תרבות

נא קראו קודם את מכתבו של בועז כהן, "אדוני, שר החינוך הבא".

כמה נכון, כמה צודק, כמה כואב. לצערי, עלי להסכים עם כל מלה.
את המכתב הזה קראתי בזמן שלא הייתי בארץ, אם כי הגבתי, כמובן (אף שבקצרה), כי לדעתי הוא חשוב מאוד. מאז, חלף זמן רב, שבמהלכו התבשל אצלי הצורך הזה לכתוב על התרבות בארץ או בעצם, לדאבוני, על התדרדרות התרבות בארץ. אמנם, על טעם ועל ריח אין להתוכח, אך על תרבות בהחלט יש לדון, כי היא בנפשנו. מאחר וזה מאמר ברשת, הרי שלא אוכל להעלות כאן את הכל, אלא אך על קצה המזלג את מה שבוער לי ובי. אני מקוה שאחרים ימצאו לנכון להעלות את מה שמפריע להם ויחד אולי נצליח לתקן. הריני אופטימית ומקוה שלא לשוא, שיהיה מי שתקום ותזרים את התקציבים המתאימים ותביא לנו ישועה, כי אי אפשר להמשיך בצורה כזו אם אנו רוצים לשמור על צביוננו כבני תרבות.

חז"ל אמרו: "הולך ופוחת הדור" ובטוחתני שאינני צריכה להסביר את האמרה הזו. בצעירותי, עת חלמתי על עולם טוב יותר, יחד עם ילדי הפרחים של שנות ה-70, חשבתי שכל דור דוקא מוסיף ולא גורע. התבדיתי. כנראה, שכשאנחנו מגיעות לגיל מסוים, אנחנו נוכחות לדעת שחז"לינו צדקו וכי חוכמה עתיקה מחכימה גם אותנו אם נטרח לשננה.
אז, הייתי בטוחה שהדור שלי ימשיך את החינוך והבניה ויהיה לנו טוב וכיף לחיות במקום שהוא הבית היחיד בעולם כולו לעם היהודי, מפלט מרדיפות וכפיה. אך מה נהיה לנו? כפיה דתית. לפני מספר שנים, היתה לי שיחה מחכימה עם דתית שאני מעריכה מאוד, שאמרה: "עם כל הכבוד, זו גם הארץ שלי, שלא לדבר שזו מדינה יהודית ולא יתכן שבארץ שלי לא אוכל להכנס עם ילדי למסעדה בלי לבדוק קודם אם יש בה אוכל כשר." צודקת. מבחינתה, כמובן. מבחינתי, אני תוהה מה נורא כל כך בבדיקה מקדימה. אני מאמינה שבאיזשהו מקום נאמר שהשם נתן לנו חושים כדי לבדוק את דרכינו ואופיוצותינו. נו, לפחות היא הסכימה איתי בנושא הנישואין, שממש לא חשוב אם אלה יהיו אזרחיים ויחולו גם על יהודים, כי הרי אף אחד לא מתחתן "על עיוור", בודאי שלא אצלם, ואין חשש שמאן דהוא יקח לו לאשה מאן דהיא ללא בדיקה מחמירה בציציותיה, שלא לדבר באלה של מי שהוריה הָרוּהָ בנישואין "לא כשרים למהדרין".

לכל אלה הקוראים לנו לצאת מן הגטו של השטייטל ולהפסיק לשמור על יחודיותנו, אענה שמאוד קל ליעץ לנו להיות אזרחי העולם ולדגול בקוסמופוליטיות. השאלה היא היכן נוגע החלום במציאות, כי אין תועלת בחלום התלוש ממנה. קודם כל, תמיד יראו אותנו הגויים כיהודים ולא נוכל להתנער מזאת. שנית, כדי להיות אוניברסלי, צריך קודם כל להכיר בשורשייך שלך ולהיות בטוחה שהם נטועים היטב בְּקרקע בית הגידול שלך. מחיקת הזהות הלאומית, השורשית, מוחקת את מהותך ומותירה אותך ריקה מכל תוכן. שום ערכים קוסמופוליטיים לא ימלאו את שחסר למאן דהוא בתוך-תוכו, ביסודו, בעמקי נשמתו. אני מתיחסת כאן ללימוד מקורותינו, לא לקיום המצוות שבדת, שזה ענין שונה לגמרי. אני מתכוונת לחינוך רחב ככל האפשר – הן של ארון הספרים היהודי והן זה של שאר אומות העולם.
נדמה שהמגמה הרווחת במשרדי החינוך לדורותיהם, היא ללמד את ילדינו מה שפחות ובית הספר הפך להיות שמרטף ותו לא, לא מוצלח במיוחד. כמו כן, אין זה סוד שמזמן הרימו ההורים ידיים וחדלו להשקיע בחינוך ילדיהם. טוב, לא כולם, ברור, עדיין ישנם מתי מספר שמתאמצים ומוציאים מקרבם את מיטב הנוער. השאלה היא, עד כמה הם מצליחים לנוכח המציאות העגומה שמסביב והחברה האדישה לנושאים הללו. אני זוכרת איך בסרטים ישנים ובסדרות עתיקות בטלויזיה (20-25 שנים, זה ישן ועתיק, נכון?) שהגיעו אלינו מאנגליה של פעם, היו הגיבורות/ים מצטטות משירת משוררי ארצם, כמו גם המליצו על קטעים מסוימים בספרים שקראו. אינני זוכרת ולוא שיחה אחת, אינטליגנטית/אינטלקטואלית ככל שהיתה, במהלך חיי עד כה (אולי זה ישתנה, מי יודעת?) עם מאן דהוא שידע לצטט משירי משוררינו או התלהב מקטע בספר שקרא. למותר לציין שלא נרשמה התלהבות כלשהי ממה שאני ציטטתי… אף שישנם עדיין מי שקוראים, אני תוהה אם זה משתקף בשיחות הסלון. למי יש זמן להתעמק בכאלה?

אינני מסכימה עם האמרה ש"הטלויזיה משחיתה", כפי שאינני מסכימה עם הטחת האשמות ב"מדינה". לא הטלויזיה ולא המדינה מסוגלות לפעולה כלשהי, אלא האנשים העומדים מאחוריהם. אני מאשימה את מי שמפעילים את הטלויזיה וקובעים את תכניה. אני מאשימה את ראשי הממשלות ושריהן לדורותיהם, שמה שעניין אותם – ועדיין – זה לחזק את הדבק לכסא כהונתם ולא מילוי האחריות להנחלת ערכי התרבות הלאה ולדאוג לחינוך נאות של הדורות הבאים. נכון, התקציב מוגבל ואילו הצרכים מרובים, אך תמיד אפשר למצוא פתרון. זה ענין פשוט של סדר עדיפויות.

היה לנו אדם חכם בשם ישעיהו ליבוביץ, שאני עפר לרגליו, שטען שהכיבוש משחית ואף אחד מקובעי המדיניות לא שעה לו, כי מי רוצה לשעות לדברי חכמים ממנו כשכל מעייניו נתונים לאפסותו ולדאגה להכללת שמו בעיתון? אם יש לנו טענות כלפי האלימות בחברה שלנו, הרי שהכתובת היא בשטחים שלא מיהרנו להפטר מהם בהמלצת החכם מיד לאחר כיבושם במלחמת ששת הימים. 20 שנים לאחר הנצחון המפואר שלנו על הערבים, חזר חיל אחד (אחיה הצעיר של חברה שלי, שהיתה כבר נשואה ואם לילד) הביתה, לחופשת סוף השבוע. אתרע הגורל ונתגלע ביניהם ויכוח שגרתי, ביתי. כנראה שהמלים אזלו לו, כי הקלגס פשוט הרים את מגפו הצבאי והלם בראשה ובכך שם קץ לחילוקי הדעות. הוא אפילו לא הביע חרטה לאחר המעשה, כי זה מה שספג ברחוב ובצבא – הגבר והכוח שולטים וקובעים את התנהלות חיינו, ה"להכניס להם", "לשבור ידיים ורגליים", לא התרבות. איך מתמודדים עם זה?

חינוך, רק חינוך. ממש להתחיל מבראשית. אין לנו ברירה אחרת, אם אנחנו רוצים להשאיר אחרינו חברה מתוקנת. לקחת את שארית הפליטה של העילית בחברה, לתקצב את המשתייכים אליה בנדיבות הנחוצה ולהפקיד בידיהם את תיקון מה שעיוותו האווילים המשרישים שהחריבו את התרבות. מעת לעת מנסה שר חינוך זה או אחר לעשות רפורמה, לפעמים זה גם מתוך כוונות טובות, כפי שניסתה פרופסור יולי תמיר, ולא רק מתוך הרצון להכות גלים ולהראות לנו שהוא קיים, אך דא עקא שאף פעם זה לא מצליח. למה? כי אף פעם לא עושים מה שבאמת צריך – אם מתוך בורות ו/או עצלנות לעבוד באמת ואם משום שהפוליטיקאים האחרים שמים טריזים בגלגלי הנסיונות הנואלים לשינוי לטובה. להטליא, לכבות שריפות כבר לא עוזר. יש לעשות בדק בית יסודי בכל המערכות בחיינו, אך החינוך צריך להיות בראש, החל מהגנון. ללמד כמה שיותר תכנים, לעניין את התלמיד בחומר, כי הסקרנות טבועה בנו מלידתנו, אך צורת הלמידה שאינה מתאימה להרחבת הדעת, הורגת לנו אותה. במקום ללעוס את החומר, לשנן דברים כתוכיים ללא הרוח שמאחוריהם, יש להרחיב את ההשכלה, להעשיר את התכנים הנלמדים, ללמד מתוך תחושת שליחות.

כסא לנוף שיצרו ילדי ביה"ס בקציר

האשה הראשונה שלי, שהיתה מורה מצוינת ויוצאת דופן (ולכן היא כבר לא במערכת שלנו, אלא תורמת משאר רוחה בנכר), נהגה לומר שכנראה הורים אינם אוהבים את ילדיהם, משום שהם מפקירים אותם בידיהם של אלה שאינם ראויים. בין שאר הדברים שאני מציעה במסגרת הרפורמה היסודית במערכת החינוך, זה להוציא ממנה את הלא ראויים. לא מעטים המה שם, כפי שכולנו יודעים. לא יתכן שנפקיר את ילדינו לחסדי אלה שבקושי נדחקו ללמוד בסמינר עם 500 נקודות בפסיכומטרי (שגם זה לא המדד הכי נכון ויש לשנותו מיסודו, אך כרגע עדיין משמש כמדד) והסיבה שבחרו במקצוע ההוראה היתה בשל שיקולים נפסדים ובראשם החופשות. אם נצמד לסדרי העדיפות הנכונים, נקבע כי על מי שרוצה להכנס למערכת החינוך, לעבור מבחן ידע ואינטליגנציה מיוחד וכן הכשרה מתאימה, לא רק לצלוח את התואר. לא יתכן שמורה לתנ"ך, שסיים סמינר, לא יֵדַע קרוא וכתוב בכתב רש"י, שלא לדבר על שיש לחזור וללמד את זה, יחד עם ארמית. זה, לא על חשבון לימוד לע"ז ובגיל צעיר. אינני מסוגלת להבין למה ילד לומד עד השעה 12 במקום עד 4-5 אחרי הצהרים. כי זה עולה כסף? מה יש לילד לעשות מלבד ללמוד מה שיותר ולשחק עם חבריו? להתרוצץ ברחובות ללא השגחה וללמוד אלימות מהי או לחילופין להתקע מול המחשב ללא תכלית?

אני בטוחה, שאם וכאשר יהיה שכר המורה העבריה גבוה מזה של חברי הכנסת (ויש לשער ולקוות שאז יעמדו בתור לבחירה אנשים עם שאר רוח הרוצים להשפיע לטובה ולא לעשות לכיסם הפרטי גרידא), שאת שכרם יש לקצץ מיידית וללא דיחוי בלפחות חצי; אם שכר המרצות באוניברסיטאות יהיה גבוה מזה של השרים, שגם את שכרם יש לקצץ מיידית וללא דיחוי בלפחות חצי (כנ"ל), הרי שיחד עם סף הכניסה הגבוה, יגיעו למערכת אנשים ראויים שיְלַמדו וִיַחנכו כיאות. אנשים, שלשונם אינה עילגת, היודעים את שפתם היטב (וכמובן גם שפות נוספות) וישמשו דוגמא לצורת דיבור, הן רהוטה והן מנומסת. אנשים, שיחזירו את העושר בשפה שלנו למקומה הנכון ולעולם לא יאנסו להשתמש אך ורק בלשון זכר רק משום שהחברה שלנו הפכה להיות זכרית ואלימה. הפסקתי לספור כמה פעמים תיקנתי (ולצערי, אצטרך להמשיך בכך עד למיגור שלם) נשים שמדברות איתי וחוזרות ואומרות: "אתה חושב ש…" "אתה לוקח בחשבון ש…" "אתה צריך לדעת ש…" "געוואלט!" אני חוזרת וזועקת מרה באוזניהן, "את מדברת אלי, אני אשה, את לא רואה? את צריכה לדעת שאני לא חושב, אני חושבת!!!" אגב, לידיעת עורכי החדשות העילגים: כשמדובר בנשים, גם אם הן מחבלות, עדיין הן לא "יֵאספו" ו/או "ישוחררו", אלא תאספנה, תשוחררנה, תלכנה לעזאזל ולא "ילכו", באש הגהנום תשרפנה – ולא "ישרפו" – אין לי בעיה עם האיחול שהמחבלים, הזכרים, עד האחרון שבהם, ישרפו, אמן! לידיעת הקריינים, הקוראים את התחזית, גם אם עורך החדשות העילג כתב אחרת: הטמפרטורות לא "ירדו", גם לא "יעלו"! הן תרדנה, תעלנה. התוּכִּים אתם? אין לכם ידע בשפה? כמו כן, רק עילג לשון, שאינו יודע את שפת אמו (למה שלא יטרח ללמוד, החמור?) יכול לאחל "בהצלחה" במקום הצלחה. האם אנו מאחלים "בתאבון" לסועדים או שמא תאבון לכל דִכפין? זוכרים את הראיונות בצבא, איך רשם המפקד בתחתית הטופס? "איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו" ולא "איחלתי בהצלחה". אולי דברים קטנים, אך אלה אבני הבנין של השפה, שאם יאבדו, אנה אנו באים? יחד עם זאת, אינני שוללת עגה, כי גם לה יש מקום בבניית ובהעשרת השפה, להבדיל מהעיוות, בשימוש הקלוקל בה.

להזכיר גם איך בעיתונות הכתובה, זו שאמורה לשמר את השפה, נכתבת שפת הקודש בשגיאות מצמררות, שלא לדבר על הפיסוק השגוי? הפסקתי לקרוא את הדפים המיותרים הללו! לא יתכן שאחרי סימן קריאה או שאלה יבוא פיסוק נוסף, גם אם הם בתוך סוגריים. קחנה משפט כמו, "אמא!" קראתי בקול רם. אחרי המלה "אמא!" אין פסיק! אין!!! אין גם נקודה! כמו כן, רק בורות זורעת יודים ו-ווים מיותרים על כל צעד ושעל, רק בורות! אמא כותבים ללא י' אחרי הא' הראשונה. יש לנו ניקוד כדי להבהיר בעת הצורך ואין צורך כלל להשתמש באותיות מיותרות. עברית אינה אנגלית וחבל על הנסיון הנואל לחקותה. כמה פעמים אפשר להסביר שצמד המלים "זה מרגיש" אינן עברית, גם לא סלנג? "זה" אינו מסוגל להרגיש, זה בכלל דומם, אין לזה תחושות ולכן יש לומר: "ההרגשה היא". זה מה שקורה שאין לימוד ראוי בגן ובבית הספר והרחוב והאינטרנט מחליפים את המורה שאמור להיות נאור ורחב- אופקים.

משלט בודד בפרדס חנה

זוכרות את "מרד הנפילים" של איין ראנד? ראוי לתגמל את אנשי הרוח והיוצרות בנדיבות. אם אנו רוצים לשמור על צביוננו כבני תרבות, עלינו לטפח את אלה מבינינו המקדישים את חייהם ליצירה ולשאר הרוח. א/נשים יוצרות מיוחדות הינן ויש לאפשר להן את המרחב המתאים, כולל הכלכלי, כדי ליצור ולהתפתח. אי אפשר ואף אסור למדוד יצירה בכלים כלכליים, אך בהחלט אפשר לעודד אותה. ראוי שאנשים יוצרים, המתאימים לכך (לא כולם מסוגלים ללמד), יגיעו למערכת החינוך וינחילו משאר רוחם. זה רק יעשיר את הדור המתחנך.
וירג'יניה וולף המליצה על "חדר משלך" כדי לאפשר לנשים ליצור. אני ממליצה על מתן מרחבי יצירה ליוצרות/ים, על מתן פטור מתשלומי ארנונה למקומותיהם, כולל מגוריהם וסדנאותיהם. ביקור בארצות נכר תרבותיות, מראה לנו יצירות אמנות מכל עבר, אם אלה פסלים, אנדרטאות, ארכיטקטורה, תאטראות פעילים ועוד ועוד. האם אין לנו מרחבים מתאימים להקמת יצירות אמנות בהן? קונצרט בפארק, למה רק פעם בשנה? למה לא אחת לחודש ולמצוא פתרון לימים גשומים? אחד החלומות שלי הוא לשדר ברדיו בתחנה שתביא הכל מכל, שלא תאופיין בסוגה מגבילה, אלא תאפשר טעם אישי של המגישות. לא נראה לי שיקרה משהו נורא אם ישדרו יצירות קלסיות בד בבד עם רוק כבד ויצירות של להקת סהרה הנפלאה שלנו באותה תוכנית. חשוב לתת ביטוי רחב ככל האפשר ליצירה מכל הסוגים. גם לא יקרה אסון אם ישבצו קריאת שירה או קטעים קצרים מספרים בין המוזיקה. מה רע היה קורה לנו לוא היו משבצים כבר היום ברשת ב', כאתנחתא תרבותית בין הדיווחים הפוליטיים ההכרחיים, גם שירה, קטעים קצרים מספרים, כתבות על תרבות ממשית ולא רק על מופעי בידור? דבר הסופרת/משוררת חשוב אין ספור מונים מדברי ההבל וההתלהמות, חסרי תרבות הדיבור של הפוליטיקאי.

מאין יבוא המימון? ישנן מספר אפשרויות, אך אסתפק בהמלצה על שתיים מהן: האחת, מהגדרת סדר העדיפויות מחדש. מהעברת התקציבים המוקצבים היום לפרזיטים (נכון שאין צורך לפרט?), צמצום משרדי הממשלה ונספחיהם למינימום שיאפשר תפקוד תקין לטובת מערכת החינוך. השניה, אולי להבין שחבל על הזמן ולסגור את משרד החינוך והתרבות ונספחיו ולאפשר חינוך פרטי חינם, תוך פיקוח ממלכתי על התכנים. אני מקוה שישנם די אנשים פרטיים טובי לב, שעתידנו חשוב להם, המחפשים מוצא לעודפי כספיהם והרוצים לעשות לטובת החברה ולא רק לכיסם הפרטי. הגמול של המשקיעים? כל כך פשוט: כל בוגר בית ספר/תואר וכו', יחזיר בעבודה. אין יותר תשלום שכר לימוד והתלמיד מקבל את כל ההעשרה שאנו רוצות להעשירו. בתמורה, יחזיר הלה בעבודה – החל בחופשים מלימודים, דרך התנדבות ללמד את הצעירים יותר וכלה – בסיום תואר – בעבודה לטובת החברה. כך נצמיח חברה יצרנית, שבניה יהיו עשירים הן ברוח והן בכיס. ואידך זיל גמור.
נא השגיחו כשאתם מועדים לשמחה.

הגרסא המקוצרת:
תרבות. חינוך. סדר עדיפויות. יפה שעה אחת קודם. זה בקוים מאוד כלליים, אך תמורת סכום סמלי גבוה ביותר אשמח לכתוב תוכנית מפורטת.
אגב, כל מה שנכתב בלשון אחד המינים, הכוונה גם לזולתו/ה.

תודה לאביב רוס על זאת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 26 בדצמבר 2009 at 9:38

    תרבות ותגובות
    68 צפו ברשימה הזו, 0 תגובות. הזהירוני בזמני מפני מאמרים ארוכים, על שאינם זוכים לתשומת לב דיה. טוב, אני בשלי, הרי מתכתבת עם עצמי…
    הבוקר, שבת, בחדשות השעה 9 היתה לי נחת. מלאכי חזקיה קורא את התחזית על הטמפרטורות ש"יעלו" ומתקן מיד ל"תעלינה"! וואו!!! שנים של עיוות השפה העברית בידי עורכי החדשות והנה, בא קרין נאור, השתמש בידע שלו בשפה ותיקן. היש בעולם יותר נחת מזו? יישר כוחך, מלאכי הטוב! זה מוכיח לנו שוב שלא כל הקריינים תוכיים המה. כל הכבוד, מלאכי! מי יתן ותהיה הסנונית שתוביל את המחנה לקריאה נכונה בשפה.
    חג מולד שמח לכולנו בשל היהודי שנולד לפני 2009 שנים כעת חיה.

  • סברה  On 3 בינואר 2010 at 18:13

    החינוך בישראל…
    הרשי לי להתיחס לדבריך בעניין המורים, אכן רבים הם המורים בעיקר בשנות השמונים והתשעים שהגיעו להוראה בגלל שיקולים שאינם חינוכיים, יש היום מורים טובים, רבים מהם טובים, רבים הגיעו להוראה בגלל תחושת השליחות. לכן איכות המורים לא בהכרח הבעיה היום, הבעיה היא גודל הכיתות, זילות תוכנית הלימודים. ערכה של תעודת הבגרות ירוד ביותר בימים אלה. בתי הספר המקצועיים הולכים ונעלמים, דבר שגורים לירידת רמת הלימוד בכיתות, בגלל אותם תלמידים שהיו יכולים להצליח במערכת המקצועית ולשגשג בה במקום לעבור מכישלון לכישלון במערכת העיונית.
    תחושת הכישלון שנושא הילד לאורך שנות חייו במערכת החינוך גורמות לו להעמיק את הפער בין השכבות הגבוהות והנמוכות, שכן הוא אינו סומך יותר על המערכת. לעומתו שכבות גבוהות באוכלוסיה מחפשות פתרונות אחרים והחינוך נופל בין חינוך פרטי שאינו מפוקח וחלקו אינו איכותי למרות הכספים שההורים משקיעים בו לבין חינוך ממלכתי, שאין לו תקציבים, הכיתות בו עמוסות, המורים שחוקים ותוכנית הלימודים אינה טובה.
    צריך להוציא את החינוך מידי הפוליטיקאים, ולהחזיר את העבודה לא רק בשעות אלא בדרישות לבית הספר, ממש כמו שאנחנו בדור שנות השישים והשבעים למדנו הרבה מקצועות בהרבה שעות, אף אחד לא הימר על המקצועות שבהם נבחנו, לא היו מיקודים, למדנו הכל לא היו יחידות, וכו' ממש כך צריך לעשות עכשיו.
    המורים בארץ מקצועיים אבל כל שמ-ק חושב שאם הוא למד בבית הספר הוא יודע איך לנהל אותו, ולכן צריך להעביר את החינוך לידים מקצועיות, לא כל מה שיש באמריקה הוא טוב… משמעת אנגלית תביא לתוצאות טובות יותר….

  • סברה  On 3 בינואר 2010 at 18:20

    כתיב מלא או כתיב חסר…
    מאחר ורוב המנקדים טועים בניקוד יש הסכמה לכתוב בכתיב מלא כאשר אין משתמשים בנקודות, אי לכך אמא בתוספת יוד אחרי הא' הראשונה אינה שגיאה בדיוק כמו שהמילה שיוויון עם וו כפולה אינה שגיאה…
    בעניין השפה הלקויה המדוברת והכתובה בתקשורת הישראלית רבות נכתב על כך.

  • שרון הר פז  On 13 בינואר 2010 at 15:30

    תודה על תגובתך, סברה
    נו, בכל זאת יש לציונה גואלת…
    אם השתמע ממה שכתבתי שרק המורים אשמים בחוסר החינוך הראוי במדינת ישראל, הרי שאני מתנצלת. הייתי צריכה להדגיש שהמורים דהיום (חוץ מבני, כמובן ועוד כמה, אך הם מתי מספר) משקפים את החברה ולכן נמצאים במערכת הקלוקלת. אני בהחלט מסכימה עם כל מה שכתבת – דברייך כל כך נכונים! הלואי ואכן היו מוציאים את החינוך מידי הפוליטיקאים, אך דא עקא שאין הדבר אפשרי, צריך (ואני בהחלט בעד) שיהיה חינוך ממלכתי. החלום שלי הוא שזה לא יהיה מושג נרדף לקלוקל. יחד עם זאת, ראוי ששרי החינוך (ובעצם, כל שר!) יהיו מהמערכת ומקצועיים. כפי שכתבת – כל שמ-ק (ואין זה משנה אם הוא בעל רכיב מתדלדל או אשה…) חושב שהוא יכול לנהל. חבל שהמציאות העגומה כזו.
    בענין הכתיב המלא ו/או החסר ו/או התקני: אמא עם י' זו שגיאה בעיני, משום שכאשר זורעים ווים ו/או יודים ושאר אותיות במקומות בהם הן מיותרות – הרי שזו שגיאה. בעיני, כל המוסיף – גורע. במקום ללמד את הטף לקרוא כראוי, מתירים להן לקשקש ככל העולה על רוחם. אולי אין אלה שגיאות "תקניות" אך כתיבה כגון זו אינה תורמת לשימור התרבות שלנו.

  • סברה  On 17 בינואר 2010 at 23:24

    לא הטף הוא שמוסיף ווים ויודים…ולא המורים הם שמלמדים אותו כך… נכון שאמא ביוד היא שגיאה, אבל היא הרבה פחות נוראה משגיאות אחרות המופיעות בדפוס ובדיבור רשמיים יותר או פחות…
    לצערנו רוב בנינו אינם יודעים לקרוא בכתב רש"י או לכתוב כמוהו והיה צורך למצוא דרך שתאפשר תקשורת כתובה רהוטה.
    בגלות האמריקאית להבדיל מהגלות האנגלית היתה תחלופת כתוב בדיוק מאותה הסיבה… לא שאני תומכת בענין זה ממש לא, וכבר הוכח יותר מפעם שהגלות האמריקאית מבוססת על שגיאות הסטוריות נוראיות, אבל יש הסכמה שאם אי אפשר לנצח צריך להצטרף ומאחר ולא מדובר בחיים ובמוות (למרות הלשון) צריך לחפש דברים אחרים דחופים יותר לשינוי ולשיפור…

    • golan garofi  On 31 בינואר 2012 at 5:06

      אתם מדברים על המורים כל הזמן מה עם הרופאים שלא יודעים קרוא וכתוב אם יבדקו שגיאות כתיב אצל רופאים זה פשוט מזעזע שרופא כותב הפניה עם עשר שגיאות כתיב וזה לא קרה לי פעם אחת לצערי הרב

      • שרון הר פז  On 31 בינואר 2012 at 8:38

        אתה צודק, גולן, אך אצל מי למדו אותם רופאים, אם לא אצל המורים? צריך להגיע אל שורש הבעיה, לא רק אל התוצאה והשלכותיה

  • שרון הר פז  On 18 בינואר 2010 at 10:01

    שינוי ושיפור
    דחיפות היא בעיני המתבוננת. בעיני, כן מדובר בענין של חיים ומוות. שפה רהוטה ונכונה חשובה ביותר, היות והיא הבסיס לקיומנו, אם חפצות חיים אנו ומעונינות בהמשכיות קיום התרבות היהודית. נכון שתמיד אפשר לשרוד בצורה אמבית ואנמית ולעבור לאנגלית, אך אני מתעקשת לשמר את היחודיות של תרבותי. אם כי אולי רעיון טוב הוא להתחיל לכתוב את ספרי באנגלית ולמכור לשוק שם…

  • סברה  On 18 בינואר 2010 at 17:38

    את לוקחת את דברי לקיצוניות שלא דברתי עליה. שינויים בשפה כולל עגה, יש בהם חיות דוקא. ועל זה אני מדברת, כל עוד יש כתיבה בעברית, גם אם היא בעגה (סלנג) ואפילו יש בה עודף של אותיות (כתיב מלא) מלמדת שהשפה חיה… ואולי לא צריך להלחם בחירוף נפש נגדה… זו לא מלחמת העגבניות בבנדורות, שכן אין זו מלחמה בלועזית אלא נסיון לקבל את האחר כדי להתקדם מבחינה תרבותית…

  • שרון הר פז  On 19 בינואר 2010 at 9:16

    אולי עיוורת אנוכי, אך לא מצאתי שום קיצוניות בתשובותי אלייך. היכן טעיתי בהסבר דעתי? הרי מעולם לא התבטאתי נגד שינויים טבעיים בשפה, ודאי שלא נגד עגה, אלא נגד השגיאות הנוראיות שעושים בה אלה שאמורים להיות אמונים על שמירתה, כגון עורכים וקריינים ברדיו, שהם אך דוגמא מתוך מכלול אנשים נוספים, ואח"כ מונחלים לכלל הקהל. לכן העליתי מספר דוגמאות זעיר מתוך האוקיינוס הרחב, כגון זִיכוּר (מלשון זכר) הטמפרטורות. אין קשר לשפה חיה ועודף אותיות. ודאי אין סרח זה בבחינת כתיב מלא כשזריעתן נעשית בלא הבחנה ושלא מן הענין. לדוגמא: נסי לכתוב את המלה "הכל" ותראי כיצד תוכנת הוורד הופכת אותה לשגיאה ומציעה לך לכתוב "הכול" – עם הו' המיותרת. זו הנצחה של שגיאה ובהחלט הוספה מיותרת של אות שאינה מוסיפה לקריאה או להבנתה. נסי לדמיין הוספת אותיות מיותרות באנגלית או בשפה לועזית אחרת – אם לא ילעגו לכותב על בורותו, יסברו שהלה דיסלקט רחמנא ליצלן. בשום שפה לועזית אין עיוות המלים המקוריות בהוספת אותיות מיותרות, זה ייחודי לשפת הקודש. מה שקורא לאנגלית – בגלל האינטרנט והסמסים (הודעות הטקסט בטלפונים האישיים) – זה שגורעין אותיות כדי לקצר את משך הכתיבה. דוגמא יפה להתפתחות תרבותית בכתיבה ושילוב סלנג בספרות היא הספר הנפלא "מליון רסיסים קטנים" של ג'יימס פריי. הערכתי הרבה גם לתרגום ההולם.
    למידת השפה נעשית לא רק על ידי שינון מלותיה, אלא גם באמצעות "צילומן" תוך כדי קריאה. מלה כתובה צריכה להכתב כפי שהומצאה במקור ולא "להתפתח" לכיוון סרחי עודף.
    אין גם קשר בין קבלת האחר לבין התקדמות מבחינה תרבותית. אלה שני תחומים שונים לחלוטין. התקדמות מבחינה תרבותית היא ביצירה, בעוד שקבלת האחר היא בתחום ההתפתחות האישית והחברתית.

  • סברה  On 19 בינואר 2010 at 19:38

    סמס הוא מסרון בעברית…

    ויש עיוות של הכתיב גם ב"לועזית" לדוגמא:
    המילה צבע באנגלית בריטית כתובה אחרת מהמילה צבע באנגלית אמריקאית והסיבה לכך הויתור על אות באמריקאית וזו רק דוגמא אחת.

    אם אינך רוצה שהמילה כל תכלול ו' תוכלי לעשות שינוי בתוכנת עיבוד התמלילים שלך אצלי אין במילה כל ו' ותוכנת התלמילים שלי אינה מבקשת להוסיף אותה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: