אומץ, הִשָׂרדות

גע-גע

את פוקחת את עינייך בבוקר לעוד יום. אחרי ה"מודה אני", את קמה להתמודד עם הבוקר ולהתעמת עם יום נוסף של… תלוי מי את ובאיזה מצב את נמצאת (רצוי אוהבת, נאהבת ומאושרת). יש כאלה הקמות בבוקר בידיעה ברורה להיכן מועדות פניהן ומה הן עומדות לעשות במהלך יומן. יש כאלה שאין להן מושג, הן פשוט זורמות עם מה שבא. יש הנאלצות להתמודד עם ספיחי יום אתמול (או הימים הקודמים) כדי לכבות שריפות, לסדר דברים שקולקלו… ג'אניס ג'ופלין שרה על מאבק עם יום נוסף של בדידות בבלוז הקוסמי שלה. כל אחת ויומה היא.

ויש כאלה, שכל פקיחת עיניים ליום נוסף, משלח כאבים עצומים ויאוש בגופן ובנפשן. כמו שהשבע אינו מסוגל להבין את הרעב, כך אין הבריא יכול לקלוט את גודל יסוריו של המתענה בתלאובות. יש כאלה שאינן רוצות לקום בבוקר, כי אין כבר תקוה שיוטב להן.

כשמחלה פוגעת, חס וחלילה, ובמיוחד כזו שסכנת חיים בחובהּ, העולם שהכרנו חרֵב עלינו ונוצר מצב חדש שיש להתמודד עימו ולפתור את בעיותיו. האמיצות, קוראות תגר על הצרה ורואות בהתמודדות איתה אתגר. יש כאלה המצליחות לגבור על הרעה ויוצאות כשידן על העליונה, חמושות בתובנות חדשות לגבי עצמן וסביבתן, לפעמים גם על העולם בכללותו. בתבונתן, הן משנות ממנהגיהן הישנים, משתדלות לחיות בצורה נכונה ובריאה יותר, משתחררות מהעבר הרע ובוחרות בחיים.

עופי ציפור

אני מכירה כאלה שאחרי שהן מקבלות את הידיעה הקשה, הן עוברות את ההליכים הרפואיים המתאימים, אך אינן משנות דבר ואחר כך עוד מתלוננות על שאין הן מבריאות והמחלות אינן עוזבות אותן. אלה שייכות לזן שאינני מצליחה להבין. הן עוברות התקף לב, מוזהרות להפסיק לעשן לאלתר, אך אינן טורחות. המהדרות, מציתות סיגריה ברגע שכף רגלן עוברת את סף בית החולים בדרכן לביתן. מה הפלא שהן מותקפות שוב? הוכיחו לנו לא מעט שיש קשר הדוק בין עישון לסרטן הריאות ושאר מרעין בישין, האם זה עוצר כליל את העישון? פשוט נבצר מבינתי איך מזיקין לבריאות ביודעין.

ויש את אלה המשלימות עם מר גורלן, מקבלות עליהן את הדין (מה שאינו מחויב המציאות) ובוחרות לרדת שאולה מוקדם מדי וללא נסיון כלשהו להרפא.

אינני יודעת מה הייתי עושה לוא היה קורה חס ושלום, וגם לא הייתי רוצה לדעת. אני מקוה לחיות בטוב ובבריאות טובה, לפחות כמו אמי עליה השלום שזכתה להגיע לגיל 88.

הסרט התיעודי המצוין, "ציפור חדשה, בבקשה", מציג אשה אמיצה, הנלחמת ככל יכולתה לשרוד, למרות שהסיכויים אינם רבים ואינם לצדה. אחת מתשע נשים תחלה במהלך חייה בסרטן השד. מי תצליח להתגבר, מי לא?

אני ממליצה לצפות בסרט המרתק הזה, המעניק השראה לכל מי שהמחלה נגעה בה ולכל מי שהיא ברת מזל להתחמק ממנה. הבמאית, אתי גדיש דה לנגה, עשתה עבודת בימוי מצוינת. בנגיעה רכה וחומלת, היא תעדה רגעי קושי ומשבר, כמו גם של תקוה. הבמאית מתארת חיי אשה אחת ומה שעובר על משפחתה, אשה שאינה מוכנה להכנע לגורל. אשה, המגלמת אותנו עצמנו, משום שהמחלה הזו אינה מבחינה בין אחת לאחרת.

ציפור חדשה, בבקשה

לזכר אלה שלא שרדו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  On 5 בינואר 2013 at 21:10

    סיפור לא קל, אך בהחלט מעורר השראה. כמוך, גם אני לא יודעת איך הייתי נוהגת לוא חס ושלום היו מבשרים לי, אין לי מושג מהיכן לוקחים תעצומות נפש לזה. מאחלת לכולנו להיות בריאות ומאושרות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: