תנו לשמש לעלות כבר!

הרהורים בשולי העצרת אמש לזכר יצחק רבין

נראה לי שנרדמתי. לא שאני יכולה להתנחם בכך שלא הייתי היחידה. כל הדור שלי נרדם. נרדמנו על משמרת השלום, על משמרת החינוך, על כל הערכים החשובים, המאפשרים לנו להקרא בני אדם.

מכל הנואמים הטרחניים בעצרת אמש, אך שניים דיברו לענין, לטעמי והותירו חותמם עלי ועל סביבתי (סביבתי, משמע: האנשים שיש לי עימם שיג ושיח). השאר – נבצר מבינתי המועטה למה הגיעו/הוזמנו. על החתרן שאינו נלאה עד עצם היום הזה, ממש חבל להכביר זמן. אי אפשר לתאר במלים את הבוז שאני חשה למראהו בכל פעם מחדש. כשמישהו במעמדו אינו מבין שלא הוא במרכז, אלא תפקידו לשרת את העם, מה עוד אפשר לומר? כשביום הזכרון לחללי צה"ל לא החתרן הוא זה שמגיש את הזר למי שאמור להניחו על המצבה, אלא מי ששָכַל מגיש לו – בבחינת לא מספיק "תרם" הלה, אלא צריך גם לסובב לו את הסכין במחוה של חוסר כבוד – מה לחשוב? שהתהפכו היוצרות?

אכן נרדמתי. מתי זה קרה? כשהזחוח נבחר, בבחינת "הִסַתְתָ, רצחת וגם ירשת". כשהרשע קיבל פְּרָס – פשוט הלכתי לישון. מחד-גיסא, יהיו שיאמרו – אקט מובהק של שפנה. מאידך, יהיו שיבינו שזה מעשה של השלמה עם מציאות שאין בכוחי לשנות. ויש גם את הגיסה השלישית, זו שאמוּנה על היאוש. וכן, לונדון דוקא כן מחכה לי…

מוזר לי (נרדמתי, כבר הזכרתי?) שביום הזכרון לאיש שלזכרו התכנסנו, מדברים על פוליטיקה במקום להעלות קוים לדמותו. ציפיתי שידברו עליו, על מעשיו, על דרכו… במקום זה קיבלנו גיבובי מלים נבובות ולעוסות שאין קשר בינם לבין נושא העצרת. אמי ז"ל נהגה לומר: "עוילעם גוילעם".

אז מה היה לנו מאז הרצח? היו לנו לוחמים שניסו לשנות. היכן הם אלה שביטאו בקול רם את שחשנו (גם אלה שישנו) וקראו במאוס למושחתים להניח לנו וללכת הביתה בתקוה שיפנו את מקומם לאנשים ישרי דרך? זה לא קרה. המושחתים התחלפו והתחלפו שוב ושוב ודרדרו לנו את המדינה.

משהו רע קרה לתכנים החשובים והעקרוניים המעניקים לנו צביון כעם הגון ושוחר צדק. מעוות מה שקרה לסדר העדיפויות בחיינו כפרטים וכאזרחי המדינה. יאיר גרבוז ביטא, לדעתי, מה שהדור שלי חושב בסתר לבו. נכשלנו! חד וחלק: אנחנו נכשלנו. בלשון ישירה, העמיד גרבוז מראה לפני עינינו המסרבות להפקח והראה לנו את המציאות כפי שהיא – העגומה כל כך. אנו, דור שבאמת חינך ונתן והעניק מכל הנשמה לצאצאינו, עומדים כיום בפני שוקת שבורה ומאמצינו – אף שהשתדלנו כל כך – היו לשוא. ההסבר היחיד שיש לי (אך מה זה עוזר לנו?), הוא שכנראה חינוך פתוח מזמין סגירות, דוגמתיות ושאר מרעין-בישין שלא היטיבו עם יוצאי חלצינו. הללו, הושפעו (ממש לא מבינה איך!) לדאבוני מכאלה הבטוחים שהם היחידים היודעים את האמת לאמיתה ואינם מניחים לאחרים באמונתם. רק מי שצדיק בעיניהם רשאי לחיות באמונתו והשאר – גורנישט. מעניין יהיה לחיות עוד כמה שנים כדי לראות איזו השפעה היתה לדברים האמיתיים שהביע גרבוז מנהמת לבו – האם חדרו אל לב אלה שנקראו על ידו אל הדגל?

הנאום השני שהותיר חותם, היה של הנכד, יונתן בן ארצי, שהביא את הזוית האישית של המשפחה וכן את דעת הדור שלו כנוער הנרות. האם כאן הונח היסוד למפלגה חדשה של אנשים ישרים והגונים שישיבו על כנם את ערכי העבר ובתום לב ודרך יעשו לעם ולא לביתם?

ימים יגידו.

הגרסא המקוצרת:

בזויים, לכו כבר מאיתנו, הניחו לנו ותנו לשמש לעלות! אתם חונקים לנו את הבוקר, את החיים.

מעניין, שביום הזכרון לראש הממשלה שנרצח, אין מדברים כמעט על האיש עצמו ובקושי מציירים קוים לדמותו, אלא בעיקר מכבירים מלים על הערכים שפסו מחיינו לאחר הרצח. אחד הביטויים לכך הוא השידור הישיר היחיד של רשות השידור, כי הרשתות האחרות עסוקות בהבלים של תוכן נמוך. ביטוי מזלזל נוסף הוא הקטיעה השרירותית של השידור הישיר של הטקס. אלוקים אדירים, מה קורה להם, שם למעלה? אנה אנו באים בלי שיר לשלום?

כך אנו נראים.

כ"ג בחשון התשע"א  31.10.10

קריאה מומלצת:

  1. על התרבות
  2. ד"ר תרצה הכטר על מה מייצג יצחק רבין
  3. ד"ר תרצה הכטר על דור פוחת והולך: דיון מעניין על ה"אג'נדה" של הדור שלי

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה  On 2 בנובמבר 2010 at 13:25

    שרון, התיאור שלך כל כך נכון. ותודה שאת מצטטת אותי.
    השאלה שנשארת פתוחה היא: איך זה קרה?
    תמיד נוח להאשים גורם חיצוני, ובכל זאת האשמה היא גם בדור עצמו.

  • שרון הר פז  On 2 בנובמבר 2010 at 13:51

    תודה לך, תרצה, על הרשימות המעניינות והחכמות שלך. תמיד כיף לי לצטט מדברי חכמות, כן תרבינה.
    גם אני שואלת פה את עצמי את אותה שאלה – איך זה קרה. ההסבר הלא מלומד שהצעתי, לא היה כדי להאשים גורם חיצוני בלבד, אלא כדי להסביר שגם עם החינוך הכי משובח ומושקע, ישנם גורמים נוספים מלבד המחנך. אם לא ברור ממה שכתבתי ברשימה, הרי שאני כותבת עכשו במפורש: האשמה היא בהחלט בדור שלי שלא השכיל לא להרדם ונכשל בעמידה על המשמר. אבל גם זה לא מסביר איך קורה שאת משקיעה את מיטבך ומכוונת לטוב ומה שיוצא זה פרי באושים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: