חג האור

שבת שלום וחג שמח

כשהייתי קטנה (בגיל, לא בנומך…), היו דופקים לנו על הדלת לקראת חנוכה (קראו לזה יום סרט) ומציעים באדיבות נרות לחג מטעם או בשם אגודת העיוורים. אמי היתה מוסרת לידי את הכסף – מחיר של שתי חפיסות – כדי שאעביר לידי הנציגים הממתינים בפתח. כפולניה טיפוסית, היא נהגה לקנות דברים בזוגות ואף יותר… האמרה השגורה בפיה היתה (באידיש): "דאס ויל נישט קיין עסן, נו שוין, זאל זיין" (זה אינו דורש אוכל, אז שיהיה). למותר לציין שהארונות בבית – ובעיקר אלה שבמטבח – היו מלאים תמיד ומתפקעים מכל מיני דברים שלא דרשו אוכל…

כשגדלתי, עדיין היו דופקים בדלת, והפעם – אני זו שהוצאתי את הסכום המתאים. כבת נאמנה לאמי – גם אני קניתי שתי חפיסות. שיהיה ולא יחסר. מסורת זו מסורת!

מ-2008 כבר אינני גרה בעיר, כך שאין לי מושג אם יש עדיין הדופקין על הדלתות בהצעות לנרות חנוכה. אני מקוה שלא, משום שכולי תקוה ורצון עז שהתקדמנו במדינה והממשלות למיניהן פקחו עיניים והשכילו לתת לעיוורים את התנאים המגיעים להם כדי להקל על חייהם ולקדמם.

בשנים הראשונות שלי פה בהר, מחוץ לעיר, זה מאוד חָסַר לי, הדפיקות בדלת. גם ההרגשה של הנתינה. עד היום קשורות אצלי ההכנות לחג עם המתדפקים בשער כשבאמתחתם הנרות. עם השנים התעשתתי והפנמתי שלא טוב קיבוץ הנדבות הזה, זה לא מתאים למדינה מתוקנת ועדיף שמה שמגיע ינתן בלי כחל וסרק ושטויות מיותרות.

הנרות הללו

בסופרמרקט בעיר אליה ירדתי לקניות לקראת החג, מכרו 10 סופגניות (קטנות, אך עם ריבה) ב-10 ₪ ו-6 גדולות באותו המחיר. העדפתי את ה-10, כמובן, כי אם כבר קלוריות – אז במנות קטנות😉 השכן האדיב שלקח אותי איתו לקניות, העדיף ענבים על פני הקלוריות.

אני מזכירה לו לקנות נרות. "אין לי צורך בהם", הוא עונה, "אינני נוהג להדליק."

גבותי מתרוממות (בצותא, כן?): "מה, אינך יהודי? איך זה שאינך מדליק נרות?"

"אין לי חנוכיה", הוא מצהיר על המצאי שנשאר ברשותו, "היא לקחה גם את זה."

"כמה כבר עולה חנוכיה?" אני שואלת את עצמי ואותו. תו המחיר מראה על 15 ₪ ואני מראה לו. "בוא, אקנה לך, חבל שלא יהיה לך אור בבית."

"עזבי", הוא עונה, "להדליק לבד זה לא כיף."

יש משהו בדבריו, אם כי אני סבורה שעדיף להדליק לבד מאשר לא להדליק בכלל. בכל זאת, רצוי לשמור על המסורת.

שאנו מדליקים

הגרסא התמציתית: שבת שלום ומבורכת וחג שמח ומלא אור לכולנו.

הארות:

♀    נילי זיידל מוזיקאית עיוורת כתבתו של גלעד עדין, הטלויזיה הישראלית

♀    נילי זיידל שרה בקול פעמונים מדהים שני שושנים

שבת שלום ומבורכת וחג אורים שמח

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 15 בדצמבר 2012 at 9:27

    אכן, פוסט שמזכיר נשכחות…. תודה!

  • אילן שטריקמן  On 16 בדצמבר 2012 at 20:43

    שלום שרון, במסגרת מיון ספרים ושאר ירקות לקראת מעבר דירה, מצאתי את ספר שירייך "בדידות אהבה מוות" שהענקת לי בתקופה שעבדנו בבנק לאומי ושוחחנו רבות על שירה ומשמעות החיים. מקווה שאת זוכרת. אשמח לשמוע ממך. אילן

    • שרון הר פז  On 17 בדצמבר 2012 at 8:08

      שלום, אילן. מחמיא לי שהספר עדיין אצלך. מתנצלת על שזכרוני אינו משרת אותי כבר. אתה מזכיר תקופה של לפני למעלה מ-30 שנים… אשמח אם תיצור קשר באמצעות הדוא"ל, אולי תצליח לרענן את זכרוני?

  • jazminor77  On 21 בדצמבר 2012 at 14:34

    אצלנו בנתניה אין מבצע הקש בדלת לחנוכה. חבל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: