בחירות לרשויות

מיכל שקד לראשות המועצה

לפעמים מתגלגלים דברים בדרך משלהם.

לפני איזה חודש, הלכתי לתומי למכלת במסגרת הקניה הדו-חודשית שלי שם של לחם וגיל. בדרך חזרה, חשקה נפשי בשניצל הטעים שמוישלה מכין. יש לו גם פלאפל הכי טעים בעולם, שכל מי שטעם – משבח בכל פה וחוזר אליו לעוד ועוד. אין כמו המאכלים של מוישלה.

בדרך כלל, אינני מתעכבת במקום, אלא לוקחת את 2 חצאי השניצל או הפלאפל כשהם ארוזים כדי לאכול בנחת בביתי. הפעם, נקלעתי לאחת הישיבות של הפרלמנט המקומי שלנו. לאחר שהוצגתי בפני הנוכחים, פונה אלי אחד מהם, אדם חביב ביותר, ושואל בצורה ישירה (הוא הרי ישראלי מצוי…): "למי את מצביעה?"

אני מופתעת ולא ממש מופתעת. באנגליה, אף אחד לא היה מעלה בדעתו לההין להוציא דבר-שאלה כזו מפיו, אך פה זו ישראל, הדינמיקה שונה לגמרי, פתוחה, חמימה וסחבקית. המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא, שהוא ודאי מתכוון לבחירות לכנסת, בעוד מספר חודשים. האמת היא, שאז (כזכור, זה היה לפני כחודש) לא חשבתי שאטרח בכלל, כי אין הרי למי להצביע ואי אפשר להשפיע, כי רובו של העם המפגר הזה שלנו החליט להצביע בעד השלטון הנוכחי, ולא משנה עד כמה זה מזיק לנו (ומי יודעת מה יקרה עכשו עם החבירה לבריון ולחבר מרעיו), מה ששוב מעלה לי את מה שאמי נהגה לומר על הפוליטיקה: "עוֹיְלֶעם גוֹיְלֶעם". עניתי לאיש החביב, שטרם החלטתי אם כדאי לי להזיז את עצמי בשביל תוצאה ידועה מראש.

הלה, גבר מצוי, נועץ בי מבט קשוח אומד וממושך ומורה בזו הלשון: "אני אגיד לך למי את צריכה להצביע…"

בטרם הוא מספיק להמשיך את המשפט, אני חותכת אותו בצחוק גדול: "נראה לך שמישהו מסוגל לצוות עלי למי להצביע ועוד גבר?!?"

"אבל זה לטובת כולנו!" הוא ממשיך בתקיפות.

אחרי הטפה פמיניסטית נמרצת (מוכרחה לציין שהלה הקשיב לי עד הסוף!), הוא אומר בלהט: "אז אין לנו ויכוח – מה שרציתי להגיד לך, זה שתצביעי בשביל מיכל."

"מיכל?" אני מרימה את גבותי (אינני מסוגלת להפריד ביניהן ולפקוד רק על אחת מהן להתרומם, הן עושות זאת תמיד ביחד), "מי זו מיכל? יש הרי את שלי, לא?" ביבי לא נחשב לאשה עדיין.

"לרשות", הוא עונה, "יש בחירות לרשות עוד מעט."

מיכל שקד לראשות המועצה

מיכל שקד לראשות המועצה

האמת, לא ידעתי ולא ממש היה חשוב לי לדעת, כי לא מצאתי בזה כל ענין, מה גם שלא הכרתי את הנפשות הפועלות. אך לפני מספר חודשים הופרדה קציר מחריש, אנחנו הועברנו לחסות המועצה האזורית מנשה וחריש הופקרה לגחמותיו של שר הפנים חסר הבושה לשם הקמת עיר חרדית בלב ריכוז של אוכלוסיה שונה בתכלית מזו המקומית.

השניצל היה טעים להפליא, כרגיל, טובל בטחינה פיקנטית ומעוטר בירקות חתוכים דק. בין נגיסה לנגיסה, למדתי על הנפשות החותרות להבחר כדי למשול והשכלתי להבין מי נגד מי, למה ומדוע. המקור היה שופע מידע יעיל, כך שחשבתי שאולי כדאי שאצביע כדי לקדם אשה לראשות המועצה. אני הרי פועלת כמיטב יכולתי למען נשים. קינחתי בקפה השחור שמוישלה הכין באהבה לכל המסובין.

המפגש של מוישלה

אתמול ירד גשם. אמרו שיגיע רק בצהרים, אך זה התחיל כבר בעשר בבוקר. על כביסה לא היה מה לחשוב. בסביבות אחת היתה הפוגה וחשבתי שזה הזמן לצאת ולממש את ענין קידום האשה.

מצוידת בטופס לבוחר/ת ובתעודת הזהות הכחולה שלי, אני צועדת בנחת לעבר הקלפי. המדרכה דלילה מהולכי רגל, אך שני צדי הכביש עמוסים במכונית חונות ובאמצע שיירה העושה דרכה בכיוון אחד, פגוש עוקב פגוש, למרות שזה כביש דו-מסלולי והחניה אסורה בו לכל כלי רכב. אין סיכוי לתנועה ממול. אני מרגישה כמו בכפר-קרע, שם התמרורים והסימונים אפילו אינם בגדר המלצה ובקושי לקישוט.

אוהלי המתנדבות/ים

אני מתקרבת למקום ההצבעה. מישהי, מעברו השני של הכביש, מנופפת לעברי וממהרת להתקרב אלי. חיוכה הרחב, מאוזן לאוזן, ממלא את כל הרחוב. "שלום!" היא אומרת לי ומתנפלת עלי בחיבוק, כאילו מצאה את אהובתה משכבר הימים.

"שלום וברכה!" אני מחייכת בחזרה, למה לא? אני אשה שזורמת עם מה שבא. חיבוק זה דבר חיובי וטוב.

הלה מזכירה לי שלפני מספר שנים ביקרה אצלי בבית, כשניסיתי למוכרו ואנחנו מכירות מאז. להגיד את האמת? לא היה לי מושג מי היא. הרי לא נפגשנו מאז, אז איך אזכור? נזפתי בה על שלא קנתה את הבית והצעתי לעשות זאת עכשו, משום שהדיירים שהיו לי סיימו את תקופת השכירות ועוברים לביתם החדש, כך שזו הזדמנות פז בשבילה.

"נדבר על זה בפעם אחרת", היא מציעה, "עכשו אני רוצה להציע לך להצביע בשבילנו."

"אין בעיה", אני עונה. "אני תמיד נכונה להצביע בשביל אשה. את עובדת בשביל מיכל, כן?"

"זה לראשות המועצה. אני עובדת בשביל הנציגים למליאה."

"אה, אז את עומדת בראש הרשימה למליאה!" אני מתלהבת, נכונה לסייע, "יפה! אשה מועמדת! נהדר! איך קוראים לרשימה?"

"לא, אין אשה בראש אף רשימה, אני רק עוזרת לאחי להבחר."

ההתלהבות שלי פגה באחת. "אחיך?" אני אומרת בקול רפה.

היא קוראת לו אלינו. אני מכירה אותו – חתרן ותיק. בזמנו, ניבאתי שיהיה חבר כנסת, אך מאחר והנבואה ניתנה לשוטים, מסתבר שאולי אינני כזו, כי הוא לא הלך לשם. עדיין. או שאולי עשה לי דוקא ויש מצב שיוציא אותי שוטה בכל זאת?

"חביבי", אני אומרת לו, "רק אם תשנה את מינך ותביא לי תעודה המעידה על כך מרופא מוסמך, אולי יהיה סיכוי שאצביע בשבילך."

"אבל יש לי חמישה נשים ברשימה!" מכריז הלה בגאוה.

אני פונה אל אחותו התומכת: "שמעת מה שאמר? חמישה נשים! זה אומר הכל, לא?"

הלה ממהר לתקן, אבל מבחינתי, שום דבר כבר לא יעזור לו. גם לא לנו. שוב אין אשה במקום של השפעה. שוב, עוד אשה שעובדת בשביל עוד גבר. לפחות ידעתי בשביל איזו רשימה לא להצביע…

אוהלי המתנדבות/ים

בתמציתיות: היום נודעו לי התוצאות: מיכל הפסידה ב-800 קולות. 50 חסרו לה בקציר. חבל.

חפירות:

  1. האתר של מיכל שקד
  2. העמוד של מיכל שקד בפייסבוק
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

Trackbacks

  • By הצבעה « הוזה מִלִים on 22 בינואר 2013 at 18:31

    […] הבנין בו ממוקמת הקלפי (זה אותו המקום בו בחרנו לרשות המקומית), היא מחייכת אלי בחביבות ושואלת לשלומי. מזמן לא […]

  • By השבוע שלי | הוזה מִלִים on 26 באוקטובר 2013 at 12:48

    […] כדי לקושש לשוא עוד ועוד מצביעים? את חובת הבחירה שלי מילאתי כבר בדצמבר, כך שהייתי פטורה. לא ברור לי למה ישנה הפרדה ולמה אי אפשר […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: