יום המשפחה

פַספוס חוזר מן הגנון, שפתיו נוטפות שיר הלל לאִמו לכבוד יום המשפחה. הגננת טרחה והכינה ועמלה לפאר ולרומם את תחושת השייכות למשפחה והינוקא מחרה-מחזיק אחריה. פעם זה היה "אמא יש רק אחת" ועם השנים וההתפכחות למציאות – גילינו שלמשפחה פנים מגוונות וכי צורות שונות לה ולא תמיד לטעמו של מאן דהוא, בעיקר לא של החרדי, השמרן ודומיהם. כל צורת החשיבה החד-כיוונית שהיינו רגילות לה, תפסה תפנית ובמקומות בהם שוררת נאוֹרוּת – גילו כי עדיף לקבל את השׁוֹנוּת שבנו מאשר להטמין את הראש בחול ולהחביאה עמוק בנבכי ארונות באושים. 

השאלה היא, מהי שׁוֹנוּת וביחס למה? האם מיעוט פרושו שׁוֹנוּת? מה נחשב לנורמטיבי? האם זה מה שדעת הרוב קובעת? למה? אם מאן דהיא חיה את חייה כראות עיניה ואינה פוגעת באף אחד (חוץ מבאלה שחושבים שכל העולם צריך לחיות על פי השקפת עולמם ורואים לעצמם חובה להכריח את זולתם לסגוד למה שלא מתאים), למה שזה יחשב כשׁוֹנוּת במקום כעוד פן לצורת חיים לגיטימית? למה מי שקובע מהי נורמה הוא זה הנמצא בשלטון וסוחט את זולתו?

אנחנו רגילים לחשוב לפי מה שהאכילו אותנו וקשה לנו לפתוח את דעתנו בפני דברים חדשים לנו, שעומדים בפני עצמם (אכן, גם אם זה בשונה למה שידוע לנו). פעם זה היה זכר, נקבה, ילד (רצוי בן, כמובן). אחר כך הגיעו הנישואין – רק עם בני זוג מאותו רקע – להם נלוותה מצוות פרו ורבו ורבו ורבו ורבו… שפורשה ברבות הימים שאפשר להסתפק בבן ובת ואז הושלמה המצוה ומותר לנוח. עד שיבוא רב אחר ויסתור את ההלכה הזו, כמובן.

נסתרות דרכי החיים, איך הם מפגישים בני ובנות אדם וחוה זו עם זו וזה עם זה ושאר הצֵרופים ולמרות הרקעים השונים – מחליט הזוג לקשור את חייו זה/ו עם זה/ו (זה כדי לכסות את כל האפשרויות, עברית שפה מגוונת היא). הנה צֵרוף מעניין: אֵם אמריקאית ממוצא סיני, אב יהודי ושתי בנות. איך מקיימים משפחה כזו? אלו ערכים מעבירים לצאצאים?

עת אנו חוגגים את יום המשפחה, כדאי גם לזכור את אלה שאין להם משפחה במובן הנכון של המלה, אלה החווים התעללות, השפלה ושאר מרעין בישין מידי אלה שאמורים להגן עליהם, לעטוף אותם ברחמים, לגדל אותם באהבה ולזקוף את נפשם.

הגרסא המקוצרת:

משפחה זה בית, חום, אהבה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה  On 4 בפברואר 2011 at 16:53

    יום משפחה שמח, שרון.
    תודה על האזכור.
    כאמא לשלושה ילדים מאוד ההתרגשתי כשילדי היו בגן ושרו לי "אמא יקרה לי".

  • שרון הר פז  On 5 בפברואר 2011 at 14:06

    יום משפחה שמח גם לך, תרצה. מאחלת לך נחת מהילדים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: