לתפארת מדינת ישראל

זה לא קרה לפני כן. תמיד ניסיתי למצוא לעצמי מסתור מפני הסירנה. כשאני בכפר – אין לי בעיה, כמובן. בזמן הסירנה כולנו ממשיכים כאילו כלום. הבעיה מתחילה כשאני בעיר, אצל אל-יהוד.

הפעם הראשונה בה נתקלתי בתופעה הזו, היתה כשדוד שלי לקח אותי לעבוד איתו בבנין. הייתי בן 14 ולא ידעתי כלום מהחיים שלי. ישבנו לארוחת הבוקר ופתאום, הרעש הזה שבחיים לא שמעתי לפני כן. אף אחד לא הסביר לי מה עלי לעשות. קפצתי בבהלה על רגלי, קרוב לחנק מהביס שהיה לי בתוך הפה. השאר נשארו לשבת, משוחחים ביניהם כאילו כלום לא קרה. אף אחד לא שם לב אלי.

פעם אחת לא שמתי לב. הלכתי ברחוב הראשי בחדרה עם חבר כשזה התחיל. הכל עצרו מלכת. אנחנו המשכנו. לא ראינו את המבטים העוינים סביב לנו. פתאום קפצו עלינו כמה אנשים והתחילו להרביץ לנו. אחרים ירקו עלינו. לולא ניידת שעצרה לבדוק על מה המהומה, אני לא בטוח אם היינו נשארים בחיים.

אחר כך כבר התרגלתי. משנכנס אפריל – התחלתי להיות בהיכון כדי להתחמק מהימים הללו. גם אם הייתי מפסיד עבודה – תמיד סרבתי להיות אצל אל-יהוד באותם ימים בהם הם עומדים באמצע הרחוב ואח"כ מתנפלים על אלה שלא עשו כן.

הבוקר לא היתה לי ברירה. היה לי תור לרופא בקופת חולים לעשר דקות לפני אחת-עשרה. לא חשבתי שהביקור שלי יארך יותר מחמש דקות, כולה לקבל מרשם חוזר, אבל הרופא חשב אחרת. הפעם הוא החליט לבדוק שוב את הנתונים ולודא שאני אכן זקוק לתרופה. הוא שואל ואני עונה והוא שואל שוב ואני עונה שוב ואז… באמצע דברַי, הצרימה הזו עולה פתאום והרופא קם מיד על רגליו ונעמד דום, ראשו מורכן והוא מביט בי במבט מביע חומרה. אמנם אני במרפאה בכפר שלי, אבל זה רופא המשפחה שאני מכיר שנים. לא נעים לי ממנו. במבוכה, אני נעמד על רגלי ומחכה עד יעבור זעם, מקוה בכל לבי שאף אחד לא ימצא לנכון לפתוח את הדלת בדיוק עכשו…

 

תמצית:

בפעם הראשונה בחיי יצא לי לצפות השנה בסרט תעודי העוסק בדמותו של לוחם שלא ממוצא יהודי שנפל בעת שרותו הצבאי בצה"ל. פתאום מראים ערבי ישראלי שלא השתמט מלמלא את חובתו האזרחית.

קישורים:

  1. אני מוסלמי ציוני וגאה
  2. יום העצמאות המחשבתית
  3. דגל ישראל על חלקה ערבית
  4. השכול לא בחר לו קבוצה

לאלה שלא קראו ולמי שמעוניינת לשנן:

  1. דקת דומיה
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 26 באפריל 2012 at 18:35

    היום ביקרתי לראשונה במוזיאון הפלמ"ח. היה לי דוד שהיה פעיל מאז 1941 עד 1947 בפלמ"ח ויש קובץ לזכרו באתר של הפלמ"ח. גם בן הדוד של אישי שירת בפלמ"ח ונפל במלחמת השחרור במבצע חורב בנגב.
    פגשנו שם חבר פלמ"ח ותיק, שאול ביבר שמו, מהראשונים שהתגייסו לפלמ"ח (היה יחד עם חיים גורי). החלפנו דברים. שאול חדור אהבת ארץ ישראל והיה טוב לשמוע מפיו על אידיאליזם ומימושו.
    אינני מתחברת בימים אלו לשום ביקורת.
    יום הזיכרון ויום העצמאות שלי הם הזדמנות לבקר במקומות כאלו ולהיכנס ל"בועה". בלי לחשוב מה כאן מיתוס ומה לא. בלי לחשוב על החובה המוסרית לעמוד דום בזמן הצפירה, או מי חייב את מי להניף דגל על ביתו…..

    • שרון הר פז  On 27 באפריל 2012 at 15:22

      תרצה, אני מקוה בכל לבי שלא רק הדור שלי יודע מי היו האישים שהזכרת בתגובתך וכי עדיין מלמדים עליהם בבית הספר, כדי שאהבת הארץ והמדינה תעבור גם אל הדור הנוכחי.
      כשהילדים היו קטנים, נהגתי לקחתם בכל יום עצמאות לטיולים בארץ ולביקורים במוסדות לאומיים כדי שיתחברו אל המורשת שלה וילמדו עליה מעבר למעט שנלמד בבית הספר. אז טרם פרצה אל חיינו תרבות המנגל והנפנוף שלקחנו מהאמריקאים.

  • תרצה הכטר  On 27 באפריל 2012 at 16:55

    שרון, לגבי המנגלים שיבושם להם ובכל זאת, במקומות בהם אני בוחרת לבקר בימי זיכרון וחג אני פוגשת מבקרים מכל צבע גיל ומין. גם בארוחה המשפחתית כולם יודעים שאני לא עושה חשבון לאף אחד ומעבירה מידע משמעותי, כגון מורשת משפחתית וסוגיות הקשורות בזהות הישראלית. על כך נאמר "שלח לחמך…" את תאמרי שאנחנו במיעוט. אז מה?

    • שרון הר פז  On 27 באפריל 2012 at 17:03

      זהו, שאינני בטוחה כלל שאנחנו במיעוט. מטבעה, תרבות המנגל והנפנוף נראית לעין כל, מה גם שזה מה שמראים בטלויזיה. איך אמרה אחת החוגגות: "המנגל שלנו הוא גורמה! יש לנו כבדי אוז"… זה מה שבחרו להראות. הראו גם את המבקרים במחנות צה"ל, אך שום תמונה לא על אלה שביקרו במוזיאונים העוסקים במורשת עמנו. אניית המעפילים פחות מעניינת מן הסתם את עורכי הכתבות הללו (הצעירים) מאשר המטוסים ברמת דוד (והלואי ואין זה רמז להפציץ את אירן!). איפה העומק והרצינות כמו אלה של יעקב אחימאיר?
      אני מאמינה שאם היו מסקרים את מוזאוני המורשת (ולא יזיקו כמה סרטים דוקומנטריים חדשים על אלו) ושאר הסמלים האמיתיים שלנו – היינו נראים טוב יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: