דיאנה, הנסיכה מווילס Diana, Princess of Wales

הרהורים על זמן, כבוד, צביעות

Pondering about Time, Honour, Hypocrisy

קיץ 97' היה עבורי מיוחד מאוד. ביולי אותה שנה, הוצאתי לאור את שני ספרַי הראשונים – "סגול" ו"אפס" והחיים נראו לי מחייכים ואפילו מאוד. הייתי תמימה להאמין בְּאופטימיות שהטוב, מרגע שהוא מגיע, נמשך לנצח ואינו "מתחלף". חודש לאחר מכן, היום לפני 15 שנים בדיוק, עת אספנו עצמנו לאחר חופשת הקיץ ועסקנו בַּתכונה המרגשת לקראת שנת לימודים חדשה, הגיעה הבשורה שהיכתה את העולם בתדהמה: הנסיכה דיאנה, האהובה כל כך, נהרגה בתאונת דרכים בפריז. היום, אולי אני מפוכחת קצת יותר, אך לא נראה לי שאיבדתי את התמימות (לפחות כך אני מקוה). אני עדיין אופטימית ומאמינה בַּטוב.

Summer of '97 was very special for me. On July that year I published my debut two books – Sagol (Purple) and Effes (Zero), and life seem to be smiling at me, even a lot. I was naïve to optimistically believe that good, from the moment it comes, in lingers on forever and doesn't change. A month after, exactly 15 years ago today, while we were collecting ourselves after summer holiday and we were occupied with the exiting turmoil towards a new school year, came the news that shocked the whole world: the beloved Diana, Princess of Wales, was killed in a car accident in Paris. Perhaps I'm a bit more realistic, but I don't think that I lose innocence (I hope so). I'm still optimistic and believe in the goodness of people.

אתן יודעות, אנשים שואלים בדרך כלל: "איפה היית כשזה התרחש?" "במה עסקת כשהידיעה הגיעה אלייך?" הרוב יודע וזוכר. מה איתכן?

You know, people usually ask: "Where were you when it happened?" "What were you doing when the news reached you?" Most people know and remember. How about you?

באשר אלַי, באותו אחר צהרים אומלל הייתי אצל לקוחה פוטנציאלית, מנסה לשכנע אותה להפיץ את ספרַי. עלי לציין שעבדתי קשה מאוד, משום שהפריע לה הנושא הלסבי ב"סגול", שבאותו זמן לא היה נהוג לדבר עליו בראש חוצות. לפחות מהבחינה הזו התקדמנו היום, אך אז היא לא ידעה איך לומר לי במלים עדינות שאינה יכולה לתת יד להפצת ספרות "מהסוג הזה", כפי שהתבטאה. בסופו של דבר, היא נאותה לקחת כמה ספרים ולנסות להפיצם, אף שהביעה בפני את ספקותיה באשר להצלחתה. אוכל לומר בפה מלא שממנה לא התעשרתי…

As for me, that miserable afternoon I was with a potential client, trying to persuade her to distribute my books. I have to emphasize that I had to work very hard because the lesbian subject in Sagol (Purple) bothered her, since at that time it wasn't customary to talk about it in public. At least we advanced since then, but at the time she didn't know how to tell me gently that she can't lend a hand to distribute "this kind" of literature, as she put it. In the end, she agreed to take a few books and to try to distribute them, although she expressed her doubt regarding her success. I can say that I didn't make my fortune from her…

כשחזרתי הביתה, הרהרתי בַּצביעות שלה: כשהספרים יצאו לאור, שלחתי לה עותקים לעיון והיא התקשרה אלי בהתלהבות לספר לי שאהבה אותם מאוד, אך כשניסיתי לקבוע איתה פגישת עבודה במטרה שתפיץ לי אותם, היא התחמקה במשך זמן רב, עד שהצלחתי לשבת איתה ב-31 באוגוסט 1997, ביום בו נהרגה הנסיכה. חשבתי, מן הסתם בתמימותי, שהצביעות הזו כל כך מיותרת ואינה תורמת לשום דבר חיובי. אני עדיין חושבת שאין לה מקום בעולם, אך זה אינו מתנהל לפי דעותי. הנה, לדוגמא, לקחו בחורה נחמדה, די צנועה, למעשה (שאמנם באה מבית אצולה, אך היא לא ממש עשתה מזה ענין ועבדה כעוזרת לגננת) והפכו אותה לִנסיכה, במחשבה ובכוונה שהיא תמלא את תפקידיה הייצוגיים בשקט ובציתנות ולא תעשה גלים. איך אומרים: "מחשבה לחוד ומציאות לחוד"… הוד מעלה דיאנה עשתה גלים ועוד איך, האפילה על כל בית המלוכה ובכך עוררה את יושביו עליה, שלא בטובתה. אי אפשר שלא להרהר לְמה כל העמדת הפנים הזו. אינני תמימה בנושא הזה ואני מודעת לנימוקים ולצביעות המיותרת של התנהלות בית המלוכה, אבל באמת, זה לא מיותר? למה השטויות הכובלות שמנעו מצ'ארלס להתחתן עם קאמילה – אותה אהב באמת – ולהיות מאושר, במקום לאמלל את דיאנה? כל הדרת הכבוד המזויפת הזו, של מילוי התפקיד שהוטל על מאן דהוא (במקרה דנן – ההיא) ממש מיותרת!

When I got home, I thought about her hypocrisy: when I released my books, I sent her copies to read, and she enthusiastically called me to tell me that she loved them very much; but when I tried to set a work meeting in order for her to distribute my books, she wriggled for a lone time, until I managed to sit with her on the 31 of August 1997, the day the Princess was killed. I thought, innocently, so it seems, that this hypocrisy is so unnecessary and doesn't contribute to anything positive. I still think that it has no place in the world, but alas the world doesn't run according my opinions. For example, they took a nice girl, quite modest actually (that indeed came from a nobility home, but she didn't make much fuss about it and worked as a nursery teacher's assistant), and turned her to a princess, thinking that she will fulfil her representative roles quietly and obediently without making waves. How is the saying: "thought alone and reality apart"… Her Majesty Diana did made waves and a lot, she overshadowed the whole Royal House. That caused its members to go against her, not to her advantage. One can but ponder what was all this pretending. I'm not naïve in this issue and I am aware of the reasons and the unnecessary hypocrisy of how the Royal House is conducting, but really, isn't it pointless? Why the restricted nonsense that prevented Charles from marrying Camilla – whom he really loved – and be happy with her, instead of making Diana miserable? All this phoney of keeping appearances, of fulfilling the role somebody was forced to do, is really pointless.

חמש עשרה שנים עברו מאז ודבר לא השתנה כמעט – עולם כמנהגו נוהג ואם תשאלנה בריטי ממוצע על יחסו לבית המלוכה, הרי שהלה יענה לך, שאף שהוא מסתיג מנוהג יושביו ומהשערוריות שהם יוצרים (ובולע בשקיקה את הנכתב עליהם בצהובונים ושוטף היטב את עיניו בתמונות), הוא לא היה רוצה להחליף את המסורת ולאבד את הקשר לעבר.

Fifteen years passed since then and almost nothing has changed – the world keeps on turning, and if you'd ask an average British person about their attitude toward the Royal House, that person will answer that although they reject the behaviour of its inhabitants and the scandals they create (and eagerly swallowing what the tabloids write about them, and devouring the photos), they wouldn't want to change tradition and losing connection to the past. 

גם אצלנו, עולם כמנהגו נוהג ואיננו טורחים למחות יותר מדי ולהחליף לאלתר את מנהיגינו שסרחו ועוד מגדילים עשות ובוחרים אותם שוב ושוב כדי שימשיכו להזיק לנו. אני תוהה מה זה מלמד את צאצאינו, שמזה ארבעה ימים מאיישים את ספסל העינויים, בהפתח שנת הלימודים.

Here as well, the world keeps turning and we don't bother to protest too much and immediately change our disgraced leaders. Instead of kicking them away from us, as far as possible, we keep voting them again and again so they will continue to harm us. I can but wonder what it teaches our children who are attending school the last four days.

שרק נהיה בריאים ושיהיה לנו כוח לסבול ולעבור את הצרות הצרורות הנכונות לנו מידם הקשה והמרושעת של העומדים בראשנו.

I wish us well and may we have the strength to endure and overcome the serious troubles our evil vicious leaders are going to put on us.

שבת שלום ומבורכת!

Good and blessed Shabbes!

חפירות:

  1. דיאנה, הנסיכה מווילס ויקיפדיה
  2. הגזרות הכלכליות, הארץ
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 31 באוגוסט 2012 at 21:47

    אלטון ג'ון – איזה יופי!

    נכון, יש הרבה צרות בעולם, הלסביות עדיין נחשבת כתופעה חריגה ולא רק ב- 97', עדיין אין לגיטימציה כלל עולמית לקבוצות הנתפסות כ"מאיימות" על החברה ה"סטרייטית". חוץ מזה, האנושות מנוהלת על ידי מנהיגים תאבי בצע. ועוד ועוד. הכל חארטה, כמו שאומרים.

    ואני קמה כל בוקר ומודה לאלוהים, על שאני חיה, מתפקדת, עסוקה, נהנית מדברים קטנים ולפעמים גם מדברים גדולים.
    למדתי "לא להתחבר לרוע". כותבת, מותחת ביקורת, אך לוקחת מרחק.

    דיאנה הייתה תמימה, רצתה להיות נסיכה… כולנו בכינו יחד על חיים שנגדעו ללא סיבה וללא הצדקה – יהי זכרה ברוך!

    • שרון הר פז  On 1 בספטמבר 2012 at 11:00

      שמת לב שאלטון שינה את המלים המקוריות? במקום "Goodbye Norma Jean" הוא שר: "Goodbye English Rose" ועוד כמה משפטים בשיר. אני זוכרת היטב את השידור מטקס הלוויה ואת דוד ויצטרום מעיר: "אף עין לא נשארה יבשה".
      אכן, עדיף לקום בבוקר עם שיר חדש בלב 🙂

  • תרצה הכטר  On 2 בספטמבר 2012 at 10:03

    כן, השינוי למילים המקוריות … מאוד ריגש את כולנו.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: