אוי, פארה מִיָה!

בראשית היה היופי המהמם, הבהיר, שובה הלב. אחר כך, בא החיוך הרחב, החם, ממיס הלב. והשיניים… השיניים הצחורות, הבריאות, מודל לחיקוי. איך אפשר היה שלא להתאהב בדמות המהממת שלה?
כשסדרת "המלאכים של צ'ארלי" הגיעה לטלויזיה הישראלית, כבר לא הייתי קטינה, הייתי נשואה עם ילדים משלי, אך התאהבתי בה כמו ילדה קטנה. בעצם, זה לא היה להתאהב בה, כמובן, אלא בדמות שגילמה בסדרה. לא יכולתי לעצור את כמיהתי אל היופי הזה, אל האשה המהממת הזו, שעצרה את נשימתי בכל פעם שצפיתי בה במסך הקטן. הרצון העז הזה להיות כמוה, פעם בי בכל עוזו. תמיד רציתי להיות בלונדינית כזו מהממת. לא יצא. היה לי שיער שטיני, רגיל. גם אם הייתי צובעת לבלונד, לא הייתי יכולה לחקות את התסרוקת המפורסמת, הפרוסה סביב, מעטרת את הפנים של כל הזמנים.

 

לימים, בין שאר המבחנים אותם הייתי מעבירה מועמדות פוטנציאליות, היה "מבחן פארה": מי שלא היתה שותפה להערצתי את המלאכית הצחורה – דינה נחרץ לאלתר לא להכנס אל חיי. אולי שטחי, אך משמעותי בשבילי. מי שאינה מבינה ומעריכה יופי מהו – מה לי אליה? מי שהיופי החם הזה, השופע, אינו מדבר אליה – מה תהא תרומתה לחיי? במשלי ל"א 30 אומר החכם באדם: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל." על יראת השם אכתוב בנפרד, אך בעקרון, אינני מסכימה עם הפסוק הזה. החן והיופי הינם נוי לעין הצופה וכיף למתבוננת, במקרה זה – אני… טוב שברא לנו חן ויופי לראותם ולהנות מהם.

 

זֶלָה, חברה אמריקאית יקרה שהכרתי בעודי מאוהבת בפארה מעל לראשי, הציעה לצאת לאנשהו בערב, להתאוורר מאלה שהיינו נשואות להם. הודעתי לה נחרצות, שמאחר והסדרה משודרת באותו ערב – הריני דבוקה לטלויזיה ואין להזיזני. זלה הביטה בי במבט מוזר עת פרשתי בפניה את רגשותי החמים אל הנפלאה שבנשים. זויות פיה הוטו מטה בפליאה גלויה. "What-what?" גמגמתי במבוכה למראה הזלזול הגלוי שבארשת פניה. "She is a bimbo", היתה התשובה שפילחה את לבי הדווי.
סרבתי להאמין לדברי הבלע. איך יפהפיה מדהימה יכולה להיות בימבו? האם יופי פנימי וחיצוני אינם חד הם? תמיד האמנתי שאשה יפה חיצונית – יפה גם פנימית ומאוד-מאוד תעבתי את המשפט השוביניסטי המפגר: "תהיי יפה ותשתקי". כל כך רציתי שהיפה הזו תדבר אלי…

מותה בא לי פתע. עיסוקֵי החיים הרחיקו ממני את החדשות. ידעתי שהיא חלתה בסרטן, אך לא שאושפזה. ידיעות מבליחות אלי מדי פעם. איפה הייתי כשהבשורה המרה הגיעה אלי? שוחחתי עם ידידה בסקייפ ופתאום, מבעד למלים שהגינו זו לזו, הסתנן אלי קולו של הקריין המודיע על פטירתה. הרול מודל שלי, הדמות אותה הערצתי כל-כך, עברה לעולם שכולו טוב.

לאהובתי המתוקה, פארה פוסט, 2 בפברואר 1947 – 25 ביוני 2009, ימתקו לך רגבי עפרייך.

קישורים:
1. פארה פוסט ויקיפדיה 
2. תמונות של פארה פוסט

3. המלאכיות של צ'ארלי
3. שקר החן והבל היופי ויקיטקסט 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On 5 ביולי 2009 at 11:25

    כל הבנים פינטזו עליה, ותלו את הפוסטרים
    אני אף פעם לא הערצתי אותה וגם לא נמשכתי ליופי הזה, אבל בלי שום קשר – מותה מייסורים קשים הסב לי צער רב.

    עצוב.

  • שחפית  On 22 ביולי 2009 at 18:28

    ובגלל מותו של MJ עבר מותה
    כמעט בלי התיחסות… עצוב

  • שרון הר פז  On 25 ביולי 2009 at 15:53

    בכוונה לא התייחסתי לאנס הילדים הזה וחבל שהעולם מזכיר אותו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: