תערוכת סמלי תרבות הסתימה היום Cultural Symbols Exhibition Ended Today

פינת הקריאה   Reading corner

פינת הקריאה   Reading corner

תערוכת סמלי תרבות הסתימה היום. עכשו נחכה לתערוכה הבאה.

Cultural Symbols Exhibition ended today. Now we will wait for the next exhibition.

מי אנחנו ? Who are We

אחינועם ניני – דמוקרטיה

Noa – Democracy will rock you

להסטוריה יש נטיה לחזור על עצמה, אם כי לא תמיד בדיוק נמרץ, אלא בשינויים –קטנים או גדולים. אנו אמורים ללמוד מן ההסטוריה, אחרת למה בכלל לטרוח ללמד אותה. לא תמיד אנחנו מצליחים.

History has a tendency to repeat itself, though not always extremely accurately, but with changes – small or big. We are supposed to learn from history, otherwise why even bother to teach it. We don't always succeed.

בספרה המצוין, 'אנו החיים', מתארת הסופרת החשובה איין ראנד את התקופה שלאחר המהפכה הקומוניסטית מנקודת מבט אוטוביוגרפית. הספר עמד במבחן הזמן ורלבנטי מאוד גם בימינו. מומלץ מאוד לקרוא בו, בעיקר במקומות בהם מתחילה להסתמן דיקטטורה, כמו אצלנו, בישראל.

In her excellent book, 'We the Living', the significant writer Ayn Rand describes the period after the Communist Revolution from an autobiographical point of view. The book has stood the test of time and is very relevant even nowadays. Highly recommended to read it, especially in places where a dictatorship is beginning to emerge, such as here, in Israel.

קריאה בספרה זה, כמו גם בספריה האחרים ובאלו של אלכסנדר סולז'ניצין (האידיוט היה אנטישמי, אך לא כולם מושלמים), ממחישה לנגד עינינו המשתאות לאן הולכת ומתדרדרת המדינה שלנו כשהמושחת הנאשם בפלילים עומד בראש ופועל להקים כאן דיקטטורה שתמלט אותו מהעמדה לדין ומההשלכות לזה. אלפי מפגינים יוצאים לרחובות ולכיכרות במהלך השבוע ובעיקר במוצאי שבת כדי להפגין נגד הצמדותו לכסא ונגד כל אלה המאפשרים לו זאת. הרי במחי יד אחת של מהלך ישר והגון אפשר היה לעשות את זה, אך במקום זאת, אנו רואות איך לאף אחד מהפוליטיקאים אין את האומץ לצאת נגדו. כאילו הוא כישף את כולם. הזוי לגמרי!

Reading this book, as well as her other books and those of Aleksandr Solzhenitsyn's (that idiot was antisemitic, but not everyone is perfect), illustrates before our astonished eyes where our country is deteriorating when the corrupt criminal is working to establish a dictatorship here, that will extricate him from prosecution and its consequences. Thousands of protesters took to the streets and the squares during weekdays and especially on Saturday nights to demonstrate against his adhering to the chair and also against all those who allow him to do so. After all, with one fell swoop of a straightforward and decent move it could have been done, but instead, we see how none of the politicians have the courage to go against him. As if he had enchanted everyone. Totally delusional!

בהחלט נחמד שההפגנות הן ללא אלימות מצד המפגינים, אך מכעיס לראות כיצד המשטרה פועלת נגד המפגינים, כולל עצירת חפים מפשע למשך מספר שעות וללא הגשת כתבי אישום נגדם, כי מה אפשר כבר להדביק למפגינים השרים ורוקדים ומציגים מצגות – בעיקר אלה של הצוללות? בהתחלה, כן הגישו כתבי אישום לבית המשפט, אך אחרי שזה לא צלח בידם והשופטים ביקרו את המשטרה על פעילותה הבלתי חוקית – למען המושחת הנאשם בפלילים ונגד המפגינים שזכותם להפגין – נסוגה המשטרה מזה והחלה פשוט לעצור את הפעילים ולשחרר אותם במטרה להפחיד ולהציק. גם זו פעולה בלתי חוקית והעצורים מגישים תביעות נגד אלה שפעלו כך. אולי בצורה הזאת, תפסק הטרדת המשטרה.

It is certainly nice that the protests are non-violent on the part of the protestors, but it is annoying to see how the police act against the protestors, including detaining innocent people for several hours and not filing indictments against them, because what can already be attached to the protestors who sing and dance and display presentations – especially those of the submarines? Initially, they did file indictments in court, but after it failed and the judges criticized the police for their illegal activities – in favour of the criminal accused and against the protesters whose right to demonstrate – the police withdrew from it and simply started arresting the activists and releasing them for intimidation and harassment. This is also an illegal act and the detainees are filing lawsuits against those who acted this way. Maybe by this, the police harassment will stop.

הא/נשים שיוצאות להפגין עושות זאת למען הדורות הבאים, כי הן יכולות להסתדר עם מה שיש להן. אנחנו רוצות לראות כאן מדינה מתוקנת, כזו שיש לה חזון, שהעומדות בראשנו תפעלנה למעננו ולא למען כיסם הפרטי. ישנן א/נשים ראויות למכביר היכולות לקחת לידיהן את מוסרות השלטון ולהנהיג את העם בצורה הגונה וישרה, כמו גם להוביל אותנו לדרך של שגשוג ואחדות. השיטה הבזויה של ההפרד ומשול של המושחת הנאשם בפלילים צריכה להמחק מחיינו לעד. מה שמפליא אותי, בין עוד כמה דברים, זה איך ישנם עדיין טפשים התומכים בו.

The people who go out to demonstrate do so for the sake of future generations, because they can get along with what they have. We want to see a proper state here, one that has a vision, that our leaders will work for us and not for their own pockets. There are many worthy women and some men who can take over the reins of government and lead the people in a decent and honest way, and lead us to a path of prosperity and unity as well. The despicable system of divide and rule the corrupt accused of crime is acting by, should be erased from our lives forever. What amazes me, among a few other things, is how there are still fools who support him.

nzherald.co.nz New Zealand's 53rd Parliament formally opened

במשפט אחד:

מי אנחנו? זו שאלה שעלינו לשאול את עצמנו כדי להבין איך אנו רוצות לראות את עתיד הדורות הבאים.

In one sentence:

Who are we? This is a question we must ask ourselves to understand how we want to see the future of future generations.

ריב חתולים Cat Quarrel

חתולים רבים   Cats are having a quarrel

חתולים רבים ביניהם   Cats are having a quarrel

שני חתולים בחצר החלו לריב ביניהם. משום שאיני מבינה חתולית, אין לי מושג על מה הם רבו.

Two cats in the yard started a quarrel between themselves. Since I don't understand Cattish, I have no idea what they were arguing about.

רעשי רקע אינם מפריעים לי, בעיקר לא כשאני שקועה בצפיה בסרט, כפי שקרה אחר הצהריים. אבל באמצע הצפיה, התחשק לי לכרסם משהו, כך שהלכתי להביא לי קצת בוטנים. לא הייתי רעבה, אבל לפעמים מתעורר בי הצורך לנשנש. משום שאיני צורכת את החטיפים שמציעים לנו, הרוויים ללא שום צורך במרכיבים רעים לגופנו, אני לוקחת לי סוגי קטניות וגם ירקות כמו גזר ופלפל על כל צבעיו. טעים, מזין ובעיקר – מספק את הצורך לכרסם שטויות.

Background noises don't bother me, especially not when I'm engrossed in watching a movie, as happened in this afternoon. But in the middle of watching, I felt like nibbling on something, so I went to get myself some peanuts. I wasn't hungry, but sometimes I have this need to have a snack. Since I don't consume the snacks that are offered to us, saturated without any need for bad ingredients for our body, I take sorts of legumes and also vegetables like carrots and peppers in all its colours. Delicious, nutritious and most importantly – satisfies the need to nibble on nonsense.

ברגע שעצרתי את הסרט, שמעתי את היללות באות מהחצר. כמו בסטראו – חלק מימין וחלק משמאל. הלכתי אל החלון לראות על מה המהומה וראיתי את שני החתולים, מן הסתם זכרים, עומדים זה מול זה בעמידת מוצא מאיימת ומייללים זה באוזני זה. צילמתי כמה תמונות והשארתי אותם להמשיך את ריבם בלי להבין על מה זה נסב. חתולית אינה שפה שאני מבינה. אני מדברת מעט כלבית, בצורה גרועה מאוד. יש לה גם כמה דיאלקטים: נביחית (אף פעם לא הצלחתי להבין את זה, שלא לדבר על ללמוד), נהימית (אני מכירה כמה מלים כאן), יְלָלִית (כנ"ל) וגם שְׁרִיטִית (אותה היא חולקת עם חתולית. אין לי שום ידע בדיאלקט הזה).

As soon as I stopped the movie, I heard the yowling coming from the yard. Like in stereo – part on the right and part on the left. I went to the window to see what the fuss was about, and saw these two cats, probably males, standing in front of each other in a menacing starting position while howling at each other's ears. I took some photos and left them to continue their quarrel without understanding what it was all about. Cattish is not a language I understand. I speak a little, very poorly Doglish. It has a few dialects: Barkish (I could never understand it, let alone learn), Growlish (I know a few words here), Howlish (dito), Scratchish (this one it shares with Cattish. I have no knowledge what so ever on that). 

במטבח, מזגתי לעצמי מיץ תפוזים לתוך כוס, שפכתי חופן בוטנים לתוך צלוחית, ובעודי סוגרת את שקית הבוטנים, התחשק לי גם אגוזי פקאן, אז הוספתי חופן גם מהם. נחמד לגוון. השעה היתה שלוש וחצי ומשום שהייתי שקועה בהכנת הנשנושים וגם המוח שלי ניתח את החלק של הסרט הדוקומנטרי המעניין על מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד בו צפיתי, לא שמתי לב איך פתאום חשך היקום. העין מתרגלת למה שמסביב בלי שהמוח ישים לב.

In the kitchen, I poured myself orange juice into a glass, poured a handful of peanuts into a saucer, and while closing the bag with the peanuts, I felt like having pecans too, so I added a handful of them as well. Nice to vary. It was three-thirty and because I was engrossed in making the snacks and my brain was also analyzing the part of the interesting documentary about fashion designer Vivienne Westwood I was watching, I didn't notice how suddenly the universe became dark. The eye gets used to what is around without the mind noticing.

ברד ירד בחדרה, כדורים קטנים   Hail fell in Hadera, little balls

ברד ירד בחדרה, כדורים קטנים   Hail fell in Hadera, little balls

נקישות על התריס בישרו שיורד ברד. זה הפליא אותי מאוד, משום שלא היה קר, אז איך ברד? אבל עובדה, ירד ברד אצלנו בחדרה, ברד חזק למדי, אם כי הכדורים היו קטנים. לקחתי את המגש עם מה שהכנתי לעצמי לכרסם וחזרתי לחדר בו צפיתי בסרט. הנחתי את המגש וניגשתי אל החלון כדי לצלם את הברד גם מהצד הזה של הבנין. החתולים כבר לא היו שם. מן הסתם נמלטו על נפשם.

Knockings on the shutter announced that hail was falling. It amazed me a lot, because it was not cold, so how did it hail? But a fact, hail fell on us in Hadera, quite strongly, though its balls were small. I took the tray with what I had prepared for myself to nibble on, and went back to the room where I was watching the movie. I put down the tray and went to the window to photograph the hail from this side of the building as well. The cats were no longer there. They must have fled for their lives.

במשפט אחד:

בריא לכרסם קטניות. חתולים מייללים נמלטו על נפשם מפני הברד.

In one sentence:

Nibbling on legumes is healthy. Yowling cats fled for their lives from the hail.

יום אפור Grey Day

החשמליות לונדון [מלים]

Hashmaliyot – London

יום אפור. הזכיר לי את הימים האפורים אותם חויתי בזמן שהייתי בלונדון.

Grey day. Reminded me of the grey days I experienced during my stay in London.

יום המאבק באלימות נגד נשים 2020 Day for the Elimination of Violence Against Women 2020

אלימות   violence

אלימות   violence

כל שנה אותו הדבר, כל שנה אותם הנאומים ואותן השטויות הנשמעות. מלים חסרות ערך ובלי כיסוי. איפה המעשים למיגור הדבר הנורא הזה?

Every year the same, every year the same speeches are heard, as wrong as the same nonsense. Worthless, meaningless words. Where are the deeds to eradicate this terrible thing?

כמדי שנה, מצוין היום הזה, הנקרא יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, בתלי-תלים של מלים ללא משמעות וללא כוונה אמיתית, בבחינת לצאת ידי חובה. נשים החוות אלימות אינן זקוקות לשמוע את הבירבורים הללו, הן זקוקות להגנה, להיות מוגנות. מישהי תהתה היום בתכנית רדיו, מדוע על הנשים לברוח מביתן ולחפש מחסה בַּמעונות המעטים העומדים לרשותן? למה שלא יוציאו את השמוקים האלימים מהבית ויעבירו אותם טיפולים מחייבים נגד אלימות? למה שהנשים תחיינה תחת טרור ולא שהשמוקים האלימים יחיו בפחד פן יסולקו מביתם? אכן תהייה. מה באמת יעשה בפועל לטובת הנשים?

As every year, this day, called the International Day for the Elimination of Violence against Women, is marked by mounds of words with no meaning and no real intention, in terms of doing the minimum, if anything at all. Women who experience violence don't need to hear these prattles, they need protection, to be protected. Someone wondered today on a radio programme, why should women flee from their home and seek shelter in the few places available for them? Why not take the violent shmucks out of the house and give them binding anti-violence treatments? Why should the women live under terror and not the violent shmucks live in fear lest they be expelled from their homes? A wonder indeed. What will be actually done for the benefit of women?

עשרים נשים נרצחו מתחילת השנה בידי שמוקים. עשרים נשים! אמרו שיועדו תקציבים למאבק במיגור האלימות נגד נשים, אז אמרו. גם אם ישנם התקציבים המובטחים, הם לא הועברו ליעדיהם. מדי שנה עולות לשידור נשים שונות המנסות להלחם בזה, אך עובדה שעדיין יש לנו יום כזה, במקום שזה יעשה במהלך כל השנה עד שזה ימוגר כליל. בכל שנה מתפרסמים נתונים לגבי עברות אלימות נגד נשים. האמת, אני כבר לא טורחת לשנן, כי זה לא יגמר ובשנה הבאה יהיו נתונים חמוּרים יותר. שינון הנתונים לא יעזור. פעילות נכונה תעזור. אבל את זה הממשלה הרי אינה רוצה לעשות. חשוב יותר למנות עוד ועוד שרים ובעלי תפקידים שיהנו ממנעמי השלטון.

Twenty women have been murdered since the beginning of this year by shmucks. Twenty women! They said budgets were earmarked for the fight against the elimination of violence against women, so they said. Even if there are promised budgets, they have not been transferred to their targets. Every year different women who try to fight it go on the air, but the fact is that we still have a day like this, instead of doing it throughout the year until it is completely eradicated. Every year, data on violent crimes against women is published. Honestly, I no longer bother to memorize, because it will not end, and next year there will be more horrifying data. Memorizing the data will not help. Proper activity will help. But the government does not want to do that. It is more important to appoint more and more ministers and officials who will enjoy the pleasures of power.

במשפט אחד:

עוד שנה עברה. שנה נוספת תעבור וכך הלאה. אנו, הנשים, צריכות לקחת את העניינים בידיים ולדאוג לעצמנו. אף שמוק לא יעשה זאת במקומנו.

In one sentence:

Another year has passed. Another year will pass and so on. We, women, need to take matters into our own hands and take care of ourselves. No shmuck will do it for us.

אופק בוער Burning Horizon

אופק בוער   Burning horizon

אופק בוער   Burning horizon

אני תמיד מרימה את עיני אל השמיים. איני יכולה לזכור ולוא פעם אחת בה יצאתי החוצה או התבוננתי מבעד לחלון ולא נשאתי את מבטי השמיימה. זה לא קרה, למיטב זכרוני.

I always look up at the sky. I can't remember even one time I went out or looked out the window and didn't look up at the sky. It didn't happen, to the best of my recollection.

רבע לחמש אחר הצהריים, הערב יורד (מוקדם מדי!) עלי אופק בוער. יצאתי ממרכז הקניות וממש בקצהו הרמתי את מבטי אל השמיים. ישנם מראות עוצרי נשימה. כזה היה המראה של השמש השוקעת. עננים כיסו את השמיים והשמש בקושי נראתה, אך הקרניים ששלחה, צבעו את השמיים בבעירה משובבת נפש.

A quarter to five in the afternoon, the evening comes down (too soon!) on a burning horizon. I left the shopping centre and just at its end I looked up at the sky. There are breathtaking sights. Such was the sight of the setting sun. Clouds covered the sky, and the sun was barely visible, but the rays it sent, coloured the sky with heartwarming burning.

אופק בוער ועננים מתאספים   Burning horizon and gathering clouds

אופק בוער ועננים מתאספים לקראת הגשם הצפוי ממחר   Burning horizon and clouds gathering for the rain expected from tomorrow

יש הבדל בין לצפות במראה כזה בחוץ, באויר, לבין צפיה מהחלון או מהמרפסת. ההבדל הוא בין לעמוד בתוך ההתרחשות ולספוג ישירות את המראה המרהיב, לבין להתבונן בזה מתוך הבית. גם אם לא היתה רוח שיכולה היתה ללטף לי את הפנים ולהזיז לי את השערות, החויה היתה אדירה. העיניים לא הצליחו לשבוע. צילמתי וצילמתי ושוב צילמתי. אני אוהבת לראות איך אנשים, שבדרך כלל עוברים בלי לשים לב לשום דבר, כנראה הם מרוכזים בעצמם, מרימים את עיניהם לשמיים כדי לראות מה אני מצלמת בכזו שקדנות. לפעמים ישנן גם הערות נחמדות, מה שיוצר אינטראקציה עם נשים שלא הכרתי לפני כן. בעיקר עם נשים. לפעמים אף נוצרות חברויות.

There is a difference between watching such a sight outdoors, in the air, and watching from my window or balcony. The difference is between standing inside the occurrence and directly absorbing the spectacular sight, or observing it from inside the house. Even if there was no wind that could caress my face and move my hair, the experience was tremendous. My eyes couldn't be satisfied. I photographed and photographed and again photographed. I like to see how people, who usually pass by without noticing anything, as they are probably self-centred, looking up at the sky to see what I am photographing so diligently. Sometimes there are also nice comments, which creates an interaction with women I didn't know before. Especially with women. Sometimes friendships are also formed.

במשפט אחד:

השמיים בערו בשקיעה מרהיבה. הנפש התרוננה.

In one sentence:

The sky burned with a spectacular sunset. The soul rejoiced.

מזג האויר הסביר פנים The Weather was Pleasant

שמיים בהירים   Bright sky

שמיים בהירים   Bright sky

נחמד כשיש מזג אויר נעים, מסביר פנים. אפשר לנשום בלי שהגרון יחתך מהקור.

Nice to have lovely, pleasant weather. One can breathe without having their throat being cut from the cold.

זה קורה פתאום. ברגע שיורד גשם, נעשה קר וזהו – אי אפשר לחזור לאחור, אי אפשר ללבוש יותר את בגדי הקיץ, קר מדי. גם אם ישנם ימים נעימים, כמו אתמול והיום, בלי גשם ועם שמש חמימה שמיבשת יפה את הכביסה שעל החבל, כבר אי אפשר ללבוש חולצות קצרות שרוולים וגם לא מכנסיים קצרים. זה יחזור רק באביב, בסביבות אפריל ואצלי, ליתר בטחון, אני מחכה עד מאי.

It happens all of a sudden. As soon as it rains, it gets cold and that's it – you can't go back, you can no longer wear summer clothes, it's too cold. Even if there are pleasant days, like yesterday and today, without rain and with a warm sun that dries the laundry on the line nicely, it's no longer possible to wear short-sleeved shirts or shorts. It will come back only in spring, around April, and for me, just to be safe, I wait until May.

"תצאי איתי?" שואלת הדמות הנחמדה שמולי בסקייפ.

'לצאת איתה?' אני שואלת את עצמי, מנסה לשמור על ארשת ניטרלית. לא קל, כשהלב דופק בחוזקה וכמעט יוצא לי מהחזה. על החיוך המתרחב על שפתי ומתפשט אל כל פני, אני ממש לא יכולה להשתלט.

"אני מבינה שהתשובה חיובית", היא מחייכת אלי בחזרה. אני אוהבת את החיוך שלה.

"לאן אפשר לצאת?" אני מנסה להבין איך מממשות את הרצון להתראות בעולם הפיזי, בלי מסך חוצץ.

"Will you go out with me?" Asks the nice image on Skype in front of me.

'Should I go out with her?' I ask myself, trying to maintain a neutral expression. Not easy, when the heart beats hard and almost comes out of my chest. The smile that expands across my lips and spreads all over my face, I really can't control.

"I understand the answer is yes," she smiles back at me. I love her smile.

"Where can we go?" I try to understand how to implement the desire to see each other in the physical world, without a dividing screen.

"מזג האויר ממש נחמד", היא אומרת לי, מרימה את המסך שלה לכיוון החלון מוסט הוילון. "רואה? אין אף ענן בשמיים."

אני רואה, בהחלט. אני מסובבת את המסך שלי ומראה לה את הרחוב הריק מתחת למרפסת שלי. אחר כך אני מטה את המחשב כלפי השמיים. "את רואה?" אני תורמת את חלקי, "גם פה אין שום ענן."

"The weather is really nice," she tells me, raising her screen in the direction of the window with its curtain pulled aside. "See? There is no cloud in the sky."

I see, definitely. I turn my screen and show her the empty street below my balcony. Then I tilt the computer towards the sky. "See?" I contribute my part, "There is no cloud here either."

במשפט אחד:

מזג האויר הסביר פנים, גם אצלה וגם אצלי. גם מחר יהיה נעים. התחזית חוזה שהגשם יתחיל שוב מיום רביעי אחר הצהריים או אולי מחמישי.

In one sentence:

The weather was pleasant, both at her place and mine as well. Tomorrow will be pleasant too. The forecast predicts that the rain will start again from Wednesday afternoon or maybe Thursday.


יום ראשון, תחילת השבוע Sunday, Beginning of the Week

הקרפנטרס – בבקשה, מר דוור

The Carpenters Please Mr. Postman

התעוררתי לבוקר מאיר פנים, כזה שעשה טוב על הנשמה. כיף להתחיל את השבוע עם בוקר כזה.

I woke up to a welcoming morning, such that felt good. It's great to start the week with a morning like this.

להתעורר בחו"ל בבוקר יום ראשון שונה מאשר בישראל. שם, זה מבשר מנוחת סוף השבוע, ביקור בכנסיה, עיסוקים של פנאי. אצלנו, זה תחילת שבוע העבודה. פעם, בעבר, היו ימים שאהבתי יותר וכאלה שפחות. זה היה בעיקר בהתאם לתוכניות הטלויזיה ששודרו בערבים, בהן אהבתי לצפות, במיוחד בסדרות שעניינו אותי. היום, אין לי את ההרגל הזה של לצפות בטלויזיה (אין לי כזו) וכל הימים אהובים עלי.

Waking up abroad on a Sunday morning is different than in Israel. There, it heralds the weekend relaxing, visit to the church, leisure activities. For us, it's the beginning of the work week. In the past, there were days I liked more and others less. It was mostly in accordance with the TV shows I loved to watch that were broadcast in the evenings, especially series that interested me. Today, I don't have this habit of watching TV (I don't have one) and I like all days.

השמש הציצה מבין העננים המעטים ששטו בשמיים והאויר היה חמים. יצאתי לקניות ולהביא שתי חבילות ספרים שהזמנתי. עד לפני זמן, אני חושבת שזה קצת אחרי שהקורונה נפלה עלינו, אולי בסביבות אפריל, פעל הדואר די לשביעות רצוני. לא כל כך מבחינת המיקומים המשונים אליהם נשלחו החבילות – בכל רחבי חדרה, ללא קשר למקום מגורי – אבל לפחות הן הגיעו אלי בזמן סביר וכחובבת הליכה, לא היה לי אכפת להפעיל את רגלי ולגשת לאן שהייתי צריכה. מאז הקורונה, לא רכשתי דברים שאמורים להגיע אלי בדואר, אלא באמצעות חברות שליחויות, ואלה היו מהירות תמיד.

The sun peeked out of the few clouds that floated in the sky, and the air was warm. I went shopping and to get two parcels of books I had ordered. Until some time ago, I think it was a little after the Corona fell on us, maybe around April, the mail operated quite to my satisfaction. Not so much in terms of the weird locations the packages were sent to – all over Hadera, regardless of where I live – but at least they reached me in a reasonable amount of time and as a walking enthusiast, I didn’t mind operating my legs and walk where I needed to. Since the Corona, I have not purchased things that were supposed to arrive through the post, but by courier companies, and these have always been fast.

שמחה וטובת לב, צעדתי בכיף לכיוון הקצה השני של הרחוב המקביל לשלי, מרחק של כמעט קילומטר. שתי החבילות הגיעו מאותו מקור, בהפרש של שבועיים וחצי. לא קיבלתי שום הודעה מהדואר לגבי אף אחת מהן, כך שהדרך שהן עשו נודעה לי מהשולח, אליו התקשרתי לדעת מה ידוע לו על המוצאות אותן. מצוידת במספרים המלאים של החבילות, הושטתי לפקידה את הנייר עליו העתקתי אותם. היא מצאה את החבילה הראשונה ושמחתי מאוד על שזו לא נשלחה חזרה. את החבילה השניה לא מצאה, אך יכלה לומר לי לאן היא הגיעה. מסתבר שזו נשלחה למקום ממש קרוב לביתי, מרחק של חמש דקות הליכה. לדואר פתרונים על החלוקה המשונה הזו, אך לפחות שתיהן בידי.

Gay and joyful, I walked happily towards the other end of the street parallel to mine, a distance of almost a kilometre. The two parcels came from the same source, two and a half weeks apart. I didn't receive any message from the post office about any of them, so I got to know about the way they made from the sender, to whom I called to know what he knew about what happened to them. Equipped with the full numbers of the packages, I handed the clerk the paper on which I had copied them. She found the first package and I was very happy that it wasn't sent back. She didn't find the second parcel, but could tell me where it had landed. Turns out it was sent to a place really close to my house, a five-minute walk. Only the post office has the solutions to this strange distribution, but at least I got them both.

Velvet Underground & Nico Sunday Morning

במשפט אחד:

השבוע התחיל מצוין.

In one sentence:

The week started excellently.

שבת גשומה Rainy Shabbat

זוג ציפורים על חוט טלפון   A pair of birds on a telephone wire

זוג ציפורים על חוט טלפון   A pair of birds on a telephone wire

השבת לא עשתה שום חשק לצאת מהמיטה ללא כל קשר להשתייכותך הפוליטית, אך לא היתה ברירה משום שעלינו להגן על הדמוקרטיה והחופש שלנו.

Sabbath didn't feel like getting out of bed regardless of your political affiliation, but there was no choice because we had to defend our democracy and freedom.

הגשם שניתך ארצה בחוזקה במשך רוב הלילה, ללא הפסקה כמעט, הותיר שלוליות בוץ גדולות בחצר שלפני הבנין שלנו. על חוטי הטלפון שהיו מתוחים בין עמודי העץ, עמדו ציפורים ופטפטו ביניהן בעליזות, כנראה מברכות על קרני השמש שהציצו מבין העננים. מתחת לחוטים, נצצו טיפות הגשם מהלילה, נצמדות אליהם כמו הדיקטטור המושחת, הנאשם בפלילים, אל כסאו. כמו כסאו, גם הטיפות תנשורנה בסופו של דבר או תתאיידנה – אם באמצעות הרוח, אם האויר.

The heavy rain that fell down for most of the night, with almost no break, left large puddles of mud in the yard in front of our building. On the telephone wires that were stretched between the wooden poles, birds stood and cheerfully chatted among themselves, seemingly greeting the rays of the sun peeking out of the clouds. Beneath the wires, the raindrops from the night glistened, clinging to them like the corrupt dictator, accused of crimes, to his throne. Like his throne, the drops will eventually fall off or evaporate – whether by the wind or the air.

הכנתי לעצמי את הסלט, פרסתי פרוסת לחם לחתיכות ומרחתי עליהן טחינה טעימה. ריח הקפה עם ניחוח ההל העיר אותי לגמרי, למרות האור הקלוש שבקושי הגיע למטבח. העדר האור הוא הסיבה לכך שאיני אוהבת חורף. גם הקור אינו מוסיף לי. לוא יכולתי, הייתי חיה רק באזור בו שוררים האביב והקיץ בכל ימות השנה. עכשו, עם הקורונה, זה לא מעשי. אי אפשר לטוס לשום מקום, בעיקר לא לניו זילנד, עליה אני חושבת כמקום מגורים אפשרי. זו ארץ שבה המנהיגה שלה, ראש הממשלה הנערצת, מובילה את המדינה למען האזרחים. הלואי עלינו ואצלנו.

I made the salad for myself, sliced ​​a slice of bread and spread a delicious tahini on it. The smell of coffee with the scent of cardamom completely woke me up, despite the faint light that barely reached the kitchen. The lack of light is why I don't like winter. The cold doesn't do me good either. If I could, I would only live in a place where spring and summer prevail all year round. Now, with the Corona, it's impractical. It's impossible to fly anywhere, especially not to New Zealand, which I think of as a possible place to live. This is a country where its leader, the revered prime minister, is leading the country for the sake of the citizens. I wish the same for us.

שמיים זועמים   Furious sky

שמיים זועמים   Furious sky

היו לי תוכניות לצאת ולצלם את ההפגנות אצלנו, אך ממש כשעמדתי לצאת מדלת דירתי, התחיל לרדת מבול. חיכיתי עד יעבור זעם, אך זה זעם עוד זמן רב, עד שלבסוף כבר לא היה טעם לצאת. יש גיל שבו את שומרת על עצמך לפני כל דבר אחר. חוץ מזה, תור הצעירים ממני לעמוד בפרץ כדי לאשר לילדיהם ולדורות הבאים עתיד טוב יותר. אני לא גיבורה. מעולם לא הייתי ובעיקר לא בגילי הנוכחי.

I had plans to go out and take photos of the protests at the roundabout, but just as I was about to get out the door of my apartment, a flood began to fall down. I waited for the wrath to pass, but it fumed for a long time, until finally there was no point in going out. There is an age where you take care of yourself before anything else. Besides, it's the younger generation's turn to stand up in order to give their children and the next generations a better future. I'm not a heroine. I have never been and especially not at my current age.

במשפט אחד:

גם בגשם, גם בסערה, כולנו מתגייסות למען שמירת הדמוקרטיה ואנחנו ננצח את הדיקטטורה.

In one sentence:

Even in the rain, even in the storm, we are all rallying for the preservation of democracy and we will defeat the dictatorship.

ששי גשום Rainy Friday

ציפור בגשם מכנסת את כנפיה   A bird in the rain gathers its wings

ציפור בגשם מכנסת את כנפיה   A bird in the rain gathers its wings

התחזית צפתה שירד גשם, שיהיה קר. זה לא בא בהפתעה.

The forecast predicted rain, that it would be cold. This did not come as a surprise.

התעוררתי בסביבות שש בבוקר מחלום שלא ממש היה לי דחוף להתעורר ממנו. אני מעדיפה שחלומות נעימים יִמָשכו עד סופם ולא יִקָטעו לי באמצע. היה עדיין שקט. זו עדיין אינה השעה בה השכן מתחיל את עבודות הבוקר שלו, אלה הרועשות, שלא תמיד מעירות אותי. אני יכולה לישון גם במהלך הפצצה. לא שניסיתי והלואי שלעולם לא אצטרך להתנסות בזה בשום גלגול שהוא (זה הרי לא נעים), אך יצא לי לא פעם ולא פעמיים לישון במהלך רעמים חזקים בלי להתעורר. איך אני יודעת זאת? כשמספרים לך בבוקר שהיתה סופה חזקה עם רעמים רועמים עד כי אמות הספים בבית נעו ורעדו ואת לא ידעת מזה כי לא התעוררת, כך ידעתי.

ציפורים מוצאות מחסה מפני הגשם   Birds find shelter from the rain

ציפורים מוצאות מחסה מפני הגשם   Birds find shelter from the rain

I woke up around six in the morning from a dream that I didn't really have an urgency to wake up from. I prefer that pleasant dreams last to the end and are not interrupted in the middle. It was still quiet. This is not yet the time when my neighbour starts his morning jobs, the noisy ones, which don't always wake me up. I can also sleep during bombing. Not that I tried, and I wish I would never have to experience this in any incarnation (it's not pleasant), but I did get to sleep more than once during strong thunderstorms without waking up. How do I know that? When I was told in the morning that there was a strong storm with furious thunders so loud, until the foundations of the house trembled, and you didn't know it because you didn't wake up, this is how I knew.

ציפורים מצטופפות יחד   Birds huddle together

ציפורים מצטופפות יחד   Birds huddle together

חזרתי לישון. כשהתעוררתי בסביבות תשע וחצי, היה באויר ריח של גשם. קיויתי שזה לא ירד בין שבע לשמונה, השעה בה הילדים נוהרים למסגרות שלהם. הילדים עד כתה ב', בזמן הזה, משום שהממשלה המטומטמת השאירה את השאר בבתיהם מסיבה לא הגיונית לגמרי. בסביבות עשר וחצי, עת סיימתי להכין את התבשיל לארוחת הצהריים והסלט היה חתוך לכבוד ארוחת הבוקר שלי, התחיל לרדת מבול. חשבתי על הציפורים אותן ראיתי קודם לכן עומדות על חלונות בית הספר ממול הבנין שלי עת פתחתי את התריס כדי לאפשר לאור להאיר את המטבח. מיהרתי להגיף אותו כדי שהגשם לא יחדור למרפסת המטבח וייצור שם שלולית.

I went back to sleep. When I woke up around nine-thirty, there was a smell of rain in the air. I hoped it didn't fall between seven and eight, the time when the children flock to their educational institutes. The children up to second grade, at this time, because the stupid government left the rest in their homes for a completely illogical reason. Around ten-thirty, by the time I finished making the casserole for lunch and the salad was cut in honour of my breakfast, a downpour started. I thought of the birds I saw earlier standing on the windows of the school next to my building when I opened the shutter to let the light into the kitchen. I hurried to close it so that the rain would not penetrate the kitchen's balcony and create a puddle there.

הן מצאו מנוח לכף רגלן  They found rest for their feet

הן מצאו סופסוף מנוח לכף רגלן   They finally found rest for their feet

בטרם הגפתי את התריס, הספקתי לראות כמה מהציפורים מתעופפות מהיכן שחנו קודם לכן. הן עפו בגשם המתגבר כדי למצוא להן מחסה טוב יותר. כמה נשארו בכל זאת, מצופפות את נוצותיהן ועומדות ללא תנועה כמעט. מדי פעם, הזיזו את ראשיהן לצדדים, כנראה כדי לבדוק אם אין אויב אורב להן. הייתי נשארת לעמוד ולצלם עוד ועוד, אך הגשם לא גילה כלפי שום התחשבות והתחיל להמטיר לי על הפנים, כולל הטלפון הנייד שבאמצעותו צילמתי. חסתי על שתינו, הגפתי את התריס ונכנסתי פנימה. במטבח היה חמים ונעים והכי חשוב – יבש.

Before I closed the shutter, I managed to see some of the birds flying from where they had parked before. They flew in the increasing rain to find better shelter. Some still remained, cramming their feathers and standing almost motionless. Occasionally, they moved their heads to the sides, apparently to check if there is no enemy lurking on them. I would stay and take pictures more and more, but the rain showed no consideration for me and started raining on my face, including on the cell phone I used to take pictures. I had mercy on both of us, closed the shutter and went inside. The kitchen was warm and cozy and most importantly – dry.

תבשיל לארוחת הצהריים   Casserole for lunch

תבשיל לארוחת הצהריים   Casserole for lunch

במשפט אחד:

אחר הצהריים התבהר, אם כי צפויים לנו עוד כמה ממטרים. מקוה שהם יִפָּסקו מחר, לקראת ההפגנות נגד המושחת הנאשם בפלילים.

In one sentence:

It cleared in the afternoon, although we can expect a few more showers. Hopefully, they will stop tomorrow, towards the protests against the corrupt criminal accused.