מוזיקה קלסית

Classic FM חוגגים 20 שנות שידור מוזיקה מעולה

בבית הספר היסודי היו לנו שיעורי מוזיקה. האמת? אינני זוכרת דבר משם, אבל ממש כלום. גם לא את המורה, שלא לדבר על החומר שהועבר. מדי פעם, לעתים די רחוקות, מבליחה לי בזכרון הסצנה היחידה משם: המורה מעמידה את הפטפון על שולחנה, מחברת אותו לחשמל, מניחה עליו תקליט עברי ומבקשת מן התלמידים לרשום חיש-קל את המלים במטרה לשיר אותן לאחר מכן. היא פשוט שכחה את הדף בביתה. כחובבת מוזיקה, שהמלים חשובות לי מאוד, היו לי (ועדיין!) קלסרים גדושים באוסף די מכובד של שירים. כשסיפרתי על כך למורה, היא שלחה אותי מיד הביתה להביא את המלים. מזל שגרתי קרוב לבית הספר.

שפר מזל כולנו ולמישהו הבליח האסימון שנים לאחר מכן, ומספר חברות תקליטים החליטו להקל על חיי המורים למוזיקה ולצרף את המלים לאלבומים. הקל גם על חיי, שלא הייתי צריכה יותר להקליט שיר ולהתענות עם העתקת המלים בצורה של השמיעי-עצרי-רשמי מהר (כדי שהן לא תפרחנה מראשך ותצטרכי להשמיע מחדש את אותו הקטע) וחוזר חלילה.

הקרובות אלי בגיל, זוכרות מן הסתם את ההשכמה של 6:20 בבוקר, אחרי ההתעמלות הקלה של מיכאל בן חנן, המוזיקה הקלסית שליוותה אותנו במהלך ההכנות לקראת היציאה לבית הספר. השכלה בתחום הקלסי לא רכשתי אז, להפך – מבחינתי, היתה זו מוזיקה מעצבנת, משעממת, לא מעניינת, ודאי לא מרעידת אמות הספין כמו זו שיצאה מהביטלס. אומרים, שמה שאדם שומע בילדותו, זה מה שהוא לוקח איתו לחיים. לא ממש מדויק – תלוי בנסיבות. השעמום היה כל כך נורא, שלקח שנים עד שהתאוששתי ממנו.

את ההשכלה המוזיקלית הקלסית האמיתית שלי רכשתי רק בגיל 14, בשיעורי המוזיקה של מורי הדגול אריה רופאיזן. היתה זו תקופה הזויה, אך נפלאה. פתאום נפתחו בפני דלתות קסומות ומרתקות שלא ידעתין לפני כן. בתקופה שלימד את באך, שבקסמו נשביתי, התנגן ברדיו השיר Concerto Pour Une Voix בביצועה של Danielle Licari והייתי בטוחה שהמנגינה היא עיבוד מהמוזיקה הקלאסית של באך. שנים לאחר מכן, למדתי שהזמרת אכן מבצעת גם מוזיקה קלסית, אך שמחתי לשמוע את קולה הערב במוזיקה לסרט הנפלא "13 יום בצרפת" (של הבמאי הדגול קלוד ללוש).

מלבד המוזיקה עצמה, יש בהגשתה את היכולת לקרב או להרחיק את השומעות. מהאזנה לקול המוזיקה שלנו בעבר, הבנתי שאינני מוצאת שם ענין. הגשה משמימה, שממאיסה את ההאזנה, שלא לדבר על בחירת המוזיקה. מישהו פעם תאר זאת במלים פשוטות ומפורשות: "הקונצרטים המשעממים של קול המוזיקה". נכון, לא כל מוזיקה מרטיטה את המאזינות לה, אבל למה לבחור ברצף את כל השעמום בבת אחת, לא לא לפזר? חבל, כי יש במוזיקה הזו פנינים רבות וצריך לתת את מלאכת ההגשה לאדם שבאמת מבין במוזיקה, אוהב אותה וגם יודע להגישה.

כאלה הם המגישים ב-Classic FM, התחנה אליה היה לי התענוג להתוודע לפני כמה שנים, עת הגעתי לראשונה ללונדון. המארחת, חובבת נלהבת של מוזיקה, הציגה בפני את תחנות הרדיו האהובות עליה ונשביתי בקסם של ההגשה, בהסברים הקצרים ובעיקר – במוזיקה שהושמעה, שהיתה מלהיבה ומדהימה. שוב נפתחו בפני דלתות קסומות.

חפירות:

  1. Danielle Licari  – המיטב ביוטיוב
  2. יוהאן סבסטיאן באך
  3. Adagio + Concerto Pour Une Voix
  4. Danielle Licari
  5. קלוד ללוש
  6. חגיגות התחנה המצוינת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 10 בספטמבר 2012 at 10:53

    הזמרת של כל הזמנים מבחינתי היא ברברה סטרייסנד.
    גם למתי כספי שמור מקום של כבוד בלבי.
    פעם חיבבתי את קולו של דיוויד ברוזה. הייתי מאזינה לשיריו תוך כדי נסיעה, מתוך דיסק.
    כלי הנגינה האהוב עלי הוא גיטרה (קלאסית כמובן) – עדיין שמורים אצלי תקליטים בהם יצירות של פרננדו סור.
    נגני הגיטרה שהעניקו לי השראה ללמוד לנגן גיטרה – פרנסיסקו יפס ואנדרה סגוביה.
    במיוחד הואריאציות לחליל של מוצרט –

    • שרון הר פז  On 10 בספטמבר 2012 at 11:50

      תודה על תגובתך, תרצה. לפניה לא שמעתי על פרננדו סור ופרנסיסקו יפס ואני שמחה ללמוד דברים חדשים. על אנדרה סגוביה שמעתי, אך לא התעמקתי עדיין.
      אכן, ברברה סטרייסנד היא ענקית, אך יש עוד רבות ונפלאות, בעיקר אלה השרות ג'אז, בעלות קולות מקסימים ושירים מצוינים. אין לי מישהי שאני מעדיפה על פני האחרות, מלבד ג'אניס ג'ופלין, אך זו בעיקר בשל הסיפור שלה והנשמה, כי אף שהיא מיוחדת – קול ערב במיוחד לא היה לה.
      האהבה הראשונה שלי היתה לגיטרה הקלסית ולא ממש אהבתי פסנתר, שלא לדבר על הניסור המעצבן של הכינור. עד היום אינני מתה על זה האחרון, אם כי בתחנה הקלסית הלונדונית משמיעים די הרבה, בעיקר את ג'ושוע בל, שהניסור שלו פחות חורק ויותר רך. עם השנים, בעיקר כשלהקות רוק החלו לשלב פסנתר חשמלי ביצירותיהם – התחלתי להתעניין גם בכלי הזה ומצאתי שישנן יצירות ממש נפלאות, כמו הקונצ'רטו השני הנפלא של רחמנינוף (בעיקר חלק 2), עליו למדתי מספרה של איין ראנד: http://www.youtube.com/watch?v=x8l37utZxMQ
      מבחינתי, ג'ון וויליאמס הינו אחד הנגנים המצוינים על הגיטרה והביצוע הנפלא שלו לקונצ'רטו לארנחווז עוצר נשימה ממש: http://www.youtube.com/watch?v=CBHfPh5Ibsk
      איזה כיף ללמוד דברים חדשים!

Trackbacks

  • By המוזיקה שלי | הוזה מִלִים on 1 באוקטובר 2013 at 10:50

    […] עוד אלפי שירים שאני אוהבת ועוד המון מוזיקה נפלאה (קלסית, ג'אז) ועל אף שתקצר היריעה – אני משערת שאביא עוד בעתיד […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: