על הנִסים

חג שמח

אנחנו חיות בעולם של כלום. דברים באים, דברים נעלמים; ארועים קורים, ארועים נשכחים; היום אנחנו פה, מחר – מי תשורנו? רק נִסים מחזיקים אותנו עלי אדמות.

ביאטריס הציעה לי לקפוץ ללונדון ליומיים. היה לה משהו חשוב לסדר שם ולפגוש כמה חברות. לא ממש שָׂשְׂתי, אין לי געגועים אל העיר הזו, אבל מה אין עושות בשביל מישהי אהובה? שמתי נפשי בכפה.

שלוש דרכים להגיע מפאריז ללונדון: דרך הים א' – במעבורת מתנדנדת על פני הגלים, דרך הים ב' – במכונית/באוטובוס בעומק המנהרה תחת הגלים, ודרך האויר. שלושתן מפחידות, לא נעימות לי כלל. את דרך הים א' אני מכירה לרעה מִשַיִיט לפני שנים רבות בנמל אשדוד עם הילדים. לא נראה לי ששכחו לי עד עצם היום הזה את שקית ההקאה הצמודה לפי ואת החיוורון שלי, כמו רוח רפאים. את דרך הים ב' טרם הכרתי ונראה לי כמעט בודאות שלעולם לא אכיר, לפחות לא מרצוני ולא בהכרה מלאה. מנהרות אינן הקטע שלי. נותרה דרך האויר. גם זו אינה כוס התה שלי, כי למרות הטיסות הרבות שטסתי, טרם התרגלתי לדאיה הלא טבעית הזו, אך אין מוצא אחר. יש תעלה ויש צורך לחצותה.

חג חנוכה שמח!

אנחנו באויר. אני משקיעה את עצמי בתוכה, מנסה להאחז בחיבוקה. כנף המטוס אינה נראית לי יציבה, אך מה אני מבינה. יש אחרים, מומחים, אם הם אינם דואגים, אז למה אעשה זאת אני? אחד עשר אלף רגל מעל המים, המטוס מתנדנד מצד לצד כאילו הוא מכונית הנוסעת על כביש משובש. הדיילת מורה לנו להדק את החגורות. הלב שלי צולל כמו בכל הפעמים שזה קורה בטיסות שלי. אינני חושבת שאני זוכרת טיסה חלקה. אם היתה כזו – ודאי שכחתיה. תמיד יש קפיצות כדי שהראש והקבה שלי יסתחררו. אני אוחזת בחוזקה במשענת שלצדי, ביאטריס מלטפת את זרועי, מרגיעה בנשיקה רכה על הלחי הפונה אליה.

אינני אוהבת כינורות, אבל זה יוצא מן הכלל, מתאים להרגעת הרוחות:

נמל התעופה סטנסטד עמוס והקברניט מודיע שעלינו להסתובב כמה סיבובים עד שיתפנה איזה מסלול לנחיתה. אני כבר רגילה ליסורים שמתארכים. עוד חצי שעה עוברת ואנו מקבלים אישור לנחות, איזה נס! לוקח עוד עשר דקות וסוף-סוף קרקע מוצקה תחת הרגליים. איזו הקלה, אף שראשי עדיין סחרחר עלי והומה מהנחיתה. זו אינה אדמת קודש, אז אני הודפת את הדחף להתנפל עליה ולנשקה. כמו אחרי כל טיסה, אני חשה שניצלתי בנס, מתעלמת מן העובדה שהמסלול חזרה לא ברח לשום מקום ועדיין מחכה לי. אבל זה יקרה בעוד יומיים, כך שיש לי זמן לחוות שוב את האימה ולטפל בה כשאתיצב בפני המציאות.

ביאטריס מחייכת לעצמה עת אני נוקטת באמצעים מקדימים ועוטפת עצמי היטב בצעיף וחובשת את כובע הצמר כדי להגן על האוזניים הרגישות. אמנם גם היא באה ממדינה הנושקת לים התיכון, אך מהצד הקפוא שלו, כך שהיא אינה חשה צורך לקדם את פני הקרה כמוני. אנחנו יוצאות מהטרמינל, פוסעות לעבר החניה, מגלגלות את המזוודות שלנו על פני האספלט. ג'ואן, חברה של ביאטריס, ממתינה במקום מוסכם כדי לאסוף אותנו.

הנרות הללו

כשגרתי בלונדון, נהגתי לשנן היטב לפני כל יציאה לרחוב שאצלם זה הפוך מאצלנו ולפני חציית כביש, עלי קודם כל להביט ימינה, כי משם באה הרעה בדמות התחבורה הקרובה לַחוֹצָה. שינון זה יפה ורצוי, אך יש דברים שהופכים לטבע שני וקשה לשנותם למרות שבאמת משתדלות. האינסטינקט שלי הוא קודם להביט שמאלה, כמובן, כפי ששיננו לנו רבות בבית הספר. בארץ, אנחנו בודקות מה בא מצד שמאל שלנו, רואות שפנוי ומתחילות לחצות כשמבטנו מופנה ימינה, לבדוק מה קורה בצד השני. נכון שלימדו אותנו לסובב את הראש שלוש פעמים בטרם חציה, אך מי עושה כך? באנגליה אני מכריחה את עצמי להביט גם שמאלה וגם ימינה לפני שאני חוצה, כופה על עצמי במודע לא להזיז שום רגל לפני ששני הצדדים נסרקו היטב ורצוי פעמיים ליתר בטחון.

מה זה היה אם לא נס, שלא הספקתי להפנים באיזו ארץ אני נמצאת ולולא ידה הבולמת של ביאטריס שמשכה אותי אליה בכל כוחה, מי יודעת מה היה קורה? המכונית החולפת אפילו לא נעצרה.

על הנִסים ועל הנפלאות

בתמצית: היה נס. בעצתה של ביאטריס, אמרתי "הגומל" אחרי הדלקת הנר הראשון.

עיון מעמיק:

  1. ימי החנוכה מלים
  2. המדריך ליצירת נסים בחג החנוכה מאת שמואליק שמואל
  3. המדליק נר מנר על מהות החג, הנרות והנִסים, ד"ר שולמית רונן
  4. מתכון לסופגניות באתר נענע אוכל
  5. סיפורי חנוכה שרון הר פז

עוד קטע מרגיע

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: