מוזיקה של ים

Music of the Sea

כל גיל והים שלו

Each Age with its Sea

Suzanne performs La Mer live

בילדותי, גרתי בגבעתים. ים לא היה. תל אביב היתה הים. קו 63 לקח אותך מהתחנה ליד הבית, ברחוב ויצמן פינת רמב"ם, דרך רחובות עמוסים ותנועה סואנת לרחוב בוגרשוב, שם את יורדת, ליד חנות הדגים, שבעליה היה דוד של השכן. אני מנסה להתרחק במהירות מהריח הנורא, אך אמי מרסנת, אוחזת בחוזקה בידי כדי שלא אובד לה. הולכות בעקבות הארומה של המלח.

In my childhood I lived in Givatayim. There was not a sea. Tel Aviv was the sea. Line 63 took you from the bus stop near home, at the corner of Weizmann St. and Ramba"m (Maimonides) St., via busy streets and crowded traffic to Bograshov St., where you get off the bus, near the fish shop, whose owner was the neighbour's uncle. I'm trying to quickly move away from the awful smell, but my mother restrains me, grabbing my hand strongly so I won't be lost. We follow the aroma of the salt.

קליף ריצ'ארד La Mer

בדרך חזרה, אמי נכנסת לחנות שליד התחנה כדי לקנות דגים לשבת, אותם תשיט באמבטיה במשך הלילה, בבוקר תמלוק את הראש באבחת סכין, תפרוס את הגוף לפרוסות ותמלא במילוי שעד עצם היום הזה אף אחד לא הצליח להכריח אותי לטעום. הסביבה ליקקה אצבעות.

On our way back, my mother went into the shop near the bus stop in order to buy fish for Shabbat. At home, she placed them in the bath, where they wandered back and forth during the night. In the morning she wrung their heads with a sharp knife, sliced their bodies and filled with a filling that until this day nobody succeeded to force me to taste. The surroundings licked their fingers.

NineInch Nails – La Mer (Live from "And All That Could Have Been" DVD)

בצבא, בין המשמרות בקריה, היינו יורדות אל הים כדי לשטוף מעלינו את עמל יומנו או לֵילֵנוּ, תלוי במשמרת. נאספות ליד המים, קרוב לגלים, פושטות את המדים, נשארות בביקיני. רק לאה התעקשה על בגד ים שלם, אין לי מושג למה. תמירה ויפה, בהחלט לא היה לה מה להסתיר.

In the army, between shifts, we used to go to the sea in order to wash away our day or night labour, depends on the shift. Gathering near the water, close to the waves, taking our uniform off, remaining with bikinis. Only Lea insisted of wearing a whole swimsuit, I have no idea why. She was tall and beautiful, and certainly hadn't had anything to hide.

ערימות מדים מקופלים יפה על המגבות הפרושות על החול הרך. זו שאינה יודעת לשחות, נשארת לשמור. צחוק משתובב בריצה אל המים, מתיזות זו על זו, נבלעות בין האדוות. אני מביטה בהן בשלוה, עין אחת על הרכוש עליו הופקדתי לשמור, השניה מתענגת על המראות.

Piles of uniforms nicely folded on the towels spread on the soft sand. She, who can't swim, stays on guard. Mischievous laughter while running towards the water, splashing on each other, being swallowed between the wavelets. I watch them calmly, one eye on the assets I was ordered to guard, while the other enjoys the sights.

UTE LEMPER, "La Memoire et la Mer" (Live – Hamburg 2008)

אחרי משמרת לילה, העולם זז לאט. הן חוזרות מן הגלים צוהלות, מגירות עלי טיפות מלוחות נעימות. אני קמה. עד שהן תתארגנה, אני יוצאת להנות מתחושת החול הרטוב תחת כפות רגלי, מן הגלים המדגדגים. הן מכינות לנו משהו קל לנשנש, מעין ארוחת בוקר מאולתרת מן המצרכים שאספנו מהמטבח בדרכנו לכאן. כשאני שבה, הן כבר ישובות במעגל סביב המפה, מפנות לי מקום. כה טעימה הסעודה המלווה ברחש הגלים ובמטקות המתקתקות באוזן.

After a nightshift, the world moves slowly. Joyfully, they come back from the waves, dripping peasant salty drops on me. I get up. Until they get organized, I go for a short walk to enjoy the sense of the wet sand under my soles, and the tickling waves. They prepare something light to nosh, a sort of an offhand breakfast from the ingredients we collected in the military kitchen on our way here. When I'm back, they are already sitting in a circle around the tablecloth (even it's on the sand…), making room for me. How delicious was the feast accompanied by the sound of the waves and the paddle ball paddle in our ears.

Morcheeba – The Sea

משמרת היום היתה מסתיימת ממש בזמן כדי שנספיק להגיע לחזות גם בשקיעה. נעים לשבת קרוב לגלים, לחוש את הים בא להתרפק עלייך. שמש סמוקה שוקעת אט-אט, צובעת את השמיים בצבעי פסטל רכים. לפני שאנו מתפזרות אשה לביתה, אנו אוספות כמה צדפים וקונכיות. כשיש קצת פנאי, אפשר לאחדן בחוט צבעוני לשרשרת מקורית לענוד על צוואר.

The dayshift ends on time for us to go to the sea and watch the sunset. It was pleasant sitting close to the waves, feeling the sea hugging. The red sun sinking leisurely, painting the sky with soft pastel colours. Before scattering to our homes, we collect some seashells. When there is some spare moments, one might unite them on a colourful string to an original necklace to wear on one's neck.

The Enchanted sea –  Martin Denny

בשנים האחרונות אני נוהגת לרדת אל הים כדי לקחת פסק זמן. לפעמים לקיסריה, לרוב לנתניה. קציר שוכנת על הר. יש בריכה, אין ים. אין דין בריכה מלאה בכלור ככיף שיש בים. לעתים רחוקות אני מעיזה לצאת לים בחורף. קר מדי, הרוח נושבת בחוזקה, לפעמים יורד גשם, אף שאני משתדלת להגיע ביום פחות סגרירי. בקיץ הכי כיף. אם מקפידות להשמר מהשמש הקופחת – אפשר לבלות יום שלם בכיף.

In the last years I tend to go to the sea in order to take a break. Sometimes to Caesarea, mostly to Natanya. Kazir sits on a mountain. There is a swimming pool, no sea. A swimming pool full of chloride is not the same as the fun one has on the beach. Very occasionally I dare to visit the sea in winter. It's too cold, the wind is blowing strongly, and sometimes it rains, even though I try to go there on a less wintry day. In the summer it's most fun. If one makes sure to be safeguarded from the beating sun – one can spend a whole day having a great time.

בחורף הים סוער, עגמומי. בקיץ הכל בהיר, פתוח, שמח. תמיד אני חוזרת עם חוויות מענגות, פעמים רבות פוגשת נשים מעניינות. לנו, הישראליות והישראליים, אין בעיה לפתוח בשיחה עם זרות. הכרות לרגע, לשיתוף זמני, גם אם לא נשוב להתראות עוד אף פעם.

In winter, the sea is stormy, gloomy. In summer everything is light, open, joyful. I always return home with pleasant experiences, and many times I get to meet interesting women. We, Israelis – women and men – have no problem chatting with strangers. Just a brief acquaintance, for a temporary sharing, even though we'll never see each other again.

THE ENCHANTED SEA – The Islanders 1959

במשפט אחד:

אני אוהבת ים!

In one sentence:

I love the sea!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  On 1 בדצמבר 2012 at 11:04

    אכן, כל גיל והים שלו. הים המכושף תמיד מזכיר לי את נעימת המכשפה:

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: