להתכתב עם עצמי

הפעם הראשונה בה הצלחתי להתחבר אל משהו מחוץ לעצמי ולהבין שמצאתי בית, היתה בגיל 11, עת קראתי את ספרה המדהים של איין ראנדמרד הנפילים. פתאום, התחוורו לי דברים רבים לשאלות ששאלתי את עצמי. כמובן שלא מצאתי שם פתרון לכולן, אך לחלק ניכר. המשכתי בשקיקה לקרוא את האחרים שתורגמו לעברית – כמעין המתגבר ואנו החיים ומצאתי השקפת עולם שעד היום אני משתדלת לחיות לפי חלק ממנה.
הפעם הראשונה בה הבנתי שאני פמיניסטית, היתה בגיל קצת יותר מאוחר, אחרי שהתגברתי על השוביניזם שהפנמתי מספריה של הנ"ל  החברה הישראלית אינה מיטיבה עם נשיה, אם אנסה לרגע להיות עדינה ולנקוט לשון המעטה, שלא כהרגלי. אנחנו מנסות לשרוד בין הדרישות שאנו נדרשות אליהן רק משום שאנו נשים. אנו מחפשות את הקול שלנו, את הייחודיות, כבנות חוה אינדיבידואליוֹת, פרטיוֹת, עצמאיוֹת. כמה מאיתנו מצליחות?
הפעם הראשונה בה נפל אצלי האסימון והבנתי שאני לסבית, היתה שנתיים אחרי שכתבתי והוצאתי לאור את "סגול", הרומן הלסבי העברי הראשון, ב-1997. רומן עם קוראת הספר, האשה הראשונה שלי, הבהיר לי על עצמי דברים שלא חשבתי עליהם עת כתבתיו. בעצם, הספר נכתב כמחוַת אהבה לחברה הכי טובה שלי, רונית המתוקה, אף שלא ידעתי את פשרן של אותם רגשות חמים, נוטפים, כמהים אל מה שנחשב בזמננו כאסור בתכלית האיסור.
מאז, מים רבים זרמו ביקום, כתבתי והוצאתי לאור ספרים נוספים, מימשתי כמה אהבות, הגעתי לרדיו (תודה לאביב רוס היקר על זה), שלושה ספרים נוספים נמצאים בקנה, בשלבים שונים של עריכה ועומדים לצאת לאור ו… השמיים הם הגבול?

הגרסא המקוצרת  (בהשראת 'פינת הגאון' של אודטה דנין):
זו אני, סופרת, משוררת, עורכת, מעבדת מלים, גם מאבדת… אתן יודעות איך זה, זה קשור לזכרון בגילי. לדוגמא, אני צועדת למכולת שלנו וחזרה, פה בקציר ובדרך, כדי לעניין את עצמי (כשאינני עוסקת בצילום הנוף), אני חושבת על סיפור ויש לי את המלים, הן עולות לי בשפע ואני שמחה ומאושרת על נביעת המעין החדש, אך עד שאני מגיעה למחשב כדי להעלות אותן – הן זזות לי מהזכרון…
אף שבעיקר אני מתכתבת עם עצמי אשמח עד מאוד לקבל תגובות אוהדות :-)

עיון נוסף:
1. אנכי – תלמידי הפילוסופיה של איין ראנד
2. פמיניזם
3. שרון הר פז

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהודית כהן  On 11 ביוני 2009 at 15:32

    חיבור
    קראתי והתחברתי. חזרתי לרגע לילדותי. שגם בה נקודות האור וההתרגשות והוויברציה לעצמי היו דרך הקריאה של ספריה של איין ראנד. קראתי את ספריה שוב ושוב כמו מעיין נובע.

    הזכרת לי נשכחות ואני מודה לך. אני חושבת שהספרים היו אבן דרך חשובה בהתפתחות שלי ושל אחרים. ידע שהוא אמיתי הינו מעל הזמן.

    אקרא שוב את הספרים הללו. מעניין מה ארגיש.

    תודה רבה לך על רשימותיך. על החיבור ועל השלווה בה את מתנהלת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: