מוזיקה קלסית Classical Music

Classic FM חוגגים 20 שנות שידור מוזיקה מעולה

Classic FM is celebrating 25 years of excellent music broadcasting

 

קארל ג'נקינס – בנדיקטוס

Karl JenkinsBenedictus

בבית הספר היסודי היו לנו שיעורי מוזיקה. האמת? אינני זוכרת דבר משם, אבל ממש כלום. גם לא את המורה, שלא לדבר על החומר שהועבר. מדי פעם, לעתים די רחוקות, מבליחה לי בזכרון הסצנה היחידה משם: המורה מעמידה את הפטפון על שולחנה, מחברת אותו לחשמל, מניחה עליו תקליט עברי ומבקשת מן התלמידים לרשום חיש-קל את המלים במטרה לשיר אותן לאחר מכן. היא פשוט שכחה את הדף בביתה. כחובבת מוזיקה, שהמלים חשובות לי מאוד, היו לי (ועדיין!) קלסרים גדושים באוסף די מכובד של שירים. כשסיפרתי על כך למורה, היא שלחה אותי מיד הביתה להביא את המלים. מזל שגרתי קרוב לבית הספר.

In elementary school we had music lessons. The truth? I don't remember anything from there, nothing at all. Not even the teacher, let alone the material that was passed. From time to time, quite rarely, the only scene from there flickers in my mind: the teacher places the record player on her desk, connects it to the electricity grid, puts a Hebrew record on it, and asks the students to quickly write down the lyrics in order to sing it afterwards. She forgot the page at home. As a music lover, that the lyrics is very important to me, I had (and still!) binders packed with a decent collection of songs. When I told the teacher about this, she immediately sent me home to fetch the lyrics. Luckily, I lived close to school.

שפר מזל כולנו ולמישהו הבליח האסימון שנים לאחר מכן, ומספר חברות תקליטים החליטו להקל על חיי המורים למוזיקה ולצרף את המלים לאלבומים. הקל גם על חיי, שלא הייתי צריכה יותר להקליט שיר ולהתענות עם העתקת המלים בצורה של השמיעי-עצרי-רשמי מהר (כדי שהן לא תפרחנה מראשך ותצטרכי להשמיע מחדש את אותו הקטע) וחוזר חלילה.

We all got lucky and the token flashed in someone's mind years later, and some record companies decided to make life easier for music teachers to attach the lyrics to albums. It made my life easier, too, since I no longer needed to record a song and suffer with copying the words in the form of play-stop-write down quickly (so that they would not budge from your head and you would have to re-play the same piece), and so on and on, repeating.

הקרובות אלי בגיל, זוכרות מן הסתם את ההשכמה של 6:20 בבוקר, את ההתעמלות הקלה של מיכאל בן חנן בתוכניתו ברדיו, ולאחריה המוזיקה הקלסית שליוותה אותנו במהלך ההכנות לקראת היציאה לבית הספר. השכלה בתחום הקלסי לא רכשתי אז, להפך – מבחינתי, היתה זו מוזיקה מעצבנת, משעממת, לא מעניינת, ודאי לא מרעידת אמות הספין כמו זו שיצאה מהביטלס. אומרים, שמה שאדם שומע בילדותו, זה מה שהוא לוקח איתו לחיים. לא ממש מדויק – תלוי בנסיבות. השעמום מהמוזיקה הקלסית ההיא ששודרה אז ברדיו, היה כל כך נורא, שלקח לי שנים עד שהתאוששתי ממנו.

Those who are close to my age, probably remember the awakening of 6:20 in the morning by Michael Ben Hanan's easy exercise program on the radio, followed by the classical music that accompanied our preparations for going to school. I didn't acquire classical education at the time by listening to it on the radio, on the contrary – as far as I was concerned, it was irritating, boring, uninteresting music, certainly not shaking one's soul as it had been with the music came from The Beatles. They say that what a person hears in his/her childhood is what he/she takes with them to life. Not exactly accurate – depending on the circumstances. The boredom From the classical music that was broadcast on the radio then, was so terrible that it took me years before I recovered from it.

את ההשכלה המוזיקלית הקלסית האמיתית שלי רכשתי רק בגיל 14, בשיעורי המוזיקה של מורי הדגול אריה רופאיזן. היתה זו תקופה הזויה, אך נפלאה. פתאום נפתחו בפני דלתות קסומות ומרתקות שלא ידעתין לפני כן. בתקופה שלימד את באך, שבקסמו נשביתי, התנגן ברדיו השיר שהיה להיט גדול, Concerto Pour Une Voix (קונצ'רטו לקול אחד) בביצועה של Danielle Licari והייתי בטוחה שהמנגינה היא עיבוד מהמוזיקה הקלסית של באך. שנים לאחר מכן, למדתי שהזמרת אכן מבצעת גם מוזיקה קלסית, אך שמחתי לשמוע את קולה הערב במוזיקה לסרט הנפלא "13 יום בצרפת" (של הבמאי הדגול קלוד ללוש).

My real classical musical education was acquired only at the age of 14, in the music lessons of my great teacher Arieh Rufeisen. It was a hallucinatory but wonderful time. Suddenly magical doors opened to me that I didn't know before. During the time he taught Bach, a composer I was captivated by, the song "Concerto Pour Une Voix" (Concerto for One Voice) by Danielle Licari was played on the radio (it was a big hit in Israel), and I was sure that the melody was an adaptation of Bach's classical music. Years later, I learned that the singer does indeed perform classical music, but I was happy to hear her lovely voice in the music for the wonderful film "13 Jours en France" (13 Days in France) (by the great director Claude Lelouch).

י. ס. באךאריה על מיתר סול

J. S. BachAir on a G string

מלבד המוזיקה עצמה, יש בהגשתה את היכולת לקרב או להרחיק את השומעות. מהאזנה לתחנת קול המוזיקה של קול ישראל בעבר, הבנתי שאינני מוצאת שם ענין. הגשה משמימה שממאיסה את ההאזנה, שלא לדבר על בחירת המוזיקה. מישהו פעם תאר זאת במלים פשוטות ומפורשות: "הקונצרטים המשעממים של קול המוזיקה". נכון, לא כל מוזיקה מרטיטה את המאזינות לה, אבל למה לבחור ברצף את כל השעמום בבת אחת, למה לא לפזר? חבל, כי יש במוזיקה הזו פנינים רבות וצריך לתת את מלאכת ההגשה לאדם שבאמת מבין במוזיקה, אוהב אותה וגם יודע להגישה.

In addition to the music itself, the way it is presented has the ability to bring the listeners closer or keep them away. Listening to the Voice of Music of Kol Yisrael in the past, I realized I was not interested. A dull presenting that makes listening impossible, not to mention the choice of music. Someone once described it in simple and explicit words: "The boring concerts of the Voice of Music." True, not all music vibrates the listeners, but why choose all the boredom at once, why not spread? Too bad, because there are many pearls in this music and you have to give the presenting job to someone who really understands music, loves it and also knows how to present it.

כאלה הם המגישים ב-Classic FM, התחנה אליה היה לי התענוג להתוודע לפני כמה שנים, עת הגעתי לראשונה ללונדון. המארחת, חובבת נלהבת של מוזיקה, הציגה בפני את תחנות הרדיו האהובות עליה ונשביתי בקסם של ההגשה, בהסברים הקצרים ובעיקר – במוזיקה שהושמעה, שהיתה מלהיבה ומדהימה. שוב נפתחו בפני דלתות קסומות.

חפירות:

  1. Danielle Licari  – המיטב ביוטיוב
  2. יוהאן סבסטיאן באך ויקיפדיה
  3. Danielle Licari ויקיפדיה באנגלית
  4. קלוד ללוש ויקיפדיה
  5. אתר התחנה המצוינת Classic FM

Diggings:

  1. Danielle Licari – the best on YouTube
  2. Johan Sebastian Bach Wikipedia
  3. Danielle Licari Wikipedia
  4. Claude Lelouch Wikipedia
  5. Classic FM site
  6. The Armed Man – Benedictus Karl Jenkins

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  ביום 10 בספטמבר 2012 בשעה 10:53

    הזמרת של כל הזמנים מבחינתי היא ברברה סטרייסנד.
    גם למתי כספי שמור מקום של כבוד בלבי.
    פעם חיבבתי את קולו של דיוויד ברוזה. הייתי מאזינה לשיריו תוך כדי נסיעה, מתוך דיסק.
    כלי הנגינה האהוב עלי הוא גיטרה (קלאסית כמובן) – עדיין שמורים אצלי תקליטים בהם יצירות של פרננדו סור.
    נגני הגיטרה שהעניקו לי השראה ללמוד לנגן גיטרה – פרנסיסקו יפס ואנדרה סגוביה.
    במיוחד הואריאציות לחליל של מוצרט –

    • שרון הר פז  ביום 10 בספטמבר 2012 בשעה 11:50

      תודה על תגובתך, תרצה. לפניה לא שמעתי על פרננדו סור ופרנסיסקו יפס ואני שמחה ללמוד דברים חדשים. על אנדרה סגוביה שמעתי, אך לא התעמקתי עדיין.
      אכן, ברברה סטרייסנד היא ענקית, אך יש עוד רבות ונפלאות, בעיקר אלה השרות ג'אז, בעלות קולות מקסימים ושירים מצוינים. אין לי מישהי שאני מעדיפה על פני האחרות, מלבד ג'אניס ג'ופלין, אך זו בעיקר בשל הסיפור שלה והנשמה, כי אף שהיא מיוחדת – קול ערב במיוחד לא היה לה.
      האהבה הראשונה שלי היתה לגיטרה הקלסית ולא ממש אהבתי פסנתר, שלא לדבר על הניסור המעצבן של הכינור. עד היום אינני מתה על זה האחרון, אם כי בתחנה הקלסית הלונדונית משמיעים די הרבה, בעיקר את ג'ושוע בל, שהניסור שלו פחות חורק ויותר רך. עם השנים, בעיקר כשלהקות רוק החלו לשלב פסנתר חשמלי ביצירותיהם – התחלתי להתעניין גם בכלי הזה ומצאתי שישנן יצירות ממש נפלאות, כמו הקונצ'רטו השני הנפלא של רחמנינוף (בעיקר חלק 2), עליו למדתי מספרה של איין ראנד: http://www.youtube.com/watch?v=x8l37utZxMQ
      מבחינתי, ג'ון וויליאמס הינו אחד הנגנים המצוינים על הגיטרה והביצוע הנפלא שלו לקונצ'רטו לארנחווז עוצר נשימה ממש: http://www.youtube.com/watch?v=CBHfPh5Ibsk
      איזה כיף ללמוד דברים חדשים!

טרקבאקים

  • מאת המוזיקה שלי My Music | הוזה מִלִים Hallucinating words ביום 21 בספטמבר 2019 בשעה 20:08

    […] are thousands of other songs I love and lots of wonderful music (classical, jazz) and even though there is not enough time or space to cover it all – I guess I'll bring […]

  • מאת המוזיקה שלי | הוזה מִלִים ביום 1 באוקטובר 2013 בשעה 10:50

    […] עוד אלפי שירים שאני אוהבת ועוד המון מוזיקה נפלאה (קלסית, ג'אז) ועל אף שתקצר היריעה – אני משערת שאביא עוד בעתיד […]

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: