יום המשפחה Family Day

פַספוס חוזר מן הגנון, שפתיו נוטפות שיר הלל לאִמו לכבוד יום המשפחה. הגננת טרחה והכינה ועמלה לפאר ולרומם את תחושת השייכות למשפחה והינוקא מחרה-מחזיק אחריה. פעם זה היה "אמא יש רק אחת" ועם השנים וההתפכחות למציאות – גילינו שלמשפחה פנים מגוונות וכי צורות שונות לה ולא תמיד לטעמו של מאן דהוא, בעיקר לא של החרדי, השמרן ודומיהם. כל צורת החשיבה החד-כיוונית שהיינו רגילות לה, תפסה תפנית ובמקומות בהם שוררת נאוֹרוּת – גילו כי עדיף לקבל את השׁוֹנוּת שבנו מאשר להטמין את הראש בחול ולהחביאה עמוק בנבכי ארונות באושים.

A toddler returns from the nursery school, his lips dripping a song of praise to his mother to celebrate The Family Day. The teacher worked hard and prepared and operated to beautify and raise the sense of belonging to the family and the preschooler follows her. Once it was "Mom is only one" and over the years and disillusionment with reality – we found that a family varies with many styles, it has different forms, and not always to the taste of someone, especially not of the orthodox, conservative and the like. All the one-way thinking that we were used to, got a turning point and in places where there was enlightenment, people found that it was better to accept the difference in us than bury our heads in the sand and hide them deep in the stale closets.

השאלה היא, מהי שׁוֹנוּת וביחס למה? האם מיעוט פרושו שׁוֹנוּת? מה נחשב לנורמטיבי? האם זה מה שדעת הרוב קובעת? למה? אם מאן דהיא חיה את חייה כראות עיניה ואינה פוגעת באף אחד (חוץ מבאלה שחושבים שכל העולם צריך לחיות על פי השקפת עולמם ורואים לעצמם חובה להכריח את זולתם לסגוד למה שלא מתאים), למה שזה יחשב כשׁוֹנוּת במקום כעוד פן לצורת חיים לגיטימית? למה מי שקובע מהי נורמה הוא זה הנמצא בשלטון וסוחט את זולתו?

The question is, what is a difference and in relation to what? Does a minority mean difference? What is considered normative? Is it what the majority's opinion that determines? Why? If anyone lives her life as she sees fit and does not hurt anyone (except for those who think that the whole world must live according to their view and see themselves as obligated to force others to worship what is not appropriate), why would it be considered a difference instead of another aspect of a legitimate way of life? Why is it that the one who decides what is a norm is the one who is in power and extortions others?

אנחנו רגילים לחשוב לפי מה שהאכילו אותנו וקשה לנו לפתוח את דעתנו בפני דברים חדשים לנו, שעומדים בפני עצמם (אכן, גם אם זה בשונה למה שידוע לנו). פעם זה היה זכר, נקבה, ילד (רצוי בן, כמובן). אחר כך הגיעו הנישואין – רק עם בני זוג מאותו רקע – להם נלוותה מצוות פרו ורבו ורבו ורבו ורבו… שפורשה ברבות הימים שאפשר להסתפק בבן ובת ואז הושלמה המצוה ומותר לנוח. עד שיבוא רב אחר ויסתור את ההלכה הזו, כמובן.

We are used to thinking from what we were fed, and it's hard for us to open our minds to new things that stand on their own (indeed, even if they differ from what we know). Once it was male, female, child (preferably a boy, of course). Then came marriage – only with partners of the same background – to which it was accompanied by the commandment of procreation (be fruitful and multiply, and fill the earth) as much as you can. That interpreted in time as to make do with a son and daughter and then the mitzvah was completed and people were allowed to rest. Until another rabbi comes and contradicts this halakha, of course.

נסתרות דרכי החיים, איך הם מפגישים בני ובנות אדם וחוה זו עם זו וזה עם זה ושאר הצֵרופים ולמרות הרקעים השונים – מחליט הזוג לקשור את חייו זה/ו עם זה/ו (זה כדי לכסות את כל האפשרויות, עברית שפה מגוונת היא). הנה צֵרוף מעניין: אֵם אמריקאית ממוצא סיני, אב יהודי ושתי בנות. איך מקיימים משפחה כזו? אלו ערכים מעבירים לצאצאים?

The ways of life is mysterious, how it brings together the sons and daughters of Adam and Eve with each other and one with another and more combinations, and in spite of the different backgrounds – the couple decides to tie their lives together. Here is an interesting combination: an American mother of Chinese origin, a Jewish father and two daughters. How does such a family exist? What values ​​do they transmit to their offspring?

עת אנו חוגגים את יום המשפחה, כדאי גם לזכור את אלה שאין להם משפחה במובן הנכון של המלה, אלה החווים התעללות, השפלה ושאר מרעין בישין מידי אלה שאמורים להגן עליהם, לעטוף אותם ברחמים, לגדל אותם באהבה ולזקוף את נפשם.

When we celebrate Family Day, it is also worth remembering those who have no family in the right sense of the word, those who experience abuse, degradation and other evils from the hands of those who are supposed to protect them, to wrap them with compassion, to raise them with love and to lift their spirits.

הגרסא המקוצרת:

משפחה זה בית, חום, אהבה.

The short version:

A family is home, warmth, love.

 

The Partridge FamilyI Think I Love You

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  ביום 5 בפברואר 2011 בשעה 14:06

    יום משפחה שמח גם לך, תרצה. מאחלת לך נחת מהילדים

  • תרצה  ביום 4 בפברואר 2011 בשעה 16:53

    יום משפחה שמח, שרון.
    תודה על האזכור.
    כאמא לשלושה ילדים מאוד ההתרגשתי כשילדי היו בגן ושרו לי "אמא יקרה לי".

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: