יוריה היפ

אני אוהבת מוזיקת heavy metal ו-Hard Rock, אך לא את הכל, כמובן. ישנם קטעים שסתם עושים לי רעש וכאוס בראש ואינני אוהבת לשמוע, אם כי בנסיבות אחרות – כגון מסיבה שמחה והומה – הם עשויים דוקא לתרום לאוירה ולריקודים. אי לכך, אין פלא שהתחברתי בבגרותי ל-Guns N' Roses ול-Metallica. אני זוכרת את מבטיהם המשתאים של ילדַי על עצם העובדה שהאשה העתיקה הזו, המשמשת כאמם, מעריכה מוזיקה כזו "מודרנית". עד עצם היום הזה מעביר לי Nothing else matters האלמותי צמרמורות נעימות. למדתי, שאני אוהבת בעיקר את בלדות הרוק. יש בהן שקט ועוצמה ומלא-מלא רגש. אני צריכה להרגיש את המוזיקה כדי לאהוב אותה.

להתאבד בגלל זה?

Very 'eavy Very 'umble הינו האלבום הראשון של הלהקה הבריטית יוריה היפ, עליו כתבה המבקרת Melissa Mills ברולינג סטון: "אם הלהקה הזו תצליח, יהיה עלי להתאבד. מהתו הראשון את יודעת שאינך רוצה לשמוע עוד". טוב (רע, בעצם, לא?), כי אף שאני גורסת שכל אשה באשר היא זכאית לבטא את טעמה הייחודי – עדיין יש גבול לקטילה. אין לי בעיה עם אי הרצון של הגברת לשמוע עוד, אך להתאבד? לא חבל על נפש מתחבטת? שלא לדבר על שאין שום סיבה בעולם שבגללה יש ליטול את החיים.
מהאלבום הזה אהבתי את Come away Melinda, ואת Wake up: בלדות שקטות, עוצמתיות ומלאות משמעות. אל שאר השירים "לא התחברתי", כפי שזה לא קרה עת שמעתים לראשונה (הזכרתי כבר שאני מהמתמידות, נכון?).

 

 

סיפור אחר הוא האלבום Look at yourself. כבר בפתיחה, בקטע הנושא את שם האלבום, אפשר לשמוע את העוצמה המדהימה של המוזיקה. זה קטע שפשוט עושה לי חשק לקום ולהשתולל, לא סתם לרקוד, אלא להתפרע. ולא צריך לזה אמצעי עזר לשמח את הנשמה – המוזיקה היא-היא סם המרץ להקפיץ לי את הצורה.
כל קטע באלבום הזה מדבר אלי – הן אלה הרועשים והן השקטים, אך הכי-הכי זה כמובן July Morning, שאין עליו מתחרים. איך המלים המדהימות מתלבשות על המנגינה המצמררת והולמות אותה היטב, פשוט מלאכת אמנות מופלאה. אני יכולה להעביר יום שלם בשמיעת הקטע הזה ולא להתעייף ממנו. מביא לי השראה, שחבל"ז, כפי שאומרים במקומותינו.

 

גולת הכותרת של מכלול היצירה שלהם, היא, לטעמי, האלבום The Magician's Birthday. שירים מדהימים אחד-אחד, מומלץ להקשיב בתשומת-לב רבה למלים: Sunrise, Sweet Loraine, Blind Eye ועוד, אך היהלום שבכתר, לדעתי, זה Rain. אחחחחחח, איזו בלדת רוק מדהימה. מי שלבו אינו נמס לשמעה, מה זה יכול להעיד עליו?
אמנם הפניתי לביצועים שמצאתי ביוטיוב, ואלה הינן מהופעות חיות, אך אני בהחלט מעדיפה פעמים רבות את גרסת האולפן המוקפדת יותר. יחד עם זאת, גם להופעות חיות יש את החן והמקום שלהן.
נדיר שקול של גבר עושה לי את זה, אך הסולן, דייויד ביירון, עם הקול המדהים שלו, אין עליו. טוב, גם דייויד ביירן מה-Talking Heads. מדייויד עד דייויד לא היה לנו כדייויד. כדאי לזכור שהדייויד הראשון היה שלנו – דָוִד המלך בן ישי, נעים זמירות ישראל שאף הפליא לנגן.
 
כמה מאכזב שלהקות הרוק שעיצבו אותי, היו מורכבות מהזן שכנגד. היכן להקות הנשים? אז היו נשים סולניות, זה נכון, אך הנגנים שלהן היו רובם ככולם גברים. מתי מספר היו על טהרת הנשים. כרגע, אני יכולה להזכר רק ב- 4 None Blondes המדהימות (אם כי אינן מטאל, מה לעשות), בעלות הלהיט היחיד אך הסוחף What's up.
 
הגרסא המקוצרת:
יוריה היפ מלהקות הרוק הכבד המטאלי – אין עליה.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דיקנס  On 28 ביולי 2009 at 14:06

    כן, הם היו מגניבים אוריה היפ. אני מסכים אתך לגבי שלושת האלבומים האלה והייתי מוסיף להם את silsbury (השני שלהם כמדומני, שם נמצאת הבלדה היפה ביותר שלהם, מופת של שזירת קולות לזר מוזיקלי) וכמובן את demons & wizards המהוקצע, שמייצג את ימי הלהקה בשיא כוחה.
    ואם את מחפשת להקות נשים מהתקופה והסגנון אז נסי את heart
    ועוד דבר אחרון.come away melinda לא נכתב ע"י ההיפ אלא מבוצע על ידם, מעט לפניהם הוציאה להקה פסיכדלית מעניינת בשם the velvet fog את אלבומם היחידי והיחודי, ובו ישנו ביצוע מעניין ומרגש לא פחות לאותו שיר
    אוה מלינדה

  • עמוס  On 28 ביולי 2009 at 22:44

    אני כמעט בטוח שאחת ההפועות אליהן הפנית ביו-טיוב היא של קונצרט בטורונטו שהייתי בו

    הזרמתי בי אדרנלין רדום לרגע, אחותי, תודה

  • מיכאל  On 28 ביולי 2009 at 21:25

    והכי מדהים הוא שהייתי שם, בוידיאו
    את העטיפות יצר רוג'ר דין
    שעבד גם עם YES ועם ריק ווקמן, ובין השאר שלח ידו בארכיטקטורה ויצר מבנה בהשראת הציורים שלו.

Trackbacks

  • By אטה ג’יימס « הוזה מִלִים on 21 בינואר 2012 at 17:20

    […] מי שאינה מסוגלת לחוש את העוצמה והכיף בצלילים של יוריה היפ ודומיהם – מה לי […]

  • By אטה ג’יימס « הוזה מִלִים on 21 בינואר 2012 at 17:45

    […] מי שאינה מסוגלת לחוש את העוצמה והכיף בצלילים של יוריה היפ ודומיהם – מה לי […]

  • By אטה ג'יימס | הוזה מִלִים on 15 בנובמבר 2014 at 14:11

    […] מי שאינה מסוגלת לחוש את העוצמה והכיף בצלילים של יוריה היפ ודומיהם – מה לי […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: