לאן 'תוֹלֶכֶת, ארצי-מולדתי?

אנה מועדות פנייך, מכורתי?

מה אנחנו עושים בשביל העתיד? מה אנו עושים למעננו ולמען צאצאינו לדורותיהם?
היה לנו קיץ אחד קסום. קיץ שהפיח בנו תקוה. חשבנו שאפשר לשנות, להחלץ מהמחנק ולהתחיל לחיות. לא חס וחלילה לחגוג – רק לחיות. בצורה סבירה. מה בס"ה רוצה הבן/ת-אדם מהחיים?
יש לנו בתודעה את הישראלי הדופק על השולחן, כי אחרת דברים לא זזים עבורו. כנראה שפמפמו לנו את זה יותר מדי, אך המציאות היא שזה ממש לא חזון נפרץ. בקיץ 2011 ראינו שהישראלי המפגין עשוי ממשהו אחר, סולד מאלימות – מה שאי אפשר לומר על המשטרה הישראלית.
בקיץ 2011 היינו תמימים ונחושים. הבטנו זה בזו וזו בזה (וכל הצרופים האפשריים הנוספים), בטוחים שיש לנו כוח לשנות את ההווה שלנו ואת העתיד. יצאנו אל הרחובות, צועדים בנימוס, מניפים שלטים, קוראים במקהלה מנהמת לבנו. מה בס"ה רצינו?
בשלהי הקיץ ישבנו בסלון/במרפסת/בפטיו, מלוים את ההפגנות האחרונות, נימים דקים של שקט עולים מתוך הסערה שהלכה ושככה. היינו בטוחים שעכשו תלבש ממשלתנו עוז, שריה יפשילו שרווליהם ומלאכת התיקון תחל. עם כל חוסר האמון שלנו בשרצים היושבים בכנסת, המתעלקים על הצלחת הציבורית וגונבים מאיתנו את כבשת הרש – היתה בנו תקוה כי הפעם יהיה אחרת, כי הפעם הם לא יוכלו להתעלם מן הקול שלנו, מן הציבור אותו הם אמורים לשרת.
לפני שנים, רואיין מיליונר אחד. לתמיהת המראיין על שבארונו מספר סביר של בגדים, ענה המַלְיָאן: "מה אני צריך יותר מזה? הרי אינני יכול ללבוש יותר מזוג מכנסיים אחד וחולצה אחת, אם אינני רוצה להֵראות מוזר, נכון?" אמנם שמו לא רוטשילד, אך הוא בהחלט יהודי… כמה מן הטייקונים שלנו נוהגים כך?
לא להתעשר ביקשנו, לא לדרוס אָוִינו, לא לחמוס חפצנו. רק לחיות בשלוה, בבטחון כלכלי, לדעת שיש לנו עתיד, שהפנסיה שלנו מובטחת, שלא ניפול חלילה על כתפי הזולת, שלא נצטרך לעשות שבתנו חול.

כמה המלצות:

א. דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת (קהלת א' 4)

מחלה באה לא עלינו, מחלה הולכת מעימנו (אמן, כן יהי רצון!) ואנו צריכים להיות ברי מזל לחלות במחלה הכלולה בסל הבריאות, אחרת מצבנו חמור – תרתי   משמע – הן בריאותית והן כלכלית. למה צריך להיות עשיר כדי להיות מסוגל לממן תרופות? לשם מה אנו משלמים מסים? ממש לא ברור לי למה אי אפשר לממן כל תרופה אותה צריך החולה. המחיר? האם יש מחיר לחיי אדם?

ב. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי (תהלים ע"א 9)

איך יתכן שאנו חוסכים לפנסיה שלנו ובסופו של דבר אנו עומדים בפני שוקת שבורה וקופתנו אינה מתמלאת למען נוכל לחיות בכבוד? הרי אין זו גזרה משמיים שהכספים יִגָזְלוּ לכיסו של גביר זה או אחר, שמעט הפרוטות שאנו נאנסים להפריש מזעת אפנו משמשים לו כאבני משחק. צריך לבנות מכשיר פיננסי שישמור על הכסף שלנו, שזה ייוחד לייעודו – לאפשר לנו רמת חיים סבירה והוגנת לעת שלא נוכל לעבוד יותר למען מחייתנו.
גם הכספים שאנו מפרישים בכפייה לביטוח הלאומי צריכים לקנות לנו שקט כלכלי ורמת חיים הוגנת לאחר פרישתנו מהעבודה.

ג. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשֹוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל (יהושע א' 8)

נכון שכל דבר עולה כסף, נכון שלכל דבר יש מחיר, אבל איך זה שאין ערכים וסדר העדיפויות של הממשלה הנוכחית (וגם של חלק מקודמותיה) מעוות כל כך? איך זה שאין לימוד חינם לַכָּל – אבל לכל באמת!? מה כל כך קשה ליחד תקציבים משמעותיים למה שבאמת ראוי?
מה זה לימוד ומי קובע מה צריך ללמוד? אף שכולנו נולדים בצלם ה', מסתבר שזה די גמיש אם נשפוט לפי התוצאות – שאיננו עשויים בתבנית אחת. אז כמו שהצֶלֶם מגוּוָן – כך גם אנו. מכאן אנו למדים שיש להנחיל לכל בן ובת אדם וחוה את שמתאים להם ולא לדחוס את כולנו לאותו סד. ישנם מבחנים אוביקטיביים המסוגלים לאבחן את כישוריו של התלמיד/ה ויחד עם נטיות לבם למצוא את שביל הזהב למסלול הראוי לה/ו.
השטחיות היא אם כל חטאת. במקום להעמיק – עוברים התלמידים בשטחיות את שנות לימודיהם – העיקר שיקבלו תעודה. מצד אחד, יש את בחינות הבגרות, שאינן משקפות דבר מלבד כושר השינון של ברי המזל שנכונו בִּיכולת הקיבולת של שטויות שבהן לא ישתמשו בחיים האמיתיים; מצד שני, היה (ואני חוששת שהתופעה המזעזעת לא נעלמה מחיינו) מנהל בבית ספרם של ילדי, שכאשר תמהתי על שאין להם שיעורי-בית, הוא טען שכך הוא חושב לנכון והבטיח לפטר את המורה שיעז להשית עליהם כאלו; מצד שלישי, היה את פרופסור אמנון רובינשטיין, שעשה צחוק מתפקידו כשר החינוך וערך הגרלות לבחינות הבגרות; מצד רביעי, היתה הפרופסורית יולי תמיר, שניסתה לשנות כמיטב יכולתה, אך לא היתה מספיק פוליטיקאית, לא מספיק מלוכלכת ומלכלכת בכדי להזיז דברים. כמה חבל שאין לנו אנשים טובים וראויים בממשלה ובכנסת, שאלה בורחים משם כמו מאש.
אפשר ללמוד הכל. המוח האנושי לא ממש מוגבל בגיל צעיר. אין צורך להיות דתי כדי לדעת את מורשת עמך. לא יכול להיות שתלמיד עברי אינו יודע לקרוא בכתב רש"י ואינו לומד ארמית, כדי שיהיה מסוגל לעיין במקורותיו במקור. מה צריך ללמד, מה צריך להיות הבסיס, מה על צריך כל תלמיד לדעת כדי להיות מוכן לחיים? את זה צריכים לקבוע אנשים שמבינים בנושא, אנשים שהוכיחו יושר ונקיון כפיים, שסדר היום שלהם אינו מורכב מליחוך פנכה של גביר כלשהו המממן אותם, קרי: א/נשים מן האקדמיה ולא שרים או חברי כנסת.

ד. סוף מעשה במחשבה תחילה (י. אלקבץ, לכה דודי)

התכנון הנכון הוא המפתח ואני בטוחה שאין אני מגלה את אמריקה לאף אחד, שמי אינו קולומבוס, גם לא אמריגו. כדי לתכנן תקציב, יש להקדים מחשבה מעמיקה על מה שחשוב לנו לממן. ולפני הכל – מה צריכה הממשלה לממן עבור העם. חשבתי לתומי, שתפקידה של הממשלה הוא לשרת את העם, להעניק לו את שמגיע מכוח תשלומי המסים. סברתי שתפקידם של הממשלה ושל חברי הכנסת הוא לעבוד למען העם ולא להפך. אינני חושבת שאנו צריכים לשלם מסים בזעת אפנו רק כדי לרפד את כסאותיהם של כמה נבחרים. המסים צריכים לחזור אלינו ויפה שעה אחת קודם. אם במילא אנו משלמים מכיסנו עבור הצרכים הבסיסיים שלנו, כאזרחים, למה שנשלם גם מסים?

ה. כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא (קהלת א' 7)

(אמנם זה נאמר על החכמה, אך אפשר לפרש ולהכיל על דברים נוספים בחיינו).
ידוע שהתקציב הוא כמו אוקינוס שלעולם אינו מתמלא, אך ניהול נכון שלו, הַכְוונה נכונה לצרכים ראויים בהחלט יכולה לעזור לעם. יש כסף ולא מעט, השאלה לאן מיעדים אותו. יכול להיות עוד כסף לוא היו הרשויות המתאימות מתנהלות בצורה יעילה.

חומר למחשבה:

אֱנוֹש כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה כֵּן יָצִיץ.
כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ
(תהלים קג, טו-טז)

עקביא בן מהללאל אומר:
הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.
מאין באת, מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא
(מסכת אבות, ג, א)

הגרסא החטופה:

קצרים המה חיינו, צריכה להיות להם משמעות. אין מעבירין מעלינו את רוע הגזרה של הממשלה הרעה הזו? בשביל מה אנו משלמים מסים אם לא בשביל לקבל את השרות המגיע לנו? מה (או שמא את מי) אנו מממנים, בעצם?

חפירות מעמיקות:

  1. והגית: מסכת אבות ג'
  2. רפי פרסקי מיליון דולר
  3. Where Do You Go To (My Lovely)? ויקיפדיה
  4. סיפור דמיוני מעורר מחשבה – אורן פרנק בדה-מרקר
  5. איפה הכסף? גיא רולניק בדה-מרקר
  6. חומה ומגדל צדק רועי צ'יקי ארד בהארץ
  7. טיוח לאומי בלוג חשוב!
  8. הפכנו לחברה שונאת – שיר אלוני בדה-מרקר
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 17 ביולי 2012 at 17:54

    מבינה לליבך. מה כבר ביקשנו?
    אומר לך מה קורה כאן – כבר שנים אין לנו בעל בית בישראל. קואליציות שאינן מגיעות להסכמות, או שהן צרות מידי או רחבות מידי. כבר שנים שיש בישראל משפטיזציה של הפוליטיקה. איך אפשר להסביר את מה שקורה כאן בצורה אחרת?
    אם שרי ממשלה מכובדים יכולים לקבל החלטות פוליטיות בנוגע לחינוך ולהשכלה הגבוהה ברור שמשהו לא תקין בפוליטיקה. כנ"ל לגבי רווחת העם והציבור. כנ"ל לגבי אי הסכמות באשר לגיוס חרדים.
    שיהיה לנו המשך קיץ נעים ושנשמע רק בשורות טובות, אמן!

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: