באיחור של יום A Day Late

בועז שרעבי – כשתבוא

Boaz Shar'abi – When You Return

בתחזית אמרו אתמול שהיום יהיו טפטופים בצפון. אז אמרו. אף טיפת מים לא ירדה מהשמיים. שום כלום.

The forecast said yesterday that there will be dripping in the north. So they said. Not even a single drop of water fell from the sky. Gurnisht.

הלילות כבר קרירים, אם כי עדיין אינם מצריכים להטריח את שמיכת הפוך. שמיכת הצמר מספיקה בינתיים, מה עוד שמתכרבלות בשתיים וזה מחמם.

The nights are quite chilly, although they don't require bothering the duvet yet.  The woollen blanket is enough for the time being, as we are snuggling and it warms us.

לפי חשרת העבים המתגבשת בשמיים, נראה שהגשם המובטח אולי ירד מחר, באיחור של יום. אולי גם יזכירו מחר, באיחור של יום, את הנווט רון ארד, שהיום מלאו 31 שנים לנפילתו בשבי.

According to the gathering of thick clouds in the sky, it seems that the promised rain might fall tomorrow, a day late. Perhaps the media will also mention tomorrow, a day late, our pilot navigator Ron Arad, who served as a weapon systems officer (WSO) when he was captured 31 years ago.

הטייס שניסה לחלץ את רון ארד: "המשימה לא הושלמה"

The pilot who tried to rescue Ron Arad: "Mission incomplete"

לשמור על שיווי משקל Keeping Your Balance


אני מנסה, בחיי שאני מנסה, אבל זה ממש לא קל. האימון הזה הוא מבחן מתקיל הן לגוף והן למוח, שלא לדבר על השמיעה. באמת אתגר גדול מאוד.

I'm trying, I'm really trying, but it's definitely not easy. This training is a tackling test both to the body and mind, not to mention the hearing. Rally a huge challenge.


עשיתי מבחן שמיעה לפני כשנה והתוצאות הראו שיחסית לגילי, אני שומעת לא רע. זו הסיבה שצלילים רועשים מציקים לי לאוזניים (בלשון המעטה), מה שאומר שאיני צריכה הגברה. עדיין… לכן, כשהמדריכה מחליטה להתפרע ולהשמיע בזמן האימון מוזיקה בקולי-קולות, אני ממש סובלת מהרעש וקשה לי להתרכז. האתגר הוא כפול: הן להתמודד עם התרגילים הקשים והן להתגבר על הרעש בנסיון להתעלם ממנו. איני יכולה לשים צמר-גפן באוזניים, משום שעלי לשמוע את הוראות המדריכה אם אני רוצה להתאמן.

I did a hearing test about a year ago and the results showed that relatively to my age, I here quite good. This is why noisy sounds torment my ears (to say the least), which means that I don't need amplifying. Not yet… Therefore, when our instructor decides to go wild and play loud music during our training, I really suffer from the noise and I find it hard to concentrate. The challenge is double: to cope with the hard exercises and at the same time – to overcome the noise by trying to ignore it. I can't put cotton in my ears, since I need to hear the instructor if I wish to exercise.

ויש אתגר נוסף: סוג המוזיקה. כבר התלוננתי על שאיני מסוגלת להתרכז לצלילי המוזיקה שהמדריכה בוחרת להשמיע, משום שאלה מזכירים לי חוויות מחיי. אז אני צריכה להלחם גם במראות העולים בי וגורמים לריכוז שלי להתמוסס ולמחשבתי לנדוד. אני מפסיקה ונחה עד שזה עובר.

There is another challenge: the kind of music. I already complained about me not being able to concentrate to the sounds of music the instructor chooses to play, since they remind me of experiences I had in my life. So I have to fight also with the images rising in me and cause my attention to dissolve and my mind to wonder. I stop and rest until it's over.


אנו עומדות על רגל ימין, גופנו מוטה לפנים, ידינו באויר משני צדי הגוף לשיווי משקל ורגל שמאל מונפת לפנים ולאחור, לפנים ולאחור, לפנים ולאחור… הגוף רועד מן המאמץ של השמירה על שיווי המשקל וממשקל הגוף על הרגל האחת, המוח מנסה להפריד בין הרעש של המוזיקה שאינה ברקע כלל, אלא נוכחת בכל עוצמתה, ובין דברי המדריכה כדי לבצע את התרגיל כהלכה, ואז…

We are standing on our right leg, our body is tilted forward, our hands in the air on both sides of the body for balance, and the left leg is lifted forward and backward, forward and backward, forward and backward… The body is trembling from the effort of keeping the balance and from the weight of the body on one leg, the brain strives to try and separate between the noisy music that isn't in the background at all, but present with all its might, and between what the instructor says in order to perform the exercise correctly, and then…

Mina & Lupo – Parole Parole

אם אתן מסוגלות לבצע את התרגיל הזה עם השיר הזה מנוגן במִליון דציבלים, אני צנצנת. גם אני לא. לכן, אני מפסיקה ונחה עד יעבור זעם.

If you are able to do this exercise with this song played with a million decibels, I doubt it. Me neither. I stop and rest until the storm passes.


אין פלא שאני יוצאת מן האימון תשושה, סחוטה, אך מלאת אדרנלין. מי לא תתמלא עזוז למשמע הצלילים הבאים המלווים אותנו בצאתנו מן האימון?

No wonder that I finish of the practice shattered, exhausted, but full of adrenalin. Who wouldn't be filled with vitality by hearing the following sounds that escort us when we leave the studio?

Dalida & Alain Delon – Paroles, Paroles [lyrics]

העורבים ברחו בתדהמה The Crows Fled in Shock


עורב על עץ Crow on a tree

עורב על עץ Crow on a tree

מהמרפסת שלי אי אפשר לראות את הים, לדאבוני, אך את דירות השכנים בהחלט, שלא לדבר על מה שמתרחש במרפסותיהם.

Unfortunately, the sea can't be seen from my balcony, but you can certainly see the neighbours' apartments, not to mention what's going on in their balconies.

בילינו את הבוקר בים עד הצהרים אחרי לילה נחמד ללא שינה כמעט. שתינו אוהבות את הים, את רחש הגלים המתרפקים אל החוף, את השמש הנעימה בעונה זו של השנה, את הצבעים הפחות עזים מאשר בלהט הקיץ.

We spend the morning at the beach until noon after a lovely night with almost no sleep. We both love the sea, the rustle of the waves clinging to the shore, the pleasant sun in this time of year, the less intense colours than at the heat of the summer.

נפלנו שדודות לשנת צהרים מרעננת והתעוררנו בנעימים לשעת הקפה של אחר צהרים שלו. אני אוהבת לשבת במרפסת עם הקפה לקראת בין הערביים ולצפות בשמש המתכוננת לקבל את הערב היורד לאט. צבעי הפסטל הרכים הולכים ומתעבים, מתכהים, צובעים את העננים בשמיים בשלל גוונים. אני מצלמת הרבה, כמובן, אך לעולם אף תמונה אינה יוצאת בדיוק בצבעים שהמציאות מציגה. זו אינה המצלמה, זה הטבע שאינו ניתן לחיקוי או לתפיסה בצורה מדויקת.

Exhausted, we fell into refreshing nap, and woke up pleasantly to have our coffee on the balcony in a peaceful afternoon. I like to sit on the balcony with the coffee at twilight time and watch the sun preparing to welcome the evening slowly falling down. The soft pastel colours getting denser, darker, painting the clouds in the sky with variety of shades. I take many photos, naturally, but they never come out exactly like the colours reality displays. It's not the camera, it nature that can't be imitated or be captured precisely.

עורבים עטים על עץ לקראת הלילה Crows pouncing on a tree for the night

עורבים עטים על עץ לקראת הלילה Crows pouncing on a tree for the night

על העץ שמול המרפסת מתישב לו עורב, מביט סביבו כה וכה, בוחן את הזירה ומתחיל לקרוא בקול. אחרי זמן קצר, מתחילים להגיע אחיו הקרובים ובני משפחתו האחרים, הם מתישבים על העץ בקול רעש והמולה ואז מגיעה כל הלהקה. זה העץ שהציקדות חנו עליו בקיץ.

A crow sits himself on the tree in front of my balcony, looks around, examines the scene and then starts to call loudly. After a short time, some of his next of kin and other relatives, they sat on the tree in loud noisy voices, and then the whole flock arrives. This is the same tree where the cicadas parked on in the summer.

