שלום, אמא

לזכר אמי, מרים זיגפריד ז"ל י"ג בניסן התרפ"א – ט' באדר התשס"ט (21.4.1921 – 5.3.2009)

תהילים פרק כג:
מִזְמוֹר לְדָוִד: ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.
גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן– נֶגֶד צֹרְרָי;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי– כָּל-יְמֵי חַיָּי;
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-ה', לְאֹרֶךְ יָמִים.

משנכנס אדר – מרבין בשמחה אומר הפתגם. בשלהי שבט, נכנסה אמי לבית החולים ועדיין שהתה בו כשנכנס אדר. שמחה לא היתה בה. שמחה לא היתה לה רוב שנותיה. היא נולדה שבועיים לאחר שאביה נפטר. ילדותה הקשה – כיתומה, העוני, קשיי היום-יום בבית אמהּ, שהיתה האופה של העיירה, כנראה חישלו את אופיה לעבור את טראומות השואה, לחזות באמהּ הנורֵית לנגד עיניה בידי מרצח נאצי, רק משום היותה יהודיה ולשרוד. בעיקר לשרוד. זו מלת המפתח בחיים, כנראה, בבחינת "אני שורדת לי מיום ליום".

אמי ואבי, אודי שואה, שארית הפליטה הנרצחת, נפגשו לאחר השואה במחנה הריכוז ברגן בלזן והחליטו להקים בית, משפחה. אנחנו נוהגים לחשוב על הורינו כעל… כעל מה? ודאי שלא כעל אנשים המסוגלים לחשוב, לאהוב, לנהל סוג של חיים. איך הם מסוגלים לחשוב – הרי זה בלעדי לנו. לאהוב? אנחנו המצאנו את זה, לא? העולם הרי התחיל ונגמר בנו. לנהל סוג של חיים? נו, באמת, מה הם מבינים? אותנו – בטח לא. הם כל כך מיושנים, כל כך זקנים בהתנהגותם, כאילו נולדו בני 50-40 וכובד העולם על כתפיהם. קשה לנו להבין (למרות שאנחנו הרי מבינים ה-כל) אותם, את המסע אותו עברו, שרדו בקושי, את משא העול הכבד על כתפיהם, כאילו הם אחראים למה שחוו. ואף על פי כן, הם המשיכו, הם ניסו לשקם את עצמם, לחיות, להוליד, לשאת בעול. הם הדחיקו את הזכרונות הקשים.

אחי נולד ב-1947, בגרמניה, עוד לפני קום המדינה. בשנת 1950 הם עלו ארצה. בה בעת, בחר בן דודו של אבי להמשיך את מסורת "היהודי הנודד" ועבר לגור בשבדיה, במקום להתענות ב"פלשתינה". למותר לציין שהלה עשה שם חייל ושגשג כלכלית, שלא לדבר על השבדית המתוקה איתה חי בחופשיות, ללא חופה וקידושין.

לימוד נוסף

שבתנו, שבת "זכור", היא השניה מתוך ארבע שבתות בחלק זה של השנה, שיש בה תוספת קריאה מיוחדת (מלבד פרשת השבוע) ועל פיה נקבעת ההפטרה. הפטרת "זכור" לקוחה מספר שמואל א' פרק ט"ו, והיא עוסקת בהתנהלות המלך שאול במלחמתו בעמלק. פרשת "זכור" מזכירה לנו את הצורך להאבק ב"עמלק", והיא תמיד השבת שלפני פורים – בה אנו מודים לה' על כשלון נוסף של עמלק להשמידנו (המן היה מזרע עמלק). מלחמת שאול בעמלק היא חוליה נוספת בשרשרת המפגשים בין ישראל לעמלק. 

שנות החמישים בארץ לא היו קלות: עבודה במשורה, פרנסה במשורה, חיים במשורה. אך לאט-לאט הם הסתדרו והביאו גם אותי לעולם לחוות את שנות הצנע. שנים לאחר מכן, סיפרה לי אמי על התלושים ועל אבקות החלב והביצים… כל אותם מטעמים התורמים לצמיחת עצמותיה המתהוות ש ל הרכה שאך זה נולדה.
כניצולי שואה, הם ניסו לנהל משפחה כמיטב יכולתם, אך השפעות החוויות שעברו, גרמו למחלות, לקשיים ולפטירת אבי בהיותו אך בן 49, ב-ד' אִיָר התשל"א (29 באפריל 1971). כשאני נזכרת ביום הלווייתו, עולה לי בראש שירו של גילברט או'סאליבן Alone again, naturally, שם הוא שר על אמו בת ה-65 שנשארה לבדה לאחר מות אביו והיא אינה מבינה כיצד הנפש היחידה שאהבה – נשמטה ממנה. אמי היתה בת 50.

שמונה חודשים אחריו, בתאריך ב' בשבט התשל"ב (18.1.1972), נהרג אחי בתאונת אופנוע בהיותו בתפקיד. הייתי בת 18, על סף הגיוס לצבא. איך שרדה אמי את הכאב הנורא שבאבדן – מי תשורנו? לא דיברנו על זה, כמו על דברים רבים אחרים. דור שותק היה זה ששרד את נוראות השואה.

נחמה פורתא היתה לה כשנולדו הנכדים – "הנחמדים שלי", כפי שנהגה לכנותם. כמה מאושרת היתה לסייע לי בגידולם, החל מיומם הראשון. היא פעלה כמיטב יכולתה והערכתי אותה מאוד על כך. אינני יודעת אם הייתי יוצאת לעבוד ובונה לעצמי קריירה לולא עזרתה. לא הייתי מסוגלת להשאיר את יוצאי חלצי היקרים בידי זרות, כך שמטפלת זולת אמי לא באה בחשבון. היתה התקרבות מסוימת בינינו במהלך אותם שנים, מעצם ה"נושא" המשותף. היא, שתמיד האשמתיה שלא ממש הצטיינה בגידולי, היתה למופת עם הנכדים. כל השגיאות שעשתה איתי – לא היו עימם. הולך ולומד הדור…

השנים האחרונות היו קשות. אֵימֵי המאורעות אותם חוותה, אשר השאירו משקע נורא בנפשה, צפו ועלו והקשו על

פרשת השבוע, תצוה, ממשיכה בהוראות שנתן ה' למשה על הכנת המשכן וכליו, התפקידים והלבוש של אהרון ובניו הכוהנים, המְשַמְשים במשכן. על הכוהנים להדליק את נר התמיד בכל יום, באוהל מועד. כך גם מפורטים בגדי הכוהנים: אהרון הכהן הגדול ילבש אֵפוֹד ועליו החוֹשֶן. על החושן יש אבנים, ועליהן שמות  שנים-עשר שבטי ישראל.
עוד פרטֵי לְבוּש שילבש אהרון, הם: מעיל אֵפוֹד, כּוּתוֹנֶת תשבץ, מִצְנֶפֶת, ועליה ציץ זהב. גם בניו ילבשו כּוּתָנוֹת, אַבְנֵטִים ומִגְבָּעוֹת. הפרשה מתארת את טקס המילואים – הטקס בו מקדישים את אהרון ובניו לתפקידם במשכן. בסוף הפרשה מתואר הציווּי לבנות מזבח קְטוֹרֶת, שיוּנַח לפני הפָּרוֹכֶת שעל ארון העֵדוּת.

חייה. מה שהתחיל עם פרויקט שורשים של הנכדים, עת מסרה לי במסורה כמה פרטים על משפחתה שנרצחה, התאיידה, על החיים "שם", במה שהיו ביתה וילדותה הנגזלים, הפך להיות פרויקט בפני עצמו. היא התחילה להפתח קצת, לדבר יותר, להעלות זכרונות ואפילו כתבה כמה דברים ששפכו לי אור על העבר האפל. התמונה אינה שלמה, כמובן, כי חסרים פרטים רבים מאוד איתם היא לקחה איתה אל מקום מנוחתה.

אמי נפטרה לפני שבת "זכור", שהפטרתה לקוחה מספר שמואל א' פרק ט"ו: "זכור את אשר עשה לך עמלק". כל עוד נשמה באפי, אזכור את אשר עשה העמלק הנאצי למשפחתי.

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה / חיים נחמן ביאליק
(מִשִּׂיחוֹת הַצַּדִּיק זַ"ל מִוִּילֶדְנִיק)

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה
וּבְאַלְמְנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה.
וַיְהִי עֶרֶב שַׁבָּת, הַחַמָּה בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת –
וּבְבֵיתָהּ לֹא נֵר וְלֹא סְעֻדָּה.
בָּדְקָה וּמָצְאָה עוֹד, מַעֲשֵׂה נִסִּים, שְׁתֵּי פְרוּטוֹת –
"הֲלֶחֶם אִם נֵרוֹת?" – פָּסָחָה,
רָצָה וַתָּשָׁב, וּבְיָדָהּ הַצְּנוּמָה מַשְׂאַת הַקֹּדֶשׁ:
שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.
שִׁבְעָה כוֹכָבִים בַּמָּרוֹם, וְלֵיל שַׁבַּת אִמִּי
שִׁבְעָה לוֹ נֵרוֹת – עֵינָיִם.
הֲיִקְבַּע אֱלֹהִים שַׁבַּת קָדְשׁוֹ? וְכִי יִקְבַּע, מַה-תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה?
יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ עַל שְׁנָיִם!
וִיבֹרַךְ עַל מַפָּה נְקִיָּה לְלֹא פְרוּסַת חַלָּה –
וַתַּחְבֹּשׁ שְׁבִיס-שַׁבָּת לְרֹאשָׁהּ,
וַתְּחַלֵּף שִׂמְלָתָהּ, וַתִּכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהִים
וְהַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה.
וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק, כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ,

וַתֵּבְךְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה –
וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה.
עָמְדָה הַשַּׁבָּת נִכְלָמָה, עִוֶּרֶת עֵינָהּ הָאֶחָת –
הִתְפַּלְּצָה הָאִשָּׁה:
"הֲתִבְזֶה, אֵל, מַתַּת אַלְמָנָה? אִם חָטְאָה אֲמָתְךָ –
שַׁבַּתְּךָ מַה-פִּשְׁעָהּ?
מַדּוּעַ נָקַרְתָּ אֶת-עֵינָהּ?" וּבְעָמְדָהּ עֲצוּמַת עֵינַיִם
וּשְׂכוּכַת כַּפַּיִם, סוֹלֶדֶת בְּחִילָה,
רָקְדוּ כְתֵפֶיהָ וּשְׁבִיסָהּ בְּמַחֲנַק הַבֶּכִי
וּבְלַהַט הַתְּפִלָּה.
תְּהוֹמוֹת מִלִּבָּהּ שִׁוֵּעוּ, אִמָּהוֹת וּכְרוּבִים
הִתְיַפְּחוּ מִגְּרוֹנָהּ.
לֹא שָׁמְעָה עוֹד אֹזֶן שֶׁל מַעְלָה, לֹא רָאָה עוֹד כִּסֵּא הַכָּבוֹד
בְּהִתְעַטֵּף כֹּה נֶפֶשׁ בִּיגוֹנָהּ.
אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת,
רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה,
וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת
הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה.
כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא:
אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל,
כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת
לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל.
(לונדון, שבט, תרצ"א).

 

שלום, אמא, הלואי ותמצאי לך מנוחה נכונה.

קישורים:
1. אדר
2. משנכנס אדר – מרבין בשמחה
3. ברגן בלזן
4. עמלק
5. עמלק
6. נאציזם
7. שבת זכור
8. ארבע פרשות
9. שבת
10. אמי זכרונה לברכה
11. חיים נחמן ביאליק
12. תהלים כ"ג

13. Fairport Convention /Who knows where the time goes
14. Fairport Convention /Who knows where the time goes lyrics

הגרסא המקוצרת:
אמי, זכרונה לברכה, חייתה חיים קשים ואני מקוה שהיא תמצא לה מנוחה נכונה.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית  On 17 ביוני 2009 at 14:29

    קודם כל
    אני צריכה
    (רוצה)
    לקרוא את זה שוב
    ודבר שני, מה שבאמת אני רוצה להגיד הוא על ההבעה שלי, אני לא חושבת שיש מילים, זה קצת בעיניים וגם ילך אתי בראש כל היום
    אבל יפה כל כך ומלא אהבה, את יודעת?

  • תרצה הכטר  On 8 בינואר 2012 at 10:20

    הספד מאוד מרגש ונוגע ללב. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים ושלא תדעי עוד צער.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: