אבא של גלעד רץ לכנסת

ב-כ' בתשרי התשע"ב (18 באוקטובר 2011), ישבנו כולנו מאוחדות ודומעות באחד הרגעים המרגשים של חיינו כאומה. מרותקות למסך המחשב משעת שחרית, לא הסטנו ממנו את עינינו כדי לא להחמיץ את משק כנפי ההסטוריה. מציאות חיה ששום דמיון לא יוכל לה. גלעד חזר חי.

עת עטה הליל, המצלמות עוקבות עדיין אחר המתרחש סביב הבית אליו הגיע פדוי השבי בשלום, חשבתי על המטה, על הפעילים, על האנרגיות הטובות שהצטברו בפעילות לשחרור גלעד שליט. מה עושים עם כל אלה? המטרה הושגה, מה עכשו? מסיבת שחרור?

כמי שהיתה צמודה למסך הטלויזיה במלחמת לבנון השניה, אני זוכרת בימים הראשונים למלחמה, ביקור של אישיות אמריקנית (אינני זוכרת מי זו היתה) במפעל בו עבד נועם שליט. בעלי המפעל הציג את נועם והיה מין שקט כזה והבעה של "זה אביו של החַיָּל החטוף". אני זוכרת שאמרתי לעצמי שלוא אני במקומו, לא הייתי מסוגלת לעבוד, אלא מתנחלת במשרד ראש הממשלה עד שהלה יעשה מעשה חיובי למען השבת בני. בימים שלאחר מכן, אף שהערכתי את השקט והנימוס של האדם, מצאתי את עצמי תוהה על ההתנהלות הזו. האין הבן-אדם מכיר את עמו? האין הוא יודע שיש צורך לדפוק על שולחן (ועדיף עם הרגליים) כדי להשיג משהו? נועם שליט ביקר בִּשְׂדרות, שכבר אז היתה נתונה למתקפת בומבות. בדרך למקלט, העיר לו אחד התושבים שכך אין מתנהלים ואף התנדב לסייע במלאכת העברת המסר התקיף לראש הממשלה דאז. נועם נראה נבוך, אך ענה שכך הוא מתנהג ואין הוא יכול להשתנות. מן הסתם ענין של סגנון, של חינוך.

ההודעה של נועם שליט על הצגת מועמדותו לכנסת די הפתיעה אותי. הייתי בטוחה שהוא ירצה לנוח אחרי כל מה שעבר עליו ועל משפחתו מאז החטיפה וכי ההמולה הספיקה לו. שמחתי על שבחר לא להספח אל המחנה המרוקן את המדינה מכל תוכן ערכי, אם כי אני לא ממש בעד המפלגה שהעדיף. בעיני, זו נבלה וזו טרפה. אין באמת במי לבחור. אני מאלה שאינן מוכנות להצביע בעד הרע במיעוטו כפי שמציעים לי המפגרים שחושבים שהם חכמים ואינם מבינים שזו אינה הדרך. מישהו רואה את מפלגת העבודה מגלה נחישות ויושר ואינה נכנעת לתכתיבים של המפלגות הדתיות או של הבזוי האחר שאת שמו אינני מסוגלת לבטא בלי להקיא (אני חסה על המחשב…)?

אינני אוהבת את הפוזה של אמנון לוי. אמנם, עתונאי חוקר הריהו מטבעו חשדן, ספקן, פקפקן – וזה בסדר גמור, מבחינתי. מה שמפריע לי זו גישת האנטי. רוצה אדם לרוץ לכנסת, חשקה נפשו של מאן דהו להכנס אל גוב האריות – שיבושם לו, למה לשים לו רגליים? אין לי בעיה עם לשאול שאלות קשות, אך למה בניגוח? אי אפשר בנימוס, בכבוד? נו, שוין, מורלי סייפר מ-60 דקות הוא לא. התוכנית לא היטיבה עם שני הצדדים – לא עם המראיין, שלא הציג אינטליגנציה מפליגה פה. מה החוכמה בלעג לטירון? איזה השג עתונאי זה היה? גם המרואיין לא יצא נשכר וחבל שלא הכין שיעורי בית. אני משערת שיש לנועם מה לומר, שיש לו דעות על מה שקורה בממשלה ובכנסת ומן הסתם גם הצעות לשינוי. בהחלט ציפיתי לשמוע משנה סדורה ולא עמימות. לא מספיק להיות אבא של גלעד כדי להגיע לכנסת. כמו רוב הציבור שאינו מכיר את האדם אישית, הייתי בהחלט מעוניינת לשמוע מהן דעותיו בנושאים הבוערים שעל הפרק ואלו הצעות יש לו באמתחתו להיטיב את חיינו פה. בעיני, הוא נראה אמין יותר מהליצן שחושב שאפשר לשטות באנשים בשאלה-גימיק המפגרת שלו "איפה הכסף?"

מאי נפקא מינה? אנו עשויים לצאת נשכרים מאנשים איכותיים שאכפת להם מאיתנו, מפניה של המדינה וממה שנשאיר אחרינו פה.

הגרסא המתומצתת:

אם רוצות שינוי מן היסוד ולטובה – אנחנו צריכות בממשלה ובכנסת אנשים טובים וישרי-לב. דא עקא שאני בספק אם אלה מתאימים לפוליטיקה העכשוית ומסוגלים לנווט בין גלי ההסתאבות ולצלוח בשלום את נפתולי ההתקרנפות שפשו שם.

קישורים מומלצים:

  1. פנים אמיתיות עם נועם שליט
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה  On 20 במרץ 2012 at 7:32

    שרון – לא התלהבתי מהראיון. אמנון לוי היה מאוד זהיר איתו. הוא יודע להיות הרבה יותר תוקפני. אבל לא זה העניין. נעם שליט הוא מאותם טיפוסים שאינם יוצרים כריזמה. בשביל להיות פוליטיקאי נחוצה כריזמה. גם בראיון הוא היה מאוד שבלוני, פרווה כזה.
    כשצריך להציל ילד, עושם כל מאמץ וכשיש תוכנה כמו קור רוח זה בוודאי עוזר. אבל את מדינת ישראל הוא לא יציל. זה לא יצא אצלו מהבטן.
    בעיני, נועם שליט הוא סתם אדם שנקלע למצב קשה ויצא ממנו בשלום. כן, הוא משדר אמינות. אבל אין לו בכלל מה לומר. הוא לא יוכל לקבוע אג'נדה. אני לא הייתי מצביעה עבורו.
    פוליטיקה היא מערכת מבחילה. נכון מאוד. אבל יש לה תפקיד ותמיד יהיה לה. צריכים לשבת שם אנשים שמסוגלים להטביע חותם. הוא לא מסוגל לזה.
    אינני יודע מדוע נוטים לפנות לאזרחים שנאבקו על החזרת בניהם, ולהציע להם תפקיד בפוליטיקה. משפחת אברהם היו הרבה יותר מתאימים משליט לפוליטיקה. בוודאי פנו אליהם. הם לא רצו. קרנית גולדווסר גם כן קבלה פניות. היא שוקלת לרוץ. ככה היא אמרה בשיחה פומבית שבה נכחתי.
    נועם עושה טעות מרה כשהוא נכנס לשם. אולי זה משרת אצלו אינטרס אישי???? חשבת על זה?

    • שרון הר פז  On 20 במרץ 2012 at 8:49

      תרצה, קודם כל, אני בטוחה שזה משרת אצלו אינטרס אישי, כי אף אחד לא עושה שום דבר בלי זה, משום שכך הטבע שלנו. אינטרס אישי אינו שלילי מיסודו. לולא זה, לא היינו עושים דברים, גם לא הנזירה תרזה. ההרגשה הטובה הנגרמת למאן דהוא על עזרתו לזולת אף היא אינטרס אישי – סיפוק.
      אני בהחלט מסכימה איתך ששליט – כמו גם בנו – נקלע למצב הקשה, הרי הוא לא בחר בזה. אני גם מסכימה איתך שזה לא עושה אותו ראוי לפעול בכנסת. הנטיה לפנות לאנשים כאלה היא משום ה"סלבריטאות" שלהם, על שהם מוּכָּרים לציבור. חלק ממה שמי שמחליט להכנס לפוליטיקה צריך לעשות, זה קודם כל להתחיל במסע להיות מוכר, כי מי יצביע עבור אלמוני? לא שזה עוזר אח"כ, כשהלה נכנס לכנסת ו"שוכח" את כל שהבטיח לבוחריו.
      נכון שהייתי רוצה לראות בכנסת שלנו רק א/נשים ראויות וישרות-דרך, אך מאחר ואני לא עד כדי כך תמימה, הייתי מסתפקת בלפחות חלק מהח"כים שיהיו כאלה כדי שחיינו יראו אחרת. עדיין אנו עם הבעיה שאין למי להצביע.

  • שלי  On 21 במרץ 2012 at 11:51

    אין מקום להתנצלויות והסברים. אמרת נכון-וברוכה את! אין ספק שהוא האדם המתאים להצטרף! ומי ייתן ויושיענו במידה זו או אחרת. הוא אדם נערץ ואצילות נפשו היא הכריזמטיות שלו. לא בכדי נסחף עם ישראל בלהט רב, צר לי שרק ספורים כשפחתך הנאמנה היו האוויר החם ,בשל אי הצדק ואי היכולת של הדעת הטובה לסבול אי צדק משווע, אני עדיין רותחת על "התזמון" העלוב שבו בחר ביבי לשחררו. היה אפשר הרבה קודם. ומה שמעטים ספורים יודעים ואני מהם…כי חודש לפני שחרורו ואוליי אף שבוע-שבועיים ,נחטף בחור ישראלי ערבי כשצלל ונסחף לגבולות לבנון, אי שם מראש הנקרא…העניין די בהש -הש…מעצבן כבר אמרתי, מקומם ובלתי נתפס, איש לא מזכיר אותו, וודאי שלא נעשה מאמץ להחזירו…לשם כך צריך את שליט.

    • שרון הר פז  On 21 במרץ 2012 at 13:12

      שלי, נראה לי שלא הובנתי. כתבתי במפורש שאין בשביל מי להצביע. יש לי ספק גדול ששליט מתאים לכנסת, משום שאין לי מושג מה הוא מתכוון לעשות שם. הוא לא הסביר בראיון.
      הכותרת שלי מדברת בעד עצמה: עד כה הוא לא היה מישהו בפני עצמו ולא הציג את דעותיו ו/או את סדר היום שלו, כך שכרגע הוא בבחינת "אבא של גלעד" ותו לא. השאלה שהצגתי היתה אם זה מספיק לנו. לי זה לא מספיק. אני לא מתכוונת להצביע בעד מישהו שאין לי מושג מה הוא רוצה לעשות בכנסת. באותה מידה יכולתי לומר שגם מקומי בכנסת, כי אני אשה טובה (כך אני רוצה לחשוב על עצמי), כמו עוד כמה כמוני. שימי אותי בכנסת – מה אעשה שם מלבד להשמיד את הקיים ולהתחיל לבנות מחדש? הייתי מפזרת לכל הרוחות את כל המושחתים שם, אבל זה לא מעשי, נכון? כך שלא מספיק להיות אדם טוב, אלא צריך גם להביע דעה מפורשת על מעשי העתידיים במשכן.
      יש לנו נטיה להסחף אחר סופרלטיבים ולנהות אחר מי שנראים טוב (ואני מניחה שלא נתפלא כמה מנדטים יקבל הדוגמן המלוקק לפיד) ולא לתהות על קנקנם באמת. עד כמה שאני מעריכה את מה שנועם שליט עשה למען גלעד, אני לא בטוחה שזה מספיק בשביל לכהן כח"כ. מה הוא יעשה שם? מה הוא רוצה לשנות שם? על אלה ועוד לא קיבלנו תשובות עדיין.

  • שלי  On 22 במרץ 2012 at 17:04

    If you say so, clearly, i stand in my opinion!😀

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: