סיפורי חנוכה

קצת באיחור, אך מה לעשות, יש לי הצתה מאוחרת, מתנהלת לאט, לפי הקצב שלי…

באנו חושך לגרש

נר שמיני

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 11:28

    העצב אין לא סוף…
    אני רואה בסיפורים הללו פחות את העצב ויותר את התקוה, היות והחיים נזילים והם עשויים להשתנות, לא ככה?

  • רוני  ביום 20 בדצמבר 2009 בשעה 21:56

    איך יצאו שניים כאלה עצובים לחג האור?
    ויפים.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: