Monthly Archives: יולי 2010

פרחים

היא קטפה פרחים. אולי תבוא אליה אהובתה הלילה.

היא קטפה פרחים. עוד מעט ערב. שבת המלכה עומדת בפתח.

השדה היה חרוש ברובו. תלמים ארוכים נמתחו אל האופק, ישרים-לא-ישרים. היא לא היתה בטוחה. תמיד יש את הספק הזה. ישנם לילות רוויי אהבה, לילות של מלאות רכה. אך אלה כה בודדים. מַבדידים. השאר, כשאהובתה אינה מגיעה אליה. לא, היא אינה רוצה לחשוב על זה. הלילה היא תבוא. אולי. הלואי!

היא קטפה פרחים.

טרקטור זעיר, כמו צעצוע, זמזם לו באופק הרחֵק, נחפז לסיים את עבודתו טרם יתא הליל. התכלת הרכה, זהרורים צהבהבים-ורדרדים כרוכים סביבה, הציצה בה, בת אנוש בודדה, גלמודה עלי אדמות, נדה לה בצבעיה והחלה בולעת את כדור האש הכתום.

היא קטפה פרחים.

קודם, עבר לידה האיש הנוהג, גדול ורועם, ממלא את שדה הראיה שלה, אינו מאפשר לה לנשום, מאלץ אותה להצטדד אל גדר התיל, מותיר אחריו שובל עפר, גודש אותה באבק. הוא נתן בה מבט חטוף, אומד את סיכוייו. ניכר היה בפניו כי אצה לו הדרך.

היא קטפה פרחים.

איך אפשר לקטוף כשאין פרחים?

סיפורים נוספים שלי

היֹה היָה

לפני הרבה מאוד זמן… מה זה הרבה מאוד? לפני שנולדתי? לפני שהורי נולדו? לפני הוריהם? הורי הוריהם? זמן זה דבר יחסי. הבה נסגור על הזמן של טרם בריאת העולם, כשרוח הקודש ריחפה על פני המים, אנחנו לא היינו או אולי היינו, אך במצבי צבירה אחרים מאלה המוכרים לנו, וחושך שרר על פני התהום. כנראה שגם כוכבים לא היו אז.

דממה דקה שרתה. לא היו ציפורים, אז גם לא היתה מוזיקה. אם היינו מתאמצות (אלה שחוו את מצב הצבירה ההוא), אפשר היה לשמוע קצת "בְּלוּ-בְּלוּ" חרישי שפלטו החורים השחורים עת היו בולעים אל קִרבָּם את מה/מי שלא השכילו להשמר לנפשם והתקרבו אליהם יותר מדי. אני מניחה, שמקץ ימים, כשדברים החלו לקבל צורה ושמות, היו הקולות הללו ההשראה לקרוא לצבע המים (כ-blue הראשון) ולזה של השמים (בתור ה-blue השני) בשמם הלועזי.

ואז, פתאום, בעטיָם של תהליכים שרק סטיבן הוקינג ועמיתיו מסוגלים אולי להבין, הרעימה א-לוקימה בקולה המתגלגל, עוקר ההרים וציוותה על המפץ הגדול. כמובן שה"בום!" שהתרחש, אותו אני כותבת פה, אינו מתחיל אפילו להתקרב למה שהיה במציאות. איך כותבין את ה"בום!" הזה בצורה שתבטא החרשת אוזניים?

וא-לוקימתנו האדירות בראה את היקום, שנקרא כך על שם זו שקוממתהו = י' קום. ויהי ערב ויהי בוקר וזה נראה לא רע, אפילו טוב.

זמן רב מאוד לאחר מכן, הוסיפו איזושהי נקודה בין המלים, שקראו לה דוט ונוצר האינטרנט, הא-לוהים החדשים של הזמן המודרני עתיר האלקטרוניקה. אחר כך החליטו בני האדם שגם להם מגיע יד ורגל בדבר הזה והוסיפו אותיות בנוסף ל-קום, גם כדי לגוון, שיהיה מעניין יותר…

אמנם, זה קֵרֵב וירטואלית בין אנשים, אך העולם לא השתנה – לא זה עליו אנחנו, בני האדם, מתגוררים וככל הנראה גם לא היקום כולו. טרם יצרנו קשר עם יצורים תבוניים, לפחות ברמה שלנו, כדי שנוכל לתקשר. עזבו את החייזרים – בטפשותם התהומית, הורגים אותם הממונים עלינו, במקום לתקשר איתם ובכך חוסמים לנו את הדרך אליהם, להכיר מה שמחוץ לקופסא שלנו.

לאן מועדות פנינו מִפֹּה, מהעידן הזה? לא ידוע לי, אם כי התחושה שלי אינה מבשרת טובות. חוצמזה, כדי שלא יגידו עלי שאני שוטה, אני נמנעת מלהתנבא.

יש לכן רעיונות?

🙂

על הזנב שלי (אפוקליפסה מתישהו) / זהו עולם ה…

על הזנב שלי (אפוקליפסה מתישהו) / נשק להמונים

האתרים החדשים של קציר מלים

קציר מלים הוצאה לאור קמה ב-1996 כדי להוציא לאור ספרות לסבית ופמיניסטית. החזון שלי היה לקדם נשים כותבות, בעיקר בנושאים הללו, משום שההתיחסות אליהם היתה אז דלה למדי. ספרות לסבית עברית לא היתה בנמצא לפני "סגול" – הרומן הלסבי העברי הראשון.

מאז, זרמו מים רבים שכיבו כמה התאהבויות, מאורעות ארעו ודברים התרחשו. קציר מלים התארחה בכמה מקומות ועכשו הגענו אל הנחלה, שאני מקוה כי תהיה נצחית.

קציר מלים הוצאה לאור (האתר בשיפוצים ויהיה באויר בקרוב)

זו הכתובת שלנו להעלות את הגיגינו. האתר בחיתוליו, כמובן, אך אנו טורחות בימים אלה ממש להעביר אליו את התכנים הישנים, שכבר פורסמו.

בד בבד, אנו גם מעלות תכנים חדשים.

אתן מוזמנות לגלוש לאתר ולתרום להעשרת התכנים בו. יש מלא מקום לכותבות!

בואנה-בואנה-בואנה הבנות 🙂

* הקמנו גם אתר מקצועי באנגליה לנושאי עיבוד תמלילים לסוגיו לזקוקות לשרותים אלו

מק דרעק ׁאגדת מחשבׂ

למעשה, היתה לי כותרת אחרת בכלל שכתבתי ב-י"ז בסיון התשס"ע 30.5.2010: הפי-סי מת יחי המקבוק החדש, אך החיים רצו אחרת וטפחו על פני.

ומעשה שהיה, כך היה או שלא…

מאז פגשתי את משה ידידי-כאח-לי, חלמתי שגם לי יהיה מק. שבחיו, הנצנוץ הנלהב בעיניו עת היה מפרט באוזני את תכונותיו של ה"בייבי" שלו, הלהיבו גם אותי. לפני מספר חודשים היה לבחור יום הולדת ובה בעת נזדמנה לי שעת כושר, כך שגייסתי את מיטב כספי ורכשתי לו מק חדש מהקופסא במבצע. יום-הולדת או לא יום-הולדת? בדיעבד הסתבר, כי לא הייתי ההוגה היחידה של המתנה הזו וכך יצא שמשה קיבל שני מֶקבוקים והרי הבחור זקוק היה רק לאחד. התנדבתי למשוך את המחשב חזרה ולדאוג למכירתו. מאחר ואינני סוחרת, לא צלחה המלאכה בידי ולפיכך גמרתי אומר להחזיק במחשב מתוך מחשבה שהנה, זו ההזדמנות שלי להיות בעלת מקבוק בעצמי.

איך אומר היקום – "דברים אינם קורים סתם כך, אין מקרה, כי הכל רק מהשם תתברך". הפי-סי ששרת אותי מאז 2006, החליט אז לשבוק חיים (אולי נעלב מנוכחות הקונקורנציה, מה אני יודעת?), כך שהפשלתי שרוולַי ויצאתי למסע הכרות עם המקבוק. אם תהיתן מדוע לא כתבתי פה עד כה (וגם אם לא תהיתן או שלא התגעגעתן אלי – גם זה בסדר מבחינתי), אז הנה התשובה: אין אף מעבד תמלילים נורמלי שעובד על המק וגם מסתנכרן עם הוורד, כך שלא יכולתי לכתוב עליו מלה. הלכה הפרנסה. הרי כל העולם המקצועי משתמש בוורד.

מסתבר, שאפילו הוורד למק שמייקרוסופט הועידו ליריבתן, אינו מתאים למי שפרנסתה על הכתיבה. קודם כל, אין גרסא מעוברתת ואי אפשר לעבוד (לפחות לא אני!) עם תפריטים בשפה שאינך בקיאה בה. בנוסף – וזה הדבר הכי מוזר, שלא לומר מעצבן ומקומם – מסמכים שנכתבו במקור בוורד (גם אם זו גרסת 2003), אינם נפתחים כראוי בוורד פוֹר מק, אז מה הואילו הטפשים פה? אילו היו חכמים – זה לא היה קורה. קצרה היריעה מלפרט את כל התלאות שעברתי. מי שמאוד מתעניינת בפרטים הקטנים, מוזמנת להכנס לפורומים הדנים בנושא של עיבוד תמלילים במק ותיווכח לדעת שכל סוגי מעבדי התמלילים עד האחרון שבהם, אינם מתאימים כלל וכלל. זה כולל את האוֹפֶּן אופיס, המתימר להיות פתרון לבעיה, אך זה לא אופיס ובטח לא אוֹפֶּן לביזנס של כתיבה מקצועית. חבל על הזמן – אין בנמצא מעבד תמלילים שעובד תחת המק ותואם לוורד. אין! נאדא!

כדי לעשות יותר כסף (אינני רואה סיבה אחרת), המציאו אנשי המק או שמא אלה ממייקרוסופט, את הפאראלל, כלומר: מערכת הפעלה של הוינדואז הפועלת על גבי המק. אז ככה: לא מטומטם לקנות מק, לשלם פי שלושה ממחיר פי-סי מצוי, כדי להשתמש בחלונות? בהחלט מטומטם וחצי! בנוסף, אם אין למחשב לפחות 4 גיגים זכרון – חבל על המאמץ – זה זוחל ה-ר-ב-ה……. י-ו-ת-ר……. ל-א-ט……. מאשר דאר הצב של ישראל. זאת, משום שכך יעשה למחשב ששתי מערכות הפעלה יושבות על שני הגיגים המסכנים שלו.

אבל הכי מוזר, הדבר שבשלו התדלדל מלאי השערות שעל קודקודי והשאיר אותי פעורת פה לגמרי (מסכנים הזבובים), היה הקלידים שבמקלדת. בכל פי-סי מצוי ישנם כל הקלידים הנחוצים לכתבנית המקצועית וגם לזו שאין זה מקצועה, כנורמה, אין צורך אפילו לחשוב על זה, אבל במקבוק – יוק. למה שזה יהיה? באפל, יעני חושבים מחוץ לקופסא… זאת הבעיה – מחוץ לקופסא ולא על הקופסא עצמה, שלא לדבר על צרכי המשתמשת המצויה. מסתבר, שכל החלק הימני, עם הקלידים החשובים כגון end, home, Pg Up, Pg Dn, Del, Ins, שלא לדבר על החצים שיחד עם ה-Shift מסמנים שורה שלמה (ואינני מזכירה את המספרים…) כדי שאפשר יהיה לעבד אותה ולא לסמן אות-אות – כל אלה אינם קיימים במקבוק. איך אמרו לי באיידיגיטל, אליהם חשתי להתלונן: "אכן, אין על המחשבים הניידים, אך יש במקלדות הרגילות". בסדר. הרי אדם רגיל קונה מחשב נייד כדי שיצטרך לקנות גם מקלדת רגילה, לא ככה?

לספר לכן שזה משנה את כל צורת הכתיבה? שמה שהיה קל לביצוע, זורם ומהיר, הפך להיות למסורבל משום שצריך להשתמש בתחליפים לא הגיוניים? אז הנה, סיפרתי. נכון, ישנה אפשרות להוציא אל הפועל כמה מן הפונקציות שבקלידים שהזכרתי, אך במקום להשתמש בהקלקת אצבע יחידה – צריך שתיים ולפעמים גם שלוש. השלוש, כשהפקודה המקורית בפי-סי מצריכה שני קלידים, כגון Shift+Del כדי למחוק משהו ולהמנע מלהעבירו לסל המיחזור.

למי שחושבת שזהו זה, אז לא, זה לא נגמר פה. כל תוכנות הצ'ט עבור המק – נמצאות בפיגור של כמה דורות אחורה. חדלתי להשתמש ב-ICQ ומתנצלת בפני חברותי שם. בסקייפ ובמסנג'ר, אין את האייקונים החמודים שעושים את החיים למחויכים, הם פשוט אינם קיימים במק. וזה מחשב שנועד למעצבים ולגרפיקאים, כן?

טוב, יאלה, מישהו רוצה את המקבוק הזה תמורת סכום סמלי גבוה כדי לגאול אותי מייסורַי? כי הפי-סי, שעדיין מחרחר אצל מרסלו הקוסם, המשקיע את מירב מאמציו להחזירו לפעולה מלאה, הרי יחזור אלי בסופו של התהליך. או שאקנה פי-סי נייד.

הגרסא המקוצרת:

הפי-סי גסס ואפילו מת, אך מרסלו נטע בו חיים מחודשים כדי להחזירו למחוזותי. אין תחליף לאופיס. גם אם הפי-סי לא הכי-הכי עם כל הוירוסים שעליו, עדיין זה מאפשר לתקשר עם זולתך ולא להיות "ייחודי". אני ממש לא מאמינה לאגדה, לפיה סטיב ג'ובס, בכבודו ובעצמו, מרחף מדי לילה אל ממלכת קוני המק ובאופן אישי דואג להעלים את הוירוסים שאולי חדרו למחשביהם וזו הסיבה שאין וירוסים על המק. שׁוּר, ברור!