אחריות תאגידית

© משה בלולו

אחריות. לקחת אחריות. מה המשמעות של המלים הללו לנו? ואם ניקח את זה הלאה: איזו אחריות יש לנו בכלל?

הפילוסופיה האישית שלי אומרת דבר ואולי אף את היפוכו: מחד גיסא, אנו נמצאות/ים כאן, עלי אדמות ובגלגול מסוים, כי יש לנו תפקיד למלא, גם אם הוא אינו ידוע לנו. לפי הגיסא השניה, אנו נמצאות/ים כאן בצורה מקרית ומקרה, כידוע, פרושו: הכל מהשם (בסיכול אותיות). גם בתאוריית הכאוס, החביבה עלי, נאמר שיש איזשהו סדר בבלגן והמקריות עשויה/עלולה (לפי המקרה…) להיות מכוונת. בכל מקרה, מומלץ שניקח אחריות למעשינו.

אני גורסת, שהסיבה היחידה להציץ בצלחתה של השכנה ולגלות ענין בתכולתה, היא כדי ללמוד מתכונים (קרי: דברים) חדשים ולא כדי לקנא חס ושלום או לנזוף בה על מה שהיא אוכלת – אם זה בענין כשרות, קניבליזם או כל דבר אחר. גם אם אני מקפידה על כשרות, אין זה אומר ששאר העולם מוכרח ללכת בדרכי. יחד עם זאת, אם כבר הצצתי ומצאתי שהלה מאביסה עצמה במה שעלול להזיק לה – יש לי אחריות להאיר את עיניה, אך כמובן לא בלשון ציווי או בִּכְפִיָה.

אני סבורה, שכאשר אדם מגיע לשים ידו על ממון נכבד – גם אם זה בזכיה בלוטו ולאו דוקא מתוך עבודה קשה של שנים – יש לו אחריות כלפי אחיו בני האדם. בראש ובראשונה – לא לעָשקם. לעולם לא יהא אדם דורך על גוִיות (גם על גוֹיות אין זה מומלץ) בדרכו להשיג את ממונו, על אחת כמה וכמה כשחברה עסקית מצליחה הופכת לתאגיד עתיר דמים.

יש הרי גבול לצריכה ולשימוש של הפרט. כמה זוגות מכנסיים אפשר ללבוש בזמן נתון? לטעמי, גם יש גבול למה שחברה עסקית צורכת לעסקיה. מעבר להוצאותיה, שסעיף נכבד בו צריך להיות תשלום שכר הוגן לעובדיה, יש לחברה (עסק) אחריות להחזיר לחברה (society) נתח ניכר מהטוב שהושפע עליה. אין זה מתנגש עם הכלל הברור (לסברתי) שאחריותו של עסק הוא כמובן להרויח. השאלה היא כמה. אני מאמינה שאפשר להיות עשיר כקורח ובה בעת גם בעל לב, אפשר להיות בעל הון עתק ולסייע לאלה שחסרים. לא בצדקה, חלילה, אלא בהעצמה, כדי שיעמדו על רגליהם בעצמם ולא יזדקקו למתת חסד, חס ושלום.

הדוגמא אליה אני מתיחסת פה, המקרה המסוים דלהלן (איך אומרים case study בעברית, חקר מקרה?), בהחלט יכול להוות מודל לכלל החֲברות. אין זה סוד שנפשי נקעה ממעלליה של חברת אפל ושל מי שעמד בראשה ומזל שנפטרנו מעונשו ב"ה, בתקוה שהבאים אחריו יתעשתו ויטיבו עם האנושות במקום מה שהלה עשה. אין לי דבר נגד מי שעושים כסף, אלא נגד אלה שעושים זאת לא ביושר (כמו טייקונים שהופכים לסַפָּרים) וגונבים. מארק בויל מנסח: "אחת הבעיות המרכזיות של תרבות הצריכה היא שאנחנו כבר לא רואים את ההשלכות הישירות של הרכישות שלנו על אנשים אחרים, על הסביבה ועל בעלי חיים. ההפרדה בין הצרכן למוצרים שהוא צורך, הפכה לרחבה כל כך, עד שאנחנו לא מודעים לכמה סבל והרס כרוכים בדברים שאנחנו קונים." הוא ממשיך וטוען ש"הכלי שאיפשר את ההפרדה הזאת הוא כסף. אם היינו מגדלים את המזון של עצמנו, לא היינו זורקים שליש ממנו. אם היינו בונים את הכסאות והשולחנות שלנו, לא היינו זורקים אותם בכל פעם שאנחנו משנים את עיצוב הבית. אם היינו צריכים לנקות את מי השתיה שלנו, לא היינו מזהמים אותם". על הקטע הזה אכתוב מן הסתם בפעם אחרת. הפעם, אני רוצה להתרכז בהשלכות של מעשי החברוֹת עלינו, הצרכנים.

יש טעם לפגם (אני מנסה להתנסח בעדינות) בריכוז עושר בידי מעטים, בזמן שההמונים נאנקים תחת העול ואינם יודעים מאין יבוא עזרם למלא את צורכיהם הבסיסיים ביותר. נורא בעיני, שבזמן שאפל נהנית משגשוג כזה, היא אינה מחזירה לחברה. קודם כל, יכולה החברה הזו לתרום לארה"ב ביצירת מקומות עבודה ביצור מוצריה במדינה עצמה ולא להשתמש בכוח העבודה הזול שבסין. כאשר יש לך כסף, למה לא תהיי נדיבה? מדוע לא תסייעי לכלכלה של עמך? שנית, למה צריכים מוצריה לעלות כל כך הרבה? מה רע במחירים סבירים ושוים לכל נפש? שלישית, למה – בתהליך הייצור – צריך לדרוס את העובדים? למה לא לתת להם את התנאים להם הם זכאים כבני אדם? שום דבר מאלה לא יגרום לאפל חור בכיס, אף לא חריר, גם לא יוריד את ערך מניותיה וּוַדאי לא יפילן – להפך.

למה מנהליה נוהגים כפי שהם נוהגים? רשעות? חמדנות? אטימות-לב?

תרכיז:

מהטמה גנדי: "עלינו להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם" ואני מוסיפה: היום אנחנו כאן ומחר – מי תשורנה.

© משה בלולו

קישורים מומלצים:

  1. One Global Economy
  2. עמותת תפוח – זורעים שינוי
  3. אפל העשירה והעובדים הסיניים המתאבדים
  4. אפל מתממת
  5. לאן ילכו כספי הטייקונים?
  6. לימודים יקרים בהרווארד
  7. עולם ללא כסף?
  8. מארק בויל: להיות מאושר בלי כסף
  9. The Freecycle Network ויקיפדיה
  10. Work Hard. Be Nice
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 4 במרץ 2012 at 12:55

    אם הבנתי נכון את הסוגייה המרכזית שהצגת ברשימה שלך, האחריות כלפי החלש, במעגל הבינאישי, החברתי והעולם העסקי מטרידה אותך ורבים כמוך.
    רבים נדרשים לסוגייה זאת במונחים של האחריות כלפי החברה – society – במדינה קפיטליסטית כצידו השני של המטבע של מדינת הרווחה.
    המודעות לתמיכה בחלשים בקרב הארגונים החזקים קיימת ברמות כאלו ואחרות. יש גם חצי כוס מלאה. רמיתי להעיר שישנן במקומותינו לא מעט תופעות חיוביות יותר כמו "קרן לאוטמן" ואחרות. http://www.lautmanfund.org.il/אודות
    זו כמובן דוגמא אחת מני רבות.
    אשרינו שישנם גם אנשים כאלו, לא?

  • שרון הר פז  On 4 במרץ 2012 at 13:42

    הבנת נכון – אני טוענת שצריכה להיות אחריות כלפי החלש בכל המעגלים הסובבים אותנו. לדעתי, אי אפשר כבר לצדד בקפיטליזם או בסוציאליזם, משום שהוכח ששתי השיטות פשטו את הרגל. מה שצריך לעשות, זה להתנהל לפי הענין. לדוגמא: בִּמְקום שתהיה "הגרלה" של מה יכנס לסל הבריאות והאזרחים יצטרכו להתפלל לא לחלות באותן מחלות שהתרופות שלהן מחוצה לו – יש לתת מענה לכל חולי ולא להטיל את העול הכלכלי (בעיקר) וגם לא הסיעודי והתמיכתי על הנתינים שלרוב אין ידם משגת.
    רובנו מודע לאותן קרנות וארגונים המופעלים בידי אנשים טובי לב, אך כמה כאלה קיימות? כמה ארגונים הקימו קרנות לטובת החלש? אולי דרושה חקיקה בענין כדי לחייב לתת מעשר מן המחזור שלהם? כי מסים, כידוע, הם כמעט ואינם משלמים.

    • שרון הר פז  On 4 במרץ 2012 at 13:45

      נ.ב. כמה שינוי כבר יכולים לעשות ארגונים כאלה? עובדה, שגרירי רצון טוב מטעם האו"ם "עובדים קשה" באפריקה כדי לקדמה (מיגור העוני, מיגור מחלות וכיוצ"ב) ומה התוצאה? וזו עבודה של שנים לא מעטות והרבה לא התקדם. צריך לעשות ברצינות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: