גראסיאס לה נגרה

מרסדס סוסה  9.7.1935 – 4.10.2009

כשחושבות על החיבור בין מוזיקה ונשמה, נמצאת שם מרסדס סוסה במקום מכובד מאוד. בלי להבין כמעט אף מלה בספרדית (חבל, כי למלים ישנה משמעות), עדיין יכולתי לחוש את שרצתה להעביר, את הנשמה הפורצת ממנה כדי להתחבר אל זו שלנו, את החיבור אל הקרביים. אף שאולי אין זה בר השוואה, אני יכולה להרגיש את האמת שלה, את החום, את הצורך הבוער בה לשנות את שלדעתה צריך, בניגוד לקור ולמסחריות של ג'ואן באעז, שבלי לפגוע בזו, האחרונה, אינה מזיזה בי כלום. אולי זה ענין של טעם שונה.
בין השירים המעבירים בי צמרמורת, אני יכולה למנות כמה מאלה של מרסדס סוסה. ביניהם, כמובן, Gracias a la Vida ו-Alfonsina y el mar, אותם אני שומעת עכשו ללא הרף. כמה עוצמה יש בהם, כמה נשמה! הביצוע המשותף שלה ושל חוה אלברשטיין לאלפונסין והים, פשוט מרטיט. ראוי היה להעלותו ביוטיוב.

עצוב היה לשמוע במוצאי שבת ברדיו 88FM, בתוכניתו של משה מורד, על מצבה הקריטי וכי שעותיה ספורות. שוב ללוות נשמה יקרה למנוחתה האחרונה. לא קל.

בחייו של יוצר, יש בדרך כלל תהליך כמעט קבוע: הלה צץ עם חומר חדש ומעניין, זוכה לתהילה, מחזיק מעמד איזה זמן בעולמנו המתעתע, המחפש ריגושים חדשים חדשות לבקרים ונעלם מתודעתנו. לחילופין, אם אינו נעלם, הוא משתנה לרעה: הייחודיות, הנשמה, האמת שהשקיע ביצירתו – מתפוגגים וזה כבר לא זה. אצל מרסדס סוסה זה לא קרה. למזלנו, זכינו להנות מטובה לאורך שנים. אף שלא חיברה את החומר ששרה, היתה לה היכולת המופלאה להפיח את הרוח הנכונה, המדויקת, האיכותית כל כך בשירים שכתבו אחרים (כשרבים מהם היו למענה) ולשמש להם פֶּה ושופר בצורה מדהימה, חודרת כליות ולב.

היא לא בגדה באמת שלה והמשיכה בדרכה המיוחדת גם בזמנים קשים ואף במחיר של חיים בגלות. אשה אמיצה ומרשימה, שלא התכופפה משיקולים זרים, גם לא מסחריים, כדי להיות נאמנה למטרתה. כמה יש כאלו בימינו, בעולם הרייטינג המזויף?
יהא זכרה ברוך!

English

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמנואל  On 6 באוקטובר 2009 at 3:01

    אבל העלו!

  • שרון הר פז  On 6 באוקטובר 2009 at 7:25

    וטוב שכך!
    תודה ותבורך על הקישור. אגב, לפי התגובות לקליפ, העלו אחרי שהעליתי את המאמר הזה, לכן כפי הנראה לא מצאתי.

Trackbacks

  • By Ekseption « הוזה מִלִים on 5 באוגוסט 2012 at 15:16

    […] מבחינתי, תפקיד המוזיקה זה לעשות טוב על הלב, לעורר השראה, להנעים. לא להטיף, לא לנאום. נכון שבשנות ה-60 וה-70 עלתה מוזיקת המחאה ופרחה, משום התנאים שנוצרו אז, אך זה לא נדבק אלי ואין זה פלא שלא סבלתי (ועדיין) את אלה שהתגייסו לשיר עבורה, בעיקר כשזה היה מלאכותי ולא אוטנטי, מהלב. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: