הדרה אהובתי

הדרה לוין ארדי, יוצרת, זמרת מופלאה, נוגעת בלב פנימה

מוזיקה. אחת ההנאות שעוד נותרו לי… יש יצירות שגורמות לי לצמרמורות בגוף, אך פעמיים בחיי הרגשתי התרוממות-רוח מיוחדת בשמיעת מוזיקה: הראשונה היתה לפני שנים רבות – הייתי בת 18, על הפטיפון (היה דבר כזה…) התנגן Kozmic Blues של ג'אניס ג'ופלין והייתי כולי מצומררת מרוב עונג. הפעם השניה היתה לפני כחמש שנים. שוב קיבלתי מתנה מיוחדת מאוד: מתנה מהדרה לוין ארדי, כשנחשפתי למוזיקה שלה. טוב שיש FM88. תודה ל-FM88…

היתה שעת צהרים. הייתי במשרד ופתאום, מבעד לריכוז בעבודה, חדר אלי קול מדהים, מנגינה מרטיטה ומלים… "בואי נראה איך הבוקר עולה… כמה-זמן-כמה-זמן-כמה-זמן אני אוהב אותך". אשה שרה כמה זמן אני אוהֵב אותך והלב שלי התרחב. "אם תגידי לי – בוא, אני עוזב הכל ובא אלייך"…

עזבתי הכל והגברתי את הרדיו, מניחה לצלילים לשטוף לי את הצורה ולהכנס לרבדים הכי עמוקים של הנשמה.

ואח"כ היה התסכול. קשה להם כנראה שם, ברדיו, לפרגן ממש, כי לא אמרו את השם שלה. צלצלתי והקריינית היתה נחמדה ואמרה לי את שמה: הדרה לוין ארדי.

לקח לי מספר חודשים למצוא את האלבומים שלה, שלושה במספר ושנה תמימה עד שהצלחתי להגיע להופעה שלה בתאטרון תמונע בתל אביב עם אביב רוס. ישבתי מרותקת אליה לגמרי, סופגת את האנרגיות המדהימות שהקרינה אלינו, הקהל השבוי בידיה ובצלילים שהפיקה מעצמה ומהפסנתר. היא ביצעה שירים מתוך שלושת אלבומיה והיה לי נפלא. כששאלה מה נרצה לשמוע כהדרן, ביקשתי שתשיר את Starway. בעיני, זה אחד השירים המדהימים, הנוגעים, הנפלאים – בלדה המדברת על אהבה ודאגה לעצמך, פינוק ופרגון לעצמך. כל השירים שלה יוצאים מהלב, מרגישים את זה, אך Starway כנראה, הכי חושף.

חזרתי הביתה בשתיים וחצי לפנות בוקר וחשתי נפלא. האנרגיות העצומות שעפו במהלך ההופעה טענו אותי בשמחת חיים גדולה וזו המשיכה לפעום בי עוד זמן רב לאחר מכן.
אומרים ש"על טעם וריח אין להתווכח" ואני מסכימה עם זה, משום שהטעם שלי אינו בהכרח טעמה של זולתי, מכובדת ככל שתהיה, אך איכות בולטת מיד מבעד לכל מגוון הטעמים. המוזיקה שעושה הדרה לוין ארדי – שתזכה לחיים ארוכים ומלאי השראה ויצירה – היא איכות מדהימה. מבחינתי, זו המוזיקה במיטבה, לשמה. הדרה אינה עושה מוזיקה, היא יוצרת וההבדל הוא עצום. זו הנשמה המושקעת, הצלילים שעולים מבפנים, שנוגעים.
לשמוע את הדרה שרה, זו בשבילי חגיגה. מהיום שהאלבומים שלה הגיעו לידי, עשיתי לי מנהג: לשים לפני השינה את "Before you go" (רצועה מס' 5 ב-King O ) ולקום בבוקר עם "כמה זמן" ("בואי נראה איך הבוקר עולה", רצועה 13 באותו אלבום). עושה לי כיף וממתיק את החלומות ואת היקיצה.
עד היום הוציאה הדרה עשרה אלבומים בסגנונות שונים ועוד היצירה נטויה, וטוב שכך, טוב שאמן מתחדש ואינו קופא על שמריו.

קישורים:
1. הדרה לוין ארדי האתר, בו תוכלו להאזין למוזיקה שלה ולהנות
2. King O היצירה הכי מופלאה של הדרה
3. Lyrics אתר עם מלות השירים של הדרה
4. הדרה בפייסבוק

הגרסא המקוצרת:
הדרה לוין ארדי הזמרת הכי מצוינת ואיכותית בישראל. גם משה מסכים עם האמירה הזו ומקונן יחד עימי על מה שקורה היום במוזיקה הישראלית, שהאיכות נדירה בה ומזל שיש את הדרה לשאת את הלפיד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביב רוס  On 31 במאי 2009 at 16:44

    יופי של תיאור ויופי של זמרת
    התשוקה למוזיקה היא לא משהו שכולנו יכולים לתאר במילים.
    ברוכה הבאה לאתר ותודה שהזכרת אותי ובעיקר שהזכרת לי ערב נהדר.

  • משה  On 7 ביוני 2009 at 6:26

    על כפיות קצרות ושמנות – וההפך.
    השעה עכשיו 5 בבוקר. למען האמת עשרה לחמש. היופי של השעות האלו שהדיוק מאבד חשיבות, עשרה לחמש, חמש או חמש וחצי – היינו אח (או אך – עברית זה לא הצד החזק שלי, אם יש לי דצ כזה בכלל).
    עד שעה 10 – 11 אשתה כ 5- או 6 כוסות קפה. הדרך שלי להכין את הקפה היא די פשוטה: כפית קפה יוצקים שם 50 סיבובי כפית אחרי שיוצקים את המים (כאילו דה) ויש קפה – בדרך כלל לא רע. הבעיה עם השיטה הזו היא: אם נדחף קצת יותר קפה לכוס – מקבלים אספרסו, זה ד"א יכול לקרות כשמשתמשים עם הכפיות הקצרות שהבטן שלהן יותר שמנה מהכפיות הארוכות, שאיתן אני משתמש בדרך כלל.
    או.קיי – אני משה מהשורות הנ"ל. את טעמי המוזיקלי ניתן לחלק ל-2: הטעם הראשון אומר – כל מה שקשור למוזיקה משנות ה-60 – 70, משמע דילן, יאנג, גיניס ג. פינק פלויד ג'ימי הנדריקס וכיוב. הטעם האחר אומר: כל מה שלא היה לי מושג שיש בכלל: אומנים שאפילו אמא שלהם לא יודעת שהם שרים (שלא לדבר על כותבים) וכאלו שאני מגלה אותם לגמרי במקרה ויש להם קהל, אבל מי סופר. הקבוצה שנשארה היא זו שאתה שומע ברדיו. אני אומר אתה (או את) כי אני לא שם. אני לא אוהב להקשיב להם אולי בגלל שההצלחה שלהם לא קשורה לכשרון שלהם, וזה לא אומר שאין להם, נראה לי שהיחצנות שלהם עולה על המוכשרות שלהם.
    הכתיבה שלי מתחילה להיות יותר מעוצבנת, מה שאומר שאני מתחיל להתעורר (וחבל). אז אני ארשה לעצמי להתחיל לעבוד, יש לי עבודה שתמיד דוחה את מה שאני רוצה לעשות באמת וזה קצת מבאס.

  • שרון הר פז  On 7 ביוני 2009 at 15:35

    נו, משה…
    למה שותה כ"כ הרבה קפה? גוון קצת עם תה, וויסקי וכיוצ"ב…

  • עידית  On 17 ביוני 2009 at 14:22

    אני אוהבת מאוד להקשיב לה
    ויש לי כמה דסקים שלה, גם את זה שאת ממליצה עליו
    והיא נהדרת.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: