הוזה מִלִים Hallucinating words
אני אוהבת את הרגעים הקטנים שלנו, גם אם אלה מבעד לסקייפ, את הדברים שאנחנו עושות יחד גם ממרחק של אלפי מילין זו מזו.
I love our little moments, even those through Skype, the things we do together even from thousands of miles apart.
"איזו מדינה מטורפת יש לך!" קוראת ביאטריס בשאט נפש. "לא נראה לי שאבין אי-פעם את המנטליות שלכם פה!"
"What a crazy country you have!" Béatrice exclaims disgustedly. "I don't think I'll ever understand your mentality here!"
מה היא רוצה ממני עכשו? "מה עשתה לך המדינה?" אני תוהה.
"יש לכם ראש ממשלה אידיוט, רכיכה ואימבציל!" היא ממשיכה. "אני לא יכולה להבין איך הוא מאפשר לחמאס להוביל אותו באף ולהחליט לכם על סדר היום."
What does she want from me now? "What did the state do to you?" I wonder.
"You have an idiot prime minister, a shellfish and an imbecile!" She continues. "I can't understand how he allows Hamas to lead him by the nose and decide on the agenda for you."
נו, הייתי כבר בסרט הזה לא פעם איתה. להתאזרח היא מעולם לא טרחה ואין לה גם תוכניות לעשות כן. היא חיה את חייה בגולה, אך דעות נחרצות עלינו יש לה ועוד איך! אחרי הפיגוע בהיפר כשר, הואילה משפחתה בטובה להמלט מפאריז ולעלות ארצה. ביאטריס נדדה לגולה אחרת. הבנתי את ההגיון בכך שבחרה בארץ דוברת צרפתית שפרשה לפניה אפשרויות תעסוקה מצודדות שממון בצדן. יחד עם זאת, קשה לי להבין איך אפשר לחוש בית במקום שאינו הבית כפי שאני רואה זאת.
Well, I've been to this movie often with her. She has never bothered to become a citizen and has no plans to do so. She lives her life in the Diaspora, but you bet she has strong opinions about us! After the siege in the Hyper Cacher supermarket, her family decided to escape from Paris and make Aliyah. Béatrice wandered to another Diaspora. I understood the logic of choosing a French-speaking country that offered her attractive employment opportunities with lots of salary benefits. However, it is hard for me to understand how one can feel at home in a place that is not the home as I see it.
אני מסכימה בכל לבי עם דעתה הנחרצת על מי שעומד בראשנו שאיני סובלת (בלשון המעטה!) ורוצה כל כך שילך כבר מאיתנו ונפטר ממעלליו, אך תוהה מאוד אם היא יכולה לחרוץ משפט כשהיא למעשה מבחוץ.
I wholeheartedly agree with her firm opinion of the Prime Minister that I can't stand (to say the least!) and I want so much that he will leave us and we would get rid of him asap, but at the same time I wonder if she can make any , but at the same time I wonder if she can make a judgment when she is actually an outsider.
הרגל שלי הראתה סימני התאוששות וחשבתי שיהיה זה נבון לחזקה בכך שאשתתף באימון בונה העצם.
My leg showed signs of recovery and I thought it would be wise to strengthen it by participating in bone-building training.
המנוי שלי הסתיים הערב ונבצר ממני לחדשו עקב העומס בעבודה הצפוי לי בשנה הקרובה. חשבתי שרצוי לא להחמיץ את האימון האחרון.
My subscription ended tonight and I am unable to renew it due to the workload I'm facing in the coming year. I thought I should not miss the last workout.
השארתי את ביאטריס עם כמה חברות שהזמינה להתמודד עם המתח שבצפיה במשחק. תכננתי, שבזמן שאתאמן, הנבחרות תעשינה את שהן צריכות לעשות, הצופות תעשינה את שלהן והכל תצאנה מורווחות מהסידור הזה. הסיבה היחידה שהייתי לטובת נבחרת צרפת היא שרציתי שביאטריס תהיה מאושרת. לולא היא, מאי נפקא מינא מבחינתי מי תאחז בגביע ותזכה להניף אותו הערב.
I left Béatrice with her girlfriends she invited over to cope with the suspense of watching the game. I planned that while I was training, the teams would do what they had to do, the watchers would do their jobs and all would benefit with this arrangement. The only reason I was in favour of the French team was that I wanted Béatrice to be happy. If it were not for her, I couldn't care less who would hold on to the cup and win this evening.
לא רציתי לאמץ את הרגל בעליה במדרגות והעדפתי להשתמש במעלית. איני יודעת אם היא התאמנה וירדה במדרגות, אם בגפה, אם בלוויית האשה שנוהגת לכרוך את זרועותיה סביבה. אולי לעולם לא אדע. לא ממש אכפת לי.
I didn't want to climb the stairs and preferred to use the elevator. I don't know whether she practiced and went down the stairs, weather alone, or with the woman who usually puts her arms around her. Maybe I'll never know. I don't really care.
קדימה הכחולים, כל הכבוד על הנצחון!
Allez les blues, chapeau pour la victoire!
תמיד דמיינתי לעצמי בת-זוג שתגור איתי תחת אותה קורת-גג. לא יצא. אנחנו מנסות למצות את מה שהחיים נותנים לנו.
I always imagined a spouse who would live with me under the same roof. Did not happen. We try to exhaust what life gives us.
פעם צעדנו יחד Once we marched together
היא התכוונה לצאת מן הבית כשדגל בגודל מפרש מונף בידיה. נעמדתי על רגלִי הבריאה, ידַי פרושות לרוחב הדלת, מונעת ממנה לצאת ככה.
She was going to leave the house with a sail-sized flag flying in her hands. I stood on my good leg, my hands spread out across the door, preventing her from going out like this.
"על גופתך המתה!" אני מתרה בה. "את לא יוצאת ככה מהדלת הזו! לא אכפת לי המקל, אבל את הדגל את תקפלי ותשימי בתיק עד שתגיעי למצעד. אני לא רוצה שהשכנים שלי יראו אותך עם הדגל!"
"Over your dead body!" I warn her. "I don't mind the stick, but you'll fold the flag and put it in your bag until you get to the parade. I don't want my neighbours to see you with the flag!"
היא טסה מכאן ביום שני בבוקר, אני זו שצריכה להמשיך לחיות עם השכנים שלי, שרובם דתיים. אין לי כוח וחשק להתמודד איתם.
She is going to leave on Monday morning, I'm the one who has to go on living with my neighbours, that most of whom are religious. I don't have the strength or the desire to cope with them.
שכונה דתית A religious neighborhood
כשסיפרתי לה על המצעד בחדרה ההולך וקרב, גילתה התלהבות רבה ותכננה להשתתף בו. כחלק מן ההכנות, היא קנתה דגל גאוה עצום כשהשתתפה במצעד בתל אביב בלעדַי. היא יודעת שביתי – ביתהּ במובנים רבים, אך יש גבול לכל תעלול ולכן לא העזה לתלות את הדגל במרפסת הדירה אחרי שהזהרתיה שאם יש לה תוכניות להמשיך ולחיות, כדאי שתמנע מן הצעד הזה. אינך יכולה להניף דגל גאוה בשכונה שלנו בלי לשאת בתוצאות הבלתי רצויות. מעולם, בכל חיי, לא ששתי אלי קרב, ואין לי כוונה להתחיל עם זה בגילי הנוכחי.
When I told her about the approaching parade in Hadera, she was very enthusiastic and planned to participate. As part of the preparations, she bought a huge pride flag when she participated in the parade in Tel Aviv without me. She knows that my casa is her casa in many respects, but there is a limit to every prank, so she didn't dare to hang the flag on the apartment porch after I warned that if she had plans to continue living, she should avoid this move. You can't fly a flag of pride in our neighbourhood without bearing the undesirable consequences. I have never, in my whole life, been in a fight, and I have no intention of starting it at my current age.
היא רצתה להמשיך לחיות איתי בטוב. היא קיפלה יפה את הדגל, הטמינה אותו בתיק הגב, אחזה במקל, נשקה לי לשלום ויצאה בשלום. אני מצפה לדיווח מלא ממנה כשתשוב בשלום.
She wanted to go on living with me in good terms. She folded the flag nicely, put it in her backpack, grabbed the stick, kissed me goodbye, and left in one piece. I expect a full report from her when she returns safely.
חדרה מתחרדת Hadera is turning ultra-Orthodox
רגל Leg
הפתעות אינן הקטע שלי, אני יותר בעד שגרה מבורכת, אבל החלטתי לחרוג היום ממנהגי ולעשות משהו שאיני עושה בדרך כלל. איזו טעות מרה!!!
Surprises are not my thing, I am more in favour of a blessed routine, but today I decided to deviate from my customs and do something I usually don't do. Such A bitter mistake!!!
יום חמישי הוא יום של קניות בדרך כלל, אך משום שהספקתי לערוך את קניותי כבר אתמול, הייתי פנויה ללכת בצהריים לסטודיו כדי להתאמן קצת.
Thursday is usually my shopping day, but since I managed to complete my shopping yesterday, I was free to go to the studio at noon to practice for a while.
מעולם לא הלכתי לסטודיו בשעה הזו, לכן לא ציפיתי לראותה יורדת בעוד אני מטפסת מעלה במדרגות כפי שקורה לא אחת בזמן האחרון. לא עלה על דעתי שהיא מתאמנת גם בימי חמישי. איני נוטה לחשוב עליה בזמני החופשי, היא נכנסת לי לתודעה רק כשאנחנו נפגשות באקראי. איני יודעת אפילו מה שמה.
I never went to the studio at this time, so I did not expect to see her going down while I was climbing up the stairs, as so often has been lately. It did not occur to me that she was practicing on Thursdays too. I do not tend to think of her in my free time, she comes into my mind only when we meet at random. I don't even know her name.
בדרך כלל היא עם מישהי. בדרך כלל, זרועה של אותה מישהי כרוכה סביב כתפיה. הנחתי שזו האשה שלה. הפעם, היא היתה לבדה. כולי נשיפות, אני מסתפקת במנוד ראש כלפיה כדי לא להשתמש בקולי. קשה לי לדבר כשריאותי עומדות לקרוס בכל רגע. אנחנו רק בקומה השניה ויש לי עוד מליון קומות לעלות כדי להגיע לסטודיו.
Usually, she is with someone. Usually, that person's arm is wrapped around her shoulders. I assumed it was her woman. This time she was alone. I'm breathing very heavily, so I make do with a nod to her so as not to use my voice. It's hard for me to speak when my lungs are about to collapse at any moment. We are only on the second floor and I have another million floors to cover up until reaching the studio.
טרם חלפנו זו על פניה של זו. עדיין, שתי מדרגות מפרידות בינינו. במקום להסתפק, כמוני, במנוד ראש ולהמשיך לרדת במדרגות, היא מחליטה לעשות מעשה ומושיטה אלי אל ידה הארוכה, אוחזת בכתפי. "את באה למצעד מחר?" היא שואלת בקולה הרך.
We have not yet passed each other. Still, two steps separated between us. Instead of just nodding like me and continuing going down the stairs, she decides to act, so she reaches her long arm towards me, grabbing my shoulder. "Are you coming to the march tomorrow?" She asks in her soft voice.
מרוב הפתעה, אני מאבדת את שיווי משקלי ולפני שאני מתרסקת לחתיכות במורד המדרגות, היא פועלת בזריזות ומצליחה לאחוז בזרועותי, מאמצת אותי בחוזקה אליה. אני נופלת את תוך זרועותיה הבטוחות תוך שאני משתדלת להחזיר אלי את שיווי המשקל.
Surprised, I lose my balance and before I crash to bits all over the stairs, she acts quickly and manages to grab my arms, clutching me tightly to her. I fall into her safe arms as I try to regain my balance.
פנינו סמוכות זו אל זו, הבל פיה המתוק קרוב מאוד אל פי והבלתי נמנע קורה.
Our faces are close to each other, her sweet breath is very close to my mouth and the inevitable happens.
אחרי זמן שנדמה לי כנצח, אנחנו מתנתקות זו מזו. עכשו שתינו מתנשפות בכבדות. לפני שבדל של חיוך נבוך מתחיל להצטייר על פני, אני חשה את השוק ברגלי עולה באש, כאילו צבת נצמדה אליה וצובטת בכל הכוח. כנראה שעיקמתי את הרגל בנסיוני להשיב לעצמי את שיווי המשקל. אני מתישבת בכאב, מנסה לבדוק מה ארע לה.
After a time that seems like an eternity, we separate from each other. Now we both gasp heavily. Before a glimpse of an embarrassed smile begins to appear on my face, I feel as if my shin is on fire, as if a pliers cling to it and pinch with all its might. I must have twisted my leg in my attempt to regain my balance. I sit myself down in pain, trying to see what happened to it.
"איפה כואב לך?" היא שואלת בדאגה.
אני מראה לה עם אצבעי, איני מסוגלת להוציא הגה. הכאב עצום.
היא בוחנת את המצב; אחר, בלי לשאול אותי, היא מתכופפת אלי, מניפה אותי בזרועותיה ומתחילה לרדת במדרגות.
"מה את עושה?" אני מוחה, מתפתלת. "הורידי אותי מיד!"
"ואיך תלכי? אנחנו צריכות להביא אותך למרפאה כדי שיבדקו אם לא שברת משהו", היא נחושה. "אקח אותך לשם במכונית שלי."
"Where does it hurt?" She asks concernedly.
I show her with my finger, I can't utter a word. The pain is enormous.
She examines the situation; Then, without asking me, she leans over to me, lifts me in her arms and starts going down the stairs.
"What are you doing?" I protest, twisting. "Drop me off immediately!"
"And how will you go? We have to get you to the clinic to check if you didn't break something," she is determined. "I'll take you there in my car."
לא התכוונתי לשמוע בעצתה וסרבתי לה בנחרצות. הסכמתי שהיא תסיעני עד לביתי, הרי לא יכולתי לדרוך על הרגל, אך התנגדתי בכל תוקף לנסיונותיה להרימני ולשאתני אל דירתי. רק זה היה חסר לי, שביאטריס תפתח את הדלת ותראה אשה זרה נושאת אותי בזרועותיה.
I wasn't going to listen to her advice, and I vehemently refused. As I could not step on my leg, I agreed that she would take me to my house, but I firmly resisted her attempts to lift me and carry me up into my apartment. It was all I needed, for Béatrice to open the door and see a strange woman carrying me in her arms.
נראה שלמצעד לא אגיע מחר.
It seems that I won't make it to the parade tomorrow.
שוויון ואהבה Equality and love
כל כך רציתי שאנגליה תנצח, כל כך רציתי! לביאטריס זה לא שינה כל כך. מבחינתה, הן אנגליה והן קרואטיה הן משוכה שצרפת תצטרך לעבור בגמר.
I wanted so much England to win, I wanted so much! Béatrice did not care that much. For her, both England and Croatia are a hurdle that France will have to go through in the final.
כל כך רציתי לשיר עם האוהדים האנגליים את השיר הזה, כל כך רציתי! אבל הנבחרת האנגלית כשלה. חבל!
I wanted so much to sing this song with the English fans, I wanted so much! But the English team failed. Too bad!
במשך חמישים הדקות הראשונות של המשחק לא היה עם מי לדבר, עד השער הראשון של צרפת נגד בלגיה. או-אז, אפשר היה להגיש קפה, עוגה ואפילו להחליף חיוכים בינינו.
For the first fifty minutes of the game there was no one to talk to, until France's first goal against Belgium. Then, I could serve coffee, cake and even exchange smiles with her.
לא מצאתי שום ענין במשחק המשעמם הזה. מבחינתי, שהנבחרת הטובה יותר תנצח, אבל כמובן שלא רציתי להתגרות בגורלי ולומר זאת לביאטריס באופן גלוי. הייתי בעד צרפת רק משום שרציתי לראות את אהובתי מחייכת, שמחה ומאושרת. אשה שמחה זה מוסיף בריאות ואושר.
I did not find any interest in this boring game. As far as I was concerned, the better team would win, but of course I did not want to challenge my fate and tell Béatrice openly. I was in favour of France just because I wanted to see my lover smiling, joyful and happy. A happy woman adds health and happiness to one's life.
כשהמשחק נגמר, אחרי רגעים ארוכים ומותחי עצבים מבחינת ביאטריס, אפשר היה לנשום לרווחה ולחגוג. Vive La France! תחי צרפת המנצחת!
When the game was over, after long, nerve-racking moments for Béatrice, we could breathe in relief and celebrate. Vive La France! Long live the victorious France!
קציר, ישוב מטופח Katzir, a well maintained place
שתינו אוהבות לצעוד ברגל והרבה. כשגרנו בקציר, עשינו זאת בכיף גדול. פה, בחדרה, המצב שונה לגמרי.
We both like to walk a lot. When we lived in Katzir, we did it with great pleasure. Here, in Hadera, the situation is completely different.
בקציר, היינו צועדות לנו בנחת על המדרכות הנקיות או מסיירות בשבילים, מתענגות על הנוף עוצר הנשימה, שואפות אל קרבנו מלוא ריאותינו את האויר הצלול והבשום – אם זה מהפריחות, אם זה ניחוח הגשם או כל בסומת אחרת שהמקום הזה מפיק.
In Katzir, we would stroll about on the clean sidewalks or tour the paths, savouring the breathtaking scenery, inhaling the clear, fragrant air into our lungs, whether it was from the blooms, the smell of the rain, or any other odour produced by this place.
בחדרה, מומלץ לא לצעוד כלל, משום שהמדרכות מטונפות, הפחים הגדושים גולשים על גדותיהם, כך שתכולתם מפוזרת באופן תדיר בכל הרחוב. כשאנו מגיעות הביתה, אנחנו חולצות את נעלינו בחדר המדרגות ושוטפות היטב את הסוליות עם חומר מחטא. אי אפשר לדעת אילו מרעין בישין עלולים להדבק לנו ברחוב.
In Hadera, it is recommended not to walk at all, because the sidewalks are filthy, the brimful trash bins are overflowing, so their content is constantly scattered all over the street. When we get home, we take our shoes off in the stairwell and wash the soles very thoroughly with disinfectant. It is impossible to know which diseases one might catch from the street.
עת אנו עוברות ברחובות חדרה, אנו משתדלות לנשום מה שפחות – דבר שקשה מאוד לבצע, אך הכרחי – משום הריחות עוצרי הנשימה (תרתי משמע!) שמקשות על הריאות לתפקד.
As we pass through the streets of Hadera, we try to breathe as little as we can – which is very difficult to do, but necessary – because of the breathtaking smells (literally) that make it difficult for the lungs to function.
שנת בחירות לרשויות המקומיות. היית מצפה שלפחות ינקו את הרחובות כדי להראות שכספי המסים שלנו הולכים למקום ראוי. היית מצפה.
Election year for local authorities. One would expect them to at least clean the streets to show that our tax money goes to a worthy place. One would expect.
חדרה, פחים גדושים עולים על גדותיהם Hadera, overflowing brimful trash bins
מבחינת ביאטריס, ימי ראשון (les dimanches) אמורים להיות מוקדשים למנוחה ולתענוגות. במקום זאת, אני מעבידה אותה בפרך בסידור הדירה אחרי שהבטיחה לעזור אם צרפת תנצח.
For Béatrice, Sundays (les dimanches) are supposed to be devoted to rest and pleasures. Instead, I work her hard in arranging the apartment since she promised to help if France wins.
מעבדת מלים, גם מאבדת... בעיקר, מתכתבת עם עצמי
