבין את צרכיו ולפעול לסיפוקם? מה יכול לדעת [...]
ב-כ' בתשרי התשע"ב (18 באוקטובר 2011), ישבנו כולנו מאוחדות ודומעות באחד הרגעים המרגשים של חיינו כאומה. מרותקות למסך המחשב משעת שחרית, לא הסטנו ממנו את עינינו כדי לא להחמיץ את משק כנפי ההסטוריה. מציאות חיה ששום דמיון לא יוכל לה. גלעד חזר חי. עת עטה הליל, המצלמות עוקבות עדיין אחר המתרחש סביב הבית אליו הגיע [...]
אחריות. לקחת אחריות. מה המשמעות של המלים הללו לנו? ואם ניקח את זה הלאה: איזו אחריות יש לנו בכלל? הפילוסופיה האישית שלי אומרת דבר ואולי אף את היפוכו: מחד גיסא, אנו נמצאות/ים כאן, עלי אדמות ובגלגול מסוים, כי יש לנו תפקיד למלא, גם אם הוא אינו ידוע לנו. לפי הגיסא השניה, אנו נמצאות/ים כאן בצורה [...]
על מהפכת הטלפון הביתי של נטויז'ן המשגעת את הלקוחות © משה בלולו המוכשר מי שארכאולוגיה אינה תחום שמעניין אותה – מוזמנת לדלג על הרשומה הזו. מודה – אני חפרנית מדופלמת שאינה נלאית עד שהדברים מתישרים לשביעות רצון כולנו. הכי קל זה לשים דאודורנט ולהרים ידיים, אך זה לא הקטע שלי. כלומר, אני בהחלט משתמשת בדאודורנט, [...]
הקיץ נשף רוחות קדים, מְאכֵּל, נוגס כל דבר בדרכו, ממאן לאפשר לסתו להגיע. הלחות התישה את הכל – את העלים הכמֵשים, את הכבישים העמוסים לעייפה, את בני האדם המותקפים מכל צדדיהם. החיים לא היטיבו עם אף אחד, גם לא עם אף אחת. היאוש אחז בכולנו. מין מבוי סתום חסם אותנו, מדכא עד עפר. באח הגדול [...]
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150618485413776&set=a.240160218775.177077.586338775&type=3&theater התגובות שם מעניינות ישנן תופעות, שכאשר אנו נתקלות בהן, איננו יודעות אם לצחוק או לבכות וגם לא להפך: אם לבכות או לצחוק. אדם מן הישוב, שאינו שייך לקהילה הגאה, עומד משתאה מול התמונה המעוותת הזו ותוהה כמה מפגר יכול מפרסם להיות. עד כמה אפשר לרדת לזנות כדי להתחנף לקהל מסוים? האדם הזה מן הישוב [...]
להלן פנייה שקיבלתי לפני יומיים: שרון שלום רב, שמי ____ מחברת ______ העוסקת בניהול נכסים דיגיטליים באינטרנט. זיהינו את הבלוג שלך כבלוג בעל קהל קוראים נאמן ומשמעותי [אני תוהה עד כמה יכול בלוג להיות משמעותי עם 3 עוקבות/ים...] והיינו רוצים ליצור איתך קשר על מנת להזמינך לסקר נושא משמעותי בעל חשיבות כלכלית, צרכנית וחברתית שאנו [...]
מיעוט קיצוני – עפר לפיכם! זו אינה דרך התורה! "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג' י"ז) המפגש הראשון שלנו, הילדוֹת הרכות בשנים, עם אפליה, של מבנה משפחתי מעוות, מתרחש, כמובן, במשפחה שלנו, כשאחינו זוכים לצ'ופרים ואנו נשלחות לנקות אחריהם. אנחנו מחויבות ללבוש חצאיות ולאסוף את השיער בקוקיות ואילו הבנים מתלבשים בחופשיות, גם [...]
