לא ידעתי שאת לסבית I Didn't Know You Were a Lesbian

פיטר סארסטדט – לאן את הולכת יקירתי

Peter Sarstedt – Where Do You Go to My Lovely

צעדיה היו איטיים. היא לא מיהרה לשום מקום. גם אני לא.

Her steps were slow. She was in no hurry. Me neither.

יש גיל, בו את יודעת שאין כבר לאן ולמה למהר. את יכולה להתנהל לך בנחת, בשפי, בלי כל לחץ וקשקושים. את יכולה לעשות מה שבראש שלך ואף אחד לא יגיד לך אחרת. גם אם יגיד – את מתעלמת. יש כזה גיל כיפי בו את נהנית ממה שהחיים חילקו לך.

There's an age, when you know there's no hurry and nowhere to go to. You can be calm and relaxed, without any pressure or clatter. You can do what's on your mind and no one will tell you otherwise. Even if somebody says – you ignore. There is such a fun age in which you enjoy what life has given you.

ביאטריס ואני בפיאצה. מוצגת שם תערוכת רחוב מעניינת והלכנו לראות מה יש בה. המוצגים מדהימים. נהנינו מאוד לחזות בהם. התישבנו בנחת על אחד הספסלים, מלקקות גלידה. אני, כרגיל, עם שוקולד בשלושה טעמים (מריר, מוקה וקפה) והיא עם גלידת פירות. מדי פעם, אנחנו מתחלפות בגביעים ומלקקות זו את גלידתה של זולתה. נחמד לגוון.

Béatrice and I in the piazza. An interesting street exhibit is presented there and we went to see what is in it. The exhibits are amazing. We enjoyed watching them. We sat comfortably on a bench in the, licking ice cream. I, as usual, have it with chocolate in three flavours (bitter, mocha and coffee), and she has a fruit ice cream. From time to time, we change the cups and lick each other's ice cream. Nice to diversify.

מיסטר בִּין – גלידה

Mr. Bean – Ice Cream

מישהי מהקורס בו השתתפתי, עברה לידנו. היינו עסוקות בשלנו ולא שמנו לב. זה מסוג התחושות שאת חשה אך לא ממש. המוח קולט, אך אינו מעבד את המידע, אלא בדיעבד. הבחנתי בה רק אחרי שבמקרה הרמתי את ראשי מעיניה המקסימות של ביאטריס, בתוכן הייתי שקועה כל-כולי. היא עמדה במרחק-מה, שולחת אלינו מבטים משתאים. העיניים שלנו הצטלבו, אך זה היה במצב של יכולת להתנכר למה שהן ראו. בשבריר שניה יכולתי להחליט אם להמשיך להביט בה ולהראות שאני מכירה בקיומה או להניח לעיני להמשיך לשוטט סביב, כאילו שלא הבחנתי בה.

Someone from the class I was attending to, passed by. We were busy with our own joy and did not notice her. It's the kind of feelings that you sense but not really. The brain takes in, but does not process the information, except in hindsight. I noticed her only after I had raised my head from Béatrice's charming eyes, where I was absorbed into. She stood at a distance, sending astonished gazes at us. Our eyes met, but it was in a state of the ability to ignore what they saw. In a fraction of a second, I could decide whether to keep looking at her and show that I recognized her existence, or let my eyes continue to wander around, as if I had not noticed her.

היא שבה על עקבותיה והתקדמה לכיווננו. כבר לא יכולתי להתעלם מקיומה. חייכתי אליה והיא החזירה לי חיוך. "שלום", בֵּרַכתי אותה, "מה שלומך?"

"שלומך?" ענתה לי בשאלה תוך שהיא מביטה בי, אחר בביאטריס ולבסוף שבה להביט בי. "אחותך?" שאלה, מרימה את גבות עיניה בתהייה.

"איך אחותי?" שאלתי אותה. "אנחנו נראות לך דומות?" איך דומות, אני מחייכת אל ביאטריס, זו כהת-עור מאוד ואני לבנה כסיד.

ההיא מתבוננת בנו במבט ארוך, חוקר, מכווצת את פניה במחוה של 'לא יודעת' ושותקת במשך שניות ארוכות. "לא אחותך?"

"לא, זו בת הזוג שלי, מה נראה לך?" אני עונה באדישות. אני הרי בגיל שממש לא אכפת לי כבר מה יחשבו עלי. אני חיה את חיי בהתאם לרצוני, לא בהתאם לדעת אף אחד/ת אחר/ת.

זעזוע נרשם על פניה, אך היא ממהרת להתעשת ולסדר את הבעתה לניטרלית. "לא ידעתי שאת לסבית", אמרה.

אמרה. שיהיה. "גם אני לא", עניתי, "גם אני לא."

She retraced her steps and moved toward us. I could no longer ignore her existence. I smiled at her and she smiled back at me. "Hello," I greeted her, "how are you?"

"How are you?" She answered me with a question as she looked at me, then at Béatrice and then looked back at me. "Your sister?" She asked, raising her eyebrows in wonder.

"How is she my sister?" I asked her. "Do we look alike to you?" How do we look alike, I smile at Béatrice, she's very dark and I'm white as chalk.

She looks at us with a long, inquiring look, pursing her face with a gesture of "I don't know", and pauses for some long seconds. "Not your sister?"

"No, this is my partner, what do you think?" I answer indifferently. I'm at an age when I really don't care what people think of me. I live my life according to my will, not according to anyone else's opinion.

There is a shock on her face, but she quickly regains her composure and arranges her expression to neutral. "I didn't know you were a lesbian," she said.

So she said. Whatever. "Neither did I," I replied. "Neither did I."

 

במשפט אחד:

הטפשוּת אינה מתחסלת, היא ממשיכה עוד ועוד.

In one sentence:

Stupidity does not liquidated, it goes on and on.

להסתיר Hide

Cortney Warren – Honest liars: the psychology of self-deception

הרי נולדנו תמימים. מתי למדנו להסתיר? מתי למדנו לשקר? מתי למדנו שאסור לנו לומר את האמת אם נרצה להציל את עורנו?

We were born innocent. When did we learn to hide? When did we learn to lie? When did we learn that we must not tell the truth if we want to save our skin?

Annie Murphy Paul – What we learn before we're born

 

 

אינך יודעת מה שעשית פה You don't know what you did here

מבחינתי, המעשים שאנו עושות בעולם הזה תלויים באופי שלנו ובנסיבות חיינו.

For me, the actions we do in this world depend on our character and the circumstances of our lives.

לפני שנים רבות, ביקשה ממני מישהי סליחה על משהו לא טוב שעשתה לי ואמרה שזה לא היה בכוונה וגם שלא שמה לב בשעת מעשה שזה לא בסדר. היא לא איתנו עוד. למדתי, שמי שחורש רעות נגדי ו/או גורם לי עוול – משלם על זה מחיר יקר. לא שזה מנחם אותי, אני לא ממש בענין של נקמות, משום שאני מעדיפה שהדברים הרעים לא יעשו מלכתחילה ושכולנו נחיה בטוב ובשמחה. אני בהחלט תורמת את חלקי בנושא.

Many years ago, someone asked me for forgiveness for something not good that she had done to me, and said that it was not on purpose and that she did not notice at the time that it was wrong. She is no longer with us. I have learned that whoever is evil against me and/or causes me an injustice – pays dearly for it. Not that it comforts me, I'm not really in a state of vengeance, because I prefer the bad things not to be done in the first place and that we all live well and happily. I definitely contribute my part on the subject.

להיות טובים לזולת, זה צריך לנבוע מבפנים, מרצון חופשי, מהאופי שלך, מאיך שעיצבת את עצמך ולא משום שאיזה גורו הכתיב משהו. שום גורו אינו עושה עלי רושם ואיני מסוגלת לנהות אחר אף אחד – אם זה גורו הודי, תנ"כי או כל אחד אחר. פולחן אישיות זה לא משהו שאני יכולה להתחבר אליו.

To be good to others, should come from within, from free will, from your character, from how you formed yourself, not because some guru dictated something. No Guru makes any impression on me, and I can't be a follower of any of them – whether it's an Indian Guru, a Biblical or anyone else – a cult of personality is not something I can relate to.

Living Colour – Cult of Personality [lyrics]

"את לא מבינה בכלל מה שעשית לי פה", אומרת זו שאֵרחה אותי בסוף השבוע המעניין שעבר עלינו. אני מנידה בראשי בסתמיות, כי אין לי מלים להשיב לה. מה כבר עשיתי? כולה התארחתי איתה עם עוד שתיים מחברותי. "הכיף שהיה לי איתכן, אין לי מלים." אני עושה לה סימן של שאלה עם שתי ידי, משום שאיני מבינה מה היא אומרת. "החזרתן אותי אחורה כמה שנים טובות. מזמן לא נהניתי ככה. את יודעת, רוב הזמן אני הרי לבד." אני עושה לה 'כן' עם הראש. לא ממש ידעתי, אבל שיהיה. אני מבינה שהיא במצב רוח של השתפכות. אני זורמת. להקשיב אין לי בעיה. יש לי זמן ואיני ממהרת לשום מקום.

"You don't understand at all what you did to me here," says the one who hosted me on our interesting weekend. I shake my head numbly, for I have no words to answer her. What have I done? I was her guest along with two of my friends. "The fun I had with you, I have no words." I motion a question mark with both hands, because I don't understand what she's saying. "You brought me back a few good years. I have not enjoyed myself such for a long time. You know, after all, most of the time I'm alone." I do 'Yes' with my head to her. I didn't really know, but whatever. I realize she's in a mood of outpouring. I'm flowing. Listening, I have no problem. I have time and I am in no hurry.

לואי ארמסטרונג – איזה עולם נפלא

Louis Armstrong – What A Wonderful World

במשפט אחד:

הלואי והממשלות בעולם היו מכוונות להיטיב עם אזרחיהן, לספק את כל צרכיהם, למגר את העוני, הרעב ואת שאר הבעיות. הלואי.

In one sentence:

I wish the governments in the world were intended to benefit their citizens, to satisfy all their needs, to eradicate poverty, hunger and other problems. I wish.

דברי תורה Biblical Discourse

בדרכנו לשבת תרבות במרכז הגאה, עברנו ליד כולל שנפתח לא מכבר. לא מצאו להם מקום אחר לפתוח אותו, אלא כמטחווי קשת מהפעילות של אלה שנפשם מתעבת. נסתרות דרכי החצופים.

On our way to Shabbat culture at the gay center, we passed a newly opened Kollel. They found no other place to open it, but only a narrow range of the activities of those whose souls despise. Hidden are the ways of the brazen.

בצעירותי, לא השכלתי להבין את שיטות הפעולה של הדתיים, משום שלא ממש התעמקתי בהן ובהם (לא בשיטות ולא בדתיים). חייתי את חיי בלי להחשף לבעיות שהצריכו חיכוך עם הללו. הרב שלנו, הרב רובינשטיין, גר במרחק שלושה-ארבעה בתים (כבר איני זוכרת) מביתנו ומעולם לא התנכל לנו. הוא לא הטיף לנו מוסר, לא הכתיב לנו את חיינו ולא הרים עלינו אבן. רב נורמלי. המבוגרים הלכו אליו לעתים רחוקות, בעיקר בענייני חגיגות בר-מצוה בבית הכנסת.

When I was young, I did not understand the religious methods of action, because I did not really delve into them. I lived my life without being exposed to problems that required friction with those. Our rabbi, Rabbi Rubinstein, lived three or four houses (I no longer remember) from our home and never harassed us. He did not preach morality to us, did not dictate to us how we should live our lives, and did not throw stones at us. A normal rabbi. The adults rarely went to him, mainly about Bar Mitzvah celebrations in the synagogue.

המתפללים ממלאים את הכולל עד גדותיו ומתגודדים גם בחוץ, על הרחבה שבחזיתו וגם על המדרכה. הקהל מתנועע בדבקות ובוער לי מאוד לצלם, כי המראה מרתק. אך הטלפון נייד התקלקל ונמצא בתיקון ולצלם במצלמה הרגילה אין לי אומץ. לא נראה לי שהם יקבלו בעין יפה איך נקבה עומדת ומצלמת אותם ועוד בשבת, רחמנא ליצלן! אני מביטה אל מעבר לכביש ומתכננת לנסות לצלם משם, אך החברה אצלה אני שוהה בסוף השבוע מנחשת את מחשבותי ומזהירה אותי לבל אצית אש. אני זונחת את רעיון הצילום וכנראה מצילה את שתינו מלינץ' ודאי.

The worshipers fill up the Kollel to its banks and huddle outside too, on the square in front and on the sidewalk. The audience moves with devotion and I am very anxious to photographing, because the sight is fascinating. But the mobile phone broke down and is being fixed, and I don't have the courage to take photos with the usual camera. I don't think they will approve of a female standing and photographing them and on Shabbat, God forbid! I look across the street and plan to try and take photos from there, but the friend I'm staying with this weekend guesses my thoughts and warns me not to ignite any fire. I abandon the idea of ​​photographing and probably save both of us from a certain lynching.

Megan Ming Francis – Let's get to the root of racial injustice

זוג מתפללים עומד בצד וכשאנו חולפות על פניהם, אנו שומעות איך אומר איש אחד לרעהו תוך כדי התנודדות של כל עצמותיהם: "מצעד הגאוה, טפו!" הַרֵעַ, בלי לומר מלה, מניד בראשו ומחוה כלפי המרכז, על פניו ארשת בוז ותעוב. בא לי לירוק עליהם, אך החברה נוגעת בזרועי בהחבא ומונעת זאת ממני. "לסביות!" אני שומעת את אחד מהם מאחורי גבי. החברה ממהרת לאחוז בזרועי בחוזקה. "אַל!" היא מתריעה, "הם מחכים שנגיב. עזבי את זה!" אני עוזבת.

A couple of worshipers stand on the side, and as we pass them by, we hear one man say to the other while all their bones are wobbling: "The pride parade, tfu!" His friend, without saying a word, shakes his head and gestures towards the centre, a look of contempt and disgust on his face. I feel like spitting on them, but my friend touches my arm in secret and prevents it from me. "Lesbians!" I hear one of them behind my back. My friend quickly grabs my arm. "Don't!" She warns me, "they're waiting for us to respond. Leave it!" I'm leaving.

 

מצעד הגאוה בתל אביב 2019 Pride Parade in Tel Aviv

דגל הגאוה מתנוסס בחדרה   The flag of pride in Hadera

מצעד הגאוה ה-21 בתל אביב יצא לדרך הבוקר. איך שהזמן עובר… ב-2003 גם אני צעדתי שם.

The 21^st pride parade in Tel Aviv was launched this morning. How time passes… In 2003, I marched there too.

רבע מליון אנשים צעדו במצעד, רבע מליון! במצעד בירושלים השתתפו 15 אלף, איזה הבדל! תל אביב היא עיר של פתיחות, ירושלים הפכה להיות עיר של חרדים וכפיה דתית, חבל!

A quarter of a million people marched in the parade, a quarter of a million! In the parade in Jerusalem fifteen thousand people participated, what a difference! Tel Aviv is a city of openness, Jerusalem has become a city of Haredim and religious coercion, such a shame!

מצעד הגאווה 2019: כך נראתה תל אביב מלמעלה

Pride Parade 2019: This is how Tel Aviv looked from above

 

 

קיץ ישראלי ה'תשע"ט Israeli Summer 2019

ים ישראלי בשקיעה   An Israeli sea at sunset

מה מאפיין את הקיץ הישראלי? החום הלוהט המשווע לבריזה מהים? הים? מטקות? אבטיח קר? גלידה נוזלת על פניו של ילד שמח? כל אלה ועוד?

What characterizes the Israeli summer? The hot heat desperate for a breeze from the sea? The sea? Matkot? Cold watermelon? Ice cream dripping on the face of a happy child? All these and more?

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

 

הֵרָגַע, אני לסבית Calm Down, I'm Gay

Karen McCrocklin – The gift of living gay

יש משהו בגברים שמביא לי את הסעיף. אין לי חיבור איתם.

There is something about men that drives me nuts. I don't have a connection with them.

אישה שומעת 'לא', מבינה שאינה רצויה, נסוגה וממשיכה הלאה. היא אינה ממשיכה לתקוף. זה בדור שלי, כי בדור הצעיר הן מתחילות להתנהג כמו גברים, כאילו שלהיות לסבית פירושו שיש לך גם טסטוסטרון. אין לך, תפנימי! גברים אינם שומעים 'לא' או שהם אולי כן שומעים, אך מתעלמים. כאילו שהאוזניים שלהם מסננות את מה שלא נוח או מתאים להם ללא שום התחשבות בזולתם. ראיתן מימיכן גבר מתחשב? גם לא הומו, גם לא טרנסג'נדר ששינה את מינו מגבר לאישה. גבר תמיד נשאר גבר. זה הנסיון המר שלי מהם.

A woman hears 'no', realizes that she is not wanted, withdraws and moves on. She does not continue to attack. That happens in my generation, because in the younger generation women start behaving like men, as if being a lesbian means you have testosterone as well. Get it into your mind – you have not got it! Men do not hear 'no' or they may hear, but ignore it. As if their ears were filtering out what was inconvenient or inappropriate for them without any regard for others. Have you ever seen a considerate man? Neither gay nor transgender who changed his sex from man to woman. A man always remains a man. It's my bitter experience with them.

למחצית הפחות מוצלחת של האוכלוסיה יש את הדחף הזה להדחף כל הזמן ובעיקר כשאין הם רצויים. עברנו כבר את עידן הציד, עברנו כבר את השלב בו צריך היה הזכר להפעיל את שריריו כדי לשרוד ולפרנס. היום זה אחרת. גם האשה יכולה לפרנס, היא בהחלט מסוגלת להביא פרנסה הביתה. זו גם יכולה היתה להיות מכובדת, לוא היו משלמים לאשה בצורה שוה כמו שמשלמים לגבר. פעם זה יקרה. אני אישה אופטימית.

The less effective half of the population has this urge to be pushy all the time, especially when they are not wanted. We have already passed the hunting era, we have already passed the phase when the male had to use his muscles to survive and support himself and his family. Today it's different. A woman can make a living, too, she can definitely put bread on the table (and not just the one she baked). It would also be respectable if a woman got paid equally as men. It will happen at some point. I'm an optimistic woman.

לייזה מינלי וג'ואל גריי – כסף מניע את העולם

Liza Minnelli & Joel Grey– Money makes the world go round

נסעתי לחוף הים כדי לצלם כמה תמונות של קיץ ישראלי לקראת התערוכה בשם זה העומדת להפתח בחודש הבא. ישנם כמה מאפיינים ישראליים לקיץ אצלנו, מה שאין במקומות אחרים. אמנם ישנם מקומות נוספים שהקיץ בהם דומה לזה הישראלי, אך כל מקום והיחוד שלו, למרות הדומה. מה זה מאפיין של קיץ ישראלי שאין בשום מקום בעולם? מטקות. אין את המשחק הזה על חוף הים בשום מקום אחר בעולם. זו המצאה ישראלית. מה שמפליא אותי, זה שהישראלים לא הביאו איתם את המטקות לארצות אליהן הם נדדו.

I went to the beach to take some pictures of an Israeli summer toward the exhibition with that name which is due to open next month. There are some Israeli characteristics of the summer here, which are not in other places. Although there are other places where the summer is similar to the Israeli one, but every place and its uniqueness, despite of the similarity. What is the characteristic of an Israeli summer that doesn't exist nowhere in the world? Matkot. This game can't be found on any beach anywhere else in the world. This is an Israeli invention. What amazes me is that the Israelis did not bring the Matkot with them to the countries they had immigrated to.

Let's Play Matkot

מצאתי על החוף כמה גברים בגילי מקפצים כבני אילים זה מול זה ומקפיצים זה לזה את הכדור. גברים, איני מתרשמת מהם. הייתי שמחה למצוא נשים במקומם, אך זה מה שהיה. התישבתי על החול ומיקמתי את המצלמה בצורה כזו, שלא תהיה מול השמש ותשחיר לי את התמונות. גם רציתי שהדמויות שלהם תצאנה מטושטשות מעט ולא ברורות והכי חשוב – שלא ישימו לב שאני מצלמת אותם. אני מעדיפה תמיד הבעות טבעיות ולא מלאכותיות, מה שקורה כשהמצולמים מודעים להיות בפריים של מישהו.

I found on the beach some men my age hopping like rams' cubs against each other and bouncing the ball to each other. Men, I'm not impressed by them. I'd love to find women in instead, but that's how it was. I sat on the sand and positioned my camera in such a way that it would not be in front of the sun and blacken the pictures. I also wanted their images to go a bit blurred and unclear, and most important – not to notice that I was photographing them. I always prefer natural and not false expressions, which happens when the subjects are aware of being in someone's frame.

אחד הכדורים נחת לידי. אחד הגברים בא לאסוף אותו. הוא הביט בי ולא אמר דבר. למה שיבקש סליחה? הרי זה שמוק ישראלי מצוי, לא מישהו שאשה נורמלית תתרשם ממנו. הוא גם לא שאל למעשי, מה שאמר לי שהוא לא חשב שאני מצלמת אותם, אלא את הים. כבר טוב. אחרי זמן-מה, הם סיימו לשחק ובאו לשבת על כסאות הים כדי להשיב את נשימותיהם ולנוח. זה שבא לקחת את הכדור קודם לכן ולא טרח להתנצל, צעק לעברי: "הי, גברת, רוצה לשתות איתנו?" אני? גברת? ועוד בצעקות? לא טרחתי לענות.

One of the balls landed near me. One of the men came to pick it up. He looked at me and said nothing. Why should he excuse himself? After all, this is a typical Israeli shlong, not someone that a normal woman would be impressed by. He also did not ask what I was doing, which told me he did not think I was photographing them, but the sea. great. After a while, they finished playing and came to sit on the sea chairs to regain their breath and rest. The one who came to take the ball earlier and did not bother to apologize, shouted at me, "Hey, lady, you want to drink with us?" Me? A lady? I did not bother to reply.

Morgana Bailey – The danger of hiding who you are

במשפט אחד:

אני חושבת שהצלחתי. יצאו תמונות טובות למדי.

In one sentence:

I think I succeeded. Pretty good pictures came out.

ליד השולחן, בפומבי At the table, in public

ברברה סטרייסנד ומייקל בובלה – זו מוכרחה להיות את

Barbra Streisand & Michael Bublé – It Had to Be You

אני חיה, אני פעילה – אני חווה. אם אשב לבד בחושך בחדרי – מה אלמד? יחד עם זאת, ישנם דברים אותם הייתי מעדיפה לא לחוות ולא ללמוד.

I live, I am active – I am experiencing. If I'd sit in my room alone in ze dark – what will I learn? However, there are things I'd rather not experience or learn.

התאספנו, מנין חברות, לארוחת צהרים. פתחנו שולחן בחוץ, בגלל הקור המקפיא בתוך המסעדה ולא רצינו להפוך לנטיפי קרח. ארבע מאיתנו לא היו מסוגלות לסבול את החמימות שבחוץ והעדיפו לשבת בפנים כשהן מכריזות שלא כל כך קר שם. כל אחת ובחירתה היא.

We gathered, ten friends, for lunch. We opened a table outside, because of the freezing cold inside the restaurant and we did not want to turn into icicles. Four of us could not stand the warmth outside and preferred to sit inside declaring that it was not so cold there. Each her own choice.

סיפרתי להן על הבהמה שהופיעה לפני מספר שבועות בפני פורום הנשים בו השתתפתי והבעתי את סלידתי ממנה. זכותי לא לסבול מישהי ששותה את השתן של עצמה בפומבי, בתוכנית טלויזיה.

מישהו מאחורי נוגע בכתפי. אני מסובבת את ראשי בתקוה שזו אהבת חיי המתגלמת בפני. אכזבה מרה, זה גבר, ארשת של טמטום נסוכה על פניו. "את יודעת שיש דבר כזה ששותים שתן בחדרי חדרים בזמן סקס?" מקשקש הזר.

בא לי להקיא. רגלי משתוקקת לבעוט בו במקום רגיש בגופו, אך אני מתאפקת. אני מסובבת את ראשי חזרה לשולחן, מגלגלת בעיני כלפי החברות וממשיכה לספר את הרצאתה המשעממת והלא מעוררת השראה בפנינו. הלה שוב נוגע בכתפי. הפעם אני מגיבה: "הפסק לגעת בי!" אני אומרת לו בקול רם ותקיף.

"פי, רגישה!" הוא אומר ומגחך אל האישה שיושבת מולו. אם זו אשתו – הריהי מסכנה, אני חושבת לעצמי, ואם זו חברה – זה הזמן שלה להכיר מי הוא ולנוס על נפשה ממנו. עוד שוביניסט מגעיל.

I told them about the beast that appeared a few weeks ago in front the women's forum where I participated, and expressed my disgust from her. I have the right not to tolerate someone who drinks her own urine in public, on a television show.

Someone behind me touches my shoulder. I turn my head in hope that this is the love of my life who embodies to my eyes. A bitter disappointment, it's a man, a look of stupidity on his face. "Do you know there's such a thing as drinking urine clandestinely during sex?" the stranger rattles.

I want to puke. My foot longs to kick him in a sensitive spot in his body, but I hold back. I turn my head back to the table, roll my eyes toward my friends and continue to tell them about her boring and uninspiring lecture she held. He touches my shoulder again. This time I respond: "Stop touching me!" I say to him loudly and firmly.

"Pi, sensitive!" He says, grinning at the woman sitting across from him. If it's his wife – poor thing, I think to myself, and if she's his girlfriend – this is the time for her time to know who he is and flee for her life away from him. Another disgusting chauvinist.

רופרט הולמס – בריחה (שיר הפינה קולדה)

Rupert Holmes – Escape (The Piña Colada song)

המלצרית מגיעה כדי לקחת ממנו את ההזמנה. היא עומדת ליד כסאי ורושמת את שהוא מכתיב לה. זו מסעדה בחדרה, עדיין לא עברו פה להזמנות דיגיטליות. אני בספק גדול אם ישקיעו בזה. אין טעם בזה כשעסקים אינם מחזיקים מעמד לאורך זמן. "ומה בשביל הגברת?" אני שומעת אותה שואלת אותו.

"אישתי אינה שומעת, אז אני אזמין בשבילה", הוא עונה בקול רם, מן הסתם כדי שגם הכל ישמעו – הן במתחם המסעדה והן כל עוברי האורח.

חברותי ואני מחליפות מבטים. איזה מזל שהיא אינה שומעת, אני מהרהרת בתוכי, מזל גדול שאינה יכולה לשמוע איך הוא מודיע לכולם על מצבה. לא שיש לה במה להתביש, אך לא נראה לי שהיא היתה שמחה לדעת שהוא מפרסם את זה.

The waitress arrives to take his order. She stands beside my chair and writes down what he dictates to her. This is a restaurant in Hadera, they don't have digital orders here yet. I doubt if they will invest in this. It's no use when business does not last long. "And what for the lady?" I hear her asking him.

"My wife does not hear, so I'll order for her," he replies loudly, probably so that everyone will hear – both in the restaurant compound and in all the passers-by.

My friends and I exchange glances. How lucky she does not hear, I think, it's a great luck that she can't hear how he informs every one of her condition. Not that she has anything to be ashamed of, but I don't think she would have liked to know he was advertising it.

במשפט אחד:

שמוק הוא שמוק הוא שמוק ואידיוט גם כן.

In one sentence:

A schmuck is a schmuck is a schmuck and a prick as well.

הקרפנטרס והתזמורת הפילהרמונית המלכותית – סופרסטאר

The Carpenters & The Royal Philharmonic Orchestra – Superstar

לא רקדנו, היא לסבית We did not Dance, She is Gay

הן רקדו יחד צמודות, הן נראו זוג לכל דבר. איני נכנסת בין זוגות.

They danced close together, they looked like a couple. I don't mess with couples.

ירדנו למועדון. כבר במעלית היתה חגיגה גדולה וכמה מאיתנו שרו בקול רם בכיף. אני חושדת שהן שתו קודם לכן בחדרים, כך שהן היו כבר מסודרות מבחינת האלכוהול בדמן. לאף אחת לא היו תוכניות לנהוג בלילה. היה לנו אוטובוס עם נהגת צמודה, כך שיכולנו להשתולל כאוות נפשנו. אני השתוללתי, אך בלי אלכוהול. איני אוהבת לשתות משהו שאינו מיץ פירות טבעי.

We went down to the club. In the elevator there was a big celebration already and some of us sang out loud with joy. I suspect they were drinking previously in their rooms, so they were already set up with alcohol. No one had plans to drive at night. We had a bus with a driveress, so we could go wild as we pleased. I went wild, but without alcohol. I don't like to drink anything that is not natural fruit juice.

בהתחלה, כשהמוזיקה היתה קצבית, אפשר היה לפזז על רחבת הריקודים באופן חופשי, בלי בת זוג. כולנו רקדנו יחד בשלישיות, ברביעיות, בחמישיות, לא רק בזוגות. אך כשהמוזיקה השקטה התחילה, התחיל הקטע של החיזור, של לחפש מישהי שמוצאת חן בעינייך כדי לרקוד רק איתה. זה הקטע שאיני אוהבת. זה להסתכל סביב, לבדוק אם יש גם מי שמעונינת, שחס ושלום לא אקלע למי שיש לה בת זוג. מביך, לא נעים. אני מוותרת. אני הולכת לבר, מזמינה לי מיץ תפוזים סחוט ותרה בעיני אחר מקום ישיבה נוח.

At first, when the music was rhythmic, it was possible to dance on the dancefloor freely, without a partner. We all danced together in triads, quartets, quintets, not just in pairs. But when the quiet music began, the part of courtship began, of looking for someone you like to dance with her. That's the thing I don't like. It is to look around, to see if there is somebody who is interested too, that G-d forbid I won't get in the way of someone who has a partner. Embarrassing, unpleasant. I pass. I go to the bar, order a freshly squeezed orange juice, and look around for a comfortable place to sit.

סקיטר דייויס – סוף העולם

Skeeter Davis – The End of the World

מה שיפה בעיני, זה שהן לא רק רוקדות, אלא גם שרות. אפשר לשמוע את הכיף שבריקוד הצמוד ובשירה בצותא. אחוות נשים כיפית. אני לוגמת מהמיץ, נשענת לאחור, עוצמת את עיני ומניחה לצלילים ללטף אותי. כשהשיר מסתיים, אני פוקחת את עיני ורואה מישהי יושבת בכורסא מולי. מִן הסתם התישבה שם בזמן שהתענגתי על המוזיקה. צדודיתה היתה מופנית אל הרוקדות, עיניה עוקבות אחריהן בענין. הושטתי את ידי, לקחתי את כוסי ולגמתי ממנה. היא הפנתה אלי את מבטה, מעלה חיוך מקסים על פניה היפות. חייכתי חזרה.

I like it when they are not just dancing, but also singing. You can hear the fun of them dancing close and singing together. The fun of sisterhood. I take a sip of my juice, lean back, close my eyes and let the sounds caress me. When the song ends, I open my eyes and see someone sitting in the armchair opposite me. She probably sat there while I enjoyed the music. Her silhouette was turned to the dancers, her eyes following them with interest. I reached out, took my glass and sipped from it. She turned her haze at me, putting a lovely smile on her beautiful face. I smiled back.

קייטי מלואה – אהיה שם

Katie Melua – I Will Be There

אנחנו יושבות, שותקות, מביטות זו בזו. אני מסיימת את המיץ ומניחה את הכוס על השולחן, חוככת בדעתי אם לקום ולהזמין לי משהו לנשנש. אני לא ממש מהמנשנשות, אבל זה מקום שדורש נשנוש אם אינך רוקדת – משהו להעסיק בו את ידייך. היא מוציאה מתיקה שקיק עם שקדים בתוכו ומושיטה אלי בהזמנה. אני מהנהנת בתודה והיא שופכת אל כף ידי עד שאני מחוה לה שדי לי. אנחנו מכרסמות בדממה, מביטות זו בזו.

We sit, silent, looking at each other. I finish the juice and put the glass on the table, wondering whether to get up and order me something to nosh. I'm not really a nosh person, but it's a place that requires snacking if you don't dance – something to keep your hands busy with. She takes a small bag of almonds out of her purse and hands me with a welcoming gesture. I nod gratefully and she pours it into my palm until I sign it's enough for me. We nibble in silence, looking at each other.

Lucie Silvas – Nothing Else Matters

במשפט אחד:

היא מצאה חן בעיני, אם כי לא הרטיטה את לבי. זה נהה אחר אחרת.

In one sentence:

I liked her, though she did not thrill my heart. It was longing for another.

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. lang – Constant Craving

את אשה מעניינת You're an Interesting Woman

Alyssa Baker – Can't Help Falling in Love

בכל פעם שאנו מתראות, לבי מחסיר פעימות. זה לא קורה לעתים קרובות, משום שהיא אינה מגיעה תדיר לארועים שלנו.

Every time I see her, my heart skips beats. It does not happen often, because she does not always come to our events.

הפעם, היא הגיעה למפגש שלנו באתר הנופש. ישבתי בכורסא בפינה. מימיני, ממש לידי, החלון הגדול שהביא פנימה את הנוף המהמם של שמיים לקראת שקיעה. משמאלי, הרחק, דלת הכניסה, שנפתחה מדי כמה דקות והקבילה בסבר פנים יפות את הנכנסות, כמו גם ליוותה בברכה את היוצאות. היא נכנסה אל האולם מלווה במישהי שלא הכרתי וקיויתי מאוד שזו אינה זוגתה. בארועים אליהם הגיעה, היו עינינו נפגשות מדי פעם, אך נראה היה לי שזה מקרי בלבד ושאין בה ענין בי. לא כולן לסביות בחבורה שלנו, כך שאי אפשר לדעת. הרי לא יכולתי לגשת אליה ולשאול אם היא לסבית. בעצם, אולי יכולתי, אך זה לא באופי שלי. אני עדיין מחכה לאבירה על הסוס הלבן שתבוא ותאסוף אותי אליה. אני מוכנה.

This time, she came to our getaway. I was sitting in the armchair in the corner. To my right, right next to me, the big window that brought in the stunning view of the sky before sunset. To my left, far away, the front door, which opened every few minutes and welcomed the arrivals, and said farewell to the departures. She came into the hall with someone I did not know and I hoped that she was not her partner. In the events to which she had come, our eyes would meet occasionally, but it seemed to me that it was only random and that she was not interested in me. Not all are lesbians in our group, so you never know. After all, I could not go to her and ask if she was a lesbian. Actually, maybe I could, but it's not my character. I'm still waiting for the knight woman on her white horse to come and pick me up. I'm ready.

מישהי, שהגיעה עם בת זוגהּ, התישבה מולי כדי לבלבל לי את המוח. כנראה שלא היה לה משהו אחר לעשות. "מה שלומך?" שאלה.

הדחף הראשון שלי היה לענות 'מה אכפת לך', משום שלא היה לי מושג מי היא חוץ מן העובדה שהיא לא השתייכה לחבורה שלנו ושראיתי אותה מתנשקת עם בת זוגה בערב הקודם. אך משום היותי אשה מנומסת (אני משתדלת כמיטב יכולתי), טרחתי ועניתי לה, "טוב, תודה." לא שאלתי לשלומה. העפתי מבט אל דלפק הקבלה, אך האשה שלבי המה לקראתה לא היתה שם. הספקתי עוד לחטוף מבט קצרצר בדמותה כשדלת המעלית נסגרה. היא לפחות נרשמה, חשבתי לעצמי. היא לא היתה איתנו ביומיים הקודמים.

Someone who came with her partner sat down opposite me to bother my peace. She probably had nothing else to do. "How are you?" She questioned.

My first impulse was to answer 'What do you care', because I had no idea who she was except that she did not belong to our group and that I saw her last evening kissing with her partner. But because I am a polite woman (I try my best), I bothered and answered, "I'm well, thank you." I did not ask how she was. I glanced at the reception desk, but the woman that my heart was yearning for, was not there. I managed to take a brief glimpse at her as the elevator door closed. At least she registered, I thought. She had not been with us in the previous two days.

Rod Stewart – Reason to Believe

היא שמה ידה על זרועי כדי למשוך את תשומת לבי אליה. אני מפנה אליה את מבטי. "את נראית לי אשה מעניינת", היא אומרת. לא ברור לי איך מישהי שהתנשקה בלהט בערב הקודם, פונה אל מישהי אחרת במלים הללו. תמימות אין כאן. אני מהנהנת לאות תודה על מחמאתה ושותקת. "מה את עושה פה?" היא אינה מרפה.

"סליחה", אני מנסה לנער מעלי את המטרידה, "אנחנו מכירות? כי אין לי מושג מי את."

היא ממהרת להושיט את ידה. "איריס", היא אומרת. "עכשו אנחנו מכירות."

"איריס", אני אומרת לה, "איני מחשיבה זאת להכרות. מה בדיוק את רוצה?" אני מתארת לעצמי מה היא רוצה, אבל אני לא רוצה, אז לא יצא לה מזה כלום, מבחינתי.

She put her hand on my arm to draw my attention to her. I turn my gaze to her. "You look like an interesting woman," she says. I can't understand how someone who had kissed a woman passionately last evening turns to someone else with such words. No innocence here. I nod in gratitude for her compliment and remain silent. "What are you doing here?" She does not let go.

"Excuse me," I try to shake off the annoyance, "do we know each other? Because I have no idea who you are."

She hastens to reach out. "Iris," she says. "Now we know."

"Iris," I say to her, "I don't consider it an acquaintance. What exactly do you want?" I can imagine what she wants, but I don't want to, so nothing will come of it for her, as far as I'm concerned.

Christina Aguilera ft Colin Smith – Say Something

לפני שהיא מספיקה לפתוח את פיה כדי להשיב, מגיעה זוגתה, מניחה יד של בעלות על כתפה ושולחת אלי בדל של חיוך מהסס, כאומרת: מי הלזו שזוגתי כל כך מרוכזת בה? אני מוציאה את הסמרטפון שלי מהתיק ומתחילה לעיין בו, כאילו אין הן קיימות. מבחינתי, הן התאדו איכשהו.

Before she manages to open her mouth to answer, her partner arrives, puts a hand of ownership on her shoulder, and sends me an iota of a hesitant smile, as if to say: who is that woman that my partner is so focused on her? I take my smartphone out of my bag and begin to go through it, as if they don't exist. For me, they evaporated somehow.

במשפט אחד:

בארוחת הערב, ראיתי אותה יושבת עם החברה איתה באה. לא באתי לשבת לידן. נראה איך יהיה במסיבת הריקודים. אני מקוה שהיא תזמין אותי לרקוד איתה.

In one sentence:

At dinner, I saw her sitting with the friend she came with. I didn't come to sit next to them. We'll see how it goes at the dance party. I hope she'll invite me to dance with her.

יהודית רביץ – רחבת הריקודים

Yehudit Ravitz – The Dancefloor