שבוע הספר העברי

כ' בסיון התשס"ט 12.6.2009

יוני, כידוע, בנוסף לשאר מעלותיו (בין היתר – הטמפרטורות הנאות, החמימות…), הינו חודש הספר העברי, מה שפעם קראנו לו "שְבוע", אך בפועל זה אורך יותר וטוב שכך. כמוציאה לאור, אני מוצאת שיפה שעם הספר מיחד זמן לחגיגת המלה הכתובה והכל מסתובבים בין הדוכנים עם שקיות הניילון המסורתיות המלאות בכל טוב.

כחיילת, עת שרתְתִי בקריה, הייתי נוהגת לצאת עם חברותי למשמרת ולשוח בין דוכני ערימות הספרים בכיכר, שאז עוד נקראה בשם "מלכי ישראל" ובשל נסיבות טרגיות הפכה להיות כיכר רבין. היינו מתענגות על היבול וששות על ההזדמנות לקנות ספרים במחירים מוזלים. לא משנה שחודש לפני הארוע, היו הוצאות הספרים נוהגות להעלות את המחירים כדי שיהיה להן מהיכן להוריד…

כילדה, אני זוכרת את המורים שניסו להרביץ בנו תורה וסִפרות במטרה להעשיר את "המטען" שלנו, קרי – הידע הכללי. אז, עוד היתה משמעות למושג הזה, "מטען אנושי", וגם חשיבות. אף אחד מאיתנו, הילדים, לא רצה להחשב כ"חסר מטען" ושקדנו להתעשר. אחד מהמאפיינים של בני ובנות דורי, "הדור הקורא", זו ההליכה המפורסמת בדרך מן הספריה הביתה, כשבמהלכה היו עינינו נתונות בתוך הספר אותו שאלנו. פעמים לא מעטות היינו מסיימות את הקריאה עד הגיענו הביתה, כך שבדרך כלל היינו שואלות מראש שניים-שלושה ספרים ואף יותר.
מן הסתם, קצרה היריעה מלפרוש את רשימת הספרים אותם קראתי ואהבתי במהלך חיי, אך פטורה בלא כלום הרי אינני יכולה. לכן, אשמח להמליץ בקצרה על "חמשת הגדולים שלי":

1. במקום הראשון, הכי-הכי וללא עוררין, כבר מגיל אחת-עשרה, אלה ארבעת ספריה של איין ראנד שתורגמו לעברית: "מרד הנפילים" הפשוט מדהים, היכול ללמדנו פרק על מה שקורה בימינו בכלכלה העולמית; "כמעין המתגבר", הנפלא, שממנו למדתי על האדריכל הגאון פראנק לויד רייט. אני ממליצה בחום לראות את עבודותיו, שהמפורסמת בהן היא "בית מים נופלים" בפנסילבניה, ארה"ב. עוד אזכיר את "אנו החיים", המתאר את הקומוניזם והמתריע בפניו. ספר רביעי שלה, פחות מפורסם, אך גם התרשמתי ממנו מאוד, הינו "המנון", מעין הזיה בדיונית.
אני תמיד אומרת, שלמרות אנטי פמיניסטיותה, שאפשר לתלותה בתקופה בה חיתה, הרי יש בספריה ניצוץ, קסם והרבה מאוד חוכמה. הרבה מטען.

2. כל סדרת "המשחק של אנדר". פשוט תענוג לקרוא, אף שהתרגום לעברית כושל, לטעמי ופוגם, אך הספרים מדהימים. מעניין כיצד הפך הסופר אורסון סקוט קארד סיפור קצר לסדרה שלמה. לא לשוא זכה הוא לפרסים.

3. "פו הדב" של הסופר הבריטי אלק אלכסנדר מילן (א. א. מילן), שעד היום אני חוזרת וקוראת בו ונהנית מכל מלה, גם בזכות התרגום המעולה.

4. ספריה של וירג'יניה וולף, שעל אף הקושי בקריאתם – הם מעולים, כשנכנסים לעובי הקורה. לא תמיד יש עלילה ברורה ומי שמתאמץ קצת, קולט מבין שטף המלים בשפה העשירה שלה את החוכמה ואת הפמיניזם שהיא מעלה. מעולה.
5. הספרים של יז'י קושינסקי, שהמפורסם מביניהם הוא "להיות שם", שהפך לסרט מצליח. יש לו גישה מיוחדת לספר סיפור, מעין אגדה-הזיה, שאותי שבתה.

אני מודה שהספרים שהמלצתי עבי כרס בדרך כלל, מצריכים השקעת מחשבה ואינם נקראים בקלות, אך בהחלט שווים את המאמץ.

כמובן שמטעמים אתיים נמנעתי מלהמליץ על ספרַי, את זה אני משאירה לקהל :)

קישורים:
1. שבוע הספר העברי
2. איין ראנד
3. פראנק לויד רייט
4. המשחק של אנדר
5. וירג'יניה וולף
6. פו הדב
7. יז'י קושינסקי

8. אלויס קוסטלו everyday I write a book

שבת שלום מקציר המשכילה.

שודר בקול ברלין.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד סרי לוי  On 19 ביוני 2009 at 15:33

    איין ראנד והמשבר
    הקשר ביניהם עמוק
    כזכור, אלן גרינשפאן אחד מההורים המאושרים של המשבר, היה תלמידה של ראנד והושפע ממנה רבות

  • עידית  On 19 ביוני 2009 at 23:19

    אני מודה…אני במקום אחר קצת
    עם הרפרטואר שלי שאני קוראת
    כמעין המתגבר סימן נקודה מאוד ברורה אבל זה היה לפני המון שנים
    ווירג'יניה היא היחידה שאני צמודה אליה, והיא לא קלה, גם לא היום, אבל מהנה מאוד…
    וחוץ מזה כל כך היה כיף לקרוא את כל הרשימה הזאת ולהיזכר.

  • שרון הר פז  On 22 ביוני 2009 at 11:57

    מעניין…
    אחד הדברים המאפיינים אותי, זו הדְבֵקוּת. מה שאהבתי – אינו נמוג, עומד במבחן הזמןומלוה אותי עד עצם היום הזה. כך גם להפך – מה שלא אהבתי… חוץ מהדברים שלימדו בבית הספר, שבמבט מחודש – תפסו את מקומם הראוי, כלומר: מה שהמאיסו עלי בבית הספר – אני מוצאת שפספסו וחבל. מזל שיש לי ילדים שאיתם יכולתי לחוות דברים מחדש ואף ללמדם לאהוב את שמשניאים עליהם.

  • שרון הר פז  On 4 ביולי 2009 at 20:27

    לגלעד סרי לוי
    לקח לי קצת זמן…
    בענין הקשר שבין איין ראנד לאלאן גרינשפאן, הנה מאמר מעניין: http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=695&Itemid=32
    כל התערבות של הממשלה בחיי אזרחיה, אינה מבשרת טובות. תפקידה של הממשלה הוא לוסת, לפקח מרחוק כדי לשמור שהעניינים יתנהלו כשורה, אך לא להכתיב. קל לכתוב, לומר, קשה לביצוע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: