מליון כוכבים

שירים שמעבירים בי רטט

מוזיקה צריך לשמוע בעוצמה. להדק את האוזניות ולתת לצלילים להעיף אותך לחלל האינסופי.
ישנן יצירות, שלא משנה כמה זמן עובר – שיניו אינן נוגסות בהן ושלמותן נשמרת. איכות היא איכות היא איכות. המפגש בין הצלילים המושמעים לבין האוזן המאזינה הוא ש"עושה את זה" או שלא. כמו אהבה, כמו "כימיה": או שהיצירה מחוללת בך משהו או שהיא משאירה אותך אדישה. לא יודעת, אולי בגלל גילי הבשל, אך נדיר שקורה לי להתאהב בשיר בימים אלה, להוציא את שהדרה לוין ארדי יוצרת. מה לעשות, אני עגולה ועקבית. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי תוהה אם מי שעושים היום מוזיקה באמת מקשיבים לעשייה שלהם. בכוונה כתבתי עשייה ולא יצירה, כי המוזיקה הפכה להיות תעשיה וכבר אינה קסם יצירתי ומרומם רוח.
להלן מספר שירים עבריים שלעניות דעתי מעשירים את עולמנו. סדר העלאתם אינו מצביע על כלום, היות ובפירוש אין לי העדפה – אלה השירים שאני הכי-הכי אוהבת ושומעת כל הזמן כמעט בכל זמן. כמובן שזו בחירה מצומצמת מתוך המגוון שברשותי. אתן בהחלט מוזמנות להעלות את בחירותיכן.

עמית פרקש/ מליון כוכבים: ט"ז בתמוז התשס"ו (12.7.09). צהרים. מקשיבה לחדשות ורצה להתחבר לטלויזיה. אימה נופלת עלי. נזרקת בזמן ל-16 באוקטובר 1986, תאריך נפילתו של רון ארד בשבי, כפי שהיה בזמן חטיפת החיילים בהר דב ב-7 באוקטובר 2000 ובגבול הלבנון ב-12 ביולי 2006. מלחמה מצחצחת נְשָקֶיהּ ועמֵי שני הצדדים סובלים. שוב משלמים ילדים עבור גחמות ושגיאות של פוליטיקאים.
מלחמה גורמת בחַרְבָּה להלוויות, דמעות, יגון. אין בה ששון לאנשים נורמלים ושוחרי שלום. מתוך הכאוס והיאוש עולה קול צלול, חודר, מנגינה ומלים מצמררות: "רצית לעוף, רצית כבר הלאה…" פשוט לעמוד דום ולהצטמרר. יהי זכר נופלינו הקדושים ברוך.
בשבוע שעבר ציינו מלאת שלוש שנים לסיום המלחמה המיותרת הזו. מי יתן שלא תהיינה יותר מלחמות ונזכה כבר להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ונשב בשלוה ונחת תחת גפננו ותאנתנו. מזכירה, למי שמעדיף להתעלם, שגלעד שליט עדיין לא שוחרר.

הדרה לוין ארדי/ Before You Go: אני sorry to tell you שאין את זה ביוטיוב, אבל יש לי את האלבום המקורי King O, עם השיר הזה, אותו הורדתי לאייפוד בהזדמנות הראשונה שהגעתי הביתה ואני חורשת. על אהבתי הבלתי נגמרת אל הדרה כתבתי פה, באתר. הדרה היא זמרת מדויקת. איך היא מתארת בשירים בצורה מדויקת, בחפיפה הולמת בין מלות השיר ללחנו, את מה שאני מרגישה – פשוט קסם.

עברי לידר/ זכיתי לאהוב: לפעמים תופש אותָך שיר ואת אומרת לעצמך (אני, לעצמי) שזו שלמות מדהימה, איך שהמלים "מתלבשות" על המנגינה בצורה כה הולמת. עד שאת מבחינה בשגיאות הגסות של הזמר בהגייתן. לא יעזור, עלגות ובורות בשפת האם – בשום פנים ואופן לא בבית ספרי. אינני מסוגלת לקבל עצלנות של מאן דהוא לברר כיצד הוגים נכונה את המלים. בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה, הייתי רחוקה מהרדיו, כך שהמלים לא נכנסו לי לאוזן, אף שהלחן כבש אותי כליל. כששיר מקסים אותי – איני נחה עד שאני מוצאת את מלותיו כדי להאזין להן. קשה להנות ממנו, אף שזה שיר מקסים ביותר. שלא לדבר על הנחלת הלשון הקלוקלת. ממש לא נעים לשמוע את הקהל מעוות את המלים כשהוא מצטרף לשירת הזמר. חבל. אני חושבת שעדיין יש מקום להקליט מחדש בהגִיָה הנכונה. בכלל, ממליצה להצמיד יועץ/צת לשון לפני כל הקלטה כדי למנוע בושות.

סהרה / את: מוזיקה היא מוזיקה היא מוזיקה. כשזו איכות – מרגישים מיד את הקסם. איך אפשר לשמוע את המִדבר בשירה שלהם. אני הרי מהדור שלפני ה-MTV והיוטיוב, הדור שעדיין השתמש בדמיונו ולא נצרך לזה של זולת. מדמיינת לעצמי את חולות המדבר של שיר האהבה הבדואי ומתמכרת לצלילים. גם עלילות הפצוע האנגלי עולות לי לתודעה, זכרונות מאפריקה, שמלבד כמה צילומי נוף מרהיבים, העלילה אינה זכורה לי. הכיכוב של מריל סטריפ מוביל אותי אל שיתוף הפעולה הנפלא שלה עם קלינט איסטווד ב"הגשרים של מחוז מדיסון". להזכר ברוברט רדפורד, מתפצל: לפעמים מוליכה אותי המחשבה אל "כך היינו" ולפעמים אל "הלוחש לסוסים". בכל פעם מוביל אותי השיר הזה למחוזות שונים, מלאי ערגה וגעגועים.

הגרסא המקוצרת:
מוזיקה פירושה לאהוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל  On 20 באוגוסט 2009 at 18:57

    רטט???
    הקישור הראשון שהבאת מציג על רקע של מסוק צבאי קרבי שיר מתקתק ומלוקק.
    אמנם מדובר בהדמיה של מסוק, שבטח נילקחה מאיזה משחק מלחמה למחשב, אבל כל השיר הזה מוקדש לטייס בצבא הישראלי, שלכי תדעי כמה משפחות הוא פוצץ, עד שפעם אחת מישהו החליט להפסיק את החגיגה ולפוצץ אותו.
    הרטט שהשיר הזה עשה לי הוא בעיקר בקיבה. עד שהישראלים לא יבינו שזו מדינה אזרחית ולא מדינה צבאית (שגוררת אחריה שנאה, גזענות והפליה) לא יהיה פה שקט.

  • עידית פארן  On 20 באוגוסט 2009 at 19:00

    קראתי, לא עוד לא הקשבתי
    כי חלק מהשירים, רק מהכותרת שלהם, עשו את העבודה שלהם
    כל כך יפה כתבת, שרון, כל כך יפה

  • א  On 21 באוגוסט 2009 at 3:00

    מיכאל אתה כל כך מעצבן אותי

  • שרון הר פז  On 23 באוגוסט 2009 at 9:53

    פער הדורות
    עידית, תודה על הפרגון. ממליצה לך להקשיב לשירים ומקוה שהם יעשו לך את אותו רטט שהם עושים לי.
    מיכאל, אני מניחה שפער הדורות בינינו הוא הגורם לנקודות המוצא השונות שלנו. אני כתבתי על השירים עצמם, לא התיחסתי לקליפיהם כפי שעשית. מה לעשות, הולך ופוחת הדור.
    מה שאתה מכנה שיר מתקתק ומלוקק – לי עושה רטטים בכל הגוף, כי זה אחד השירים הנפלאים שנוצרו אצלנו. חבל שזה קרה מתוך יגון. השיר אכן מוקדש לטייס בצבא שלנו, לילד מבנינו שנפל במהלך הגנה על עמנו, כולל עליך, אם אתה מחשיב עצמך לחלק מאיתנו ואם לאו. אינני חושבת שיש מקום לציניות כשמדובר בנופל על הגנת המולדת, אלא לתת כבוד למי שחרף נפשו על מזבח המולדת.
    אינני רוצה להכנס לויכוח פוליטי (נראה לי שבנושא זה דעותינו תמימות – מלחמות זה דבר נורא ומיותר), אוכל רק לומר שאני פטריוטית בכל לבי ובזמני תרמתי את חלקי, כפי שילדי תרמו, תורמים ואני כולי תקוה שלא יצטרכו לתרום יותר, כולל הנכדים לדורותיהם.
    מיכאל, אפשר להתנגד למדיניות הפוליטיקאים, אך אינני חושבת שיאה לכתוב מה שכתבת על הטייס. אני מניחה שהוא הרג במהלך גיחותיו, הרי לשם כך אוּמָן והפוליטיקאים שלחו אותו למטרה זו, אך ברור לי מאוד שאף אחד מהם לא כיוֵן למה שכתבת – אם נהרגו תמימים, אין זה באשמתנו ולא בכוונתנו. אולי הגיע הזמן לעשות לבתינו ולדאוג לתושבינו, כמו האזרחים שסבלו במלחמה ההיא ובאחרות ואלה שעדיין אינם רגועים בשדרות ובסביבתה? לעניות דעתי, עניי עירי קודמים.
    במחילה, אתה מזכיר לי את הרשע מההגדה של פסח: רשע, מה הוא אומר–"מה העבודה הזאת, לכם" (שמות יב,כו). "לכם", ולא לו. ולפי שהוצאת את עצמך מן הכלל וכפרת בעיקר, הריני מקהה את שיניך וירטואלית ואומרת לך: "בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצרים" (שמות יג,ח)–"לי", ולא לך; אילו היית שם, לא נראה לי שהיית נגאל. חבל. אפשר להיות שמאלן, אין הכרח להיות שוביניסט (כפי שעולה מרשימותיך) וגם לא עוכר ישראל.
    מאחלת לכולנו שבוע טוב ורגוע.

  • עידית פארן  On 23 באוגוסט 2009 at 11:05

    שרון תקשיבי
    הקשבתי, יש שם אחד (זה שעמית שרה) שרק מהצלילים הראשונים
    ראיתי שיתחיל כזה בכי שיפריע לי אחר כך כל היום
    שפשוט סגרתי…סגרתי
    אחר כך היה שם אחד יפה נורא
    של סהרה אני חושבת
    ו"זכיתי לאהוב" זה כמו שאת אומרת משהו בשפה שמי שלא מכיר אותה לא מבין, וככה עברי שר (בעיני, כמובן שזה בעיני)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: