א' דראש השנה ה'תשפ"א A Rosh Hashana 5781

חוה אלברשטיין – לכל איש יש שם [מלים]

Chava Alberstein – Each person has a Name

הדברים הללו תופסים אותנו בלתי מוכנות, גם אם ידענו שזה עומד לקרות, אבל בכל זאת קיוינו לבשורות טובות, לא לזו שהגיעה.

These things catch us unprepared, even if we knew it was going to happen, but we still hoped for good news, not the one that came.

להתעורר לבוקר שבו הודיעו על פטירתה של האשה הדגולה, שופטת בית המשפט העליון בארה"ב, רות ביידר גינסבורג, לא היה קל. ידענו שהיא מתמודדת עם מחלה קשה, אך גם ידענו שהיא לוחמת וקיוינו שהיא תצא גם מזה כפי שהצליחה להתגבר על מכשולים אחרים בחייה. התבדינו. מותה הוא מכה קשה לדמוקרטיה ולא רק במדינתה, אלא בכל העולם. אני מקוה מאוד שהמורשת שלה תישאר ותונחל הלאה.

Waking up to the morning of the announcement of the death of the great woman, U.S. Supreme Court Justice Ruth Bader Ginsburg, was not easy. We knew she was coping with a serious illness, but we also knew she was a fighter and we hoped she would get out of it as well as she managed to overcome other obstacles in her life. We were proven wrong. Her death is a severe knockout to democracy and not only in her country, but in the whole world. I very much hope that her legacy will remain and be passed on.

רות ביידר גינסבורג: "אני שופטת שהתחנכה להתגאות ביהדותה"

רבות הספידו לה. בחרתי להעלות בעמוד שלי בפייסבוק את זה של ראש ממשלת ניו זילנד, תיבדל לחיים ארוכים וטובים, שהתיחסותה לפטירתה של השופטת הדגולה בהחלט ראויה לציון, כי אין זה דבר של מה בכך. מהדורות חדשות נפתחו עם הידיעה על פטירתה. היום הזה היה רובו ככולו רות ביידר גינסבורג ובצדק רב. מעטות הן הנשים בעולמנו המצליחות להשפיע לטובה על חיינו וצריך להעלותן על נס. הן בבחינת עמוד האש ההולך לפני המחנה. הלואי והשמוקים המנהיגים אותנו היו יודעים להעריך את מה שהיא מיצגת ופועלים לפי מורשתה. הלואי! העולם שלנו היה אז הרבה יותר טוב.

Many eulogized her. I chose to upload on my Facebook page that of the Prime Minister of New Zealand, may she live a long and good life, whose statement about the death of the great judge is certainly remarkable, because it is no small thing. Newscasts opened with the news of her passing. This day was mostly Ruth Bader Ginsburg and rightly so. Few women in our world are able to have a positive impact on our lives, and we need to praise them for that. They are like the pillar of fire that goes in front of the people. I wish the shmucks leading us would know how to appreciate what she represents, and act according her legacy. I wish! Our world would be much better then.

רות ביידר גינסבורג: חיי בבית המשפט העליון

Ruth Bader Ginsburg: My life on the Supreme Court

א' דראש השנה ה'תשפ"א. יום של אבל והרהורים על מה אנו, בנות ובני האדם, שוים. מה תפקידנו בעולם הזה, כי כולנו הרי לא נחיה לנצח, כולנו הרי הולכים למקום אחד, כולנו מפנים מקום לבאים אחרינו. קשה לעכל, אך אלה החיים. מה שעוד יותר קשה לעכל זה, איך הרעים עושים את מה שהם עושים. האם הם חושבים שהם יחיו לנצח? הרי גם הם ילכו בדרך כל בשר – ורצוי הכי מוקדם שאפשר. ראש השנה הזה יזכר אצלי כציון פטירתה של האשה הדגולה הזו, משכמה ומעלה, שלחמה למען הצדק לכל, בלי שום הבדל שהוא. יהי זכרה ברוך!

A Rosh Hashana 5781. A day of mourning and reflection on what worth have we, wumans and humans. What is our role in this world, as we will not all live forever, we all go to one place, we all make room for those who come after us. Hard to digest, but this is life. What's even harder to digest is, how do the bad guys do what they do. Do they think they will live forever? After all, they too will go the way of all the earth – and preferably as soon as possible. This Rosh Hashanah will be remembered by me as commemorating the passing of this great woman, way ahead above the crowd, who fought for justice for all, indiscriminately whatsoever, may her memory be blessed!

זלדה – לכל איש יש שם

Zelda – Each person has a Name

במשפט אחד:

אך סמלי שהאשה היהודיה הדגולה הזו הלכה לעולמה בערב ראש השנה שלנו. נוחי בשלום על משכבך, לוחמת צדק דגולה.

In one sentence:

It is symbolic that this great Jewish woman passed away on the eve of our New Year. Rest in peace, great warrior of justice.

ערב ראש השנה ה'תשפ"א Eve of Rosh Hashana 5781

החבובות – שנה טובה

The Muppets – Shanah Tova (Happy New Year)

השנה הזו עברה עלי ביעף, ממש במהירות. חצי ממנה אני בקושי זוכרת, ממש איבדתי את עקבותיה.

This year has flown by for me, really fast. Half of it I can barely remember, I literally lost track of it.

הצצתי ברשימת המשאלות שלי אותה העליתי לפני שנה. אף אחת מהן לא התגשמה לי. אני יכולה רק לקוות שהן תואלנה להתגשם לי בשנה הקרובה. הלואי! בנוסף, אני מקוה ומיחלת שימצא חיסון לקורונה.

I took a look at my wish list that I uploaded a year ago. None of them came true for me. I can only hope that they will be fulfilled for me in the coming year. I wish! In addition, I hope and wish a vaccine for the Corona will be found.

בשנה שעברה כעת חיה, לא העליתי בדמיוני, כמו גם אף אחת אחרת, שחצי שנה לאחר שזו תתחיל, יתרחש מאורע בקנה מידה עולמי ונמצא את עצמנו במצב הקשה בו אנו נתונות. חיינו השתנו מהקצה אל הקצה. כל הרעות החולות שלא רצינו שתקרינה, התרגשו עלינו. גם קיבלנו את המושחת עם שלושה כתבי האישום וגם הקורונה הגיעה עלינו להציק לנו ולשנות את אורחות חיינו. ומהערב, אנחנו בסגר לשלושה שבועות – בכל חגי תשרי.

Last year at this time, I didn't imagine, like anyone else, that half a year after it starts, an event on a global scale will take place and we will find ourselves in the difficult situation we are in. Our lives have turned upside down. All the deep troubles we didn't want to happen, occurred. We also got the corrupt with the three indictments and also the Corona came on us to harass us and change our lifestyles. And from tonight, we are in lockdown for three weeks – on all Tishrei holidays.

ערב ראש השנה ה'תשפ"א. אין כינוסים משפחתיים, אין ארוחת חג, אין אוירה חגיגית, אין אופק, אין כלום. אי אפשר לדעת גם מה יהיה אחרי הסגר, אילו צעדים ינקטו נגדנו בידי הממשלה הארורה הזו שמפקירה את אזרחיה. אין בטחון כלכלי. בחדשות בטלויזיה מראים מדי פעם, פה ושם, משפחה זו או אחרת שאין לה מה לאכול, משפחה שילדיה הקטינים צריכים לצאת לעבוד (אם בכלל ימצאו עבודה) כדי לפרנס, כדי לשים כמה פרוסות לחם וקצת חלב על השולחן. הלב יוצא אל המשפחות הללו, שרובן אינן יכולות לשלם את שכר הדירה ומוצאות את עצמן זרוקות ברחובות. יחד עם זאת, מה כבר אפשר לעשות כשיש לנו כמליון מובטלים? למי לעזור קודם?

On the eve of Rosh Hashanah 5781. There are no family gatherings, no festive meal, no joyful atmosphere, no horizon, nothing. It is also impossible to know what will happen after the lockdown, what steps will be taken against us by this damned government that abandons its citizens. The TV news occasionally shows, here and there, this or that family who has nothing to eat, a family whose minor children have to go to work (if they can find work at all) in order to support them, to put a few slices of bread and some milk on the table. The heart goes out to these families, most of whom can't pay the rent and find themselves dumped in the streets. However, what can already be done when we have about a million unemployed? Who should we help first?

אילנית – בשנה הבאה

Ilanit – BaShana Habaha (Next Year)

במשפט אחד:

הלואי שהשנה הקרבה ובאה תהיה טובה לנו, נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות, כדברי השיר.

In one sentence:

I wish the coming year would be good for us, we will sit on the balcony and count migratory birds, as the song above says.

הרוח תישא אותנו The Wind will Carry Us

Noir Désir – Le Vent Nous Portera

הימים קשים, רוחות רעות מנשבות. לאן הן תישאנה אותנו?

The days are hard, winds of evil are raging. Where will they take us?

מחר ערב ראש השנה. ממחר גם יוטל עלינו סגר למשך שלושה שבועות, אין יוצא ואין בא. אנחנו מנסות להבין את ההוראות המטומטמות וחסרות ההגיון לגבי הסגר הזה ובאמת – מיטב המוחות מנסות את כל כוח מחשבתן ואין הן מבינות (כי בלתי אפשרי להבין) מה ההגיון בסגר הזה, מלבד התרגיל של אפסיהו גנביהו להגביל את החופש של האזרחיות והאזרחים. כך מתחילה דיקטטורה!

Tomorrow is the Jewish New Year's Eve. From tomorrow we will also have a lockdown for three weeks, there is no going out and no coming in. We try to understand the stupid and irrational instructions about this lockdown, and really – the best minds are trying all their power of thought and they don't understand (because it is impossible to get it) what the logic of this lockdown is, other than the Zeroyahu Thiefiyahu's trick to restrict the freedom of the citizens. This is how a dictatorship begins!

המציאות היא שהדיקטטורה כבר החלה והאפס המושחת עם שלושת כתבי האישום פועל בלי לשתף אף אחד בכל החלטה שהוא מחליט. הכנסת הפכה מזמן לחותמת הגומי של גחמותיו. הכנסת, במקום לפעול למען ריסון השתוללותו ושמירה על הדמוקרטיה, שלא לדבר על האזרחים – אינה עושה דבר כדי להוציא אותו לנבצרות. אני מקוה בכל לבי שהמפגינים המתמידים בנחישותם להורידו מכסאו ושבכל זאת שומרי הסף, כמו היועץ המשפטי, יבינו סוף-סוף לאן המושחת וממשלתו המושחתת לוקחים אותנו. אני מקוה שהם יתעשתו ויעצרו את הסחף הזה, כי אחרת אנחנו ניפול לתהום והמדינה היהודית תבלע בין שאר המדינות פה, במזרח התיכון.

The reality is that the dictatorship has already begun and the corrupt zero with the three indictments is operating without sharing anyone with any decision he makes. The Knesset has long been the rubber stamp of his whims. The Knesset, instead of working for the restraint of his wildness and protect our democracy, not to mention the citizens, is doing nothing to declare him incapacity of doing his job. I sincerely hope that the protesters who persist in their determination to get him down of his chair, and that the gatekeepers, like the Attorney General, will finally understand where the corrupt and his corrupt government are taking us. I hope they will already come to their senses and stop this drift, because otherwise we will fall into the abyss, and the Jewish state will be swallowed up among the other countries here, in the Middle East.

סקורפיונס – רוח של שינוי

Scorpions – Wind of Change

במשפט אחד:

מחר ראש השנה שלנו. אוירה חגיגית אין פה. הלואי ונצליח להביא לשינוי ונעיף את המושחת מעלינו כדי לכונן מדינה של טוהר המידות ואהבת הזולת ללא אפליה בינינו.

In one sentence:

Tomorrow is our Rosh Hashanah. There is no festive atmosphere here. I wish we could bring a change and throw the corrupt away from us in order to establish a state of morality, integrity and love for others without discrimination between us.

הקופונים אזלו The Coupons Ran Out

קונה בעצמי (התמונה לא מהיום. השארתי את הסלולרי בבית כדי למנוע מעקב)   Buying by myself (the photo is not from today. I left my cell phone at home to avoid tracking)

שוב בהלת קניות. שוב בלגן, כאוס וכל המלים הנרדפות. שוב הממשלה המושחתת הכושלת שמטילה עלינו סגר משום שלא הכינה תוכנית ראויה להתמודדות עם הקורונה והשלכותיה.

Shopping frenzy again. Again, a mess, chaos and all the synonyms. Once again, the corrupt failed government that impose lockdown on us because it has not prepared a proper plan to deal with the Corona and its consequences.

שוב אי אפשר להשיג משלוחים לימים הקרובים, רק לשבוע הבא, שמתחיל ביום שני, אחרי ראש השנה. הכל מן הסתם קונים מכל הבא ליד, העיקר להצטייד, גם אם זה בפריטים שהם לא ממש צריכים. כמה חבילות נייר טואלט צריכים כבר? אבל שיהיה, אם בכלל אפשר להשיג עוד, זה הרי לא רוצה לאכול, אז יאלה. מה אכפת שלאחרים אין ויחסר להם?

It is no longer possible to get deliveries for the next few days, only for next week, which starts on Monday, after Rosh Hashanah. All probably are buying whatever is available, the main thing is to stock up, even if with items they don't really need. How many packs of toilet paper are needed? But whatever, if you can get more, it does not want to eat, so come on. What does it matter that others don't have and will lack?

מה שכן, אקונומיקה יש ובכמויות. יש גם קופון אישי ומבצע – העיקר שתקני כמה שיותר. קניתי שני מיכלים. האתר מעודד לקנות יותר. בדקתי: אפשר לקנות גם עשרה מיכלים. אולי כדאי לקנות מאה במבצע הזה ולמכור ביוקר הלאה? אפשר לעשות מזה כסף טוב, לא? גם אם זה במרמה ולא ביושר. אני בטוחה שיהיו כאלה שינצלו את זה.

However, there is bleach and in quantities. There is also a personal coupon and on sale – the main thing is that you buy as more as possible. I bought two containers. The site encourages buying more. I checked: you can also buy ten containers. Maybe you should buy a hundred in this sale and sell at a high price? You can make good money out of it, can't you? Even if it is by deception and not honestly. I'm sure there will be some who will take advantage of it.

היו כמה קופונים שתוקפם פג בעוד יומיים. מסתבר, שאם את קונה היום, אין זה אומר שאת יכולה לשריין אותם לזמן המשלוח, אז מה עשינו בזאת? אם אני מזמינה היום ומקבלת את המשלוח בעוד חמישה ימים, אחרי שפג תוקפם, אז מה שוה לי להזמין אם יחייבו אותי במחיר המלא? איני מבינה את אחיזת העיניים הזו ולמה אי אפשר לצפות מהשופרסל לפעול ביושר ולא להטעות את הקונות. אני אמנם בגיל בשל, אך שמחה לבשר שצלילות דעתי עדיין איתי ובעיקר החסכנות הפולנית שגורמת לי לבדוק היטב לפני כל קניה וגם אחריה. לדוגמא, אם אני קונה בסופר בעצמי, לא דרך משלוח, ואין קופה עצמית שאני מעדיפה, אלא עלי לעבור אצל הקופאית, אני בודקת את החשבון בקפידה ולא משנה מה אורכו. אני בהחלט אעמוד בנחישות בצד עוד כמה דקות כדי לבדוק שאכן המבצעים שהובטחו אכן הוקלדו כהלכה. אין סיכוי שאבוא הביתה ורק שם אבדוק את החשבון, כי אז אין גם סיכוי שאוכל לבקש את תיקון החשבון. פעם אחת זה קרה לי, לפני שנים מאוד מאוד מאוד רבות, וזה לא יקרה יותר כל עוד דעתי צלולה ומתפקדת.

There were some coupons that expired in two days. It turns out that if you buy today, it does not mean that you can reserve them for the time of delivery, so what's the point? If I order today and receive the delivery in five days, after they expire, then what is it worth for me to order if they charge me the full price? I don't understand this deception and why one cannot expect Shufersal to act honestly and not mislead buyers. Although I'm at a ripe age, I'm happy to announce that my lucidity is still with me, and especially the Polish thrift that makes me check carefully before and after every purchase. For example, if I buy at the supermarket myself, not through delivery, and there is no self-checkout which I prefer, but I have to go through the cashier, I check the bill carefully no matter how long it is. I will definitely stand firmly aside for a few more minutes to check that the promised sales have indeed been typed in correctly. There is no chance that I will come home and only there will I check the bill, because then there is also no chance that I can request the correction of the bill. It happened to me once, very very very many years ago, and it will not happen again as long as my mind is clear and functional.

במשפט אחד:

הקופונים אזלו, ביטלתי את הקניה כולה והלכתי לקנות בפוליצר.

In one sentence:

The coupons ran out, I cancelled the entire purchase and I went shopping at Politzer.

לפעמים צריך את השקט הזה Sometimes that Silence is Needed

הדיקטטור יצא לחתום על הסכם מזויף עליו אין לו שום סמכות לחתום בשמנו. הרשתות געשו ובצדק. החוצפה של המושחת הזה עוברת כל גבול ואף אחד אינו עוצר בעדו מלהתפרע.

The dictator went to sign a fake agreement he has no authority to sign on our behalf. The networks exploded and rightly so. The impudence of this corrupt goes beyond all bounds and no one stops him from going wild.

הדברים שמתגלים אט-אט מסמרי שיער. אין לי כוח לחזור על זה. שפכו על כך תלי-תלים של מלים מעצבנות. ברדיו אף מלה על ההפגנות שתוכננו והתקיימו נגד הדיקטטור, אף מלה. מזמן הפסקתי להאמין למה שמשדרים שם. פעם היו אלה תוכניות אמינות, שהציגו את האמת על השחיתות השלטונית במטרה ללחום נגדה ולמגרה. היום, הם רק רוצים לקבל את תלושי המשכורת שלהם ולחזור הביתה לשלום. זו אינה עיתונות אמיתית, לא שמירה על הדמוקרטיה ועל האזרחים.

The things that are slowly emerging from hair-raising (horrific). I don't have the strength to repeat it. Mounds of annoying words were already poured over it. There was not a word on the radio about the planned and carried out protests against the dictator, not a word. Long ago I stopped believing what was being broadcasted there. In the past, these were credible programmes, which presented the truth about government corruption with the aim of fighting against it and eradicate it. Today, they just want to get their payments and go home in peace. This is not a real press, not safeguarding democracy and the citizens.

"הגידי", מבלבלת לי במוח מישהי די מפוקפקת, "את באמת מתכוונת למה שאת כותבת על ביבי? את לא חושבת שהוא מנהיג דגול ושצריך לכבד אותו?"

הדחף המיידי שלי היה פשוט לנתק את הטלפון, אך אני משתדלת להיות מנומסת. בכל זאת, היא בחבורה. לא שאני יודעת איך זו הגיעה אלינו ולמה, אבל זה מה יש. "דגול הוא לא!" אני עונה לה בתקיפות. "מי שלא עצר בזמנו את ההסתה לרצח ראש הממשלה הבאמת דגול, יצחק רבין, והצליח לצאת מזה בשלום בשקרים שלו, אינו דגול בעיני. מי שבמקום לדאוג לאזרחים, דואג לכיסו הפרטי, אינו מטפל בצרכים הבוערים שלנו ובעיקר נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – הוא סתם אחד בזוי שצריך לרדת כבר מהבמה ויפה שעה אחת קודם!"

"Tell me," someone quite dubious bothers my mind, "do you really mean what you're writing about Bibi? Don't you think he's a great leader and should be respected?"

My immediate urge was to just hang up the phone, but I try to be polite. Still, she's in our group. Not that I know how she came to us and why, but it's what it is. "Great he is not!" I answer her firmly. "Whoever did not stop at the time the incitement to assassinate the truly great Prime Minister, Yitzhak Rabin, and managed to get away with it by his lies, is not great in my eyes. He who, instead of caring for the citizens, takes care of his own pocket, does not take care of our burning needs, and most importantly – is accused of bribery, fraud and breach of trust – he is just a despicable one who should get off the stage already and the sooner the better!"

שמעתי אותה שואפת אויר בתדהמה וגם במטרה לענות לי במלים מנוגדות משלה, חריפות לא פחות, אני מניחה. חיכיתי בכל זאת לשמוע מלים של אמת, של התמודדות עם המצב, לא של עיוורון, לא של אחת מהעדר הטיפש. "אה, את שמאלנית!" היא קבעה. הפעם, זה היה מעל לכוחותי לסבול שטויות. לחצתי על סיום השיחה. היה לי למלא את הדו"ח למס ההכנסה כדי לשלוח למנהלת החשבונות שלי ובנוסף, הייתי צריכה לשלם את המע"מ. ביום כזה אני צריכה שקט ושלוה כדי להתרכז במה שלא כל כך קל לי לבצע. מספרים וחישובים לא ממש השטח שאני מצטיינת בו. יש לי כשרונות אחרים לגמרי.

I heard her breathing in astonishment and also in order to answer me with her own contradictory words, no less sharp, I guess. I was still waiting to hear words of truth, of dealing with the situation, not of blindness, not of one of the stupid herd. "Oh, you're a leftist!" She determined. This time, it was beyond my power to tolerate nonsense. I clicked to end the call. I had to fill out the income tax report to send to my accountant, and in addition, I had to pay the VAT. On such a day I need peace and quiet to concentrate on what is not so easy for me to do. Numbers and calculations are not really the area I excel at. I have completely different talents.

הטרמלוס – שתיקה שוה זהב

The Tremeloes – Silence is Golden

במשפט אחד:

לפעמים צריך את השקט הזה.

In one sentence:

Sometimes that silence is needed.

יונה על אדן חלוני A Pigeon on my Windowsill

יונה על אדן חלוני   A pigeon on my windowsill

אני אוהבת להביט בציפורים. מי שיש להן סבלנות רבה (כמוני), תגלינה, תוך כדי התבוננות בהתנהגותן ובאורחותיהן, עולם מדהים ומרתק.

I like to watch the birds. Those who have a lot of patience (like me), will discover an amazing and fascinating world while observing their behaviour and ways.

הדבר הראשון בו הבחנתי כשבאתי לגור פה, הוא שהשכונה שלנו שורצת חתולים מכל עבר. צילמתי רבים מהם. עם הזמן, שמתי לב שהחתולים הולכים ומתמעטים ואילו ציוץ הציפורים הולך ומתגבר. בתחילת מגורי פה, היה נדיר לחוות ציפור שבאה לשבת על מעקה המרפסת. היום, הן באות במשך כל היום, בעיקר יונים, שונות זו מזו, לא אותה אחת, עד כמה שאני מסוגלת להבחין ביניהן. לא נראה לי שהם התרגלו אלי, אלא שהן פשוט התרבו וגם כי החתולים הניחו להן לנפשן. פחות חתולים = פחות סכנה ויותר ציפורים.

The first thing I noticed when I came to live here, is that our neighbourhood is infested with cats all over the place. I photographed many of them. Over time, I have noticed that cats are dwindling away while the chirping of birds is getting louder. At the beginning of my stay here, it was rare to experience a bird coming to sit on the balcony railing. Today, they come during the whole day, mainly pigeons, different ones, not the same one, as far as I can distinguish between them. It doesn't seem to me that they got used to me, but that they just multiplied and also because the cats left them to their own devices. Fewer cats = less danger and more birds.

יונה הומיה מביטה אלי   A cooing pigeon gazes at me

לפני מספר ימים, נכנסתי כהרגלי למטבח כדי להכין לעצמי את ארוחת הבוקר. פתחתי את הדלת המובילה למרפסת המטבח (מהיכן שאני תולה את הכביסה שלי), הסטתי את התריס כדי לאפשר לאור להאיר לי את הבוקר והלכתי למקרר כדי להוציא את הירקות לסלט. ציוץ ענוג הסב את תשומת לבי וכשנשאתי את עיני אל החלון, ראיתי יונה מהלכת על אדנו, הומה בצליל שערב מאוד לאוזני, כאילו שהיא עונה לציוץ ששמעתי קודם. הבטתי אל מעבר ליונה כדי לראות היכן הציפור המצייצת. זו עמדה על סורגי חלון בית הספר שמול הבנין שלי, שמחה ועליזה, מפטפטת עם חברתה שעמדה מעליה במרחק-מה. הבנתי שהיונה שעל אדן החלון שלי אינה משתתפת בשיחתן, אלא הומה לעצמה. לפעמים, לדבר אל עצמך, יכול להיות דבר נחמד, בעיקר כשאף אחד אינו עונה לך.

A few days ago, I went into the kitchen as usual to make myself breakfast. I opened the door leading to the kitchen balcony (where I hang my washing from), shifted the shutter to let the light illuminate my morning, and went to the fridge to take out the vegetables for the salad. A gentle chirping caught my attention, and as I looked up at the window, I saw a pigeon walking on its windowsill, cooing with a sound that was very pleasing to my ears, as if answering the tweet I had heard before. I looked over the pigeon to see where the bird was tweeting from. It was standing on the bars of the school window in front of my building, happy and cheerful, chatting with her friend who was standing above her at some distance away. I realized that the pigeon on my windowsill was not participating in their conversation, but was cooing to herself. Sometimes, talking to yourself can be a nice thing, especially when no one is answering you.

מטאליקה – כשיונים הומות (גרסת כיסוי לפרינס)

Metallica – When Doves Cry (Prince cover)

במשפט אחד:

יונה המתה על אדן חלוני בבוקר נחמד ונעים.

In one sentence:

A pigeon cooed on my windowsill on a nice and pleasant morning.

פתאום כולם עם מסכות Suddenly Everyone is Wearing Masks

DW News – Everything you need to know about face masks

מה שאיום על סגר עושה! פתאום הכל עוטים מסכות כאילו שזה מה שימנע את הסגר.

What a threat of lockdown does! Suddenly everyone is wearing masks as if this is what will prevent the lockdown.

בצהריים, החליטה הממשלה להטיל עלינו סגר כללי סתם, כי כך בא לקריים מיניסטר. זה מתאים לו. לנו לא, אבל למי זה אכפת חוץ מלנו?

At noon, the government decided to impose a general closure on us just because that is how the Crime Minister felt like imposing it. It suits him. We do not, but who cares except us?

אחר הצהריים יצאתי להצטייד במזון לקראת השבוע שהתחיל היום. בניגוד לאתמול, התפלאתי למצוא שהכל עוטים מסכות על פניהם, כאילו שזה מה שימנע מהם את המחלה אחרי שכבר נדבקו בה. אני תוהה עד כמה מטומטמים האנשים. הרי מסכה היום, בניגוד לימים הקודמים, לא תוכל לסייע למי שכבר נדבקו או הדביקו בגלל רשלנותם הבלתי נסלחת. יחד עם זאת, אולי זה ימנע הדבקות חדשות. אפשר רק לקוות.

In the afternoon I went out to stock up on food for the week that started today. Unlike yesterday, I was surprised to find that everyone was wearing masks on their faces, as if that it would keep them from catching the disease after they had already become infected. I wonder how stupid people are. After all, a mask today, unlike previous days, will not be able to help those who have already been infected or have been infecting others because of their unforgivable negligence. At the same time, it may prevent new infections. One can only hope.

ראש השנה שלנו יחגג בששי בערב. בדרך כלל זה בארוחת חג חגיגית, אך בגלל הסגר שהוטל עלינו (שרבים מקווים כי יבוטל), לא תהיינה התכנסויות משפחתיות באותו מקום, אלא כנראה בזום ובוואטסאפ. תחליף עלוב לחיים האמיתיים, אבל כך רוצה הקריים מיניסטר ולנו אין ברירה אלא לציית. לא משום שאנו מאמינים לצעדים הננקטים בידי הממשלה המושחתת הזו, אלא משום שאף אחד אינו מעונין להתפס בחוץ בשעת סגר ולבלות את החג בבית הכלא.

Our New Year will be celebrated on Friday night. Usually it's a festive holiday meal, but because of the lockdown imposed on us (which many hope it will be cancelled), there will be no family gatherings in the same place, but probably in Zoom and WhatsApp. A lousy substitute for real life, but that's what the Crime Minister wants and we have no choice but to obey. Not because we believe in the steps taken by this corrupt government, but because nobody is interested in getting caught outside during a lockdown and spending the holiday in jail.

בדרך כלל, בזמנים רגילים, ישנה אוירת חג באויר לקראת ראש השנה. הפעם כלום. זה לא משום שקשה לראות את הבעות הפנים של הבריות מאחורי המסכות, אלא משום שהעיניים כבויות, ממש לא שמחות. אין תקוה לשינוי המצב הקשה. אין ממשלה מתפקדת לטובת האזרחים. אין דברים טובים ואין אופק משמח. דכאון ממש!

Usually, at regular times, there is a holiday atmosphere in the air ahead of Rosh Hashanah. This time nothing. This is not because it is difficult to see the facial expressions of the people behind the masks, but because the eyes are closed, not really happy. There is no hope for a change in the difficult situation. There is no functioning government for the benefit of the citizens. There are no good things and no happy horizon. A total depression!

minutephysics – Why Masks Work BETTER Than You'd Think

במשפט אחד:

עטו מסכות, זה מציל חיים!!!

In one sentence:

Wear masks, it saves lives!!!

הצבעים הרכים של האדמה The Soft Colours if the Earth

אנשים גודשים את הפארק   People crowd the park

הצבעים הרכים של האדמה פגשו את הקרניים הקשות של השמש. היה מה-זה חם!

The soft colors of the earth met the hard rays of the sun. It was sooooooo hot!

שלהי הקיץ. האדמה בדרך כלל יבשה, אך בפארק מקפידים לטפח את הדשא ואת הצמחיה, כך שזה נעים לעין. הפארק היה די מלא. שבת, אנשים יצאו לנפוש כדי לנצל את ההזדמנות. לא בטוח שבשבת הבאה, היא השבת של ראש השנה, שהלואי כי תבוא עלינו לטובה, נוכל לצאת מהבית בגלל הסגר המאיים להתממש. אנשים השתדלו לשבת במרחק זה מזה, מה שהצליח בהתחלה, אך לא ממש לקראת סוף היום. זה הלך כך: משפחה, לרוב מורחבת, תקעה כלונס במקום מסוים על הדשא, הִרְכִּיבָה עליו את השמשיה והתישבה תחתיה. אנחנו, קבוצה חברות, לא הבאנו שמשיה, אלא מצאנו לנו מקום תחת עץ רחב שצמרתו הענפה סיננה עבורנו את קרני השמש.

Late summer. The soil is usually dry, but in the park, care is taken to cultivate the grass and vegetation so that it is pleasing to the eye. The park was quite full. Saturday, people went out to relax to seize the opportunity. It's not sure that next Saturday, which is the Shabbat of Rosh Hashanah, that I wish would come upon us for the good, we could leave the house due to the lockdown that threatens to materialize. People tried to sit at a distance from each other, which was successful at first, but not so towards the end of the day. It went like this: a family, usually extended, stuck a pole in a certain point on the grass, put the parasol on it and sat under. We, a group of friends, did not bring a parasol, but found a place under a broad tree whose widespread top filtered the sun's rays for us.

עם התקדמות היום, הגיעו עוד ועוד אנשים, מצטרפים אל היושבים על הדשא, מצמצמים את המרחק ביניהם, עד ששני המטרים המפורסמים נשארו רק בגדר המלצה. אני כבר לא מעירה על ענין המסכות, שרבים – גברים בדרך כלל – לא טרחו לעטות על פניהם כאילו אין דבר כזה קורונה ואין לנו מעל 4000 (ארבעת אלפיים!!!) מקרים חיוביים מדי יום ביומו. אנחנו ישבנו לנו עם המסכות שלנו עלינו, איננו מעזות להורידן במשך כל הזמן.

As the day progressed, more and more people arrived, joining those sitting on the grass, narrowing the distance between them, until the two famous meters remained only in the form of a recommendation. I no longer comment on the matter of masks, which many – mostly men – have not bothered to put on their faces as if there is no such thing as Corona and we don't have over 4000 (four thousand!!!) positive cases every day. We sat with our masks on us, not daring to take them off during all the time.

חבל שאין אוסרים על אנשים לעשן במקומות כאלה. פארקים, מבחינתי, נועדו כדי לכייף בהם ולא להתענות ולהתרגז בגלל אנשים מגעילים שאינם מעלים על דעתם שעליהם לגלות התחשבות בזולתם. כך גם בים ובמקומות ציבוריים נוספים, גם אם אלה באויר הפתוח. שני דברים מעצבנים במקומות האלה: רעש ועשן סיגריות. מזל שאסור להדליק מנגלים, לפחות זה. אנשים חושבים שהם מוכרחים לשתף את זולתם בטעמם המוזיקלי ועוד בקולי קולות. יש מקומות בהם אסורה השמעת מוזיקה כליל, כמו בפארק בו שהינו היום, אך רק השלט שהכריז על כך ידע זאת, כי עובדה – הרמקולים שאנשים מגעילים הביאו איתם התנגנו ברמה. אין טעם בנסיונות לבקש הנמכת הרעש, משום שבמקרה הטוב מתעלמים ממך ובמקרה האחר – את עלולה לחטוף משהו חד בראש או בכל מקום אחר בגוף ולמצוא את עצמך במצב צבירה שאינך שואפת אליו.

It is a pity that people are not banned from smoking in such places. Parks, for me, are meant to be fun hanging in them and not to suffer and get angry because of disgusting people who don't think that they have to be considerate of others. The same goes for the sea and other public places, even if these are in the open air. Two annoying things in these places: noise and cigarette smoke. Luckily, barbecues are not allowed, at least that. People think they have to share with others their musical tastes as loudly as possible. There are places where music is not allowed at all, such as in the park where we were today, but only the sign announcing it knows this, because it's a fact – the speakers that disgusting people brought with them were playing very loudly. There was no point in trying to ask then to lower the noise, because at best you are ignored and at another case – you may get something sharp on your head or at another part of your body, and find yourself in such a state that you don't aspire to be in.

אספנו את עצמנו מוקדם משתכננו, אך לא יכולנו לעמוד יותר ברעש הנורא של המוזיקה שהתחילה לעלות לנו על העצבים. זה היה ממש בזמן, בטרם החלו ענני עשן הסיגריות להתפזר סביב ולהסריח את ריחו הנעים של הטבע. גם על סיגריות אין טעם להעיר אם את רוצה לשמור על שלמותך ובריאותך.

We gathered ourselves earlier than planned, but could not stand anymore the terrible sound of the music that was starting to get on our nerves. It was just in time, before the clouds of cigarette smoke began to disperse around, and stink the pleasant smell of nature. There is also no point in commenting on cigarettes if you want to maintain your health and stay intact.

אנשים בפארק   People in the park

במשפט אחד:

שבת בפארק. יכול היה להיות נעים לולא המוני בני ישראל שאינם חשים צורך להתחשב בזולתם.

In one sentence:

Saturday in the park. It could have been pleasant if it were not for the masses of Israelis who don't feel the need to consider others.

11 בספטמבר 2020 September 11

לפני 19 שנים – 11 בספטמבר 2020

19 Years Ago – September 11, 2020

19 שנים עברו. ממש ביעף. הזכרון של היום הזה עדיין איתי, חי, כמעט שום פרט מאז לא נשכח אצלי.

19 years have passed. Really rapidly. The memory of this day is still with me, alive, almost no detail from then had been forgotten by me.

CNBC – העיר ניו יורק מנציחה את פיגועי ה-11 בספטמבר

CNBC Television – New York City commemorates 9/11 terrorist attacks

במשפט אחד:

הזמן עובר בכל זאת, אם נרצה או לא, גם כשאין אנו נהנים.

In one sentence:

Time passes anyway, whether we like it or not, even when we don't enjoy while it goes by.

לאיזה כיוון את הולכת ? Which Direction are You Going

משפחת פופי – אנה מועדות פניך, בילי

The Poppy Family – Which Way You Goin' Billy

היא עמדה על המדרכה, בקצה השביל המוביל את הבנין שלי, בגבה אלי. היא לא ראתה אותי.

She was standing on the sidewalk, at the end of the path leading to my building, with her back to me. She didn't see me.

הכרתי אותה מיד, למרות השנים הרבות שחלפו מאז ראיתיה לאחרונה. אין לי מושג מה היא עשתה שם, ליד הבנין בו אני גרה ולמה היא בכלל הגיעה לשם. לא עצרתי כדי לדרוש במופלא ממני. הדחף הראשון שעבר בי היה לחזור על עקבותי במהירות האפשרית, אך עצרתי בעד עצמי. מנסיוני בחיים למדתי שדוקא כשאת לא רוצה להתגלות – קורה ההפך וגם להפך – כשאת רוצה להתגלות ולהכריז על קיומך קבל עם ועדה ללא הבדל דת, גזע ומגדר – את פשוט שקופה. במקרה הזה, רציתי להיות שקופה.

