להתכתב עם עצמי

הפעם הראשונה בה הצלחתי להתחבר אל משהו מחוץ לעצמי ולהבין שמצאתי בית, היתה בגיל 11, עת קראתי את ספרה המדהים של איין ראנדמרד הנפילים. פתאום, התחוורו לי דברים רבים לשאלות ששאלתי את עצמי. כמובן שלא מצאתי שם פתרון לכולן, אך לחלק ניכר. המשכתי בשקיקה לקרוא את האחרים שתורגמו לעברית – כמעין המתגבר ואנו החיים, שם מצאתי השקפת עולם שעד היום אני משתדלת לחיות לפי חלק ממנה.

The first time I managed to connect to something outside myself and understand that I found a home, was at the age of 11, when I read Atlas ShruggedAyn Rand's amazing book. Suddenly, I realized many things about the questions I asked myself. Of course I didn't fine there a solution to all, but for a significant portion. I continued devouring her other books that were translated to Hebrew – The Fountainhead and We the Living, where I found a worldview that I still try to live according to part of it.

הפעם הראשונה בה הבנתי שאני פמיניסטית, היתה בגיל קצת יותר מאוחר, אחרי שהתגברתי על השוביניזם שהפנמתי מספריה של הנ"ל 🙂 החברה הישראלית אינה מיטיבה עם נשיה, אם אנסה לרגע להיות עדינה ולנקוט לשון המעטה, שלא כהרגלי. אנחנו מנסות לשרוד בין הדרישות שאנו נדרשות אליהן רק משום שאנו נשים. אנו מחפשות את הקול שלנו, את הייחודיות, כבנות חוה אינדיבידואליוֹת, פרטיוֹת, עצמאיוֹת. כמה מאיתנו מצליחות?

The first time I understood that I am a feminist, was a little later, after I overcame the Chauvinism I internalized due to the books of the aforementioned 😉 the Israeli society doesn't treat women nicely, if I'll try to be unusually delicate for a moment and use an understatement. We are trying to survive between the demands we are required just because we are women. I search for our voice, our uniqueness, as individual daughters of Eve, private, independent. How many of us are successful?

הפעם הראשונה בה נפל אצלי האסימון והבנתי שאני לסבית, היתה שנתיים אחרי שכתבתי והוצאתי לאור את "סגול", הרומן הלסבי העברי הראשון, ב-1997. רומן עם קוראת הספר, האשה הראשונה שלי, הבהיר לי על עצמי דברים שלא חשבתי עליהם עת כתבתיו. בעצם, הספר נכתב כמחוַת אהבה לחברה הכי טובה שלי, רונית המתוקה, אף שלא ידעתי אז את פשרן של אותם רגשות חמים, נוטפים, כמהים. בזמננו, אלה נחשבו אסורים בתכלית האיסור.

The first time I realized that I'm a lesbian, was two years after I wrote and published "Sagol" (Purple), the first lesbian novel in Hebrew, in 1997. An affair with a reader, my first woman, clarified things about myself that I didn't think about while writing the book. Actually, the book was written as a gesture of love to my best friend, sweet Ronit, though I did not know at that time the meaning of those warm, flowing, yearning feelings. In our time it was absolutely forbidden, taboo.

מאז, מים רבים זרמו ביקום, כתבתי והוצאתי לאור ספרים נוספים, מימשתי כמה אהבות, הגעתי לרדיו (אחד מחלומותי שזכיתי להגשים ותודה לאביב רוס היקר על זה), שלושה ספרים נוספים נמצאים בקנה, בשלבים שונים של עריכה ועומדים לצאת לאור ו… השמיים הם הגבול?

Since then, a lot of water streamed in the universe, I wrote and published other books, I had a few loves, I got to the radio (one of my dreams that I was lucky to fulfil), three other books are written and in different stages of editing and about to be published and… the sky is the limit?

הגרסא המקוצרת  (בהשראת 'פינת הגאון' של אודטה דנין):
זו אני, סופרת, משוררת, עורכת, מעבדת מלים, גם מאבדת… אתן יודעות איך זה, זה קשור לזכרון בגילי. לדוגמא, אני צועדת למכולת שלנו וחזרה, פה בקציר ובדרך, כדי לעניין את עצמי (כשאינני עוסקת בצילום הנוף), אני חושבת על סיפור ויש לי את המלים, הן עולות לי בשפע ואני שמחה ומאושרת על נביעת המעין החדש, אך עד שאני מגיעה למחשב כדי להעלות אותן – הן זזות לי מהזכרון…
אף שבעיקר אני מתכתבת עם עצמי אשמח עד מאוד לקבל תגובות אוהדות 🙂

עיון נוסף:
1. אנכי – תלמידי הפילוסופיה של איין ראנד
2. פמיניזם
3. שרון הר פז

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהודית כהן  On 11 ביוני 2009 at 15:32

    חיבור
    קראתי והתחברתי. חזרתי לרגע לילדותי. שגם בה נקודות האור וההתרגשות והוויברציה לעצמי היו דרך הקריאה של ספריה של איין ראנד. קראתי את ספריה שוב ושוב כמו מעיין נובע.

    הזכרת לי נשכחות ואני מודה לך. אני חושבת שהספרים היו אבן דרך חשובה בהתפתחות שלי ושל אחרים. ידע שהוא אמיתי הינו מעל הזמן.

    אקרא שוב את הספרים הללו. מעניין מה ארגיש.

    תודה רבה לך על רשימותיך. על החיבור ועל השלווה בה את מתנהלת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: