אלביס פרסלי

Elvis Presley / Can't help falling in love
Elvis Presley / Suspicious minds
Elvis Presley / In the Ghetto

בדרך כלל, גם בעקבות הגיל, אינני עוקבת כדי לשנן תאריכים, חוץ מאלה הקרובים אלי, שאני כבר זוכרת מזה שנים ומתוך הרגל. היה נחמד לפתוח את הבוקר הזה עם גדי ליבנה ב-88FM ולשמוע את המלך (נולד ב-1935), לציון 32 שנים לפטירתו. עשה לי את הבוקר, עשה טוב לקדם את היום עם המוזיקה שגֶדי ליבנה משמיע – מהמעולים שבעורכי המוזיקה שלנו.
האמת, בצעירותי הייתי בצד של קליף. זוכרות את החלוקה למחנות? לא ממש התחברתי לאנרגיה הפרועה של אלביס, האביר הבריטי שר אלי יותר. על טעם ועל ריח, כן?
בתחילת שנות ה-70 התרכך אלביס והחל לשיר בלדות ממיסות לב ששבו אותי בקסמן. בה בעת, התחיל קליף להתעסק עם התכנים הנוצריים שלו שממש לא עניינו אותי, הרי אני יהודיה :) מה גם שהמוזיקה כבר לא היתה לטעמי. אינני אוהבת הטפות ובעיקר לא בעטיפה של מוזיקה כדי להעביר מסרים.
זה לא שאני מעדיפה רק מוזיקה שקטה ובלדות, אך המוזיקה של אלביס בתחילת דרכו לא עשתה לי כלום. אין שם קסם בשבילי. מעניין, שכמתבגרת מורדת לא התחברתי לחספוס ולבוטות של אלביס, אלא העדפתי את הרכות של קליף. ניגודים נמשכים? עד היום, אין כמו הערגה האינסופית הטמונה ב-Evergreen Tree לעשות לי טוב על הנשמה. אין.
לפעמים, לאו דוקא האיכות קובעת את החשיבות של מישהי/משהי, אלא התרומה של זו לאנושות. גם אם השירים המוקדמים של אלביס לא עושים לי את הקסם – עדיין, פריצת הדרך שהוא עשה באמצעותן, חשובה לעולם המוסיקה. עובדה שהוא הניע מליונים בזמנו, ענה על הצרכים של דורו, כפי שכנראה גם המוזיקה השטחית של ימינו עונה על צורכי הדור הנוכחי.
אינני יודעת אם המוזיקה שאלביס עשה בשנות ה-70 נועדה כדי לפזול לכלל הקהל, להתאימן להופעותיו בלאס וגאס. אולי הוא פשוט התבגר, התמתן? אני יודעת שאז התאהבתי בשירים שהוא ביצע בצורה מדהימה ויכולתי גם להעריך את קולו הנפלא ולהתענג משמיעתו.
הנה הגרסא החביבה עלי: Are you lonesome tonight?
יחי המלך!

הגרסא המקוצרת:

אלביס פרסלי המלך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית פארן  On 16 באוגוסט 2009 at 10:18

    אני לא אהבתי אותו בתור ילדה
    ואחר כך, לפני שהיו לי ילדים
    ממש לא
    ובשנה האחרונה אני חושבת, וזאת זכות גדולה, פתאום כשאני שומעת אותו, זה בד"כ במקרה, אני נהנית, מעריכה כמו שכתבת, מבינה את השינוי שהוא עשה, גם אם לא ממש יכולה למלל את זה
    איך יפה כתבת על הבוקר
    (איך אני קוראת את זה באיחור מיותר של שעה ו7 דקות…)

    וכן, אה , ברור שאחר כך כשאני אגיע לסטודיו שלי אני אחפש אותו ואקשיב…

  • אילנה שקולניק  On 17 באוגוסט 2009 at 6:50

    תודה רבה
    הזכרת לי ימים רחוקים… גם אני הייתי בצד של קליף. לא כי היתה לי הבנה כלשהי במוסיקה, אלא, כי שם היה אחי הבכור אחריו הלכתי באש ובמים. בסך הכל הייתי ילדה קטנה שהציצה ונפגעה מעולמם של גדולים ממנה.
    זכורים לי הויכוחים עם החברים שלו שהעריצו את אלביס, הפוסטרים על הקירות, ההצמדות למקלט הרדיו היחיד בבית ולאוירה השמחה והעליזה.
    לימים גדלתי, פרשתי כנפיים לעצמאות מוסיקלית ולא הבנתי איך בכלל יכולתי להשוות בין השניים.
    המלך קיבל את המקום הראשון והראוי.
    תודה לך על פוסט נוסטלגי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: