שנת שֵרות באושוויץ

ליום הזכרון הבינלאומי לשואה 27.1.2010

קריאה פעילה: קחנה רגע קט לעצמכן לפני שתעבורנה לקרוא הלאה וחשובנה מה עשתה לכן הכותרת.

אני תוהה מה היתה האסוציאציה הראשונה שעלתה לכן בראש למקרא שורת הכותרת.

ישנם צרופי מלים הזורקות חלק מאיתנו למקומות שאחרים אפילו אינם משערים שהם קיימים. יש בזכרון הלאומי הקולקטיבי משהו המיחד אותנו, העם היהודי והקושר אותנו יחד – בין אם זו יהודיה ישראלית, אוסטרלית או מכל תפוצה אחרת. יחד עם זאת, יש הבדל בחוויית הזכרון ובעיבודו כפי שזה נקלט ומופנם אצלנו, הישראלים, משאר התפוצות.

אביב רוס הַמְ-א-א-אַמֵם סיפר לי על הסרט בו צפה, המתאר צעיר גרמני העושה את שנת השרות שלו במוזאון באושוויץ ועליו המליץ בתוכניתו קול ברלין. תגובתי הראשונה היתה רגשית: צחוק בלתי נשלט למשמע ההומור השחור. לא משמחה צחקתי, אלא מתוך איזושהי תגובה לא רצונית ומתגוננת של קרבן שחיה את רוב חייה בצל מה שהיה "שם", עם כל ההשלכות של הדור השני. אינני יודעת אם לכנות "התפתחות" את יכולתי להכיל את ההומור הזה ולא ישר לסטור למעלהו בפני. אולי זה פיתוח של מנגנוני הגנה אחרי שנים רבות של אי יכולת נפשית לשמוע את הנורא מכל בכל שנה מחדש בשידורי הרדיו והטלויזיה.

חברתי לחיים, היהודיה-אוסטרלית, בת להורים ניצולי שואה, הגיבה מתוך היגון המתמשך ההולך איתה לאורך חייה. יש בינינו הרבה מן המשותף בחוויית חיינו כדור השני, אם כי בניואנסים שונים, היות והיא יהודיה בגלות ואני בארץ שלי. לי אין את תחושת התלישות של היהודי הנודד, מלבד זו של השורשים שלא הכרתי, שהידע שלי עליהם קלוש ביותר ואילו שרה'לה מעולם לא חשה תחושה אמיתית של בית במקומות הנכר בהם התגוררה.

שכנה, שאוזניה השמעתי את שורת הכותרת, עצרה לרגע ולאחר מחשבה מעמיקה של כמה דקות (ואני הצלחתי להתאפק ולשתוק במשך הזמן הזה!), אמרה בתגובה שכלתנית שזה נשמע לה מעניין. הסברה הראשונה שעלתה בה, כיוצאת קיבוץ להורים שאינם ניצולי שואה, היתה שמאן דהיא מההתישבות העובדת תרמה שנה מחייה וירדה לאושוויץ ללמד הגויים את ההסטוריה הנוראה של המקום. המלה שרות זרקה אותה לזה הלאומי ולא ממש התקשר לה עם גויי חו"ל כעושים אותו.

בנוגע לשרות הלאומי, היה רצוי להנהיג כזה גם אצלנו כחובה לַכל, ללא משתמטים ולא כהתנדבות. אף אחד/ת לא אמור/ה לעשות לנו טובה, אלא כאזרח/ית זו חובתו/ה לתת למדינה. כידוע, הנתינה מעניקה תחושה טובה של שותפות. בגרמניה, אגב, ישנה אפשרות לעשות את שנת השרות האזרחי בארגונים כגון MANEO, שזה ארגון למניעת אלימות נגד הומוסקסואלים שיציין השתא 20 שנות פעילות מוצלחת.

הגרסא המקוצרת:
שנת שרות לאומי לַכָּל.

להקת אוי ואבוי / דרור יקרא

"           / עוד ישמע

English

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביב רוס  On 31 בינואר 2010 at 20:04

    ברלין, קול והכל
    חן חן על הזכרת התוכנית. הנה קישור לקבוצת הפייסבוק
    http://www.facebook.com/group.php?gid=5863144977&ref=ts

    רוב הסיכויים שאם תלכי לביקור ביד ושם תתקלי בכמה גרמנים צעירים שעושים שם את שנת השירות שלהם. זהו מפעל משובח ומצויין ומי יתן ואכן גם בארץ הקודש יאמצו את רעיונות העמלקים. טוב, לא את כל הרעיונות…

  • שאול  On 31 בינואר 2010 at 20:18

    בדחילו וברחימו
    בדחילו וברחימו אני מבקש לנתק את הקשר הגורדי בין

    יהודי
    אזרח ישראלי
    ציוני
    שואה
    תקומה

    בפוליטקלי קורקט אגיד רק שבשואה ניספו גם חברי בונד וגם חרדים

  • בראשית  On 31 בינואר 2010 at 23:57

    ואולי בגלל זה…
    צריך ששנת השירות תחייב את כולם ולא רק את "הציונים" שנכון להיום היחידים שעושים שרות לאומי, בין אם בארץ בתחומים שונים, או בחו"ל בעיקר בחינוך והסברה, הם רק אזרחי ישראל בעלי הנטיה הציונית
    הנה מקום לחברה החרדית בישראל לתרום לטובת העם היהודי אם לא למדינה שאת שלדה הם מוצצים בתאוה נוראית…
    בראשית המורה לתנ"ך

Trackbacks

  • By בטרם צפירה « הוזה מִלִים on 13 באפריל 2010 at 2:12

    […] הדו-שיח שנוצר, עלתה גם הרשימה שנת שרות באושוויץ, שעם כל המטען שיש לי נגד אותם נאצים ארורים, עדיין אני […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: