Ernesto Cortázar – Beethoven's Silence
הרוח הקרה שנשבה מן החלון ניסתה לצבוע את הדממה בצלילים צורמים משלה. היא לא כל כך הצליחה. הדממה גברה עליה.
The chilly wind from the window tried to paint the silence with its own shrill sounds. It was not too successful. The silence overcame it.
המכונית שלה עשתה את דרכה דרומה, אל ביתה. בדרכה מן הנופש עם מישהי שאך זה פגשה, היא החליטה שכדאי שנדבר. לא היה לי ברור מה עוד נותר לומר. מבחינתי, היא עשתה את הצעד שהתאים לה, אך לא לי. היא זו שסיימה את הקשר בינינו אחרי שנה, היא זו שנפשה עם מישהי שלא היתה אני. לי לא היה דבר לומר לה, מלבד לחזור על מלות הפרידה שכבר נאמרו בינינו לפני שלושה חודשים.
Her car made its way south, to her house. On her way from her vacation with someone she had just met, she decided we should talk. I didn't know what else was left to say. For me, she took the step that suited her, but not me. She was the one who ended our relationship after a year, she was the one who went on vacation with somebody who was not me. I had nothing to say to her, except to repeat the parting words already spoken between us three months ago.
שלושה חודשים היתה דממה מבורכת בינינו. ואז, כשהתקשרה וראיתי את שמה על הצג, הדחף הראשון שלי היה לא לענות לה. מבחינתי, כשזה נגמר – זה גמור, בעיקר כשזה נעשה בצורה שהיא בחרה בה. הפרידה בינינו היתה בלתי נמנעת, זה היה ברור כשמש. שנה של קרטועים ונסיונות שלא צלחו, לא הותירו ברירה, אלא להפרד זו מזו כדי שנוכל להמשיך את חיינו בטוב.
For three months there was a welcome silence between us. And then, when she called and I saw her name on the screen, my first impulse was not to answer her. As far as I'm concerned, when it's over – it's finished, especially when it's done the way she chose to do it. Our separation was inevitable, it was crystal clear. A year of faltering and unsuccessful attempts, left no choice but to separate from each other so that we could continue our lives well.
Dr Joan Rosenberg – Emotional Mastery
אני מביטה קדימה, אל הדרך אותה גומעת המכונית ושותקת. למה החלטתי להענות לה ולבוא אליה? חשבתי שאוכל להסביר לה כמה טוב היו לי שלושת החודשים בלעדיה ולשכנע אותה להניח לנו. לפעמים, כשהסגירה אינה הרמטית, יש צורך להדק היטב את המכסה, גם אם זה עלול להכאיב.
I look ahead, at the way the car runs. I'm holding my tongue. Why did I decide to accede and come to her? I thought I could explain to her how good the three months had been for me without her, and persuade her to let go of us. Sometimes, when the closure is not hermetic, the lid must be tightened, even if it may hurt.
אלה פיצג'רלד – בכל פעם שאנחנו נפרדות
Ella Fitzgerald – Every Time We Say Goodbye
