יפה שקיעת שמש ללב עצוב

מתוך "דברים שלא אמרתי לך"

יומנה של אל"ף (אשה לסבית פמיניסטית)

ספר בכתובים

תודה לאביב רוס המוכשר על העריכה וההערות הבונות

כל דמיון בין המציאות לבין אלה החיים, המתים או שעתידים להגיע לעולם הבא – הזוי ומקרי בהחלט, לחלוטין, בתכלית ומעל לכל ספק

פתיח . יפה שקיעת שמש ללב עצוב

יום ששי, י"ט באדר א' התש"ס 25.2.2000
17:30
שבת ודאי כבר נכנסה, השמש טובלת לה בים, השקיעה בעיצומה, כה מרהיבה והלב שלי… את יודעת כמה אני אוהבת לצפות בשקיעה. בעצם, גם בזריחה, רק שלא "יוצא לי"… הרצון לכתוב לך בוער בי מאוד. כל כך חסרות לי השיחות שלנו. אני זוכרת איך הלב שלי היה מנתר כשהייתי מבחינה בשובי הביתה בנורה המהבהבת המבשרת על הודעה ממך. כן, אני עדיין אוהבת אותך וגם ממרחק שנות ריחוק ממני, כשתקראי את היומן הזה שאני כותבת לך, את יכולה להיות בטוחה שעדיין יש לי רגשות חמים אלייך, אם כי יתכן ונהיה בפאזה אחרת ושונה זו מזו. אינני יודעת אם אחיה עוד הרבה זמן. יש לי הרגשה…
כל כך הרבה פעמים… בכוונה כתבתי 'הרבה', כי אינני יכולה לספור את הפעמים שהתשוקה לקחת עט ביד ולכתוב לך יקדה בי… רציתי להתישב ולכתוב את שאני חשה וחושבת בענין שלנו, בעיקר בעתים בהן נגענו ועצרנו בעדנו מלהתבטא. כל כך הרבה פעמים…

כשאמרתי לך היום בשיחה שקיימנו במהלך נסיעתך אל הורייך, שעדיף לנו לשנות נושא ולחדול לדבר עלינו משום שאת לא מקשיבה לי, ענית לי במשפט שלדעתי הוא מגעיל וחסר רגישות: "את יכולה להגיד מה שאת חושבת, אני לא חייבת לענות." את צודקת, כמובן, מדינה חופשית ומותר לנו להתבטא כרצוננו, אך מגעיל מצדך לשלוח אותי לדבר אל הקיר.

אני חושבת שהיחסים שלנו אופיינו בדיבור שלי אל הקיר. את היית הקיר שלא רצה לענות ולשתף פעולה. יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה וצריכה לומר לך, אבל אינני יכולה לעשות זאת משום שאינני מוכנה לבוא בדברים עם קיר. לך אין שום כוונה לענות לי ולכן אין טעם שאדבר אלייך. מאחר ואינך מוכנה לנהל איתי דושיח, אני מוותרת על המונולוג בעל פה ומעדיפה לכתוב פה את הדברים. גם אם משמעות הדבר בעצם, זה לדבר אל עצמי.

יכול להיות שיש בי רצון להשאיר אחרי את הדברים שלא יכולתי לומר לך? יכול להיות שאני צריכה לבחון את הדברים שאני חשה כלפייך תוך כדי כתיבה? אולי כדי "להוכיח" לך פעם שהפסדת משום שלא היית מוכנה להתמסר לזוגיות איתי? אולי כדי לגרום לך להצטער, להרגיש שהחמצת הזדמנות שעשויה היתה להיות טובה ונפלאה לשתינו? ישנן סיבות רבות ואינני יודעת להצביע במובהק על אחת.
הגעתי למצב נפשי נורא הגורם לי להתנהג בצורה שלא הייתי מעלה על דעתי לפני מה שקרה לי איתך. לדוגמא: דורית צלצלה לקשקש איתי. המון זמן לא היינו בקשר. אני הייתי שקועה בצרות שלי איתך והיא בצרות שלה עם השמוק. היא בישרה לי שהתגרשה ממנו לאחרונה. יופי לה. איחלתי לה הצלחה מעומק הלב.

אחרי שסיפרה לי את קורותיה ומנתה בפני את תוכניותיה לעתיד, היא שאלה עלייך, מה שלומך ומה איתנו. האמיני לי, בימים כתיקונם לא הייתי מרחיבה, אלא מסתפקת בהמהום קצר ויבש על כך שהכל בסדר ומשנה את הנושא. היחסים בינינו אינם עמוקים מספיק כדי שאשפוך בפניה את לבי. אך מה שקרה, הזכרת שמך גרמה לי לפרוץ בדמעות. היא שמעה שהקול שלי רועד ושאלה מה קרה ואז, כמובן, לא יכולתי לעצור בעד עצמי והדברים יצאו ממני בשטפון שלא יכולתי לסכור. סיפרתי לה שהחלטת לגרש אותי מחייך וזה לא הספיק לך, אלא היית מוכרחה לברוח ממני ולצאת מן הארץ לשליחות של שלוש שנים מטעם הבנק שלך, כך שהיחסים בינינו תמו.

הצלחתי להשתלט קצת על עצמי ולא הרחבתי מעבר לכך. היא הצטערה לשמוע זאת ואמרה שהיתה בטוחה שהאהבה שלנו תימשך לנצח ומאוד התפלאה שכך החלטת. היא סבורה, שמשום שאת פוחדת לצאת מן הארון, העדפת לסיים את יחסינו ולא להסתכן בגילוי כלשהו, גם אם זה בחו"ל, הרחק ממשפחתך ומחברייך. לא טרחתי להעמיד אותה על דיוקם של דברים.
אני אוהבת אותך כל כך ומקוה שתהיי שלמה עם מה שהחלטת, אפילו שזו הדרך הקלה. אף אחד לא קבע שתמיד זו צריכה להיות דוקא הקשה. אני שמחה שדרכים קלות לך ואינך צריכה להאבק על מה שאת רוצה לעשות ומקוה בכל לבי – באמת – שבעת שתקראי את הדברים הללו, תוכלי לומר לעצמך שפעלת בצורה הכי נכונה והכי מתאימה לך ולא טעית ובעיקר – שאין בלבך חרטה שהלואי והדברים היו אחרת. זו תקותי ומכל הלב.

מה שלא נותן לי מנוח, זו העובדה שעד עצם היום הזה לא טרחת להתיחס למכתב האחרון שלי אלייך. אולי זה משום שסתמת את הגולֵל על יחסינו ולענות לי היה אומר שיש המשך ובכך אינך רוצה? השארת אותי לחשוב ולדמיין במקום להבהיר ולבאר, אבל בעצם, את לא אוהבת פירושים והבהרות. פירושים משמעותם טרחה ומאמץ ותקשורת ואת כל הזמן חוזרת ומשננת לי כמו במנטרה שאינך טובה בזוגיות. בטח שאינך טובה בזוגיות – זו הרי נבואה שמגשימה את עצמה, כי במקום לטרוח ולהתאמץ ללמוד מה זה, את סוגרת את עצמך ואינך מוכנה לנסות ולעשות את הדרוש כדי שזה יצליח, אז איך אפשר לצפות להצלחה?

באחת ההזדמנויות, הצהרת שטוב לך עם עצמך ואינך מרגישה צורך בזוגיות. אינני מאמינה לך, כי לולא כן, למה הרשית לנו להגיע למה שהגענו? אמנם אמרת באותו יום ארור בו גרשת אותי מחייך, שהיחסים שלנו גלשו מעבר למה שרצית, שעשית דברים בעל כורחך, אך אני רואה בזה שִכְתוּב של ההסטוריה, כאילו להצדיק את החלטתך לגרש אותי, כי מעשייך הצביעו על כוונות אחרות.

אני חושבת, שלולא ההתעקשות שלך להכשיל את עצמך בנושא הזוגיות, היינו יכולות להעניק זו לזו מה שאנחנו זקוקות. אני זקוקה לאשה כמוך וחושבת שגם את זקוקה לאחת כמוני; חבל רק שהחלטת לטרוף את הקלפים ולהרוס אותנו. יכול להיות שכרגיל, חייתי בתוך הבועה שלי ודמיינתי לעצמי את היחסים בינינו, בעוד שאלו היו אך בנין קלפים רעוע. מה אני יודעת?
מעליב אותי לחשוב שהייתי בשבילך ניסוי, כפי שהתבטאת היום בשיחתנו במעין נימת נצחון: "בזמנו, נכשלתי בזוגיות הטרוסקסואלית והנה, ניסיתי זוגיות הומוסקסואלית ונכשלתי גם בה". אינני יודעת עד כמה את טורחת להרהר בדברים שאת אומרת, כי אי אפשר שלא לתהות מה "השמחה" הזו לך? מה זה אומר, ששיחקת ברגשות שלי כדי להוכיח לעצמך שאינך טובה בזוגיות, במקום להתאמץ ככל האפשר כדי שהיחסים בינינו יצליחו? לא נעים לי לחשוב על עצמי כעל שפן-נסיונות וזה גם לא הוגן לנהוג כך בבני אדם. אין לי מושג למה את מונעת מעצמך את התענוג שבזוגיות ואני מקוה שאם יצא לך לקרוא את מה שכתבתי לך פה, זה יפקח את עינייך, את הרי אשה נבונה ואם תרצי – תדעי להצליח בזוגיות הבאה. בעצם, זה לא בדיוק מה שאני מקוה, כי אני רוצה אותך לעצמי…
המכתב שכתבתי לך וקראתי באוזנייך ושלא טרחת להשיב לי עליו, הוא מבחינתי סיום של תקופה. עד אז, משום שלא הייתי מודעת לכך שאני מדברת אל קיר, כיוונתי את דברי אלייך. גרושך אותי מחייך פקח את עיני להבין שאיננו מתכוונות לאותם הדברים. פתאום הבנתי שמבחינתך, את מוכנה להמשיך בטיזינג ולהחליף איתי נוזלים (ממש לא אכפת לי שתעלבי מן ההגדרה הזו של יחסינו, כי כך זה היה בעצם) ולשדר לי מסרים מנוגדים ומבלבלים. פתאום הבהבה בי המחשבה שאת רוצה להחזיק במקל בשני קצותיו כשהוא מכוון לרצונותייך בלבד, ללא שום התחשבות בי, משל הייתי חפץ שאפשר להשתעשע בו. אמנם היו (ועדיין ישנם) בי רגשות כלפייך (ואפילו בוערים מאוד), אך לא יכולתי להרשות לעצמי להגרר אחר משובותייך והייתי מוכרחה להתחיל לשמור על עצמי. הדברים שהיו אמורים להיות מכוונים אלייך נבלמו ונעצרו, לפעמים בטרם נאמרו ולפעמים אמנם היו לי פליטות-פה והתחלות של דיבורים, אבל במאמץ הצלחתי להתגבר על הצורך שלי לומר לך את הדברים.

ההכרח לבלום את מה שצריך להאמר לך קשה לי מאוד ובמיוחד נחמץ לבי כל הזמן על ההחמצה, שבמקום לתקשר – הצבת חומה בינינו. את רוצה לרקוד על כל החתונות שקיימות – גם לא להיות מעורבת, גם לא להעמיק, לא להתחייב, אבל את כן רוצה להנות מדי פעם ממגע (אפילו שאת מכחישה את זה – כי אחרת למה את מתעקשת שנישן יחד באותה מיטה?), לבלות איתי ולהנות מכך שאני כרוכה אחרייך, שלא לדבר על ההנאה המשונה הזו שבטיזוזך אותי. אני לא מסוגלת לקבל את זה!
האם חשבת אי פעם מה מושך אותך אלי? מה מעניין אותך אצלי? הרי אני אשה פשוטה, חסרת השכלה פורמלית, לא חכמה באופן מיוחד (עובדה שנפלתי בפח איתך), אז במה יכול הקשר בינינו להועיל או לתרום לך? מה יש בי שבעטיו את מתקשרת אלי שוב ושוב, נופחת רוח בשיירי הרמצים של יחסינו ואינך סוגרת את הקשר לגמרי? לי זה לא מובן, האם לך? כל כך נבהלת מן העמקות שדרשתי, מן הרצינות שלי, מן האינטימיות, מן הנחיצות לתקשר ולהבהיר דברים, האם זה מה שבכל זאת מושך אותך אלי, גם אם אינך מוכנה להודות בכך?
אינני יודעת מה הדברים הללו יעשו לך, אני מקוה שתקחי לתשומת לבך ותלמדי מהם, למען העתיד. שלך, כמובן, כי לנו אין עתיד משותף. אין דרך חזרה. היום הבנתי את זה בצורה ברורה לגמרי. אם איננו יכולות לדבר על דברים אישיים, אין תקוה שנוכל לחזור או להמשיך הלאה ביחסינו. לוא היית עוזרת, מוכנה לתרום את חלקך, להקל עלי את המשא שאמור להיות משותף, הרי הייתי עושה כל שביכולתי ויוצאת מגדרי כדי שנצליח, אבל את אמרת לי בזמנו לא "לשכנע" אותך. אם זה המשחק שלך – לגרום לי לרדוף אחרייך, אני מוותרת על השתתפותי בו. זה לא מרוץ ואינני ציידת. אם זה נאמר בכנות, אם זה מה שרצית – סימן שאינני חשובה לך ואת לא רוצה אותי בחייך. אינני אונסת, למרות שהאשמת אותי גם בזה. אני מוכנה להלחם כשעוזרים לי. לבדי, אין שום טעם. כשיש קשיים, כשיש התלבטויות במערכת יחסים, במקום לסגור אותה – צריך לשתף, לתקשר ויחד למצוא פתרון. מאוד כואב לי שהחלטת אחרת. אם כי זכותך.
החלטתי לחזור קצת אחורה ולתעד בעמודים הבאים את הרגשות שלי לגבי דברים שאמרת ומאורעות שארעו לנו. מי יודעת, אולי…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביב רוס  On 7 במרץ 2010 at 9:55

    יפה שקיעת שמש ללב עצוב
    כמה שזה משתלב עם התמונה.
    שמחתי לעזור ואני חושב שכולנו יכולים להזדהות עם הכתוב.

  • שרון הר פז  On 7 במרץ 2010 at 10:29

    תודה, אביב, על הכל!
    את התמונה העליונה צילמתי מחלון ביתי. ישנן שקיעות מדהימות פה, בקציר וגם זריחות, אך מחלון אחר🙂
    את התמונה התחתונה צילמה שרה'לה בקיסריה.

  • בראשית  On 14 במרץ 2010 at 19:09

    קשה לי הפתיחה…
    כל דמיון בין המציאות לבין אלה החיים, המתים וכו' האם זה נראה נכון? כל דמיון מקרי בהחלט"? או כל קשר בין המציאות לבין… מקרי בהחלט… כלומר כל מה שנכתב כאן אמיתי בהחלט וקשור למציאות, לחיים ולמתים ולעתידים להגיע לעולם הבא… הניסוח לא כל כך הגיוני מבחינה לשונית או שצריך פירוש רש"י גם לדברים הנכתבים כאן?
    בראשית המורה לתנ"ך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: