לאחר כלות הזמן


ולאחר כלות הזמן

מה שנותר לא היה מהימן.

וכשכלו כל הקִצִין

נותרה אך זקיפותם של שלדי העצים.


עשן עלה מן האדמה המתחלחלת,

לאיטה זחלה לה האשה המתאבלת.

חרישית, יִבבה הנפש המיוסרת

קובלת על האמת המתפוררת.


באחת הפכו עולם ומלואו

לאפלת נשמת האדם וקיאו:

הסוס הורוד, גְוְִיָת הילד הקטן

רק אלה נותרו מפצצת המימן.


פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: