והדרת בימיך והיית אך מדיר

מיעוט קיצוני – עפר לפיכם! זו אינה דרך התורה!

"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג' י"ז)

הבונה החופשיה בגיל 4

הבונה החופשיה בגיל 4

המפגש הראשון שלנו, הילדוֹת הרכות בשנים, עם אפליה, של מבנה משפחתי מעוות, מתרחש, כמובן, במשפחה שלנו, כשאחינו זוכים לצ'ופרים ואנו נשלחות לנקות אחריהם. אנחנו מחויבות ללבוש חצאיות ולאסוף את השיער בקוקיות ואילו הבנים מתלבשים בחופשיות, גם אם הם עונבים עניבות באותן ארצות קרות יותר משלנו.

המפגש המפלה השני מתרחש בגן, עת אנו נשלחות לשחק עם הבובות ואילו הבנים בפינה שלהם, בונים עם הקוביות. אותי הפסיקו הגננות לשלוח לפינת הבובות כשהבינו שאין טעם שאחריב להן בובה אחר בובה ואפחית את המצאי בנסיונותי לבדוק בציציותיהן. כך ניתנה לי רשות להתערבב עם הבנים ולשחק במשחקים "שלהם".

אחר כך היה בית הספר עם הסיוט של ללמוד "כלכלת בית" עת בנו הבנים דברים מעניינים בשיעורים שלהם. להלן הסבר, לאלה שלא חוו (וטוב שכך!): שיעורי כלכלת הבית לא היו חס ושלום בנושא המרתק והיעיל של 'כיצד לכלכל תקציב ביתי', אלא שיעורי בישול משעממים. לפחות יצאו לי מהם כמה תפריטים שליוו אותי אחרי כן, בנסיונותי להאכיל את משפחתי. והיו שיעורי המלאכה, בהם שוב הופרדנו: הבנות למדו לתפור (זוכרות את חולצות המחזור של סיום בית הספר עם הרקמה התימנית?) והבנים הוכשרו להכות בפטיש – אִם על עץ או מתכת. כל נסיונותי לעבור לסקטור היצרני המרתק יותר לא צלחו. היתה הכְוונה ואי אפשר היה לעוקפה.

הבנות המעטות שהלכו לאורט (רובנו הוכוון לתיכון עיוני) יכלו ללמוד אך ורק את מקצועות המזכירות שכמובן נחשבו לנשיים. הבנים זכו ללמוד מקצועות מעשיים יותר. בתיכון ה'עיוני' (להבדיל מאורט ה'מקצועי') – כמה בנות הוכוונו למקצועות המתמטיים וכמה בנים?

והשיא, כמובן, היה בצבא. כאילו שמשאת נפשה של כל חיילת עבריה היא להכין ולמזוג תה להוד מעלתם הקצינים הגברים. זוכרות את הסיסמא המגעילה "הטובות לטייסים"? השבוע התבשרנו כי חמש (5) טייסות תסיימנה את קורס הטייס. וואו!!! אני כולי התפעלות. איך התקדמנו! ממש הנאוֹרוּת בהתגלמותה ובנ' מודגשת ומוארת! כמו בכנסת המתקדמת שלנו: כיום, מכהנות 23 נשים, שהן 19% מכלל החברים בה – וממש משקפות בדיוק נמרץ את אחוז הנשים באוכלוסיה, ממש!

היום קראתי: ג'ודית פולגאר, שחמטאית, בת 35, IQ 170, שחקנית השחמט הטובה בהיסטוריה, הביסה את בובי פישר כשהיתה בת 15. מי מאיתנו יודעת עליה?

פינת הבניה

בונה בין בונים

ישנן כמה שאלות יסודיות שעלינו לתת עליהן את הדעת ולהשיב תשובות. אחת מֵהן היא מַהם פני החברה שאנו רוצות לראות. האם אנו רוצות לסגת עשרות ומאות שנים אחורה ולהיות השפחות החרופות של מי שברוב המקרים מפגרים מאיתנו שנות אור? האם, משום שהאברים המוצנעים שלנו שונים, עלינו לגדול אחרת? לספוג חיברות המכוונת אל מקומות ומקצועות פחותים מאלה שאנו מוכשרות אליהן?

שני דברים נותנים לחוה ולאדם תחושת ערך עצמי: השגים אישיים המסבים אושר וסיפוק ותרומה חיובית לחברה. השגים אישיים, משמע: לאן כיוונתי (כלומר: מה היו שאיפותי) והגעתי ומה הִשכלתי, חויתי, למדתי והתעשרתי רוחנית, כמוֹתר האדם (הרי ידוע שהאשה מותרת מלכתחילה) מן הבהמה המצויה. מאחר ואיננו חיים בדד, הרי שעלינו, כפרטים, להרים תרומה חיובית לחברה בה אנו חיים, לעשות לטובת הזולת ולא רק לביתנו. גם אם אנו טייקונים, אין פירושו שמוטל עלינו למצוץ את דם זולתנו (הרצאה שלמה בנושא זה תגיע גם תבוא, לא לדאוג).

איזו תחושת ערך עצמי מתפתחת באשה, כשמילדותה היא נחשבת למוקצה, אלא אם כן נזקקים לשרותיה? מה יכול להתפתח ממי ששמעה השכם והערב שהיא לא שוות-ערך לגבר? איזו הגנה יש למי שמוכוונת לבצע מטלות שאין להן ולא כלום עם כשרונותיה וכושרה השכלי? מה יכולה לעשות מי שחיה בחברה סגורה הכופה עליה התנהגות מסוימת, אחרת היא תושמץ יחד עם כל משפחתה עד דור עשירי והלאה? מה עושָׂה קרובה של רב, המבחינה שהוד קדושתו יוצא לפנות בוקר מחדרה של בתו המתבגרת, מלבד לדאוג לעורה היא ולשים מחסום לפיה? איזו ברירה יש לאלו?

מה לעשות? מנסיוננו המר, אנו יודעות כי המציאות היא שלדברים הנוגעים לנשים לוקח שנים על גבי שנים להתממש –משום שהכוח להחליט לגביהם נמצא בידיהם של גברים. אנו יכולות לשנות את זה במחי-רגע.  מה שקורה עכשו אינו גזרה משמים! מה שאנו יכולות לעשות, זה לקחת את גורלנו בידינו. פשוט להחליט על יום מוסכם שבו נשבות מכל מלאכה ולא נשוב אליה עד שנשיג את השוויון לו אנו ראויות, את החופש ללמוד ולעשות את שאנו בוחרות, את החֵרות להחליט על חיינו בעצמנו. מה בסך הכל אנו רוצות? להיות שוות בין שוים זה יותר מדי לבקש?

והדרת בימיך והיית אך מדיר גם בלילותיך בחברה החשוכה והמפגרת בה אתה נמצא, והתעצלת מלעבוד לפרנסתך ולפרנסת בני ביתך, ושלחת את נשיך לעבוד בשבילך (איפה "כבוד בת מלך פנימה?") כדי שתוכל להמשיך להרעיד את עצמותיך בישיבה של מטה. ראה הוזהרת: מובטח לך שעונשך כבר יגיע בישיבה של מעלה, כי שומרת פתיות השֵׁמָה תת'.

ודי לחכימא:

האם אתם רוצים להגיע לזה? כי אנחנו בהחלט איננו רוצות ולא ניתן לזה לקרות, אפילו על גופותיהם של אלו שמרעים לנו!

קישורים מומלצים:

  1. שורש כל רע
  2. חג הבנות שמח הרבא ד"ר דליה מרקס
  3. הקרב על פניה של בירתנו ירושלים
  4. נתונים על חברות הכנסת
  5. זכות בחירה לנשים
  6. מִצְוַת לֵךְ-לְךָ מארצך וממולדתך
  7. גבורתן של נשים יהודיות
  8. שירת נשים: קורין אלאל את יפה
  9. שירת נשים: מרינה מקסימליאן בלום עמוק בטל
  10. ניידת כדורסל נשים
  11. ענת סרגוסי על הדרת נשים
  12. רות ויילר על כבודן של הנשים חרדיות
  13. ד"ר תרצה הכטר על חוצפת משרד הדתות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה  On 27 בדצמבר 2011 at 23:32

    נכונים דברייך.
    היו זמנים שדחקו נשים הצידה והעסיקו אותן במלאכות "נשיות". לצערנו, גם ההתקדמות לקראת שוויון בין נשים וגברים, היכן שהיא קיימת, מתנהלת באיטיות רבה מאוד.

    יחד עם זאת, אל תשכחי שחיות בינינו נשים שמקבלות עליהן את הדין ומספרות לעצמן שככה טוב להן. במושגים שלהן העולם נוצר כדי לשרת את הגבר. הרי עליו לשאת בעול המשפחה. קשה לו! הן רק עזר כנגדו.
    ויש עוד סוג של נשים – אלו שבעליהן לומדים בישיבה ובכולל. הן מאמינות שזה תיקון עולם ובלעדי זה הכל יתמוטט. לצאת לעבודה כדי להביא כסף הבייתה לא נחשב כאפלייה בעיניהן.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: