קריאת המואזין

נגמרה לי הסויה. יום ששי ואם לא אטרח בערב שבת, לא אשתה קפה בחלב סויה בשבת. במכולת שלנו מוכרים חלב סויה במשורה (כך שאי אפשר להיות בטוחות שיהיה) ואף פעם אין במתיקות מופחתת, ולכן אין ברירה – צריכה לרדת לכפר קרע.

השכנה שלי בדיוק מחממת את הרכב שלה. לחנות עצמה היא אינה מגיעה, אלא תוריד אותי בכניסה לכפר ותמשיך הלאה לפרדס חנה. יש ימים של מזל וישנם ימים הלוקים בזה, אבל גם לכניסה זה טוב – רק שתי דקות הליכה עד לחנות.

יש סויה וישנם שאר המצרכים שהצטרכתי לכבוד השבת. מביטה סביב – אין פנים המוכרות לי. אין שום תושב או תושבת קציר. יום ששי, יום עמוס, אך משום-מה לא בְּקונים משכנותי. אין ברירה, שמה פעמי לכיוון הטרמפיאדה. כולה קילומטר, לא נורא, עשר דקות הליכה. לא קניתי הרבה, כך שהשקיות אינן כבדות.

אשה צועדת לבדה בצד הכביש הראשי, שקיות קניות בידיה. הדרך נעימה. מזג האויר נעים. מכוניות חולפות בחופזה, אגזוזיהם נושפים על פני. מן הסתם, נהגותיהן אינן מזהות אותי.

הטרמפיאדה ריקה. מניחה את השקיות בצד. שיבוא טרמפ מהר, לבל יחמיצו החלב והגבינה. אמנם מסויה, אך זו טריה ואינה מחזיקה מעמד ללא קֵרור. אינני מסמנת, לבל יעצרו לי בני דודים בטעות. מי שמכירה אותי – לא תשאיר אותי פה.

הנה באה גואלת. אמנם זו אינה תושבת קציר, אלא בת דודה. אני מנסה לסגת באלגנטיות כדי לא להעליב.

"עלי", היא מזמינה אותי, מתעלמת מהיסוסי. "אני מגיעה לאום אל-ריחן, אוריד אותך בכִּכָּר."

היא מתכוונת לכִּכָּר בין הגבעות של קציר. מתאים לי. אוספת את השקיות ועולה.

"שוקראן", אני מנסה לעשות רושם.

"תפאדאלִי", היא עונה, "בכיף."

וואלה, יפה מצדה. בכיף… אני מצדדת מבט. צעיף צבעוני כרוך סביב ראשה. לפחות זה לא שחור ואין רעלה. שמלה כחולה, מנוקדת בפרחים אדמדמים. היא נראית כבת גילי.

"את מהגבעה המרכזית או המערבית?" היא שואלת.

"המערבית."

"אה, לא בתי העץ."

וואלה! מראה בקיאות! "את מכירה את קציר?" אני שואלת.

"אני זוכרת כשהתחילו לבנות אותה, ב-1982. אבא שלי היה קבלן ולא דיבר עברית, כך שהתלויתי אליו כשהיה הולך לבנות אצל השכנים החדשים שלנו."

"אביך לא דיבר עברית?" אני מתעניינת.

"אחרי ש'שחררתם' אותנו ב-67", היא קורצת לי בחיוך, "לא כולם מהמבוגרים הצליחו ללמוד את השפה שלכם. מי שסיים את בית הספר היסודי בכפר ורצה להמשיך ללמוד, נשלח לירדן ושם הרי לא מדברים עברית. מעטים מאוד הלכו ללמוד אצל היהודים, כמוני." היא שלחה אלי מבט כדי לבדוק את מידת הקשבתי.

הייתי מרותקת לדבריה, אך לא ידעתי מה לומר מלבד, "אז למדת אצלנו?"

היא מחייכת: "כן, אבל לא אצלכם, בקציר, אלא בערערה."

"אה", אמרתי. "ערערה."

"זה כי היו לי שם קרובי משפחה שסידרו לי. אחר כך הלכתי ללמוד הנדסת בנין בטכניון כדי להשתלב בעסק של אבא."

או, מהנדסת בנין! וואלה!!! הנעתי את ראשי בהערכה. "יפה!" ערביה מכפר נידח בשטחים, מהנדסת בנין. כל הכבוד! ומה עם חתונה? ילדים? אינני מעיזה לפלוש לפרטיותה, אף שהיא מאוד מסקרנת אותי.

אנחנו בעליה. המזגן עובד במרץ. לפתע, מתחיל המנוע לקרטע. היא פולטת קללה טיפוסית ומפנה את ההגה לשולי הכביש. המנוע חדל לפעום.

"מה קרה?" אני שואלת בדאגה.

"זה הקרבורטור", היא מסבירה. "המים נזלו." היא לוחצת על כפתור מכסה המנוע, עשן אפרפר מסתלסל ונע לכיווננו.

איך היא יודעת? אנחנו יוצאות מהרכב. אני מביטה על הכביש לכיוון ממנו עלינו ומבחינה בשביל המים שהותרנו אחרינו.

היא מעלה את מכסה המנוע ומעגנת אותו אל המוט. "צריך לחכות עד שזה יתקרר ואז ננסה לבדוק מה קרה", היא מבארת לי את פעולותיה.

מטלטלת את ראשי לאט מעלה-מטה לאותת שהבנתי. אין טעם שאציע את עזרתי, הרי אין לי מושג במכוניות. אני עומדת בצד, מנסה לחשב את צעדי. אני צריכה לעצור טרמפ לקציר, אחרת יתקלקלו לי המצרכים. היא כנראה נחנה בתכונות נסתרות ומנחשת את מחשבותי.

"אולי תנסי לעצור טרמפ", היא מציעה, "אין לי מושג כמה זמן זה ייקח ואם אני יכולה לתקן את זה. לא כדאי שהמצרכים שלך יתקלקלו בחום הזה."

"תודה!" אני מודה לה. אשה. מתחשבת. לא נראה לי שגבר היה חושב על זה. "כדאי באמת שאעשה כן."

אני פותחת את דלת מכוניתה כדי להוציא את השקיות. קולו של המואזין מהדהד ברמה: "אִינְטָקָלָאת אִילָה רַחְמִיטִילְלָה נָגְ'מָה מַחְמוּד אַל גַ'נָזָה פִי אַל סָעָה תָלָת אַל יָאהוּם בָּעֶד סַלַט אֶל דוֹהוֹר."* אינני מבינה את הסלט הזה. אני מביטה בה. היא מאזינה ברוב קשב. מה זה, הוראות הפעלה? כולה קריאה למתפללים לכרוע על ברכיהם ולנשק את האדמה בתפילה, אין הם מכירים את זה כבר בעל פה ועדיין זקוקים להנחיות מֵהכרוז? אבל זה לא נשמע כרגיל, הוא אינו שר, אלא מדבר. אני מדמיינת הוראות הפעלה לָצֹאן: 'הו, תושבי ברטעה! זו קריאה בהולה אליכם לבוא מיד אל המסגד שבמרכז הכפר! כולם להתאסף כאיש אחד, כולל השבאב!'

??? אני מרימה את גבותי בשאלה. "שׁוּ הָדַא? מה הוא אמר? משהו חשוב?" קולו של המואזין מהדהד לי בראש: 'יאלה, אִיטְלָע כולם! איטבח אל יאהוד!'

היא מביטה בי בהבעה שאינני יודעת לפענח. "הוא הודיע על פטירתה של אשה בשם נָגְ'מָה מַחְמוּד ועדכן לגבי מועד הלויה שלה."

או, זה הכל? אין אלה הוראות הפעלה לטבוח את היהודים? "מה את אומרת?" אני מביעה את פליאתי. "ככה מודיעים על פטירת מאן דהיא או הוא? ממרומי צריח המסגד?"

"מה לא בסדר?" היא מקשה פליאה מהצד שלה.

אני פורשת ידי לצדדים. "חשבתי שבעידן המודרני עם הסמרטפונים אפשר להתעדכן מהר יותר מאשר מהמואזין. ואם לא היית עומדת עכשו פה, איך היית שומעת?"

"זה עובר ממסגד למסגד. עוד מעט נשמע את זה מהצד השני מהמואזין ששם." ואכן, תוך שניות, מסתלסל קולו של המואזין האחר ואז עוד אחד ועוד אחד… מקהלה רבת עוז מתרוננת ברחבי ואדי עארה ומעבירה את הידיעה. ואני, בתמימותי, חשבתי שכל קול תרועה המגיע מהמסגד זה קריאה שגרתית למאמינים לבוא להתפלל או לחילופין להזיק ליהודים.

היא מחייכת אלי: "למה את מופתעת? אלה המנהגים אצלנו."

"אללה ירחם את המנוֹחה", אני מנחמת ומוותרת על דיון מעמיק בשוני שבין בני אדם ועמים.

השכן שלי מזהה אותי ועוצר לידינו. למזלה, הוא בעל מוסך ותוך שניות מאתר את הבעיה ומתקן. צינורית החליקה ממקומה וגרמה למים להשפך החוצה. שום נזק לא נגרם. מזל.

* בשם האל הרחום, הלכה לעולמה נג'מה מחמוד נשמתה תרוחם. ההלוויה תתקיים היום בשעה שלוש אחרי תפילת הצהרים.

שבת, אין חפירות נוספות…

30.10.2012: בתחקור של האשה, התגלו לי עובדות שלא ידעתי, שונות, אחרת לגמרי ממה שחשבתי. כמה מעט אנו יודעות על שכננו.

להלן העדכון:

מסתבר שהמואזין אינו חזן כפי ששרון סברה, אלא איש תחזוקה שתפקידו לתחזק את המסגד – לנקות, לסדר, לדאוג שהמסגד יהיה יצוגי והכל יתקתק. אחד מתפקידיו הוא לקרוא למאמינים לתפילות ולהודיע הודעות שכלל הציבור צריך לדעת. נכון שלדור הצעיר יש את האינטרנט והסמרטפונים, אבל לא לדור המבוגר יותר וזו הדרך הכי ישירה ומהירה להעביר לַכָּל מידע חשוב. לדוגמא, כפי ששמענו שתינו – על פטירה, אך לא רק זאת, אלא גם אם מתוכננת שביתה בבית הספר, מה שקרה אצלנו לא מזמן בגלל ליקויים במבנה וּועד ההורים החליט להשבית את הלימודים. כדי שההורים יוכלו להתכונן – הודיע המואזין על הארוע. זאת אומרת, שזו הדרך להעביר מידע לכלל הציבור גם בתקופה המודרנית הנוכחית עם כל אמצעי התקשורת החדישים.

יחד עם זאת, גם אנחנו מתקדמים ברוח העידן התקשורתי, לפחות חלק מאיתנו, כי בערערה עברו למערכת כריזה משוכללת המאגדת כמה מסגדים יחד. זאת אומרת, אם עד לפני מספר שנים היית שומעת את הקריאה של המואזינים מהמסגדים השונים בהפרש של דקה או שתיים זה מזה – הרי שהיום זה שונה: ישנה הקלטה של מואזין אחד וזו מושמעת באופן אוטומטי בזמנים המתאימים. אצלנו באום אל ריחן, הכפר ממש קטן ויש לנו רק מסגד אחד, אז המואזין פועל באופן עצמאי. כך גם בברטעה. ישובים קטנים, אז זה אחרת מאשר בכאלה שהם גדולים יותר.

[אמנם לא שמתי לב, כי אחרי כל כך הרבה שנים בָּאֵזור, התרגלה אוזני לקולות ואינה נדרכת עוד כבעבר, אבל אחרי ההסבר שלה, הקשבתי לקריאות ואכן, אין יותר קקופוניה של מליון מסגדים בבת אחת, אלא רק 5-4].

ההודעות נקראות שלוש פעמים בזו אחר זו, כדי שהמאזינים יוכלו להספיק לשמוע ולהפנים. מתחשבים במבוגרים שלוקח להם זמן עד שהם שמים לב ו/או לוקחים כלי כתיבה כדי לרשום. הודעות מידע לציבור נקראות ברגע שהן מתקבלות ואין מחכים לזמני התפילה, כלומר: המואזין קורא את ההודעות מיד כדי לאפשר לאנשים להכין את עצמם מבעוד מועד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 22 באוקטובר 2012 at 14:14

    שרון, לא ידעתי שהודעות על פטירה עוברות אצל המוסלמים דרך קריאת המואזין. זה חידוש בשבילי. הנורמה הזו מביאה לידיעת הציבור מידע כזה בעוד מועד כך שכולם יכולים להתארגן להגיע ללוויה ולניחום אבלים. מנהג חיובי בעיני. המקבילה הקרובה ביותר לזה אצל היהודים הוא הפשקוויל ומי שאינו מקורב לרחוב החרדי – הפייסבוק, הטוויטר והצ'טים למיניהם.
    מעניין אלו תפקידים ציבוריים נוספים ממלא המואזין (פרט להזמנה לתפילות כמובן).

  • שרון הר פז  On 22 באוקטובר 2012 at 15:09

    תרצה, גם אני לא ידעתי ולכן חשבתי שכדאי לכתוב על זה. בנוגע לתפקידיו הנוספים של המואזין – אשאל את הנערה ואחזור בהזדמנות עם תשובתה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: