לאחר כלות הזמן


ולאחר כלות הזמן

מה שנותר לא היה מהימן.

וכשכלו כל הקִצִין

נותרה אך זקיפותם של שלדי העצים.


עשן עלה מן האדמה המתחלחלת,

לאיטה זחלה לה האשה המתאבלת.

חרישית, יִבבה הנפש המיוסרת

קובלת על האמת המתפוררת.


באחת הפכו עולם ומלואו

לאפלת נשמת האדם וקיאו:

הסוס הורוד, גְוְִיָת הילד הקטן

רק אלה נותרו מפצצת המימן.


Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: