Monthly Archives: נובמבר 2009

סיפורי חורף

החורף הגיע. גשם, סערה, קורררררר. עדיף לתפוס מחסה ולהתכרבל בשמיכת הפוך.

המתדלק

בואי נראה איך הבוקר עולה

זה נגמר

שבת חורפית

לסביות ונישואין

נישואין חד-מיניים

"באשר…

ככל מגזר בחברה, בהיותנו מורכבות מפרטים בעלות תכונות שונות וטעמים שונים, איננו עשויות מקשה אחת, ולכן אנו מנסות ליצור את המאפיינים היחודיים שלנו כתת-תרבות בתוך החברה משום השאיפה שלנו להשתייך. יחד עם זאת, צריך לזכור שהחיברות הראשונית של לסביות והומואים היא של החברה הפטריארכלית בה אנו חיות, כך שבדרך כלל אנו מפנימות את ערכיה ופועלות לפיהן. אחד הביטויים לכך הוא השאיפה שלנו להקים משפחה [מומלץ לעיין גם בסדר נשים של פרופ' עמיה ליבליך].
כדאי לדעת, שבקהילה לא הכל שואפים לכך ויש גם כאלה המתנגדים נחרצות ל"הליכה בתלם" שנקבע בידי ההטרואים, מן הסיבה שאם אנו מנודים מהחברה, אם אנו נחשבים לחריגים בה, עלינו גם לאמץ אורח חיים חריג או לפחות שונה מזה של החברה, שעלינו – אני קוראת לזה "להמציא את הגלגל" – להתוות לעצמנו דרך שתגדיר אותנו. דעתי האישית היא, שאין דרך שיכולה להגדיר אותנו וכמו בכל שטחי החיים, צריך להפסיק לדבר בסיסמאות ולא לקבוע לזולת מסמרות, אלא לאפשר לכל פרט לנהוג לפי טעמה וראות עיניה בענייניה האישיים.

כיום, ישנה מגמה אצל חלק מהזוגות החד-מיניים למסד את יחסיהם בטקס פומבי עם מוזמנים כמו משפחה וחברים, כפי שנהוג אצל ההטרוסקסואלים. מדינת ישראל אינה מכירה עדיין בנישואין של בני זוג חד-מיניים, גם אם הם נערכים בטקס דתי-רפורמי או בחו"ל, כך שאין לחגיגה הזו גושפנקא רשמית. מעניין שזוגות הטרוסקסואלים שאינם מעוניינים בנישואין דתיים או כאלה שאינם יכולים להנשא כדת משה וישראל – כמו כהן וגרושה – יכולים להינשא בחו"ל והמדינה מכירה בהם כזוג נשוי ומשרד הפנים רושם אותם ככאלה.

ישנן מספר ארצות המשיאות זוגות חד-מיניים, כשבדרך כלל צריך אחד מבני הזוג להיות אזרח או תושב אותה מדינה. יחד עם זאת, לא בכל המדינות מקנים הנישואין את אותן הזכויות הניתנות להטרואים: אזרח חד-מיני הנושא בן זוג שאינו אזרח, אין זה האחרון נהנה באותה ארץ מזכויות שזר הטרוסקסואל נהנה מהן.

קנדה מאפשרת נישואין חד-מיניים גם לאזרחי/ות מדינות אחרות. הטקס הוא חילוני וחוק הנישואין הוא פרובינציאלי, כלומר: כל פרובינציה מחוקקת לעצמה את החוק בהתאם לחוקה הפדרלית. הנישואין הן נישואין לכל דבר וענין לפי החוק הקנדי: כל קנדה מחויבת להכיר בזוג כנשוי. אפילו הצהרות המס השנתיות ניתנות כזוג נשוי. זוג יהודי יכול להנשא שם בנישואין דתיים כשרים אצל רב, כשהלה חותם על שטר הנישואין של הפרובינציה ומוסיפים כתובה. בחלק ממדינות האיחוד האירופי, יש מה שנקרא "שותפות אזרחית" (Civil Partnership), כשכל מדינה מגדירה את השותפות הזו לפי ראות מחוקקיה.

… תלכי…

אין ודאות שהנישואין יוכרו בארצות אחרות. לדוגמא: נישואין של ישראלי/ת חד-מיני/ת לאזרח/ית חד-מיני/ת אמנם מוכרים באותה ארץ בה נישאו, אך אם יבחר הזוג לעבור לגור בישראל, לא יוכרו נישואיו על ידי המדינה והוא לא יוכל להרשם במשרד הפנים כנשוי. במקום זאת, יש לנו את מעמד ה"ידועות בציבור", המוכר בידי המדינה. אמנם, מעמד זה אינו מעניק זכויות רבות ואינו מהווה הכרה רשמית של המדינה בזוגיות החד-מינית, אך במקומות בהם יש צורך להוכיח קשר זוגי של בנות זוג חד-מיני, הוא מתקבל, אם כי לא בקלות ובדרך כלל לאחר מאבקים.
אז בשעה טובה, הצהרנו אהבה זו לזו או זה לזה ואנו חיות יחד בהרבה אושר ועושר (אמן!), אך אין די בכך. כדי להבטיח את הזכויות והחובות של בנות הזוג זו כלפי זו, עליהן לחתום על חוזה לחיים משותפים אצל עורכת דין מוסמכת ולהחתימו על ידי נוטריונית. זה חל גם על זוג חד-מיני שערך טקס נישואין ואפילו דתי-רפורמי, משום שאין הנישואין הללו מוכרים מבחינת החוק והחברה בישראל. בנות הזוג אינן נחשבות לנשואות ולפיכך אין חלות עליהם הזכויות והחובות החלות על נישואין של בני זוג הטרוסקסואלים. לפיכך, כדי לעגן משפטית את חייהן המשותפים, עליהן לערוך הסכם נישואין או הסכם לחיים משותפים (יש לאלה שמות נוספים, בהתאם לטעם הזוג ועוה"ד). המסמך הזה, בו קובעות בנות הזוג את מערכת החובות והזכויות ביניהן במיסוד הקשר ובהתרתו, הופך להיות למשפטי מחייב כאשר הוא מקבל תוקף בבית הדין לענייני משפחה.

למה זה נחוץ? חוץ ממה שראינו בחלק הראשון של הסרט החשוב "לוא יכלו הקירות לדבר 2", טפחה על פנינו המציאות עם מקרים מצערים וכואבים כגון: בן-זוג שחלק את חייו במשך עשרות שנים עם בן זוג ולאחר שאהובו נפטר, הוא נזרק מהדירה רק משום שלא חתמו על צוואות הדדיות; או זוג נשים המגדלות יחד את ילדיהן: מי יבטיח את זכויות האם הלא-גנטית? האם יתנו לה לבקר ילד חולה? ומה יקרה אם חלילה זוגתה תחלה או אם בנות הזוג תיפרדנה? אצל זוג חד-מיני שנפרד, אם לא הוסדר הנושא לפני כן, נשארים הילדים בחזקתה של האם הביולוגית, שגם כך רואה בה החֶברה כאם היחידה ו"האמיתית" שלהם ורק בהסכמתה תוכל בת זוגה שעזבה להמשיך לראותם ו/או להיות מעורבת בחינוכם. לכן, זה חשוב מאוד, כי בשונה מזוגות הטרוסקסואלים, שגם אם לא ערכו ביניהם הסכמים לפני או במהלך נישואיהם, הרי שבמקרה של פרידה הם יכולים לפנות לבתי הדין המוכרים (הרבני או המשפחה) ולהסדיר שם את ענייניהם, כגון חלוקת הרכוש המשותף, אחזקת הילדים ועוד.
מפליא איך אנו עדיין מדשדשות ודנות בנושא, כשכל מה שצריך לעשות הוא לממש את חוק כבוד האדם וחירותו ולהפריד את הדת מהמדינה כדי לאפשר לכל אזרחיה לחיות את חייהם בשקט ובשלוה. מי ירים כבר את הכפפה הזו ויהפוך את חיינו לשגרתיים?

 

… אלך"

הגרסא המקוצרת: די למדינה לשלוט לנו על החיים, הגיע הזמן להניח לנו לנפשנו!

עיצוב הטבעות: האמן סמי זלכה על פי רעיון שלי ©®

הבוצית לה נישאתי / סיפור מאת לזלי ניומן

המלצה לקריאה נרחבת