הושענא רבא Hoshana Rabbah

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּה, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ (תהלים קי"ח 5)

Out of my straits I called upon the LORD; He answered me with great enlargement (Psalms 118, 5)

יום ראשון. פוקחת עיניים אל תוך שבוע חדש. האמנם? בזה אחר זה באים הטלפונים המתנצלים. עַם ישראל רובו ככולו בגשר. לפחות התנצלו ולא הבריזו סתם. המונח "אחרי החגים" טופח על פני וקורם משמעות ביתר שאת.

Sunday. I open my eyes into a new week. Is that so? One by one the apologetic phones come. The people of Israel are mostly in a bridge. At least they apologized and didn't just stood me up. The term "after the holidays" strike on my face and gave more meaning to it.

התפנה לי היום ואני מחפשת תעסוקה. יוצאת לחצר לבחון את מצבת העלים, אולי יש צורך לגרף. בשקט השורר מגיע פתאום לאוזני קול ענות גבורה, קול שירה רמה לא הרחק מכאן.

I got a free day and I am looking for employment. Going out into the yard to examine at the number of the leaves, maybe it needs to be swept clear. In the quiet prevailed there, a sudden sound of song and joy comes to my ears, a sound of loud singing not far from here.

יְהוָה לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם (תהלים קי"ח 6)

The Lord is on my side; I will not fear, what can man do unto me? (Psalm 118, 5)

בית הכנסת המאולתר הומה פיוטים. אני קרבה ולהפתעתי, לא כצעקתה – לפי הקולות אפשר היה לחשוב שכל קציר התכנסה והגרונות נטויים, אך הצלחתי לספור רק חמישים איש וטף ואשה אחת (אני). כנראה ששאר הישוב גם הוא מגשר על החגים. עזרת הנשים מיותמת, אך אינני מעלה על דעתי להצטרף אל החוגגים למטה, פן אעורר עלי את חמתם המיותרת של הזכרים. געגועים לבית הכנסת הרפורמי שלי עולים בי. אני מתנחמת במזג האויר הנוח והנעים שלנו לעומת הקור המקפיא שם. אין דבר מושלם.

The improvised synagogue is full of liturgical poems. I came close and to my surprise, not as I imagined – by the sounds you could think that all of Katzir came in and the throats are on, but I managed to count only fifty men and boys and one woman (me). It seems that the rest of the settlement is also bridging through the holidays. The ladies' section is orphaned, but I don't think to join the revellers below, lest I'd get the unnecessary wrath of the males. My longing for my Reform synagogue is rising in me. I take comfort in our comfortable and pleasant weather compared to the freezing cold there. Nothing is perfect.

אָנָּא, ה', הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא, ה', הַצְלִיחָה נָּא (תהלים קי"ח 25)

Save now, I beseech thee, O Lord: O Lord, I beseech thee, send now prosperity (Psalm 118, 25)

"Oh, hi", היא מתנשמת במאור פנים. העליה במדרגות אל הגג אינה דבר של מה בכך בגילנו. "Where are the rest of the vibers?"

"אַיים אוֹפרֵייד דֶת אַיים דִי אוֹנְלִי וַיֱבּ הִיר, סוֹ יוּ'ל הֶב טוּ בֶּר וִויד מִי", אני מחייכת אליה. "אַיי אֶסְיוּם דֶיי אַר בִּיזִי פוֹר דֶה יום-טוב. אֶלוֹט טוּ דוּ, יוּ נוֹאוּ, קְלִינִינְג, קוּקֶינְג. אַיים שׁוּר דֶיי'ל בִּי הִיר טוּמוֹרוֹאוּ." אם תרצה השם, כמובן, אני מוסיפה בלבי.

"It's OK", היא משיבה לי חיוך. "At list you are here and we can dance with each other".

אני מושיטה לה יד, מחוה קידה. "מֶיי אַיי הֶב דִיס דֶנְס וִויד יוּ, מֶאם?"

היא מזמזמת את הנעימה שעולה מסיעת הגברים, אוחזת בידי ומסחררת את ראשי.

"Oh, hi", She breathes with a warm welcome. Ascending the stairs to the roof is not an easy thing at our age. "Where are the rest of the vibers?"

"I'm afraid that I'm the only vibe here, so you'll have to bear with me", I smile at her. "I assume they are busy for the Yom-Tov. A lot to do, you know, cleaning, cooking. I'm sure they'll be here tomorrow." If the Goddess wants, of course, I add in my heart.

"It's OK", She replies with a smile. "At list you are here and we can dance with each other."

I reach out to her, gesturing a bow. "May I have this dance with you, Mam?"

She buzzes the tune that comes from the men's section, holding my hand and swirling my head.

 

חפירות (קלות הפעם):

  1. הושענא רבה ויקיפדיה
  2. אלוהי הרוחות (אנא ה') אתר הפיוטים
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  ביום 14 באוקטובר 2012 בשעה 8:52

    עץ הרימון שלך מהמם. אגב, צבעו האדום של הפרי ובמיוחד צורתו בעלת הכתר היוו השראה ליוצרים ארמנים בירושלים העתיקה. שם אפשר למצוא בחנויות שלהם מגוון רימונים מחרס, מקושטים בשלל צבעים.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: