סוף עולם שמח

ברווזים-ברווזים

"מה יהיה איתנו?" שואל הילד של השכנה, "אני מפחד מכל מה שאומרים שיקרה היום."

אני מרימה גבה. "על מה אתה מדבר?" לא זכורות לי התבטאויות מטומטמות נוספות של האידיוטים העומדים בראשנו לגבי אירן והפצצה, העלולות להבעיר עוד אש מלבד זו שבדרום ובצפון ומכל צדדינו.

"מדברים על סוף העולם", הוא אומר בלחש.

"אה, זה", אני ממהרת להרגיע במלים מבטלות. "אלה סתם שטויות שמקשקשים בקומקום. זה לא משהו אלים, אלא סיום של העידן הנוכחי לפי המאיה והתחלתו של עידן חדש. כל זה במובנים רוחניים, לא של העלמותנו או משהו כזה, חס ושלום."

אמו, המקשיבה לנו, מוסיפה: "חמודי, אתה יהודי, נכון?" הצאצא מהנהן בראשו בהסכמה. "אז ביהדות לא מוזכר דבר כזה לגבי היום וגם לא בנצרות ובאיסלם – לא ניבאו את סוף העולם היום, אז אתה יכול להיות רגע."

"אז למה אנשים מכל העולם נאספים בכל מיני מקומות כדי להיות יחד כשזה יקרה?"

"אתה לא צריך להאמין לכל מה שאתה רואה באינטרנט", אני משיבה לו במקומה. "כל מיני אנשים עושים כל מיני מעשים מפגרים, אז זה אומר שזה נכון? לכל אחת מאיתנו האמונה שלה ואין זה אומר שמאן דהיא טועה לגבי עצמה. כל עוד זה בגבולות עצמנו ואין אנו מנסות לכפות שום דבר על זולתנו – הרינו רשאיות להאמין במה שבא לנו, גם בשבלולים המשתבללים, אם זה מה שמדבר אלינו ומביא לנו שלוה ונחמה."

"מה שבלולים?" שואלת השכנה בתמהון. "לא שמעתי על אמונה כזו. מה זה משתבללים?"

"את אולי לא שמעת", אני עונה לה בפנים רציניות, "אבל הנה, עכשו את שומעת."

פיה פעור לרווחה, ארשת מובהקת של סקרנות נסוכה על פניה. "מה הדבר הזה?"

אני מחייכת אליה. לא בא לי כרגע להמשיך במתיחה ולהתחיל דיון פילוסופי. יום ששי היום וצריכה עוד להגיע למכלת בשביל החלות. "למעשה, אין דבר כזה, הרגע המצאתי. כמו שהמציאו את הדתות האחרות, גם לי מותר, לא ככה?"

היא מסתכלת עלי בפקפוק, אינה יודעת מה לומר. אחר, היא מרימה את ידה ושומטת אותה חזרה. "נו, את והדמיון המזרחי שלך…"

*

משהו לשעשע את רוחנו

*

בתמצית: ברגע שאני שומעת את צמד המלים "סוף העולם", ישר מתנגן לי בראש השיר של סקיטר דייויס. כל אשה ואסוציאתה היא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  On 21 בדצמבר 2012 at 14:25

    חזרת מהמכלת? כי סוף העולם לא הגיע

    • שרון הר פז  On 21 בדצמבר 2012 at 14:51

      ידוע לי שסוף העולם לא הגיע, לא ישנתי. חזרתי מהמכלת. כל הבוקר חיכיתי להפוגה בגשם ובינתיים כתבתי את הרשומה הזו. אחרי שפרסמתיה, כבר לא היה לי תירוץ לחכות יותר, שלא לדבר על החשש הסביר שהחלות תגמרנה. עדיין טפטף כשיצאתי, אך שכנה נחמדה זיהתה אותי מבעד לשכבות בהן התעטפתי ולקחה אותי. בדרך חזרה כבר לא היה צורך בטרמפ, כי הגשם פסק ויכולתי לצעוד בנחת כדי להניע את האברים ולנשום אויר צח🙂
      כמה דקות אחרי שחזרתי, התחיל הגשם שוב ועכשו מבול

  • תרצה הכטר  On 23 בדצמבר 2012 at 9:16

    גדול… סקיטר דיוויס!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: