ציפורים נודדות, קשת בענן   Migrating Birds, Rainbow

עיר בהפוגה בגשם A city at respite in the rain

עיר בהפוגה בגשם   A city at respite in the rain

נפלאה שקיעת שמש לנפש ההומה, שנאמר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ".

Wonderful is the sunset for the moved soul, as it is said: "Blessed be the Lord our G-d, the King of the Universe, that his world looks like that".

אתמול, כשחזרתי מקניית הפטרוזיליה והשמיר ועוד כמה דברים קטנים, היתה הפוגה בגשם. בבוקר עוד הספקתי לתלות את הכביסה שחיכתה לתורה להתכבס והיא אף התיבשה ברובה. נשארו רק שני זוגות מכנסי ג'ינס ושתי עליוניות עבות שהשמש החלשה לא הספיקה ליבש. הורדתי את הכל ואת ארבעת הפריטים שנותרו, תליתי להתיבש על החבל מעל האמבטיה. זה יעיל בימים הספורים של החורף בהם הגשם אינו מאפשר תליה על החבל במרפסת המטבח.

Yesterday, when I came back from buying parsley, dill and some other small things, there was a respite in the rain. In the morning I managed to hang the laundry that was waiting for its turn to wash, and it even dried up. There were only two pairs of jeans and two thick tops that the weak sun couldn't dry. I took off everything and I hung the four remaining items to dry on the line over the bath. It is effective during the few days of winter when rain does not allow hanging on the line in the kitchen balcony.

עננים בשקיעה Clouds at sunset

עננים בשקיעה   Clouds at sunset

אני אוהבת עיר אחרי הגשם. איני אוהבת את הגשם, אך כן את השפעתו על מראה הטבע, העננים, המכוניות, הרחובות, בני האדם. עיר בגשם וגם אחרי הגשם נראית שונה מאשר בקיץ, מטבע הדברים. גם כשיש עננים בשקיעת השמש בקיץ, היא שונה מאוד משקיעת השמש דרך ענני החורף. שניהם מראות עוצרי נשימה, הרי בשקיעת שמש מדובר, אך בצורה שונה. מנפלאוֹת האחרוּת.

I love a city after the rain. I don't like the rain, but its effect on the sight of nature, clouds, cars, streets, people. Naturally, a city in the rain and after the rain looks different than in the summer. Even when there are clouds at sunset in the summer, it is very different from the sunset through the winter clouds. They both show breathtaking sights, since these are sunsets, but in a different way. From the wonders of differences.

הלכתי לכיוון הבית בזהירות רבה, משגיחה היטב לא להתקרב לשולי הכביש, אלא ללכת ליד הבתים והחנויות מאימת התזות המים מגלגלי המכוניות החולפות בשלוליות. בחורף יש להזהר מהדברים האלה. מדי פעם, הרמתי את ראשי כדי להביט במראות המרהיבים של העננים בשמיים, מראות מרחיבי-לב.

I walked toward the house with great caution, taking care not to approach the edge of the road, but to walk near the houses and shops from the dread of water splashes from the wheels of cars passing in the puddles. In the winter, one should be cautious of these things. Occasionally, I lifted my head to look at the spectacular sights of the clouds in the sky, joyful to the heart sights.

להקת ציפורים חלפה בין העננים במעוף מרהיב. מיהרתי לעצור את הליכתי וחיפשתי מקום יבש להניח עליו את הסל שנשאתי על כתפי. לא ממש מצאתי, המדרכה היתה רטובה מאוד. מה עושה? עד שאמצא פיסת מדרכה יבשה, שהסיכוי לכך שואף לאפס – תחלוף הלהקה מעל לראשי ואפספס את הצילום. הנחתי את הסל בלי לחשוב יותר מדי והוצאתי את המצלמה מהתיק, ממהרת לכוון ולתקתק כדי להנציח את הרגע המופלא.

A flock of birds passed through the clouds with spectacular flight. I hurried to stop walking and searched for a dry place to put on the basket I carried on my shoulder. I didn't really find, the sidewalk was very wet. What could I do? Until I'd find a piece of dry sidewalk, which is unlikely to happen – the flock will pass over my head and I'll miss my photo. I put the basket down without thinking too much and took my camera out of the bag, hurrying to aim and click in order to commemorate the wonderful moment.

"יש קשת, הא?" שאלה מורת נהיגה מבעד לחלון המכונית שעצרה ברמזור האדום. התלמידה שלידה חייכה והנהנה בראשה.

חייכתי חזרה אל שתיהן. "לא, לצערי אין, אבל יש להקת ציפורים נודדות מדהימה."

"אה!" קראה מורת הנהיגה בהתלהבות. "אני אוהבת לצפות בציפורים במעופן! מראה מקסים כל כך!" בטרם הספקתי לענות, התחלף האור ברמזור והן זזו להמשך שיעור הנהיגה.

"There's a rainbow, huh?" Asked a driving teacher through the car window that stopped at the red traffic light. The student next to her smiled and nodded.

I smiled back at both of them. "No, unfortunately there isn't, but there is a flock of amazing migrating birds."

"Ah!" Exclaimed the driving teacher enthusiastically. "I love watching birds fly! Such a lovely sight!" Before I could answer, the traffic light switched on and they moved on with the driving lesson.

במשפט אחד:

כמה יפה הוא העולם!

In one sentence:

How beautiful is the world!

היא לא קנתה לי פטרוזיליה   She didn't buy me parsley

Tips to Grow 3 Cool Weather Herbs

(Dill, Parsley, Cilantro) Inside or Outside

לפעמים יש לנו את הזכות לראות את הנסים הגלויים שקורים לנו. זה עושה את החיים כיפיים.

Sometimes we have the privilege to see the visible miracles that happen to us. It makes life pleasurable.

בדרך כלל, לפני שהיא יוצאת לקניות, היא שולחת לי מסרון לשאול אם בא לי להצטרף אליה. אם היא עושה את זה בזמן, כלומר – שואלת מבעוד יום – אני יכולה לפנות את הזמן. אני שמחה לבלות איתה, כי זה לא רק הקניות, אלא גם הקפה או ארוחת הצהריים בצותא והשיחות הנחמדות והמעניינות שאנחנו מנהלות. תמיד יש לנו על מה לשוחח.

Usually, before she goes shopping, she texts me to ask if I'd like to join her. If she does it on time, which means – asking a day before – I can make the time. I'm happy to spend time with her, because it's not just the shopping, but also the coffee or lunch together and the nice and interesting conversations we have. We always have something to talk about.

אתמול לא היה לי זמן להצטרף אליה. ביקשתי ממנה לקנות לי פטרוזיליה ושמיר כדי לחסוך לי את הזמן לצאת היום, משום שגם היום צפויה היתה לי עבודה רבה שתכננתי לסיים. כך עד סוף השבוע. את הקניה הגדולה לכל השבוע ערכתי כבר ביום ראשון משום שידעתי שצפוי לי שבוע עמוס וכל רגע היה מתוכנן.

I didn't have time to join her yesterday. I asked her to buy me parsley and dill to save me time to go out today, because today, too, I was expected to have a lot of work that I planned to finish. This is the case until the end of the week. I did the big shopping for the whole week already on Sunday because I knew I was expecting a busy week and every moment was planned.

הפטרוזיליה והשמיר נגמרו לי לפני הזמן. אני אוהבת להוסיף אותם לסלט שאני מכינה לי מדי בוקר ולמרקים שאני מבשלת. בדרך כלל, היתה חבילה מחזיקה לי במשך 5-4 ימים, אך בזמן האחרון משהו לא טוב קורה לעשבים הללו ואני צריכה לזרוק מחצית מהחבילה הן משום שחלק מגיע כשהוא אינו ראוי לאכילה ואני צריכה לזרוק מיד והחלק הנותר פשוט נרקב לפני הזמן. נענע איני קונה כבר מזמן, משום שהתיאשתי לפתוח את החבילות ולגלות שעל ההתחלה עלי להשליך לפח לפחות חצי מהכמות. אני מתכננת לגדל בעצמי בעציץ את העשבים הללו ולא להיות נתונה לחסדי המוכרים.

The parsley and dill ran out before time. I like to add them to the salad I make every morning and the soups I cook. Usually, a bundle would last for 4-5 days, but lately something bad has been happening to these herbs and I have to throw a half of the bundle because a part is not worthy of eating and I have to throw away immediately, and the remaining part just rots ahead of time. Mint I haven't been buying for a long time, because I gave up of open the bundles and find out that at the beginning I had to throw away at least half the amount in the bin. I plan to grow these weeds myself and not be at the mercy of the sellers.

היא סימסה לי אתמול להודיע ששכחה לקנות לי את העשבים והתנצלה. אני יכולה להבין, זה קורה, יש גיל שאם אין רושמים – אין זוכרים וגם אם זה רשום, צריכות גם לזכור להביט ברשימות. היא לא רשמה את העשבים ברשימה שלה (היא, כמוני, מעדיפה לרשום על פתק ולא בטלפון) ושכחה את חילופי המסרונים בינינו בנושא. כשחזרה לביתה, נזכרה שביקשתי ממנה משהו, היא לא זכרה מה ורצתה לשלוח לי מסרון כדי לשאול מה זה היה. כך ראתה את התכתבותנו ומיהרה להתנצל. יש גיל כזה.

She texted me yesterday to let me know that she forgot to buy me the herbs and apologized. I can understand, it happens, there is an age that if you don't write down things – you don't remember and even if it is registered, you should also remember to look at the notes. She didn't list the herbs on her list (she, like me, prefers to write on a note rather than on the phone) and forgot about the exchange of messages between us on the subject. When she returned to her home, she remembered that I had asked her for something, she couldn't remember what and wanted to send me a message to ask what it was. This is how she saw our correspondence and hurried to apologized. There is such an age.

לא היתה לי ברירה, אלא לצאת היום, באחת ההפוגות של הגשם ולקנות את הפטרוזיליה והשמיר שחסרו לי למרק שהתעתדתי להכין. באותה הזדמנות, קניתי כבר דברים נוספים כדי שלא אצטרך לצאת ביום ראשון. צפוי לנו מבול בסוף השבוע הזה וגם בתחילת השבוע הקרוב.

I had no choice but to go out today in one of the rain's pauses, and buy the parsley and dill I lacked for the soup I was going to make. On that occasion, I already bought more stuff so I wouldn't have to go out on Sunday. We expect a flood this weekend and also in the beginning of next week.

"פאטה מורגנה!" קראה מאחורי מישהי בשעה שעשיתי את דרכי לעבר המרכולית הסמוכה לביתי. "זו באמת את! איזה מזל!" הסתובבתי כדי להביט בקוראת ונדהמתי. לא ראיתיה מזה מליון שנה. "היי!" היא קראה שוב, "אין לך מושג כמה שאני מחפשת אותך! לאן נעלמת לי?"

"אני פה, לא נעלמתי לשום מקום. מה קורה?" שאלתי.

"אל תשאלי! נפל עלי פרויקט ענק ויש לי מלא עבודה בשבילך – גם תרגום, גם עריכה, גם הוספת טקסטים. אני מחפשת אותך כבר כמה ימים והתפללתי למצוא אותך."

"מה, אין לך את הטלפון שלי?" שאלתי בתמיהה.

"אל תשאלי!" היא חוזרת על המנטרה שלה. "הטלפון שלי התקלקל. אמנם הצלחתי לשחזר חלק מהמספרים, אך לא את שלך משום-מה והנה, את פה! איזה מזל!"

"Fata Morgana!" Called someone behind me as I was heading to the supermarket near my house. "It's really you! What a luck!" I turned to look at the caller and was amazed. I haven't seen her in a million years. "Hi!" She called again, "You have no idea how much I am looking for you! Where did you disappear to?"

"I'm here, I haven't gone anywhere. What's going on?" I asked.

"Don't ask! A huge project fell on me and I have a lot of work for you – also translation, also editing, and adding texts as well. I've been looking for you for a few days now and I prayed to find you."

"What, you don't have my phone?" I asked, puzzled.

"Don't ask!" She repeats her mantra. "My phone has broken down. Although I did manage to recover some of the numbers, but not yours for some reason and here you are! What a luck!"

The Adventures of Parsley – Dill's TV Set

במשפט אחד:

היא לא קנתה לי פטרוזיליה וגם לא שמיר. היא שכחה. איזה מזל!

In one sentence:

She didn't buy me parsley or dill. She forgot. What a luck!

מלון הישועה Hotel Salvation

3.12.19 מלון ישועה

עוד סרט בסדרה הרוחנית שלא הבנתי למה זה רוחני ומדוע עושים סרטים כאלה.

Another movie in the spiritual series that I did not understand why it is spiritual and why movies like that are done.

מלון הישועה – טריילר

Hotel Salvation – Trailer

הלילות שוב קרים   The Nights are Cold Again

המודי בלוזלילות משי לבן

The Moody BluesNights in White Satin

כשזה נגמר – זה נגמר. פתאום אי אפשר יותר ללבוש בגדים קצרים.

When it's over – it's over. Suddenly it is no longer possible to wear short clothes.

החולצה עם השרוולים הקצרים, המכנסיים הקצרים, הסנדלים. הם מביטים בי מהפינה בה הנחתי אותם לפני מספר ימים ורומזים לי שהגיע הזמן לאחסנם. הלילות שוב קרים ובימים אי אפשר ללבוש יותר לבוש קצר. הקיץ תם מזמן.

The short sleeves shirt, the shorts, the sandals. They look at me from the corner where I put them a few days ago and hint to me that it's time to store them. The nights are cold again and on days you can't wear short clothing anymore. Summer is long gone.

במשפט אחד:

זה קורה פתאום, בבת אחת, לא בהדרגה ובלי כל אזהרה.

In one sentence:

This happens suddenly, all at once, not gradually and without any warning.

ימים נוראים הסרט   Days of Awe the movie

ימים נוראים – טריילר

Incitement – Trailer

הסרט היה קשה לצפיה. מאוד. לחוות שוב את הימים הנוראים ההם לא היה קל, בלשון המעטה.

The movie was difficult to watch. Very. Experiencing those awful days again wasn't easy, to say the least.

אני עדיין זוכרת את התחושה של הימים ההם, את ההלם, הקושי לתפוש שזה באמת קרה. את תחושת החמצה שיכול היה להיות כאן שלום (אולי), לולא שונתה ההסטוריה בצורה הזו. זה היה להגיע עד לבאר עם הקשיים הרבים והמכשולים שהדרך הציבה בפני ההולכים בה, אך ללא הסיום שאמור היה להרוות את צמאוננו לשלום.

I still remember the sense in those days, the shock, the difficulty of perceiving that it really happened. The feeling of missing out that it could have been peace here (maybe), had history not been changed. It was like to come to the well with the many difficulties and obstacles that the road presented to its walkers, but without the ending that was supposed to quench our thirst for peace.

הסרט לא חידש לי דבר. הוא הזכיר לי פה ושם דברים קטנים, לא ממש משמעותיים, אותם שכחתי. זה לא סרט טוב, למרות שאין בו רגע דל. הוא אמנם זורם, קולח, עובר מסצנה לסצנה, אך מבוסס על ארועים שאינני יכולה לדעת אם אכן קרו. לדוגמא: השיחות שהיו לרוצח עם משפחתו, ידידיו, הבחורות אחריהן חיזר וכו'. מי היה זבוב על הקיר לראות שאכן כך ארעו הדברים כדי לדווח? לא היה שם אף אחד מלבד הדמויות האמיתיות והן, לא נראה לי שהן נידבו מידע למען עשיית הסרט.

The movie didn't introduce anything new for me. It reminded me here and there of small things, not really meaningful ones, that I forgot. This is not a good movie, even though it has no meagre moment. Although it flows, streams, passes from one scene to another, it is based on events that I can't tell if they did happen. For example: the conversations the murderer had with his family, his friends, the girls he was courting, etc. Who was a fly on the wall to see that this is how things really happened to report back? There was no one there but the real characters and I don't think they volunteered information for the making of the movie.

אני מכבדת מאוד את עשיית הסרט ואת יוצריו, שטרחו ועבדו ועשו, אך זה לא היה לטעמי. יצאתי מן הסרט בתחושה שבמשך השעתיים בהן צפיתי בו הייתי נתונה למעין מכבש של מניפולציה כלשהי נגד חלק מסוים של העם שלי, האוכלוסיה ממנה בא הרוצח. אי אפשר לקרוא לחויה שעברתי הסתה, למרות שזה השם שבחרו יוצרי הסרט לקרוא לו באנגלית, אבל זה היה די קרוב. מאחורי, מצדדי ומלפני ישבו אנשים שכל הסרט צקצקו בלשונם את מורת רוחם על מה שהתרחש על המרקע, בעיקר בקטעי הארכיון ובגולת הכותרת – בהפגנת ההסתה בכיכר עם התמונות המזויעות.

I respect the making of the movie and its creators, who worked and operated and did, but it was not to my liking. I came out of the movie with the feeling that during the two hours I watched it I was subjected to some kind of irresistible pressure of manipulation against some part of my people, the population from which the murderer came. I wouldn't call the experience I have gone through as incitement, although this is the name the film makers chose to call it in English (in Hebrew it's called Yamim Noraim – Days of Awe), but it was pretty close. Behind me, on my sides and in front of me sat people who throughout the film click their tongues with disapproval of what was happening on the screen, especially in the archive parts and the at the highlight – in the demonstration of incitement in the square with the horrible pictures.

משיחת הסיכום לאחר הסרט עם חברותי, בבית הקפה בו ניסינו להתנחם בעוגה טעימה ובקפה מהביל, הביעו כולן את תחושתן, שהיתה כתחושתי – הפניית אצבע מאשימה לימין בצורה סמויה, לא גלויה. אנחנו כבר בגיל שקשה לעבוד עלינו, חוינו ועברנו דברים לא מעטים. זיהינו מה שרצו לעשות פה. זה לא היה נעים, בעיקר לא לנוכח האוירה השוררת היום, שנעשתה גרועה יותר מאשר אז. אותו רשע מרושע עדיין איתנו והוא מסית חלק מסוים מן העם, אספסוף חסר הבנה, נגד כל העולם ולמען מטרה אחת ויחידה – למען עצמו, רווחתו ורווחת משפחתו ומקורביו. הוא שהיה, הווה אף כיום. אין חדש תחת השמש.

After the film's closing conversation with my friends, in the café where we tried to comfort ourselves with a delicious cake and steaming coffee, everyone expressed their feeling, that was like mine – pointing a blaming finger to the right-wing in a covert, unobtrusive way. We are already at an age where it is difficult to pull the wool over our eyes, we went through some experiences and quite a few things in our lives. We spotted what they wanted to do here. It was not pleasant, especially not in dark of the prevailing atmosphere today, which became worse than it was then. That wicked evil is still with us and he incites a certain part of the people, an incomprehensible mob, against the whole world, and for one and only purpose – for his own sake, his welfare and the welfare of his family and his associates. He hath been, exists even today. There is no new thing under the sun.

כאן דעה: "ימים נוראים" – סרט שמעוות את המציאות

Kan Opinion: "Incitement" – a movie that distorts reality

במשפט אחד:

אפשר לצפות בו. אף שאין זה הסרט הכי טוב שאפשר היה לעשות על הרוצח, אך עדיין יש בו חומר למחשבה.

In one sentence:

You can watch it. Although this is not the best movie that could have been made about the murderer, but it still has food for thought.

ביקורות:

כדור בלב / אבנר שביט, אתר וואלה

שמוליק דובדבני, אתר ynet

מאיר שניצר, אתר מעריב

טבעת   A Ring

סטינג ורופוס ויינרייט – כרוך סביב אצבעך

Sting and Rufus WainwrightWrapped around your finger

מערסלת אותך בתוך זרועותי

הצמאות, הכמהות, הנכספות…

ענפים דקים, גרומים,

צפים, מצטופפים.

אלייך אני רוצה,

אלייך.

קופסא של אושר

ממתינה.

הטבעת

בפנים.

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. langConstant Craving

Swinging you in my arms,

My thirsty, yearning, craving arms…

Slender, thin brushwood

Float, crowd together.

To you I desire,

To you.

A box with happiness

Awaits.

The ring

Is inside.

הפוליס – כרוך סביב אצבעך

The Police – Wrapped Around Your Finger

ג'וקר הסרט   Joker the Movie

ג'וקר – טריילר

Joker – Trailer

ידידה המכירה אותי הזהירה שלא אוהב את הסרט. חבל שלא שמעתי לעצתה ובזבזתי את זמני בצפיה בו בגלל שהייתי סקרנית לדעת על מה הרעש ולמה זה זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה.

A friend who knows me warned I won't like the movie. Too bad I didn't hear her advice and wasted my time watching it because I was curious to know what the noise was about and why it won the Golden Lion award at the Venice International Film Festival.

מעולם לא אהבתי סרטים אלימים – לא את הסרט 'התפוז המכני', לא את סרטי הסנדק, לא את אלה של טרנטינו, לא של היצ'קוק ולא של אחרים. זה לא שאני מעדיפה לעצום עיניים מהאלימות הקיימת בכל חלקה בחיינו, אבל אני חושבת שאפשר להתריס כלפי החברה בצורה מעניינת יותר מאשר להראות אלימות לשמה. קוראים לזה עלילה או סיפור. צילום סצנות בלבד אין בהן להצדיק סרט. הן צריכות ליצור אצל הצופה הגיון כלשהו, אולי תחושה, רגש, תובנה – משהו. זו דעתי.

I've never liked violent movies – not the movie 'A Clockwork Orange', not the Godfather movies, not Tarantino's, Hitchcock's and not others'. It is not that I would rather close my eyes to the violence that exists in every part of our lives, but I think it is possible to protest against society in a more interesting way than to show violence to its own sake. It is called a plot or story. Shooting scenes alone does not justify a movie. They have to make some sense to the viewer, perhaps feeling, emotion, insight – something. That's my opinion.

ישנם סרטים טובים שעוסקים בבעיית האלימות, כמו גם בשאר הבעיות שיש לאנושות, שאינם מציגים רק אלימות לשמה, אלא גורמים לתאים האפורים שבמוחנו להזיז את עצמם – מה שאנו מכנות חשיבה, הסקת מסקנות, מציאת תובנות. דברים כאלה אנושיים שמלמדים אותנו, שמרחיבים את הבנתנו, שמאפשרים לנו מבט אחר, נוסף.

There are good movies that deal with the problem of violence, as well as the other problems humanity has, that not only display violence for its own sake, but cause the gray cells in our brains to move themselves – what we call thinking, drawing conclusions, finding insights. Such human things that teach us, which expand our understanding, that allow us another view, additional.

אחד הסרטים הללו, בו צפיתי בתחילת השבוע, נקרא 'פנים רבות לאמת' (שוב השם של הסרט שאינו המקורי!!! מתי יפסיקו עם זה?), שמציג אלימות בצורה חכמה, מותחת, מעניינת ובעיקר – מלמדת אותנו וגורמת לנו לחשוב. זה אחד הסרטים המעולים בהם צפיתי השנה. היו עוד בנושא הזה: עולמות נפרדים, הספר הירוק, המשפחה שלי, משמורת. ממליצה לכן לצפות בהם.

One of these films, which I watched earlier this week, is called 'Luce', which presents violence in a smart, exciting, interesting way, and most important – it teaches us and makes us think. It's one of the great movies I've watched this year. There were more on this subject: Worlds Apart, The Green Book, My Family, Life itself. I recommend watching them.

לוס – קדימון

Luce – Trailer

במשפט אחד:

לא אהבתי את הג'וקר, איני אוהבת את סוג הסרטים הזה.

In one sentence:

I didn't like the Joker, I don't like that kind of movies.

בוקר קריאת שירה   Morning of Poetry Reading

מיכל בת-אדם קוראת לאה גולדברג: "אם תיתן לי חלקי"

Michal Bat-Adam reads Leah Goldberg: "If you give me my part"

בית הקפה המה מאוד. יום שישי נעים, שמש חמימה מלטפת, היה עמוס.

The café was very crowded. A pleasant Friday, caressing warm sun, it was busy.

בפנים היה נורא: גם קר בגלל המזגן שהופעל במלוא המרץ, גם צפוף מאוד עד כי אי אפשר היה לזוז ובעיקר – רועש מאוד. אנשים לא יכלו לדבר בשקט משום שאחרים צעקו זה אל זה במקום לשוחח בצורה ראויה. ראויה בעיני ובעיני חברותי, אך מן הסתם לא בעיני הצורחים. זה ענין של תרגול, לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו. פשוט, שכל אחד יקח על עצמו לדבר בקול סביר במקום לעלות עם האוקטבות ואז לא יצטרך שכנו להתגבר עליו. היה נחמד לוא היה עובר מלצר ומשקיט את הצורחים. ממש כמו שאנו עושות עם ילדים קטנים: "אין צורך לצרוח כלפי, אני ממש לידך ואני עדיין שומעת היטב. אין צורך להגביר את קולך". המלצר יכול לומר לסועד: "חבל על מיתרי קולך. ישמעו אותך היטב גם אם תנמיך את קולך. אני מאמין שאינך מעונין שכל בית הקפה ישמע את דבריך, נכון?"

It was awful inside: also cold because of the full-blown air conditioner, also very crowded until it was impossible to move, and mostly – very noisy. People couldn't speak quietly because others yelled at each other instead of talking properly. Properly to me and my friends, but probably not to the screamers. It is a matter of practice, not something that cannot be overcome. Simply, everyone should take it upon themselves to speak in a reasonable tone instead of going up with the octaves and then his neighbour wouldn't have to contend with him. It would be nice if a waiter would pass by and quiet the screamers. Just as we do with little children: "There is no need to scream at me, I am right next to you and I still hear well. No need to increase your voice." The waiter can say to the diner: "It's a pity for your vocal cords. You will be heard well even if you lower your voice. I believe that you don't wish the whole café to hear your words, do you?"

ישבנו בחוץ. היה שם מרווח יותר. אחד המלצרים הציע להביא לנו מזגן נייד, אך הצלחנו לשכנע אותו שטוב לנו עם השמש הנעימה וכי לא חם לנו. בחרנו בבית קפה הנמצא במתחם בו אסור לעשן, גם לא לעוברים והשבים. אמנם מתחם פתוח, אך הוא אסור לעישון בכל-כולו, כולל בפינותיו.

We sat outside. It had more room there. One of the waiters offered to bring us a portable air conditioner, but we managed to convince him that we were fine with the pleasant sun and that we were not hot. We chose a café that is placed in a compound where smoking is not allowed, even not for passers-by. Although it's an open space, but smoking is totally forbidden, including in its corners.

סיפרתי להן על ערב קריאת השירה בו נכחתי אמש וזה עורר נימים רדומים אצל כמה מהן. "למה לא סיפרת? הייתי שמחה לבוא!" קראה אחת באכזבה. "גם אני!" קראו האחרות. הרגעתי אותן שנאמר לי כי יהיו ערבים נוספים כאלה ואשמח לשלוח להן הזמנות. אנחות רווחה נשמעו ושתיים מהן הוציאו מתיקיהן ספרונים קטנים. "אולי נעשה בוקר קריאת שירה?" אמרה אחת מהן. "בדיוק מה שחשבתי!" הביעה השניה את שמחתה. היה מעניין!

I told them about the evening of poetry reading which I attended last night and it evoked hidden cords in some of them. "Why didn't you tell me? I'd love to come!" Exclaimed one in disappointment. "Me too!" Called the others. I soothed them by reassuring that I was told there would be more evenings like that and I will be happy to send them invitations. There were sighs of relief and two of them took out little booklets. "Maybe we'll do a morning poetry reading?" Said one of them. "Exactly what I thought!" The other expressed her joy. It was interesting!

חי בסרט: מיכל בת-אדם

Living in a movie: Michal Bat-Adam

במשפט אחד:

אני מאמינה שהתחלנו מסורת מעניינת – בוקר קריאת שירה. נחמד לקבל את פני השבת בפעילות כזו.

In one sentence:

I believe we started an interesting tradition – morning of poetry reading . It is nice to welcome the Shabbat with such activity.

ערב קריאת שירה Poetry Reading

Jane Hirshfield – Poetry Reading

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לשמוע קריאת טקסטים, אם זו שירה או ספרות בכלל. אין כמו מלים הזורמות אל האוזן כדי לשמח את הנפש.

Ever since I can remember myself, I have loved to hear reading texts, be it poetry or literature in general. There is nothing like words flowing to the ear to make the soul happy.

 

Sharon Olds – The Poetry of the in-between

בארץ, אין תרבות של קריאה בקול – לא בבית הספר ולא במקומות אחרים. הפעם הראשונה בה ראיתי שיש דבר כזה, שאפשר לקרוא טקסטים לפני קהל, היה בסרט זר (נראה לי שזה היה בריטי). היתה שם סצנה בה התאספו אנשים בחנות ספרים והקשיבו לסופרת קוראת קטעים מספרה. כמובן שלאחר מכן היא חתמה על הספר. פעם היתה תרבות. בחו"ל, לא בארץ. אצלנו לא היו דברים כאלה ואם היו – הם לא הובאו לידיעתי, למרות שמאוד התאמצתי לדעת עליהם.

In Israel, there is no culture of reading aloud – neither in school nor elsewhere. The first time I saw such a thing, that texts could be read in front of an audience, was in a foreign movie (I think it was British). There was a scene where people gathered in a bookstore and listened to a writer reading excerpts from her book. Of course, she later signed the book. There used to be a culture. Abroad, not in Israel.

 

במקרה נקלעתי הערב לערב קריאת שירה, ממש במקרה. הגלריה בה הוצגה התערוכה בה השתתפתי, ארחה את הערב הזה וכך הסתבר לי ולעוד כמה אנשים שיש דבר כזה בחדרה, ערבי שירה. חיות – לומדות. שלא לדבר על מתעדכנות. היה נחמד לשמוע משוררים קוראים משיריהם, כמו גם במה חופשית לקהל לעלות ולהשמיע מפרי מקלדותיהם.

I happened unintentionally to be at a poetry reading tonight, just by chance. The gallery in which the exhibit I participated was displayed, hosted this poetry reading and so me and some other people found out that there is such a thing in Hadera, poetry reading evenings. You live – you learn. Not to mention you are being updated. It was nice to hear poets read their songs, as well as a free stage for the audience to come up and read the fruit of their keyboards.

 

המשוררת שרון אולדס קוראת

Poet Sharon Olds reads

 

במשפט אחד:

היה מעניין, כן ירבו!

 

In one sentence:

It was interesting, may there will be more!

 

How to Give a Great Poetry Reading

שלושה שירי אהבה   Three Love Poems

עידן רייכל – היד החמה

Idan Raichel – Ha'Yad Ha'Chama (The Warm Hand)

 

יָדֵךְ הָחַמִימָה

 

יָדֵךְ הָחַמִימָה

חוֹפֶנֶת אֶת פָּנַי,

מַבָּטֵךְ כֹּה רַךְ,

אוֹהֵב?

אֶל נָא תִּיתְּנִי לַהִיגָּיוֹן

לְהִשְׁתַּלֵּט עַל אַהֲבָתֵךְ,

כִּי אוֹתָךְ כֹּה אוֹהַב

וּמָה אִכְפַּת לָנוּ מֵאֲחֵרִים…

מָה לָנוּ הָאֲחֵרִים?

עידן רייכל וזהבה בןאהבה כזו

Idan Raichel & Zehava Ben – Ahava Ka'zo (A Love Like This)

 

Your Warm Hand

Your warm hand

cups my face,

your gaze so soft…

loving?

Don't let your logic

to take over on your love

because you I love so much

and what do we care about others…

What about the others?

ההוליס – האויר שאני נושם

The HolliesThe Air That I Breathe

 

אֲוִיר

 

מַעֲבִירָה אֲוִיר מִיָּד לְיַד,

בֵּין יָדַי – חִידָלוֹן.

מְרַחֶמֶת עַל עַצְמֵנוּ.

גּוּפִי – חִידוּדִין-חִידוּדִין.

 

מָה הָיִית אוֹמֶרֶת, לוּא

הָיִיתִי מַעֲבִירָה אָהֲבָה

עַל חֶלְקַת כְּתֵפֵךְ,

מָקוֹם בּוֹ נִפְגָּשׁ צַוָּוארֵךְ הַצָּחוֹר,

הַבַּרְבּוּרִי,

עִם עֶצֶם הַבְּרִיחַ?

 

יָדִי מַחְלִיקָה בָּאֲוִיר,

מַתְוָה אֶת מִתְאָר גּוּפֵךְ,

כְּמֵהָה…

2 צ'לוס – אריה על מיתר סול (י. ס. באך)

2CELLOSAir on the G String (J. S. Bach)

Air

Moving air from one hand to the other,

between my hands – nullity…

I pity us.

My body shivers, trembles.

What would you say, if

I would caress love

across your smooth shoulder,

Where your white, swanlike neck

meets the collarbone?

My hand slides in the air,

Sketches your body contour,

Yearning…

Trijntje OosterhuisThe look Of Love

מָה יֵשׁ לִי בִּשְׁבִילֵךְ

 

"תִּרְאִי מָה יֵשׁ לִי בִּשְׁבִילֵךְ",

הוּא אָמַר.

הוּא אָמַר וְצָחַק.

לֹא הָיִיתִי מְעוּנְיֶינֶת.

 

"רְאִי מָה יֵשׁ לִי בִּשְׁבִילֵךְ",

הִיא אָמְרָה.

הִיא אָמְרָה וְחִיְּיכָה.

הָיִיתִי מְאוֹד מְעוּנְיֶינֶת.

KimberoseIt's probably me

What I Have for You

"Look what I have for you,"

he said.

He said and laughed.

I was not interested.

"Look what I have for you,"

she said.

She said, smiling.

I was very interested.

יהודית רביץבאה מאהבה

Yehudit Ravitz – Ba'a Me'Ahava (She Comes from Love)