הבדיחה על הבלונדינית The Blonde Joke

the-road-to-where

הדרך לאן The road to where

אני אוהבת בדיחות שמצחיקות באמת ושאינן משפילות אף אחד/ת, לא אנשים, טף וגם לא בעלי חיים. את הבדיחה התורנית על הבלונדינית ראיתי היום בעמוד של ריצ'ארד, ידידי בפייסבוק.

I like really funny jokes that don't undermine anybody, not people, children, or animals as well. This one I saw on Richard's page, my Facebook friend.

סוף-סוף… הבדיחה על הבלונדינית כדי לסיים את כל הבדיחות על בלונדיניות

בלונדינית נסעה במהירות במכונית הספורט הקטנה האדומה שלה ונעצרה בידי שוטרת, בלונדינית בעצמה.

השוטרת הבלונדינית ביקשה לראות את רשיון הנהיגה של הנהגת הבלונדינית. זו החלה לחפור בתוך תיקה כשהיא מתחילה להתעצבן יותר ויותר.

"איך זה נראה?" שאלה לבסוף.

השוטרת השיבה: "זה מרובע והתמונה שלך שם."

לבסוף, מצאה הנהגת בתיקה מראה מרובעת, התבוננה בה והושיטה אותה לשוטרת. "הנה זה", אמרה.

השוטרת הבלונדינית הביטה במראה ואז החזירה אותה לנהגת באומרה: "בסדר, את משוחררת, לא ידעתי שאת שוטרת."

Finally… the blonde joke to end all blonde jokes!

A blonde woman was speeding down the road in her little red sports car and was pulled over by a woman police officer, who was also a blonde.

The blonde cop asked to see the blonde driver's licence. She dug through her purse and was getting progressively more agitated.

"What does it look like?" she finally asked.

The police woman replied: "It's square and it has your picture on it."

The driver finally found a square mirror in her purse, looked at it and handed it to the policewoman. "Here it is", she said.

The blonde officer looked at the mirror, then handed it back, saying: "O.K., you can go, I didn't realize you were a cop."

פחד Fear

trains4

ממה אנו פוחדות הכי הרבה? ממוות? מפציעה? ממצוקה כלכלית? מאינטימיות? ממה?

What are we scared of the most? Death? Injury? Economic hardship? Intimacy? What?

רכבות Trains

trains1

רכבות

בהתחלה הן היו רכבות רגילות. כשאת בגיל בו טרם מספרים לך על השואה, אינך יודעת מהי משמעות הרכבת בזכרון הקולקטיבי העגום של העם שלך.

In the beginning they were just trains. When you are at the age before they tell you about the holocaust, you don't know what the meaning of trains is in the sad collective memory of your people.

Ioannis Vayenas  The Train Leaves at Eight O'clock

(by Theodorakis)

(Subtitles in English)

אני זוכרת את הנסיעה הראשונה שלי ברכבת כילדה. הייתי בת 6 ונסענו לבקר את קרובינו שגרו בחיפה. אמי, שלא יכלה לשבת נגד כיוון הנסיעה בלי לסבול מסחרחורות והרגשת קבס, התישבה ליד נוסע צעיר שעיניו היו עצומות. אבי ואני ישבנו מול שניהם. אני זוכרת את ההרגשה הנעימה של איך הרכבת לוקחת אותי איתה, כשגבי נצמד לגב הספסל ונמשך אחורה כמו חיבוק.

I remember my first travelling by train as a child. I was 6 years young, and we went to visit our relatives in Haifa. My mother, who couldn't sit oppose to the direction of the ride without suffering from dizziness and nausea, sat herself near a young passenger whose eyes were closed. My father and I sat opposed to them. I remember the nice feeling of how the train takes me with it, while my back clings to the back of my sit and being drawn back like a hug.

Gal Costa – Trem das Onze (live)

באמצע הנסיעה, הטלטלה הרכבת בפתאומיות והנוסע הזר פקח את עיניו, מתבונן סביבו כדי להבין היכן הוא. מבטי, שנדד לעברו באקראי, נדהם מאוד לגלות שלהלה יש עיניים חומות. כמי שגדלה בקרב אנשים בעלי עיניים בגוונים של כחול וירוק, לא ידעתי שישנם גם צבעים אחרים וחשבתי שמשהו מקולקל עם עיניו של המסכן וממש ריחמתי עליו. אני זוכרת ששאלתי את אבי למה יש להוא עיניים כאלה ואבי היסה אותי מיד ואמר שלא יפה לדבר ככה. לא הבנתי למה וגם לא מדוע חייך אלי האיש.

In the middle of our trip, the train suddenly trembled and the stranger opened his eyes, looking around to appreciate where he is. My gaze that coincidentally wandered towards him, was shocked to find out that person has brown eyes. Since I grew up among people whose eyes were in shades of blue and green, I hadn’t have any idea that there are other colours too, and I thought that something was wrong with this poor person's eyes. I was really sorry for him. I remember asking my father why does that person have such eyes and my father immediately hushed me and said that it's not nice to talk like this. I didn't understand why, nor why the man smiled at me.

Maria Farantouri – To Treno Fevgi stis Ochto

Gal Costa – Trem das Onze (original version)

שנים רבות לאחר מכן, אחרי למידת המשמעות הנוראה של רכבות בגרמניה הנאצית, נקלעתי לא בכוונה ובחוסר ברירה לאותה ארץ ארורה לביקור של 48 שעות. מעולם לא חשבתי שכף רגלי תדרוך אי פעם שם, אך החיים מלאי הפתעות לא נעימות. הנסיעה ברכבת משדה התעופה שונפלד שבברלין לעיר היתה חויה בלתי נעימה ובלתי נשכחת, מלאת פחד וחלחלה מחשש להלקח כל רגע לאיזושהי אקציה, לא עלינו. קשה לתאר את תחושת חוסר האונים לנסוע ברכבת שקודמותיה הסיעו כה רבים מבני עמי לעבר מותם, כולל את משפחת הורי.

Many years later, after learning the horrible meaning of trains in Nazi Germany, I had to go to that cursed country for a 48 hours visit. I never thought that I would ever set my foot there, but life has its unpleasant surprises. The trip on the train from Berlin Schönefeld Airport into the city was an unforgettable and unpleasant experience, filled with fear and horror of the possibility to be taken any minute to some aktion, chas veshalom. It is hard to describe the sense of helplessness to be on a train that its predecessors to transported so many of my people to their death, including my parents' families.

יהודה פוליקר – התחנה הקטנה טרבלינקה

Yehuda Poliker – Little Station Treblinka

מותו בא לנו פתע His Death Came as a Shock

heaven1

אנשים מתים, אנשים נפרדים מן העולם הזה ומאיתנו. גם אם זו עובדה ידועה שאנו בני תמותה (חוץ ממני, אני מתכוונת לחיות לנצח!), עדיין כשמישהו שהכרנו הולך לעולמו בטרם עת, קשה לנו להאמין שכך קרה, גם אם הנפטר לא היה קרוב אלינו או שלא היינו בקשר רצוף.

People die, people are departing from this world and from us. Though it's a known fact that we are mortal (except of me, I intend to live forever!), still when somebody we knew passed away before their time, we find it hard to believe, even if the deceased wasn't close to us or we weren't much in touch.

heaven2

הלכתי ללויה. קהל רב, כמה מאות, התאסף בבית הלויות שבקצה דרך החיים. התרשמתי שרבים הכירו את הנפטר ואת משפחתו ובאו ללוותו בדרכו האחרונה. לא הכרתי את המנוח כמעט, אך את בתו, את בן זוגה ואת הילדים אני מכירה יותר. את לא הולכת כל כך למען אלה שנפטרו, אלא בעיקר למען החיים אותם השאירו מאחור. למשמע דברי ההספד המרשימים והנוגעים ללב של אשתו, הבנות ונציגים מחבריו וממקום עבודתו, הצטערתי שלא זכיתי להזדמנות להכיר ממש את האיש. לא יכולתי שלא לחשוב על הפספוס, על שאנשים כמותו, מלח הארץ ממש, אינם עומדים בראש מדינתנו ומנהיגים אותנו במקום האפסים הנוכחיים. אנשים טובים וראויים אינם הולכים יותר לפוליטיקה וכך נראית המדינה בימינו העגומים.

I went to the funeral. A big crowd, hundreds, gathered at the cemetery at the end of the Living Road. I was very impressed by the many that probably knew the deceased and his family, and came to escort him in his last path. I hardly knew the departed, but I know more his daughter, her spouse and their children. One doesn't go so much for those who died, but mainly for the living he left behind. Hearing the impressive eulogies held by his wife, his daughters and the representatives of his friends and from his workplace, I felt sorry that I didn't have the chance to get to know this person better. I couldn't stop thinking of the failure, that people like him, truly the salt of the earth, are not at the head of our country and lead us instead of the current zeros. Good and worthy people don't go to politics anymore, and this is how our country looks like.

נסרין – אל תלך

הבטתי סביב. לא יכולתי להשתחרר מן התחושה שכל הנוכחים יאספו אל אבותיהם, מי במוקדם ומי במאוחר, רצוי מה שיותר מאוחר, אף אחד לא ישאר פה לנצח. אנשים עמדו ושוחחו זה עם זה, חלק מספיד את הנפטר, חלק מעביר מידע על ימיו האחרונים, חלק מביע תמיהה על שלא ידע דבר על מצבו של האיש, שהיה חולה מזה זמן. איש צנוע, ששמר את חייו הפרטיים לעצמו, איש שהקטע של "שופוני" כל כך רחוק ממנו, בניגוד משווע לאפסים העומדים בראשנו, העושים כל דבר כדי לקבל איזה פרור של כותרת בתקשורת, אחרת מי הם? ממש חבל שאין לנו מנהיגים מסוגו.

I looked around. I couldn't shake the feeling that all the attendants will return to their creator, some soon and some later, the later the better, nobody will stay here forever. People stood and chatted to each other, some eulogized the deceased, some informed about his last days, some expressed their wonder for not knowing about that person's situation, that he was ill for some time. A humble man, who kept his private life to himself, that wasn't seeking for attention, and showing off wasn't his way at all. He was such a huge contrast to the zeros who lead us, and do everything to get a slim crumb of a headline in the media; after all, who are they if not mentioned there? Such a shame that we don't have leader of his kind.

מיטל טרבלסי – הו רב חובל

בן 65 היה בלכתו מאיתנו, באמצע החיים, מותיר אותנו תוהים מה יכול היה לעשות עוד עבור עצמו, משפחתו, מקום מגוריו וארצו, בטרם נקרא מעלה. חבל. יהא זכרו ברוך.

He was 65 years when he went away, in his midlife, leaving us wondering what he could do more for himself, for his family, the place he lived and his country, before being called to heaven. Alas. Blessed be his memory.

מותי בא לי פתע / יוסף שריג

עננים Clouds

שמש מציצה מבעד לעננים The sun is peeking through the clouds

השמש מציצה מבעד לעננים   The sun is peeking through the clouds

אני חושבת על הפעם האחרונה בה ראיתיה. היא עמדה על שפת המים, מביטה אלי במבט שובב, עיניה צוחקות. צילמתי אותה. אני מצלמת תמיד את מי שאני יכולה בכל שעת כושר שמזדמנת לי. השמש עמדה באמצע השמיים, מציצה מדי פעם מבין ענני הנוצה השטים ברוח הקלה. היה חם. היה נעים.

I am thinking about the last time I saw her. She was standing by the water, looking at me playfully with her laughing eyes. I took her photo. I always take photos when I can. The sun stood in the middle of the sky, peeking from time to time through the cirrus clouds floating in the light wind. It was hot. It was pleasant.

הכל עובר חביבי – עננים

מוכרים לא עלינו Salespeople

אנשי מכירות Salespeople

אנשי מכירות Salespeople

גם אתן שונאות כשמתקשרים אליכם כל מיני אנשי מכירות מעצבנים ונחושים למכור לכן למרות שאינכן מעוניינות בדבר ואתן מביעות זאת במפורש באוזניהן?

You too hate it when all kinds of annoying salespeople who are determine to sell you their merchandise, even if you explicitly express in their ears that you are not interested in anything?

Pink Floyd – Money

אני פשוט אומרת שאין לי כרטיס אשראי ושמצבי הכלכלי רעוע ביותר ואשמח אם הם יוכלו לתרום לי לפחות 100 ₪ כדי שאוכל לקנות לי משהו לאכול. מהמספרים הללו כבר לא יטרידו אותי יותר.

I simply say that I have no credit card and that my economic condition is extremely bed and I would be happy if they could donate me at least a hundred ILS so I'll be able to buy myself something to eat. I can be safe – no more harassing phone calls from these numbers.

Liza Minnelli – Money makes the world go round

איזה עולם What a World

Rod Stewart – What a Wonderful World

 

לכל הרשעים, הרעים והנוראים, המנסים להפיל חתיתם על הטובים: האם אתם באמת חושבים שתחיו לנצח?

To all the evil, vicious and malicious who are trying to scare the good people: do you really think that you are going to live forever?

חדשות מרגשות Exciting News

"How do you do, man?" "Don't ask!"

"How do you do, man?" "Don't ask!"

איך אני אוהבת כשמאן דהוא או דהיא מנסה להיות מסתורית ולהפריע את שלוותי. לא כל הזמן אני ליד המחשב; מה לעשות שיש לי מדי פעם גם חיים אחרים ולפעמים אני רואה הודעות באיחור?

How I love it when somebody tries to be mysterious and disturbs my peace. I'm not on the computer all the time; what can I do that I have a life too now and then, and sometimes I see my messages late?

למישהי, איתה אינני נמצאת בקשר יומיומי, מתחשק לקשקש איתי בסקייפ ושולחת לי הודעה: "האם את פנויה לסקייפ עכשו?" כשאיני מגיבה, משום שלא הייתי במחשב והטלפון היה בהטענה בחדר אחר (יש לי דירה גדולה…) ולא שמעתי את ההתראה, היא כותבת: נראה לי שאת עסוקה, מצטערת שפספסתי אותך. יש לי חדשות מרגשות, אני חושבת. בכל אופן, נתעדכן מחר, אני הולכת לישון מוקדם.

Somebody I have not a daily interaction with, feels like chatting with me on Skype, so she sends me a message: "are you free to Skype now?" Since I don't respond, because I wasn't online and the cell phone was charging in another room (I have a big apartment…) and I didn't hear the sound alert, she writes: "I guess you are busy, sorry to miss you. I have some quite exciting news, I think. Anyway catch up tomorrow, I am going to have an early night."

לקח לי חצי שעה עד שהגעתי לטלפון שסיים את טעינתו ומיד כשראיתי את הודעתה, עניתי: "מצטערת שפספסתי אותך, רק עכשו התחברתי. מאחלת לך לילה טוב מאוד"

אגב, חדשות מרגשות הן אחלה, זכית בלוטו, איחולי!!!

It took me a half an hour until I reached the cell phone which finished charging, and when I saw her message, I immediately replied: "sorry to miss u, just came on. wishing u a very good  night"

p.s. exiting news is achla, u won ze lottery, congrats!!!

שעה לאחר מכן (ההיא הרי הלכה "לישון מוקדם"…) היא עונה לי: "הלואי! לא, לא זה לצערי".

An hour later (she had an "early night", right?) she replies: "if only! no, not that, unfortunately.

מה באמת מוגדר כ"חדשות מרגשות", אני חושבת לעצמי. מה יכול להיות יותר מרגש מאשר לזכות בלוטו בסכום משמעותי של 22 מליון פאונד? אני כותבת לה: "אז מה יכול להיות מרגש? התוכלי לגאלנו מיסורי?

What can really be defined as "exiting news", I think to myself. What can be more exciting than winning a significant sum in the lottery such as 22 million pound? I write to her: "so what can be exiting? can u put me out of my misery?"

הפעם היא עונה מיד: "זה סיפור ארוך ואני רוצה להתענג כשאני מספרת אותו. זה לא משהו רציני, כך שאין צורך להתיסר, פשוט שכחי מזה כרגע"

This time she answers right away: "it's a long story, and I want to enjoy telling it. it's no big deal, so no need to be in misery, just forget it about it for now"

אני ממש סקרנית, כי מה זה כבר יכול להיות? איך "חדשות מרגשות" אינן משהו רציני? אני דורשת ממנה ליטול קורה מבין עיני: "אני לא מאמינה לזה! את יכולה לפחות לתת לי את הכותרת, בקשה-בקשה-בקשה"

I'm really curious, what can it be? How "exciting news" are no big deal? I demand of her to take the cobwebs from my eyes: "I don't believe zis! u can at least give me the headline, plz plz plz"

♀♀

דממת אלחוט. גורנישט. נאדה. האינטרנט התנתק לה מן הסתם. בפעם הבאה שנפגש, אפתח בטיזוז משלי ואומר לה: "אל תשאלי!" איך שאני מכירה אותה, היא ודאי תמהר לשאול בכל זאת "מה קרה", ואענה לה, "עזבי, לא חשוב". ילמד אותה לקח? אני בספק. לגילים מסוימים קשה לשנות הרגלים שנקבעו במהלך עשרות בשני, כמאמר האמרה: "קשה ללמד כלב זקן טריקים חדשים". במקרה דנן, אשה.

Radio silence. Gurnisht. Nada. Her internet disconnected possibly. Next time we meet, I'll use my own tossing and I'll say to her: "Don't ask!"* However, knowing her, she certainty will hurry to ask anyway "what happened", and I'll reply, "it's not important, leave it". Will this teach her a lesson? I doubt it. Certain ages find it difficult to change habits which were determined during decades, as the expression says: "It's hard to teach an old dog new tricks". In this case, a woman.

* "Don't ask!" origins from Yiddish: "Freg nisht!" These are the first two words any Jew who respects herself/himself says to increase the drama they are going through their lives, no matter how dull and boring it is in reality. For example:

Jew 1: "Vus macht a Yid?" ["How do you do, man?"]

Jew 2: "Freg nisht!" ["Don't ask!"] Many times it goes with the universal Jewish krechtzen (sigh): "Oy" or "Oy vey".

Tina Turner – I Heard it through the Grapevine (Live 2000)

יום חורפי Winter Day

שמיים שחורים שאינם מבשרים טובות Black omen sky

שמיים שחורים שאינם מבשרים טובות Black omen sky © Sharon Har Paz

התחזית אמרה רוחות חזקות ללא גשם. זה אמור היה להגיע רק אחר הצהרים. לא עלה בדעתי להסתכן, כך שלא כיבסתי ולא תליתי. כשהשמיים נראים כמו בתמונות המצורפות כאן (צולמו על ידי © כמובן, כמו שאר התמונות בבלוג הזה), אינך טורחת.

The forecast said strong winds without rain. It was supposed to arrive only in the afternoon. I wasn't going to take any risk; therefore, I didn't wash, nor hang. When the sky looks like it does in the attached photos (taken by me © of course, like the other photos in this blog), you don't bother.

© Sharon Har Paz

© Sharon Har Paz

למותר לציין שהגשם לא בא אחר הצהרים, כמובן. אולי זה יקרה במהלך הלילה ואולי מחר בבוקר, אך הבשורות הרעות הגיעו גם הגיעו. עוד פיגוע, שוב דריסה, שוב הרוגים ופצועים ישראלים, שוב בירושלים.

Needless to say that the rain didn't come in the afternoon, of course. It may happen during the night or perhaps tomorrow morning, but the bad news did arrive, alas! Another terror attack by running people over (vehicle-ramming attack), again Israeli dead and injured, once more in Jerusalem.

שולי נתן – ירושלים של זהב

Suli Natan – Jerusalem of Gold

טוב לי ככה I'm Happy as it is

שמיים כחולים בהירים Blue clear sky

שמיים כחולים בהירים Blue clear sky

כמה מאיתנו יכולות לומר בפה מלא ובלב שלם שטוב להן היכן שהן נמצאות ושהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה?

How many of us can unhesitatingly and wholeheartedly say that they are happy where they are and they have reached a state of tranquillity?

שבת זהובה. שמיים כחולים בהירים נקיים מעננים. אני לוקחת את הנכדים לסיור רגלי בשכונה כדי לספוג את קרני השמש החמימות מבעד לרוח הקרה. כולנו עטופים היטב, כולל כובעים המכסים את האוזניים, צעיפים להגנה על הצוואר מחשיפה וכפפות. הטף מתגאה בציור המותג שעל הכפפות. אני מסתפקת בכפפות צמר רגילות, כאלה הסרוגות ביד וללא יוקרה מיותרת.

A golden Shabbat. Blue clear sky, no clouds. I take the toddlers for a walking tour in the neighbourhood so we can absorb the warm sunbeams through the cold wind. We are well wrapped, including hats which cover our ears, scarfs to defend the neck from exposure, and gloves. The kids are proud of the brand displayed on the gloves. I am satisfied with my common wool gloves, the kind knitted by hand and without unnecessary prestige.

אפרת קולברג וקפוצי התחת – קשיו (טוב לי ככה)