I recognized her right away, despite of the many years that have passed since I last saw her. I have no idea what she did there, near the building where I live, and why she even got there. I didn't stop to inquire what is beyond my comprehension. The first urge I had was to retrace my steps as quickly as possible, but I stopped myself. From my life experience I have learned that precisely when you don't wish to be revealed – the opposite happens and vice versa – when you want to be revealed and declare your existence in front of a large crowd regardless of religion, race and gender – you are simply transparent. In this case, I wanted to be transparent.

חמקתי מאחורי גבה, מתפללת בכל מאודי שהיא לא תשגיח בי. התרכזתי בהתחמקותי, מרוקנת כל מחשבה עליה במוחי (לא היה קל!) כדי שהיא לא תקלוט את האנרגיה שיצרתי בנוכחותי, גם אם זה מאחורי גבה. כולנו אנרגיה ורקמה אנושית אחת ואנחנו יכולות ומסוגלות לחוש את הזולת. מהכרותי איתה, ידעתי לבטח שאין לה מחושים – לא בגב ולא בשום מקום אחר שהכרתי בגופה, אך לא יכולתי לדעת עד כמה מגעת רגישותה. מה שזכרתי ממנה, זה את עור הפיל שהיה לה, אף לא טיפה אחת של רגישות לאף אחד או אחת (כולל כלפי) מלבדה. לא יכולתי לדעת אם היא השתנתה ולא רציתי לקחת שום סיכון שהיא תרגיש בנוכחותי.

I slipped behind her back, praying with all her might that she would not notice me. I concentrated on my evasion, emptying every thought of her in my mind (it was not easy!) so that she would not catch the energy I had created by my presence, even if it was behind her back. We are all one energy and human tissue, and we can and are able to sense the other. From knowing her, I knew for sure that she had no tentacles – neither in her back nor anywhere else I knew in her body, but I couldn't know how much sensitive she was. What I remembered from her, is that she had a thick skin, not a single drop of sensitivity to anyone (including me) except herself. I couldn't know if she had changed and I didn't want to take any chance that she would sense my presence.

זה כמו לעצור את הנשימה. לא בריא, אך לפעמים הכרחי. לאטום את המוח מלחשוב עליה, לבלום כל שמץ של הרהור על מי שהשארתי עומדת עם הגב אלי ולהתפלל שהיא עדיין באותה תנוחה וכי לא הסתובבה סתם כך כדי לחלץ את עצמותיה או משהו. הרגעתי את עצמי שאם היא מחכה למישהו שיבוא לקחת אותה, התנועה נעה מהכיוון אליו הביטה כשהשגחתי בה.

It's like holding your breath. Unhealthy, but sometimes necessary. Sealing your mind from thinking about her, blocking any hint of thought about whom I left standing with my back to me, and praying that she is still in the same position and that she didn't turn around just to extract her bones or something. I calmed myself down that if she was waiting for someone to come pick her up, the traffic was moving from the direction she was watching at when I noticed her.

"לאיזה כיוון את הולכת?" התפלאה הנסיכה. "לא היית אמורה ללכת בכיוון ההפוך, במעלה הרחוב? מה קורה איתך, התבלבלת?" שמעתי דאגה בקולה. יש גיל שבעיות באורינטציה אינן מומלצות.

כבר כתבתי לא אחת שיש לה את המנהג הפסול לצוץ בנסיבות לא הכי מתאימות לי, אבל אין לי ברירה אלא לזרום איתה. 'הכל בסדר', אני מרגיעה אותה בראשי. אין לי שום כוונה לדבר אליה בקול רם ברחוב. בבית, זה משהו אחר.

"אבל", היא מתעקשת, "אבל…"

'הניחי לי', אני מתעקשת חזרה. אין לי כוח אליה עכשו ואין לי שום חשק להסביר. ראיתי את המבט המוזר בעיניה, איך היא מגלגלת בעיניה באי הסכמה ואז נעלמת. היא לא יכולה להכריח אותי לעשות דברים שאין לי כוונה לעשותם, בניגוד לרצוני.

"Which direction are you going?" The princess was amazed. "Weren't you supposed to take the opposite direction, up the street? What's going on with you, are you confused?" I heard concern in her voice. There is an age where orientation problems are not recommended.

I have written more than once that she has the wrong inappropriate habit of popping up in circumstances that are not most suitable for me, but I have no choice but to flow along with her. 'Everything is fine', I calm her down in my head. I have no intention of talking to her out loud on the street. At home, it's different.

"But," she insists, "but…"

'Leave me alone', I insist back. I have no patience for her now and have no desire whatsoever to explain. I saw the strange look in her eyes, how she rolls in her eyes in disagreement, and then disappears. She can't force me to do things I have no intention of doing, against my will.

המרמלדה – השתקפויות חיי

The Marmalade – Reflections of my life

 

במשפט אחד:

אין לי מושג מה רצה היקום להגיד לי בזה שהראה לי אותה, מלבד שאחזור להזכר בקיומה. מיותר לגמרי!

In one sentence:

I have no idea what the universe wanted to tell me by showing her to me, other than me going back and remember her existence. Totally unnecessary!