אנו מביטות במחזה בסקרנות ובענין רב, איך הם מסתדרים להם על הענפים, מפטפטים ביניהם, רבים, דוחפים זה את זה, אפילו הולכים מכות, מנסים למצוא לעצמם מקום מתאים למנוחת הלילה. אני מפעילה את הוידאו, אולי אעלה את זה ביוטיוב בהזדמנות.

We watch the scene with much curiosity and interest, how they arrange themselves on the branches, chatting between themselves, quarrelling, pushing each other, even fighting, trying to find themselves a comfortable space to rest for the night. I turn on the video, perhaps I'll upload it on YouTube at some point.

פתאום, ללא התרעה מוקדמת, אנו שומעות תרועות רמות, רעש איום ונורא. מביטות מעבר למעקה ורואות למטה את ילדי השכנים עטים על העץ מכמה עברים. לכמה מהם תופים והם מכים בהם כאחוזי תזזית, אחרים תוקעים בשופרים ונושפים בחצוצרות, ועל הכל מנצחים כמה מבוגרים, מחלקים הוראות למחלקה להיכן לנוע ואיפה לתקוף.

Suddenly, without prior warning, we hear a loud, terrible noise. Looking over the rail, we notice below the neighbours' children pouncing on the tree from several directions. Some have drums and they are beating them like frenzies, others blow shofars and trumpets. They are led by a few adults who are giving the platoon instructions where to move and where to attack.  

עורבים נמלטים השמיימה Crows flee to the sky

עורבים נמלטים השמיימה Crows flee to the sky

העורבים ברחו בתדהמה.

The crows fled in shock.

ציפורים נודדות Migrating Birds

עורב נח על אנטנה ברחוב שלי A crow rests on an antenna in my street

עורב נח על אנטנה ברחוב שלי A crow rests on an antenna in my street

הסתו בפתח. אחד הדברים שאני אוהבת, זה לצלם את הציפורים הנודדות בלהקותיהם הגדולות.

Autumn is here, in the doorway. One of the things I love is taking photos of the migrating birds with their big flocks.

אלה דניאלעלי שלכת (שיר של איב מונטאן)

Ella DanielLes Feuilles Mortes (Yves Montand's song)


Patricia Kaas – Autumn Leaves


Jacques Prévert – Pour Toi Mon Amour  [lyrics]





שמחת תורה ה'תשע"ח Simchat Torah 5778

Jewish Holidays – Shmini Atzeret & Simchat Torah

בוקר חגיגי, הרחוב הראשי הומה בני אדם צוהלים, רוקדים ושמחים. הטף איתנו על דגליהם. אנו חוגגים את שמחת תורה בכיף, למרות היותנו חילונים גמורים.

A festive morning, the main street is crowded with joyful, dancing and cheerful people. The children are with us with flags in their hands. We celebrate Simchat Torah with all our heart, even if we are completely nonreligious.

בשנה שעברה המתה כל השכונה שלנו משמחת התורה ולחילונים המעטים לא היתה מנוחה. הפעם, הוחלט בעיריה לרכז את החגיגות בארבעה מוקדים בעיר, כך שחוץ משמחה מקומית בת כשעה בבוקר בבית הספר התיכון הדתי שלידנו, עבר עלינו החג בשכונה בשקט מבורך. אפילו הצלחתי לחטוף תנומה אחר הצהרים.

Last year, our whole neighbourhood buzzed with the noise of Simchat Torah, and the few secular who live here (like me) didn't have much rest. This time, the people in the city hall decided to concentrate the celebration in four main places in the city; therefore, except of a local short hour celebration in the morning at the religious high school near us, the holiday passed us with a blessed silence in our neighbourhood. I even managed to have a nap in the afternoon.


החמה עומדת לרדת עוד מעט. אני יוצאת למרפסת עם הקפה והעוגה. השכן עומד למטה בחצר מול סוכתו, סביבו אשתו וילדיו והוא מביט בה בערגה, מבטו מרוכז, עמוק, נפרד ממנה עד לשנה הבאה. חג נוסף עבר עלינו בשלום.

The sun is about to leave us. I go out to the balcony with my coffee and cake. My neighbour stands below in the yard in front of his sukkah with his wife and children around him, and he's staring at it wistfully, his gaze focused, deep, as if saying goodbye to it until next year. Another holiday passed us peacefully.

Simchat Torah Medley – Simchat Torah Songs


שמיני עצרת

Shmini Atzeret

ערב שמחת תורה ה'תשע"ח Evening of Simchat Torah 5778

The Bible in Animation – Creation and the Flood


הסופר הומה, אך בצורה סבירה. גם התורים לקופות די זורמים. ערב חג, צהריים, השלמות אחרונות.

The supermarket is a bit crowded, but in a reasonable manner. The queues to the register are quite streaming. The eve of the holiday, noon, last completions.

אני נעמדת אחרי מישהי שהעגלה שלה אינה גדושה במצרכים ומחכה בסבלנות לתורי. מאחורי, מבקש אחד העובדים את סליחתי שאזוז ואפנה לו מקום כדי שיוכל לעבור עם טור העגלות הריקות שאסף ולהביאם אל חנייתם. אני מזיזה את עצמי ואת עגלתי והוא עובר בחרבה. כשאני מבקשת לחזור למקומי אחרי האשה ההיא, אני מגלה שזו נעלמה, אך עגלתה עומדת עדיין בתור ושגבר זר נדחף וחונה במקומי מאחוריה.

I place myself behind a woman with cart that isn't packed with groceries, and I wait patiently for my turn. Behind me, one of the workers asks me to move aside so he would be able to pass through with the line of the empty carts he collected in order to bring them to their parking place. I move myself along with my cart and he passes safely. When I turn back to where I was behind the woman, I find out that she disappeared, but her cart is still in the queue, and that a strange man pushed himself into the line and dwells in my place.

אני פונה אליו בנימוס ושואלת איך הגיע לכאן והוא עונה ללא היסוס שהוא היה בתור. שמוק נדחף ישראלי טיפוסי. העגלה שלו עמוסה עד גדותיה ולמרות שאיני ממהרת, אין לי כוונה לבזבז את זמני. אני מסבירה לו שאני זו שעמדה בתור מאחורי העגלה שלפניו וזזתי כדי לאפשר לעובד לעבור עם העגלות הריקות.

I ask him politely how did he get there, and he answers without any hesitation that he was in the queue. A typical Israeli pushing-in shmuck. His cart is overflowing with groceries, and despite that I'm in no hurry, I have no intention to spend my time. I explain to him that it was me who stood in the queue behind the cart in front of him and I had to move aside in order to let the worker pass with the empty carts.

מה הופתעתי כשזה לא התנפל עלי כמו כל זכר מצוי, אלא הזיז את עצמו ואת עגלתו בהחוותו לי להכנס לתור בלי להתווכח איתי כלל. שאלתי את עצמי אם אני באמת בארץ.

I was completely surprized when that person didn't jump on me like a typical male, but without any argument moved himself and his cart, gesturing me to get into the queue. I asked myself if I am really in Israel.


סַלַי על כתפי, אני מגיעה אל הבנין שלי. בסוכת השכנים שמחה וצהלה, הם סועדים את סעודת הצהריים. אני עוברת בדממה, מנידה אליהם בראשי לשלום, אך הפעם אף אחד אינו מזמין אותי להכנס.

With my baskets on my shoulders I arrive at my building. In the neighbours' sukkah joy and jubilation, they are having launch. I pass silently, nodding with my head at them in greeting, but this time nobody invites me in.

Endings & Beginnings: Explaining Simchat Torah with Parshat Bereshit

פרשת בראשית

שמחת תורה

מה זה שמחת תורה אתר חב"ד

עשב ירוק בקיץ Green Grass in Summer

 The Brothers FourGreen Leaves of Summer

קמתי בעשר וחצי בבוקר, הספקתי להתקלח, לשים מכונת כביסה, להרתיח מים לקפה ולהכין את הסלט. כשבאתי לשטוף את כפית הקפה, נתקלתי בזרם חלש של מים.

I woke up at ten thirty in the morning, managed to shower, load in the washing machine, boil the kettle and make the salad. When I tried to rinse the teaspoon (actually, I used the spoon to put sugar and coffee in the cup), the water was streaming weakly.  

ירדתי לחצר כדי לבדוק מה קרה הפעם. לפני כשנה היתה לנו נזילה בצנרת הראשית של שלישיית הבניינים שתוקנה. מה עכשו? אני תוהה.

I went down to the yard to check what happened this time. About a year ago, we had a leak in the main pipeline to our three building, and it was fixed. What now? I wonder.

בכניסה לבנין היא צועדת מולי כשחיוך מתנצל על פניה: "סגרנו את הברז הראשי", היא מבהירה, "יש נזילה חמורה באחד הצינורות ואנחנו פועלות לתקנה".

"שוב נזילה?" אני שואלת ומציינת לעצמי שאמרה 'פועלות'.

"מה, כבר היתה לכם נזילה?" היא שואלת בחזרה ומוסיפה: "אני חדשה פה, רק חודש."

"כן", אני תורמת לה מידע, "הצינורות ישנים מאוד ואני מתפלאת שהעיריה לא טרחה להחליפם. בכל זאת, הם משנות החמישים, כשהבניינים הללו נבנו."

At the entrance of my building she walks towards me with an apologetic smile on her lovely face: " We turned off the main water valve", she clarifies, "there is a sever leak in one of the pipelines and we are working to fix it."

"Another leak?" I ask.

"What, did you already have a leak before?" She asks in return and adds: "I'm new here, only a month."

"Yes", I provide her with the information, "the pipelines are very old and I'm amazed that the municipality didn't bother to replace them with new ones. After all, they are from the fifties, when they built these buildings."

Tom JonesGreen Green Grass of Home

"הגידי", היא אומרת לי בעודנו צועדות לעבר מקום הפיצוץ בצינור, "לא שמתם לב שיש נזילה?"

"איך נשים לב?" אני תוהה באוזניה.

"תראי את הדשא בחלק הזה, כמה שהוא ירוק. אין צבע עז כזה בקיץ, אלא אם כן זה מושקה בצורה אינטנסיבית."

"אני ממש לא מבינה בזה", אני מנסה להסביר. "לא שמתי לב לצבע, זה לא תחום שמושך את תשומת לבי."

"Tell me", she says while we are walking toward the place when the pipeline exploded, "didn't you notice that there was a leak?"

"How would we notice?" I wonder in her ears.

"See the grass in this section, how green it is. There's no such a strong colour in the summer unless it is watered intensively."

Storm LargeSplendor in the Grass

מה את מתנשפת ? Why Are You Panting

RoxetteListen To Your Heart [lyrics]

אחר-צהריים נעים בחוץ. אני צועדת לי בכיף למען התחזוקה. הגשם שירד אתמול, הבוקר ובצהריים, הותיר שלוליות רבות שלא ניקוו. אני עושה את דרכי בזהירות, נזהרת לא להקלע לאף אחת מהן, הרי איני יודעת לשחות.

A nice afternoon outside. I walk pleasantly for the sake of maintenance. The rain that fell yesterday, this morning and at noon, left many puddles that didn't dry. I make my way around them, watching not to get into any of them, since I can't swim.

הנייד מצלצל. בדרך כלל איני נוהגת לענות ברחוב. אני שונאת כשאחרים מדברים בנייד בפומבי ועוד בקולי-קולות. אין לי מושג מה גרם לי לענות אפילו בלי לבדוק מי המצלצלת. אני עונה בלי לעצור את צעידתי הנמרצת: "שלום, מועדים לשמחה."

"מה את מתנשפת?" שואלת היא בחשדנות. "איפה את?" לא שלום, לא חגים וזמנים לששון, ממש מנומסת להפליא…

The cellular rings. I don't tend to reply when on the street. I hate when others talk on their cellular publically and very loudly. I have no idea what caused me to answer even without checking who the caller is. I reply without stopping my vigorous march: "Hello, happy Holidays."

"Why are you panting?" She asks suspiciously. "Where are you?" No hello, no happy Holidays, completely polite…

לא עניינך, זו התשובה שעולה לי בראש, אך אני משאירה אותה שם ואיני מעלה על דל שפתי. אמנם אמש התנשפנו עזות זו באוזני זו, אך אין זה אומר שיש לה איזושהי בעלות עלי לשאול אותי למעשי. אני לא הייתי מעלה על דעתי לבדוק מה היא עושה בשום שלב שהוא, ודאי לא בשלב הזה של בקושי הכרותנו.

It's none of your business, is the answer that comes in mind, but I leave it there and I don't let it exceed my lips. Indeed, yesterday we panted vigorously in each other's ears, but it doesn't mean that she has any ownership on me to ask me what I was doing. I wouldn't think check on her. Certainly not at this point of our barely acquaintance, and not even at some point or any.


Carole King & James TaylorWill You Still Love Me Tomorrow

אני מנומסת ומעדיפה לא להעליב שלא לצורך. משום שעדיין לא הגיע הצורך, אני עונה בדרך ארץ: "אני צועדת, לכן אני מתנשפת. אולי נדבר אחר-כך, בערב?"

I'm polite, therefore I prefer not to insult when it's not necessary. Since there's no need to offend, I answer politely: "I'm walking, this is why I'm panting. Can we talk later, in the evening?"

אני שומעת אותה שותקת בתדהמה. מה רצתה לשמוע ממני? שאני מפסיקה את צעידתי לשם התחזוקה ורצה ישר אליה? מה בוער? אנחנו בקושי מכירות! היו לנו חיים לפני שנפגשנו ואין סיבה להפסיק תוכניות שתוכננו, אלא לנסות לשלב. אני מרגישה את האכזבה שלה, אך נחושה לנתב את יחסינו, אם בכלל יתקדמו, בהתאם להרגשתי ולתחושותי ולא להניח לה או לאף אחת אחרת להכתיב לי את חיי.

I can hear her silence, I can sense she's in shock. What did she expect to hear from me? That I'm ending my maintenance walk and am running directly to her? What's the rush? We barely know each other! We had a life before we met and there is no reason to stop our plans that were planned ahead, nut we can try to combine. I sense her disappointment, but I'm determined to lead our relationship, if it ever advances, according to my feeling, and I'm not going to let her or anybody else to dictate my life.

המשכתי בדרכי, מתנשפת יותר ויותר. למדתי מנסיוני, שאם כבר בהתחלה יש לי תחושה לא טובה, אם אני חשה שזה לא מתאים לי, כדאי שלא אתעקש לבזבז את זמני על מי שאינה מתאימה. אין טעם להתעכב אם זו לא זו.

I continued on my way, panting more and more. I learned from my experience that if at the very beginning I have this bad feeling, if I sense that it doesn't suit me, I'd better not insist on wasting my time on somebody that doesn't fit. There's no point if she's not the one.

Bette Midler, Goldie Hawn & Diane KeatonYou Don't Own Me

בשני משפטים:

הקשבנה לתחושותיכן ואל תשקרנה לעצמכן אף פעם. עדיף להמשיך לחפש מאשר להתקע עם מישהי שאינה מתאימה לכן.

In two sentences:

Listen to your heart and never lie to yourself. It's better to continue searching than get stuck with somebody who doesn't suit you.

גשם Rain

דתיה בן דור – ילדה אחת ומטריה אחת

אני זוכרת את ריח האדמה משכר החושים אחרי הגשם הראשון. איך היינו יוצאים החוצה כדי לשאוף לקרבנו מלוא ריאותינו את הארומה הנפלאה ולהתבשם בכיף.

I remember the smell of the earth after the first rain, stimulating, aromatic. How we used to go out and inhale the wonderful odour.

אני עדיין יכולה לזכור את צהלות השמחה שהתלוו לצלילי הגשם היורד, גם אם זה לא היה תמיד היורה, אלא טיפות רכות של כמה דקות. כך זה היה בילדותי והצהלות היו שלי ושל חברותי. גם כשהתבגרתי, הייתי נוהגת לצאת החוצה ולצהול, כפי שעשתה רוב השכונה. כשנולדו הילדים, היה כיף לשתף אותם בחדוות הגשם הראשון.

I can still remember the joyful cheers that accompanied the sounds of the rain falling down. This is how it was in my childhood and the cheers were mine and my friends. When I grew up, I also used to go out to cheer for the rain, as did most of the neighbourhood. When my children were born, it was fun to share with them the joy of the first rain.

רחוב סומסום – מטריה בשניים

היום ירד גשם, כפי שהבטיחו אתמול בתחזית. אמרו שהטמפרטורות תצנחנה בכעשר מעלות והגשם יופיע. הוא אכן בא, אבל… לא היה ניחוח של אדמה שטופה טרי, רק טריקת חלונות בידי השכנים כדי למנוע את כניסתו לבתים, ריצת אמוק להוריד כביסה מהחבל של אלה שלא שמעו שזה עומד להגיע וְתָלוּ.

Today the rain fell, as they promised in the forecast yesterday. They said that the temperature will drop by ten degrees and the rain will appear. It certainly came, but… There wasn't any scent of fresh wet soil, only windows slamming by the neighbours in order of preventing it from pouring in, amok run to take the washings off of the line of those who didn't hear about the coming rain and hung their washing.

Stamatis Spanoudakis – Rainy dusk at Bosporus

שעה אחרי, בדרכי לסטודיו לשיעור בונה העצם, חלפתי על פני המדרכות שהיו רטובות עדיין, על פני השלוליות הדלוחות שלא הצליחו לשטוף את המדרכות המטונפות, אלא הצטברו עליהן בעכירות בוצית לא נעימה. השגחתי בשבע עיניים לבל אקלע אליהן פן תלכלכנה לי את נעלי הספורט הלבנות. חדרה היא עיר מטונפת.

An hour after, on my way to the studio for my building bone class, I walked on the pavements that were still wet, passed the muddled puddles that didn't succeed to rinse the filthy pavements, but accumulated on them with an unpleasant muddy turbidity. I was watching carefully not to get into them in order not to get my white training shoes dirty. Hadera is a filthy city.

במשפט אחד:

לא היה ריח הניחוח אותו זכרתי מילדותי ולאורך חיי.

In one sentence:

There was no fragrance I remembered from my childhood and throughout my life.

המבדיל בין קודש לחול Distinguishing Between Sacred and Profane

אנדלה ניר – לוס בילביליקוס צור משלו אכלנו המבדיל בין קודש לחול

Andela Nir

שבת זו העת בה אפשר לעשות את הדברים שבימי החול אי אפשר או בנוסף. אמנם אפשר ללכת לים בימי חול, אך הרבה יותר כיף לעשות זאת עם הנכדים, מה שאכן עושין בשבת.

Shabbat is the time when you can do the things that can't be done on weekdays of in addition. You can go to the sea on weekdays, but it's much more fun to do it with the grandchildren, which we do on Shabbat.

רחוב סומסום: אריק ובנץ בחוף הים

השבת עברה בכיף. היינו עם הנכדים בים; טבלנו ממש קצת, כי הים לא היה רגוע והרוח לא הניחה לו ולנו ומנעה מהשמש מלקפוח על ראשנו.

Shabbat passed very pleasantly. We were with the grandchildren on the beach; we dipped ourselves slightly in the water, because the sea wasn't calm and the wind didn't let it and us rest, while preventing the sun from heating the air.

Sesame Street: Bert and Ernie Go to the Beach

אני אוהבת את שעת בין הערביים, עת השמש נפרדת מאיתנו כדי לאפשר ללילה לבוא עלינו למנוחה. במוצאי השבת זה קצת מעיק, משום שאני חושבת על שומרי השבת הממתינים בחושך להדליק את האור כדי להבדיל בין קודש לחול. מבחינתי, לקודש יש ביטוי אחר, לא דתי, כי דרך ארץ קדמה לתורה ואם לא התנהגת לרעך הלא דתי בעיקר בצורה יפה ומכבדת – כל דתיותך לא שוה דבר.

I like the twilight, when the sun says goodbye to us in order to allow the night to come and let us rest. On Saturday Night, it a bit irksome, since I think of the Shabbat-keepers who wait in the dark to turn on the light in order to distinguish between sacred and profane. From my point of view, sacred is expressed in a different way, not religious, because proper behaviour precedes the Torah, and if you don't treat mainly your nonreligious fallow in a nice and honouring way – your whole religiousness doesn't worth a thing.

שבוע טוב ומבורך לכולנו! מי יתן ואך שלום וברכה ישררו בינינו.

A good and blessed week to all of us! May only peace and blessings be between us.