שהטובים ינצחו!

טקס פתיחת אולימפיאדת לונדון 2012

אין – אין על האנגלים, אין! מעולם לא צפיתי בטקסי הפתיחה של האולימפיאדה לפני כן, גם לא בזה של הסינים, אף שהכל היללו, כך שאינני יכולה להשוות, אך נהניתי מאוד-מאוד. הפעם, אי אפשר היה להתחמק מזה – לא כשיש לך אזרחית בריטית בבית. בעצם, אני יכולה לומר שהודות לשרה, די ציפיתי לצפות במה שבני בריתה מסוגלים לעשות. אכן (indeed), הם בהחלט יכולים להיות גאים במה שהבמאי דני בויל הוציא תחת ידיו ועל הביצוע המעולה והמרהיב של צוות המשתתפים. על אף כשרונם הלקוי בתחום הכלכלה ומצבם האקונומי העגום, עדיין יש להם עושר תרבותי החסר במקומות רבים אחרים בעולם.

שרה מקוננת על שיכולנו לנכוח שם ומתחרטת על שנמלטנו על נפשנו מהקור והשטפונות. אני לא. מעדיפה קיץ חם ונעים ולא גשום ועגום. חוצמזה, דברים שרואים בטלויזיה, אין רואים במציאות ועם כל הכבוד לזו האחרונה – אני מעדיפה את הספה הנוחה ואת המסך בסלון הפרטי שלי.

שני דברים הפריעו לי להתפעם מהמשדר עד הסוף:

הראשון, חבל שלא הניחו לאורן נהרי להתבטא כראוי מהאולפן. אני מעדיפה לשמוע אותו מאשר את שני הפטפטנים מטעם רשות השידור בלונדון, שלא השכילו להסביר את שנוגע לסצנות שראינו – והיה הרבה מקום להבהיר, כי הרי לא כולנו בקיאים בתרבות הבריטית ומזל שהיתה שרה להאיר את בורותי. בכל זאת, אין דין מי שגדלה על התרבות הזו כדין צברית פשוטה (גם אם נשואה לליידי כשרה), גאה ככל שתהיה.

השני, היה מקום בהפקה הבריטית להוסיף כתוביות למען אלה שאינם שומעים וכן כדי לתת מידע על מה שאנו רואים.

אני תוהה אם היה אי מי ברחבי העולם שלא רחבו שפתיו מאוזן לאוזן למראה דמותה של המלכה הצונחת, שהראתה שוב שהיא מסוגלת לנהוג כאחד האדם ושיתפה יפה פעולה עם ההפקה עד ליציאה מהמסוק. טוב, אי אפשר היה לדרוש מהוד מעלתה לצנוח ממש. בכל זאת, ישישה בגיל מתקדם…

אין זה סוד שלבריטים חוש הומור מפותח, גם כשמדובר בתזמורת הפילהרמונית של לונדון. שרה ואני איננו חסידות של רואן אטקינסון כמיסטר בין, אך הפעם הוא בהחלט תרם לחויה. הסצנה שלו ושל התזמורת היתה מעולה ביותר. פעם ראשונה מזה שנים שהוא באמת מצליח להצחיק אותנו. יחד עם זאת, איננו יכולות שלא לתהות אם לא היה מוצלח יותר להביא את דון פרנץ' וג'ניפר סונדרס שהן הכי-הכי מבחינתנו.

המשלחות יוצאות לדרך. מעניין איך כמעט כולנו הפכנו לצלמים. אין אנו זזים מטר בלי להקליק בכל מקום ואתר. גם אנשי המשלחות צועדים כשידם מונפת במועל מצלמה. חשבתי שאולי כדאי היה להמציא איזה סרט-ראש, כזה שיחזיק בתוכו את המצלמה כדי שזו תצלם ואז תהיינה שתי הידיים פנויות לנפנופים ולמעשים טובים אחרים.

הנה המשלחת הישראלית. בהחלט ציפיתי שיענדו סרט שחור על זרועם לאות אבל וציון זכרון לאחד-עשר הנרצחים באולימפיאדת מינכן. בכל זאת, מספר עגול של ארבעים שנים שחלפו. אני חושבת שזה צריך היה להיות המנהג של המשלחת הישראלית בכל אולימפיאדה מאז זו של מינכן. מאוד הופתעתי שזה לא קרה. היה מקום גם להצמיד סרט שחור לדגל. חבל שלא עשו כן. מצד שני, המחוה של הטלויזיה הישראלית ריגשה אותנו מאוד. שרה מעירה:

"If the dead athletes were any other nation except Israel, they would mention them and make them a symbol".

אני מסכימה איתה, כמובן. מספרת לה איך, ב-1972, הייתי בדרכי למשמרת לילה בצבא כשהחדשות תפסו אותי. עד היום אני זוכרת את האוירה, הלוויות, הצמרמורות.

שיערה של המלכה מתבדר ברוח עת קולה הדקיק של הוד רוממותה מכריז על פתיחת המשחקים בקיצור בריטי יעיל:

"I declare open the games of London, celebrating the 30th Olympiad of the modern era".

נשיאת הדגל האולימפי. מאוד מרגש לראות בין האוחזים בו את דניאל בארנבוים שלנו. לטעמנו, היה מיותר להביא את מוחמד עלי. לא יפה ולא ראוי לתפוס אדם בחולשתו ורפיסותו, עדיף היה לזכור אותו בריא ובשיאו.

יש שהתאכזבו על שלא הצליחו לנחש מי מבין המועמדים שהוזכרו ידליק בפועל את הלפיד האולימפי, אך אני חושבת שהמחוה לספורטאי העתיד של בריטניה היתה במקומה ומאוד מוצלחת. הרשים אותי לצפות בשבעת המוכשרים (שהומלצו בידי זוכי מדליות בריטיים) העומדים יחד ובכוחות משותפים משיאים את המשואה האולימפית לצלילי המוזיקה המדהימה של הפינק פלויד מתוך "הצד האפל של הירח".


הסיום היה לא מוצלח וחבל, כי זה העיב על החויה. אפשר היה להסתפק בסר פול מקרטני שר את "The End" בלי להמשיך עם "Hey Jude" המיותר. הוא הרי שר את זה בחגיגות היובל למלכה, למה לחזור על מסטיק לעוס? לא ממש טעים.

בתמצית:

שלוש לפנות בוקר. אנו יוצאות לטיול קצר כדי לשאוף קצת אויר לאחר ההצמדות לטלויזיה. איננו היחידות, גם השכנים מחלצים את עצמותיהם. אני לובשת סוודר. מזג האויר קריר, מזכיר את לונדון. מתחילות לחזור. האורות, בבתים על פניהם אנו חולפות, כבים בזה אחר זה. בשבת הזו לא יהיו משכימי קום בקציר.

עוד מראות:

  1. תמונות מטקס פתיחת המשחקים האולימפיים באתר הרשמי של אולימפיאדת לונדון 2012
  2. תמונות נוספות מטקס פתיחת המשחקים האולימפיים יוטיוב


Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 28 ביולי 2012 at 15:23

    שותפה לתובנותיך מהשידור של טקס הפתיחה והאיכות של הביצוע כולל התכנון והתוכן המאוד בריטיים של הטקס. לא כולם צפו בשידור עד שלוש בבוקר… מאוחר מדי או ממושך מדי או סיבה אחרת. אבל את היוזמה של רשות השידור לצוות על הצופים רגע של דומיה ולציין את נרצחי אולמפיידת מינכן – את זה לא פספסתי. זו היתה המחווה המוצלחת ביותר לי"א חללי מינכן 1972. מי צריך את האנטישמיים?? הם יצאו ידי חובה כשעשו טקס ב-23 יולי בכפר האולימפי בנוכחות קומץ בני אדם, נשאו נאום וסגרו עניין. אחרי הכול זו בעייה שלהם ורק שלהם, הלא כן?

Trackbacks

  • By ספורט כתרבות « הוזה מִלִים on 24 באוגוסט 2012 at 15:23

    […] שהטובים ינצחו! Rate this:לאהוב את זה:אהבתילהיות הראשון שאוהב את זה. מאת שרון הר פז, בתאריך 24 באוגוסט 2012 בשעה 15:23, בקטגוריה לחם ומים. תגים: אוליפיאדת הנכים לונדון 2012, אוליפיאדת לונדון 2012, מדליות, ספורט, שרת התרבות, תרבות, תרבות הספורט. אין תגובות פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק. « ים של פרידה […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: