את

מתוך החשכה מבצבצת לה בת-קול דקה: "עורי-נא".

התאים שבמוחי נראים לי חוּמים. אני ממש יכולה להבחין. הם ערוכים חצאי-עיגולים סביב-סביב, רוטטים בעדינות. הדממה שעטפה אותי מתחלפת ברחש החיים שבחדר. אחות מרחפת מול פני, אוספת את המכשירים, מניחה אותם בתוך כלים. צלילי מתכת חדים נוקשים זה בזה.

העיניים שלי מסרבות להפתח. אין מה למהר. שוקעת שוב.

תקתוק חדגוני נוקש מאחורי עורפי. בפינה הרחוקה יושבים הרופאים, מדברים ביניהם בשפה שאת צליליה אינני אוהבת. ודאי מעבירים חוויות מהתהליך, מעין שיחת סיכום.

היא לא פה.

* *
*
שבועיים לפני, היא הזמינה אותי אל משרדה בחיוך כובש. בקולה הרך, המלבב, הסבירה לי את התהליך הצפוי, מנתה את השלבים השונים. אני תולה מבטי במוצא שפתיה, כולי קשב. מלותיה הנשלחות, מלותיה הנקלטות. בקושי. מזמן לא פגשתי באשה כל כך מקסימה.

היא לא היתה שם, כשהתעוררתי.

 

גם את

שעות אחדות עוברות. אני מתאוששת בחדר. הרופאים מגיעים מדי פעם לראות מה איתי. מחייכים, מעודדים. היא לא באה לבקר.

סוף-סוף משחררים. אני מתלבשת. יוצאת בצעד מהוסס אל המסדרון. אולי היא בכלל ביום חופש? המשרד שלה פתוח. אני עוצרת בפתח. היא מרימה את ראשה. "או, זו את", היא אומרת לי, פניה מאירות. "יופי, את כבר על הרגליים. איך את מרגישה?"

הרבה יותר טוב, אני אומרת לעצמי, רק מלראות אותך מחייכת אלי ככה.

"מי באה לקחת אותך?" היא שואלת. "יש לך בת זוג?"

"לא", אני מקוננת באוזניה. "אני חסרת מזל בתחום הזה."

"אוי, איזו אמירה קשה!" קולה מופתע.

אינני מבינה מה קשה בזה, זו המציאות שלי. אולי התרגלתי.

פתאום, מתוך איזשהו דחף שאינני יודעת מהיכן הגיע, אני חושבת שיש לי הארה. אני מזמינה אותה אל תוך חיי. "אולי את רוצה להיות בת הזוג שלי?"

"לא", היא עונה מיד ואפילו בלי לגמגם. "לא."

אז למה התעניינת אם יש לי בת זוג? פָּנַי תהייה גלויה.

"אני לא לסבית", היא מסבירה. "זו לא אני."

נו, ברור, זו לא היא – זו אני… כרגיל.

מקפלת את עצמי ונסוגה באכזבה חזרה לקונכיה שלי.

 

קרן האור של חיי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 1 באפריל 2012 at 9:58

    שרון, תהיי בריאה.
    פסח שמח וכשר!

  • שלי  On 1 באפריל 2012 at 10:43

    וואוו, לא ידעתי! המון בריאות ותשמרי על עצמך! את שומעת! את חשובה מידי ויקרה מידי לעולם!( וגם לי האגוצנטרית והרדודה:\.) הכתיבה הייתה קולחת ומפתיעה, המתח היה מעשה אמנות של ממש. מממ…כטעם השוקולד הנמס בפה…מממ…מרגניות. אני שולחת לך ממני אנרגיות טובות, הרבה אוויר טוב ומחשבות אוהבות. שלך כתמיד: שלי.

    • שרון הר פז  On 1 באפריל 2012 at 10:47

      תודה על האיחולים והאנרגיות החיוביות, אך חבר'ה, לא להסחף – לא הכל באמת קרה! אני הרי מדמיינת את החיים שלי🙂 אני בריאה, באמת!
      חג פסח שמח וכשר לכולנו!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: