היֹה היָה Once Upon a Time

לפני הרבה מאוד זמן… מה זה הרבה מאוד? לפני שנולדתי? לפני שהורי נולדו? לפני הוריהם? הורי הוריהם? זמן זה דבר יחסי. הבה נסגור על הזמן של טרם בריאת העולם, כשרוח הקודש ריחפה על פני המים, אנחנו לא היינו או אולי היינו, אך במצבי צבירה אחרים מאלה המוכרים לנו, וחושך שרר על פני התהום. כנראה שגם כוכבים לא היו אז.

A very long time ago… How long is very long? Before I was born? Before my parents were born? Prior to their parents? Their grandparents? Time is a relative matter. Let's close on the matter of time before the creation of the world, when the Holy Spirit moved upon the face of the waters, we were not or perhaps we were, in different states from what we are familiar with, and darkness was upon the face of the deep. Probably, there were not any stars either, then.

דממה דקה שרתה. לא היו ציפורים, אז גם לא היתה מוזיקה. אם היינו מתאמצות (אלה שחוו את מצב הצבירה ההוא), אפשר היה לשמוע קצת "בְּלוּ-בְּלוּ" חרישי שפלטו החורים השחורים עת היו בולעים אל קִרבָּם את מה/מי שלא השכילו להשמר לנפשם והתקרבו אליהם יותר מדי. אני מניחה, שמקץ ימים, כשדברים החלו לקבל צורה ושמות, היו הקולות הללו ההשראה לקרוא לצבע המים (כ-blue הראשון) ולזה של השמים (בתור ה-blue השני) בשמם הלועזי.

A deep silence reigned over all. There were no birds, therefore no music. Had we made the effort (those who existed in that state of being), one could hear a few soft "Blue-Blue" coming out of the black holes while they were swallowing those who were not clever enough to beware and got too close. I assume that over time, when things started to have shape and names, these voices were the inspiration of calling the colour of water (the first Blue) and of the sky (the second Blue) their current names.

ואז, פתאום, בעטיָם של תהליכים שרק סטיבן הוקינג ועמיתיו מסוגלים אולי להבין, הרעימה א-לוקימה בקולה המתגלגל, עוקר ההרים וציוותה על המפץ הגדול. כמובן שה"בום!" שהתרחש, אותו אני כותבת פה, אינו מתחיל אפילו להתקרב למה שהיה במציאות. איך כותבין את ה"בום!" הזה בצורה שתבטא החרשת אוזניים?

And then, suddenly, due to processes only Stephen Hawking and his colleagues are perhaps able to understand, Our Goddess thundered with her rolling roaring voice, which could uproot mountains, and ordered of the Big Bang. Naturally, the "BOOM!!" that occurred, on which I'm writing here, does not even start to what happened in reality. How do you write this "BOOM!" in a figure of speech which expresses that it is deafening?

וא-לוקימתנו האדירות בראה את היקום, שנקרא כך על שם זו שקוממתהו = י' קום. ויהי ערב ויהי בוקר וזה נראה לא רע, אפילו טוב.

And the Creator Our Mighty formed the cosmos (COM for short), which was named after her, who fashioned it. And the evening and the morning were there, and it wasn't too bad, actually, it even appeared good.

זמן רב מאוד לאחר מכן, הוסיפו איזושהי נקודה בין המלים, שקראו לה דוט ונוצר האינטרנט, הא-לוהים החדשים של הזמן המודרני עתיר האלקטרוניקה. אחר כך החליטו בני האדם שגם להם מגיע יד ורגל בדבר הזה והוסיפו אותיות בנוסף ל-קום, גם כדי לגוון, שיהיה מעניין יותר…

After many eons, a speck was added between the words, they called it dot and the internet was born, the new G-d of loaded electronics in modern times. Then, humans decided they too deserve to be involved in this (well, humans are known to have a finger in every pie) and added letters in addition to com, to also diverse, to make it more interesting…

אמנם, זה קֵרֵב וירטואלית בין אנשים, אך העולם לא השתנה – לא זה עליו אנחנו, בני האדם, מתגוררים וככל הנראה גם לא היקום כולו. טרם יצרנו קשר עם יצורים תבוניים, לפחות ברמה שלנו, כדי שנוכל לתקשר. עזבו את החייזרים – בטפשותם התהומית, הורגים אותם הממונים עלינו, במקום לתקשר איתם ובכך חוסמים לנו את הדרך אליהם, להכיר מה שמחוץ לקופסא שלנו.

Indeed, it brought people virtually closer, but the world hasn't changed – not the one we humans/wumans dwell on, and probably not rest of the universe either. We haven't made contact with intellectual creators, i.e. at least those at the same level as us, in order to communicate. Leave the aliens alone – our superior usually kill them, in their deep stupidity, instead of communicating with them. This blocks our way to them, in order to know what's out of our box.

לאן מועדות פנינו מִפֹּה, מהעידן הזה? לא ידוע לי, אם כי התחושה שלי אינה מבשרת טובות. חוצמזה, כדי שלא יגידו עלי שאני שוטה, אני נמנעת מלהתנבא.

יש לכן רעיונות?

Where do we go from here, from this era? I don't know, but I have a feeling that doesn't apprise us of good news. Besides, I don't wish to be called a fool; this is why I don't tend to prophesize.

Any ideas?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: