ארכיון חודשי: דצמבר 2012

שבת שלום, שרון Shabbat Shalom, Sharon

נרות שבת    Shabbat candles

נרות שבת   Shabbat candles

יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:

סַבְרִי מָרָנָן.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יוֹם תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

 

Yom hashishi vayechulu hashamayim veha'aretz vechol tezva'am.

Vayechal elohim bayom hashvi'i melachto asher asah. Vayishbot bayom hashvi'i mikol melachto asher asah.

Vayevarech elohim et yom hashvi'i vayekadesh oto. Ki vo shavat mikol melachto asher barah elohim la'asot.

Savri maranan.

Baruch atah adonai, eloheinu melech ha'olam boreh pri hagafen.

Baruch atah adonai, eloheinu melech ha'olam, asher kideshanu bemitzvotav veratzah vanu. Veshabat kodsho beahavah uvratzon hinchilanu, zicaron lema'aseh bereishit. Ki hu yom techilah lemikraei kodesh, zecher litzeeat mitzrayim. Ki vanu vahartah veotanu kidashtah mikol ha'amim. Veshabat kodshecha beahavah uvratzon hinchaltanu.

Baruch atah adonai, mekadesh ha'shabat.

Translation:

The sixth day. And the heaven and the earth were finished and all their host.

And on the seventh day G-d had finished the work which G-d had made; and G-d rested on the seventh day from all the work which G-d had made.

 And G-d blessed the seventh day, and hallowed it, because G-d rested thereon from all the work which G-d had created and made.

With the permission of my masters and teachers:

Bless​​ed art thou, O Lord our G-d, King of the universe, ​​who createst the fruit of the vine. 

Bless​​ed art thou, O Lord our God, King of the universe,​​ who hast sanctifie​​d us by thy commandments and hast taken pleasure in us, and in love and favor hast given us thy holy Sabbath as an inheritan​​ce, a memorial of the creation — that day being also the first of the holy convocations, in remembrance of the departure from Egypt. For thou hast chosen us and sanctifie​​d us above all nations, and in love and favor hast given us thy holy Sabbath as an inheritan​​ce. Blessed art thou, O Lord, who hallowest the Sabbath.

מחרוזת שירי שבת לילדים

A string of Shabbat songs for children

לשבת יש טעם שונה בחו"ל (מן הסתם). בארץ, ניתן לחוש את השבת כבר משעות הצהריים של יום שישי. בכבישים, התנועה מתמתנת, המכוניות הנוסעות מתדלדלות, ממלאות את צדי הדרכים ואת חניות הבתים. אני מתחילה לחוש את הקדוּשה באויר, זו המקדמת את שבת המלכה ומראה לה את הדרך אלינו. הכנות אחרונות ואז הדלקת הנרות עם זו שמולי בסקייפ או בצותא עם הילדים וצאצאיהם, לפי הנסיבות והתוכניות.

Shabbat has a different flavour abroad (presumably). In Israel, Shabbat can be felt since noon on Friday. On the roads, traffic is diminishing, cars are dwindling, filling the sides of the roads and parking lots. I begin to feel the holiness in the air, the one that welcomes Shabbat Hamalka (Sabbath the Queen) and shows her the way to us. Final preparations and then lighting the candles with the one in front of me on Skype or in the together with the children and their offspring, according to the circumstances and plans.

בחו"ל, לא משנה היכן, אם בפאריז או ברומא, בלונדון, בברלין או ב… החיים והעסקים כרגיל. אין שום תחושה מיוחדת של ערב שבת, גם לא תכונה לקראת המלכה. בתקופה בה גרתי בפינצ'לי, על אף הריכוז הגדול של ישראלים שם, לא חשתי באוירה של שבת. אני מניחה שבגולדרס גרין זה אחרת. אולי.

Abroad, no matter where, whether in Paris or Rome, London, Berlin or… life and business as usual. There is no special sense of Saturday evening, nor any bustle for the Shabbat the Queen. During my time living in Finchley, despite the large concentration of Israelis there, I didn't feel the Shabbat atmosphere. I suppose Golders Green is different. Maybe.

"את שומרת שבת?" היא שאלה אותי בהתחלה.

"לא שומרת במובן החרדי של השמירה, אלא מדליקה נרות, עושה קידוש וכדומה", עניתי. "אחרי זה אני יוצאת לבלות, נוסעת, מחוללת ומתהוללת."

"לזה התכוונתי", הסבירה, "גם אני לא חרדית."

"Do you keep the Shabbat?" She asked me at first.

"Not in the ultra-Orthodox sense of keeping it, but light candles, do the Kiddush and the like," I replied. "After that I go out to have fun, I drive, I dance and have a good time."

"That's what I meant," she explained, "I'm not ultra-Orthodox either."

כבר התחלה טובה. כבר מכנה משותף. כיהודיה וכישראלית, חשובה לי המסורת מאוד. אינני מאמינה בדת ו/או בא-לוהים, אך מחזיקה בדעה שיש לקיים את המסורת היהודית ולהנחילה הלאה, לדורות הבאים, אחרת מה אנחנו? המסורת, מבחינתי, היא הדבק המחזיק אותנו יחד כבנות ובני העם היהודי. למה זה חשוב? כי זה נותן תחושת שייכות, שיש לך שורשים, גם אם חלק ניכר מהם נגדע בשואה. כשאני מדליקה נרות, אני יודעת שגם מעברו השני של העולם עושות כך יהודיות בהתאם לשעת ההדלקה אצלן. לא יתומות אנחנו, בנות ישראל.

Already a good start. Already a common denominator. As Jewish and Israeli, tradition is very important to me. I don't believe in religion and/or G-d, but hold the view that Jewish tradition must be kept and passed on to future generations, otherwise what are we? Tradition, for me, is the glue that holds us together as members of the Jewish people. Why is it important? Because it gives a sense of belonging, that you have roots, even if a significant portion of them were cut of in the Holocaust. When I light candles, I know that Jews on the other side of the world also do so according to the time of their lighting. We are not orphans (alone), the daughters of Israel.

שבת שלום   Shabbat Shalom

שבת שלום   Shabbat Shalom

פאריז, כל היום כפור נורא, 4-1 מעלות צלסיוס. הבטיחו שלג ובשביל זה יצאתי החוצה, אך לא הסתייע, רק עננים פזורים ויבשים עברו, אינם טורחים להמטיר כלום. פאריז אינה קציר וכאן אין תולים כביסה על החבל בחצר כי אין חצר, אלא דירה (ובקומה מסחררת) ואת הכביסה מיבשים במכונה.

Paris, all day a terrible frost, 1-4 degrees Celsius. They promised snow and for that I went outside, but didn't happen, only scattered, dry clouds passed by, not bothering to pour anything. Paris is not Katzir and here there is no laundry hanging on the rope in the yard because there is no yard, but an apartment (and on a dizzying floor), and the laundry is dried in the drying machine.

הדלקת הנרות בשעה 16:36. בקציר, לפי שעון חיפה, כבר הדליקו שעה וחצי לפני כן, אך אני נוהגת כמנהג המקום, כמובן. ניחוח החלה הטריה, אותה אפינו קודם (היא לשה, אני שמתי בתנור והשגחתי על האפיה), ממלא את הדירה. החלה נחה על שולחן השבת, מכוסה במפית המיוחדת הרקומה במלים "שבת קודש".

Lighting the candles at 4:36 p.m. In Katzir, according to Haifa time, they have already lit up an hour and a half before, but I act as the local custom, obviously. The aroma of the fresh Challah, which we baked before (she kneaded, I put in the oven and supervised the baking), filling the apartment. The Challah rests on the Shabbat table, covered with the special cloth embroidered with the words "Holy Shabbat."

ביאטריס אומרת את הברכה, מציתה הגפרור ומקרבת לנרות. אני מביטה במעשיה, לבי מלא נחת. לא אחת היה לי דיון עם מדליקות הנרות למיניהן על סדר ההדלקה. עד כה, הייתי במיעוט. כפי שראתה בבית אמהּ ושנתה היטב, היא אומרת קודם את הברכה ואחר-כך מדליקה, בבחינת מברכת לפני המצוה (כמו שראוי לעשות) ולא כפי שעושות האחרות, המדליקות קודם ואחר-כך מברכות. לא שזה חשוב לי – לא הסדר חשוב כאן, אלא המסורת של ההדלקה. מבחינתי, גם כשמדליקים ב-8 בערב, הרבה אחרי שהמלכה הגיעה לבקרנו, כפי שקורה בבית הכנסת הליברלי, זה בסדר גמור. העיקר להבדיל בין חול לקודש ולא משנה מתי מחליטים שהקודש מתחיל.

Béatrice says the blessing, lights the match and draws near to the candles. I look at her actions, my heart full of pleasure. I have often had discussions with various types of candle lightings on the order of lighting. So far, I've been in the minority. As she saw in her mother's home and has studied well, she says the blessing first and then lights, in terms of blessing before the mitzvah (as it should be done) and not as the others do, who light first and then bless. Not that it matters to me – not the order is important here, but the tradition of the lighting is. For me, even when lighting at 8 pm, long after Shabbat the Queen came to visit us, as is the case in the Liberal Synagogue, that's fine. The main thing is to distinguish between the secular and the holy no matter when they decide that the holy begins.

היא מעבירה ידיה לאט מעל הנרות, מלטפת את האורות, מליטה את פניה ואומרת כמה מלים של תחינה ובקשה לחיים טובים ומאושרים. "שבת שלום, שרון", היא אומרת לי, נהרה בעיניה.

"שבת שלום, ביאטריס", אני מברכת חזרה.

כמה נעים בשתיים.

She moves her hands slowly over the candles, caresses the lights, covers her face and says a few words of pleading and asking for a good and happy life. "Shabbat shalom, Sharon," she says to me, brightness in her eyes.

"Shabbat shalom, Béatrice," I bless back. How pleasant it is in two.

בחירות לרשויות

מיכל שקד לראשות המועצה

לפעמים מתגלגלים דברים בדרך משלהם.

לפני איזה חודש, הלכתי לתומי למכלת במסגרת הקניה הדו-חודשית שלי שם של לחם וגיל. בדרך חזרה, חשקה נפשי בשניצל הטעים שמוישלה מכין. יש לו גם פלאפל הכי טעים בעולם, שכל מי שטעם – משבח בכל פה וחוזר אליו לעוד ועוד. אין כמו המאכלים של מוישלה.

בדרך כלל, אינני מתעכבת במקום, אלא לוקחת את 2 חצאי השניצל או הפלאפל כשהם ארוזים כדי לאכול בנחת בביתי. הפעם, נקלעתי לאחת הישיבות של הפרלמנט המקומי שלנו. לאחר שהוצגתי בפני הנוכחים, פונה אלי אחד מהם, אדם חביב ביותר, ושואל בצורה ישירה (הוא הרי ישראלי מצוי…): "למי את מצביעה?"

אני מופתעת ולא ממש מופתעת. באנגליה, אף אחד לא היה מעלה בדעתו לההין להוציא דבר-שאלה כזו מפיו, אך פה זו ישראל, הדינמיקה שונה לגמרי, פתוחה, חמימה וסחבקית. המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא, שהוא ודאי מתכוון לבחירות לכנסת, בעוד מספר חודשים. האמת היא, שאז (כזכור, זה היה לפני כחודש) לא חשבתי שאטרח בכלל, כי אין הרי למי להצביע ואי אפשר להשפיע, כי רובו של העם המפגר הזה שלנו החליט להצביע בעד השלטון הנוכחי, ולא משנה עד כמה זה מזיק לנו (ומי יודעת מה יקרה עכשו עם החבירה לבריון ולחבר מרעיו), מה ששוב מעלה לי את מה שאמי נהגה לומר על הפוליטיקה: "עוֹיְלֶעם גוֹיְלֶעם". עניתי לאיש החביב, שטרם החלטתי אם כדאי לי להזיז את עצמי בשביל תוצאה ידועה מראש.

הלה, גבר מצוי, נועץ בי מבט קשוח אומד וממושך ומורה בזו הלשון: "אני אגיד לך למי את צריכה להצביע…"

בטרם הוא מספיק להמשיך את המשפט, אני חותכת אותו בצחוק גדול: "נראה לך שמישהו מסוגל לצוות עלי למי להצביע ועוד גבר?!?"

"אבל זה לטובת כולנו!" הוא ממשיך בתקיפות.

אחרי הטפה פמיניסטית נמרצת (מוכרחה לציין שהלה הקשיב לי עד הסוף!), הוא אומר בלהט: "אז אין לנו ויכוח – מה שרציתי להגיד לך, זה שתצביעי בשביל מיכל."

"מיכל?" אני מרימה את גבותי (אינני מסוגלת להפריד ביניהן ולפקוד רק על אחת מהן להתרומם, הן עושות זאת תמיד ביחד), "מי זו מיכל? יש הרי את שלי, לא?" ביבי לא נחשב לאשה עדיין.

"לרשות", הוא עונה, "יש בחירות לרשות עוד מעט."

מיכל שקד לראשות המועצה

מיכל שקד לראשות המועצה

האמת, לא ידעתי ולא ממש היה חשוב לי לדעת, כי לא מצאתי בזה כל ענין, מה גם שלא הכרתי את הנפשות הפועלות. אך לפני מספר חודשים הופרדה קציר מחריש, אנחנו הועברנו לחסות המועצה האזורית מנשה וחריש הופקרה לגחמותיו של שר הפנים חסר הבושה לשם הקמת עיר חרדית בלב ריכוז של אוכלוסיה שונה בתכלית מזו המקומית.

השניצל היה טעים להפליא, כרגיל, טובל בטחינה פיקנטית ומעוטר בירקות חתוכים דק. בין נגיסה לנגיסה, למדתי על הנפשות החותרות להבחר כדי למשול והשכלתי להבין מי נגד מי, למה ומדוע. המקור היה שופע מידע יעיל, כך שחשבתי שאולי כדאי שאצביע כדי לקדם אשה לראשות המועצה. אני הרי פועלת כמיטב יכולתי למען נשים. קינחתי בקפה השחור שמוישלה הכין באהבה לכל המסובין.

המפגש של מוישלה

אתמול ירד גשם. אמרו שיגיע רק בצהרים, אך זה התחיל כבר בעשר בבוקר. על כביסה לא היה מה לחשוב. בסביבות אחת היתה הפוגה וחשבתי שזה הזמן לצאת ולממש את ענין קידום האשה.

מצוידת בטופס לבוחר/ת ובתעודת הזהות הכחולה שלי, אני צועדת בנחת לעבר הקלפי. המדרכה דלילה מהולכי רגל, אך שני צדי הכביש עמוסים במכונית חונות ובאמצע שיירה העושה דרכה בכיוון אחד, פגוש עוקב פגוש, למרות שזה כביש דו-מסלולי והחניה אסורה בו לכל כלי רכב. אין סיכוי לתנועה ממול. אני מרגישה כמו בכפר-קרע, שם התמרורים והסימונים אפילו אינם בגדר המלצה ובקושי לקישוט.

אוהלי המתנדבות/ים

אני מתקרבת למקום ההצבעה. מישהי, מעברו השני של הכביש, מנופפת לעברי וממהרת להתקרב אלי. חיוכה הרחב, מאוזן לאוזן, ממלא את כל הרחוב. "שלום!" היא אומרת לי ומתנפלת עלי בחיבוק, כאילו מצאה את אהובתה משכבר הימים.

"שלום וברכה!" אני מחייכת בחזרה, למה לא? אני אשה שזורמת עם מה שבא. חיבוק זה דבר חיובי וטוב.

הלה מזכירה לי שלפני מספר שנים ביקרה אצלי בבית, כשניסיתי למוכרו ואנחנו מכירות מאז. להגיד את האמת? לא היה לי מושג מי היא. הרי לא נפגשנו מאז, אז איך אזכור? נזפתי בה על שלא קנתה את הבית והצעתי לעשות זאת עכשו, משום שהדיירים שהיו לי סיימו את תקופת השכירות ועוברים לביתם החדש, כך שזו הזדמנות פז בשבילה.

"נדבר על זה בפעם אחרת", היא מציעה, "עכשו אני רוצה להציע לך להצביע בשבילנו."

"אין בעיה", אני עונה. "אני תמיד נכונה להצביע בשביל אשה. את עובדת בשביל מיכל, כן?"

"זה לראשות המועצה. אני עובדת בשביל הנציגים למליאה."

"אה, אז את עומדת בראש הרשימה למליאה!" אני מתלהבת, נכונה לסייע, "יפה! אשה מועמדת! נהדר! איך קוראים לרשימה?"

"לא, אין אשה בראש אף רשימה, אני רק עוזרת לאחי להבחר."

ההתלהבות שלי פגה באחת. "אחיך?" אני אומרת בקול רפה.

היא קוראת לו אלינו. אני מכירה אותו – חתרן ותיק. בזמנו, ניבאתי שיהיה חבר כנסת, אך מאחר והנבואה ניתנה לשוטים, מסתבר שאולי אינני כזו, כי הוא לא הלך לשם. עדיין. או שאולי עשה לי דוקא ויש מצב שיוציא אותי שוטה בכל זאת?

"חביבי", אני אומרת לו, "רק אם תשנה את מינך ותביא לי תעודה המעידה על כך מרופא מוסמך, אולי יהיה סיכוי שאצביע בשבילך."

"אבל יש לי חמישה נשים ברשימה!" מכריז הלה בגאוה.

אני פונה אל אחותו התומכת: "שמעת מה שאמר? חמישה נשים! זה אומר הכל, לא?"

הלה ממהר לתקן, אבל מבחינתי, שום דבר כבר לא יעזור לו. גם לא לנו. שוב אין אשה במקום של השפעה. שוב, עוד אשה שעובדת בשביל עוד גבר. לפחות ידעתי בשביל איזו רשימה לא להצביע…

אוהלי המתנדבות/ים

בתמציתיות: היום נודעו לי התוצאות: מיכל הפסידה ב-800 קולות. 50 חסרו לה בקציר. חבל.

חפירות:

  1. האתר של מיכל שקד
  2. העמוד של מיכל שקד בפייסבוק

טעם החיים Flavour of Life

מה מניע אותנו לקום בבוקר עם חיוך?

What motivates us to get up in the morning with a smile?

דם, יזע ודמעות – את עשית אותי כל כך מאושר

Blood, Sweat & Tears – You've Made Me so Very Happy

מי קמה בבוקר עם חיוך? מי פוקחת עיניים וכשהכרתה חוזרת אליה, היא אומרת בשמחה: "מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ"?

Who gets up in the morning with a smile? Who opens her eyes, and when she gains back her conscious, she happily says: "I give thanks before you, King living and eternal, for You have returned within me my soul with compassion; abundant is Your faithfulness"? (In Hebrew: Modah ani lifanekha melekh chai v'kayam shehecḥezarta bi nishmahti b'cḥemlah, rabah emunatekha)

עם יד על הלב, כמה זה קורה? רובנו לא ממש ששות לעוד יום של בדידות.

With complete honesty, how much does it happen? Most of us don't really happy to face another lonely day.

מאן דהיא אמרה לי פעם שמעולם לא פגשה מישהו שקם בבוקר עם חיוך והעירה שאין זה הגיוני. אותה אחת החליטה שאופוריה נמשכת מקסימום שלושה חודשים ואחרי כן שממה. העדפתי נוה-מדבר. אני עדיין תרה אחרי זה.

Someone who once told me that she had never met anyone who wakes up in the morning with a smile, and stated that it makes no sense. The same one decided that euphoria lasts for three months maximum, and then it's wasteland. I preferred oasis. I'm still looking for it.

Holly JohnsonThe Power of Love

מה עושה כיף לקום בבוקר? יש שתאמרנה "אהבה", יש שתעדפנה "עבודה", יש כאלה שמצאו את הייעוד שלהן והן נהנות מכל רגע להגשימו.

כמה כיף להתעורר בבוקר לצד מי שאהבה נפשך לאחר לילה של חמדה.

כמה נפלא לקום לעמל יומך מתוך אהבת העשייה.

כמה מושלם לצאת להגשים את מה שחלמת עליו.

What makes it fun to get up in the morning? There are those who would say "love," some would prefer "work", some find their purpose and enjoy every moment in fulfilling it.

How much enjoyable it is to wake up in the morning together with someone you love after a night of pleasure.

How wonderful it is to get up to a working day out of the love of doing.

How perfect it is to go out and fulfil what you have dreamed of.

Frankie Goes To Hollywood – The Power of Love

 

הגרסא התמציתית:

מהו טעם החיים?  הכיף לקום בבוקר עם חיוך ולצאת לעיסוקייך מוקפת מוזיקה, ספרות ויצירות אמנותיות מענגות 😉

The concise version:

What is the flavour of life? It's the fun of getting up in the morning with a smile and going to your occupations surrounded by music, literature and delightful artistic works 😊

עינוגים Delights:

  1. Brenda HollowayYou've Made Me So Very Happy
  2. The power of love – Frankie goes to Hollywood  הקליפ מעניין the clip is interesting

 

ג'אניס ג'ופלין – בלוז קוסמי

Janis Joplin – Kozmic Blues

 

מוזיקה של ים Music of the Sea

כל גיל והים שלו

Each Age with its Sea

 

Suzanne performs La Mer live

בילדותי, גרתי בגבעתים. ים לא היה. תל אביב היתה הים. קו 63 לקח אותך מהתחנה ליד הבית, ברחוב ויצמן פינת רמב"ם, דרך רחובות עמוסים ותנועה סואנת לרחוב בוגרשוב, שם את יורדת, ליד חנות הדגים, שבעליה היה דוד של השכן. אני מנסה להתרחק במהירות מהריח הנורא, אך אמי מרסנת, אוחזת בחוזקה בידי כדי שלא אובד לה. הולכות בעקבות הארומה של המלח.

In my childhood I lived in Givatayim. There was not a sea. Tel Aviv was the sea. Line 63 took you from the bus stop near home, at the corner of Weizmann St. and Ramba"m (Maimonides) St., via busy streets and crowded traffic to Bograshov St., where you get off the bus, near the fish shop, whose owner was the neighbour's uncle. I'm trying to quickly move away from the awful smell, but my mother restrains me, grabbing my hand strongly so I won't be lost. We follow the aroma of the salt.

קליף ריצ'ארד – הים

Cliff Richard – La Mer

בדרך חזרה, אמי נכנסת לחנות שליד התחנה כדי לקנות דגים לשבת, אותם תשיט באמבטיה במשך הלילה, בבוקר תמלוק את הראש באבחת סכין, תפרוס את הגוף לפרוסות ותמלא במילוי שעד עצם היום הזה אף אחד לא הצליח להכריח אותי לטעום. הסביבה ליקקה אצבעות.

On our way back, my mother went into the shop near the bus stop in order to buy fish for Shabbat. At home, she placed them in the bath, where they wandered back and forth during the night. In the morning she wrung their heads with a sharp knife, sliced their bodies and filled with a filling that until this day nobody succeeded to force me to taste. The surroundings licked their fingers.

NineInch Nails – La Mer

בצבא, בין המשמרות בקריה, היינו יורדות אל הים כדי לשטוף מעלינו את עמל יומנו או לֵילֵנוּ, תלוי במשמרת. נאספות ליד המים, קרוב לגלים, פושטות את המדים, נשארות בביקיני. רק לאה התעקשה על בגד ים שלם, אין לי מושג למה. תמירה ויפה, בהחלט לא היה לה מה להסתיר.

In the army, between shifts, we used to go to the sea in order to wash away our day or night labour, depends on the shift. Gathering near the water, close to the waves, taking our uniform off, remaining with bikinis. Only Lea insisted of wearing a whole swimsuit, I have no idea why. She was tall and beautiful, and certainly hadn't had anything to hide.

ערימות מדים מקופלים יפה על המגבות הפרושות על החול הרך. זו שאינה יודעת לשחות, נשארת לשמור. צחוק משתובב בריצה אל המים, מתיזות זו על זו, נבלעות בין האדוות. אני מביטה בהן בשלוה, עין אחת על הרכוש עליו הופקדתי לשמור, השניה מתענגת על המראות.

Piles of uniforms nicely folded on the towels spread on the soft sand. She, who can't swim, stays on guard. Mischievous laughter while running towards the water, splashing on each other, being swallowed between the wavelets. I watch them calmly, one eye on the assets I was ordered to guard, while the other enjoys the sights.

Ute Lemper – La Memoire et la Mer

אחרי משמרת לילה, העולם זז לאט. הן חוזרות מן הגלים צוהלות, מגירות עלי טיפות מלוחות נעימות. אני קמה. עד שהן תתארגנה, אני יוצאת להנות מתחושת החול הרטוב תחת כפות רגלי, מן הגלים המדגדגים. הן מכינות לנו משהו קל לנשנש, מעין ארוחת בוקר מאולתרת מן המצרכים שאספנו מהמטבח בדרכנו לכאן. כשאני שבה, הן כבר ישובות במעגל סביב המפה, מפנות לי מקום. כה טעימה הסעודה המלווה ברחש הגלים ובמטקות המתקתקות באוזן.

After a nightshift, the world moves slowly. Joyfully, they come back from the waves, dripping peasant salty drops on me. I get up. Until they get organized, I go for a short walk to enjoy the sense of the wet sand under my soles, and the tickling waves. They prepare something light to nosh, a sort of an offhand breakfast from the ingredients we collected in the military kitchen on our way here. When I'm back, they are already sitting in a circle around the tablecloth (even it's on the sand…), making room for me. How delicious was the feast accompanied by the sound of the waves and the paddle ball paddle in our ears.

Morcheeba – The Sea

משמרת היום היתה מסתיימת ממש בזמן כדי שנספיק להגיע לחזות גם בשקיעה. נעים לשבת קרוב לגלים, לחוש את הים בא להתרפק עלייך. שמש סמוקה שוקעת אט-אט, צובעת את השמיים בצבעי פסטל רכים. לפני שאנו מתפזרות אשה לביתה, אנו אוספות כמה צדפים וקונכיות. כשיש קצת פנאי, אפשר לאחדן בחוט צבעוני לשרשרת מקורית לענוד על צוואר.

The dayshift ends on time for us to go to the sea and watch the sunset. It was pleasant sitting close to the waves, feeling the sea hugging. The red sun sinking leisurely, painting the sky with soft pastel colours. Before scattering to our homes, we collect some seashells. When there is some spare moments, one might unite them on a colourful string to an original necklace to wear on one's neck.

Martin Denny – The Enchanted Sea

בשנים האחרונות אני נוהגת לרדת אל הים כדי לקחת פסק זמן. לפעמים לקיסריה, לרוב לנתניה. קציר שוכנת על הר. יש בריכה, אין ים. אין דין בריכה מלאה בכלור ככיף שיש בים. לעתים רחוקות אני מעיזה לצאת לים בחורף. קר מדי, הרוח נושבת בחוזקה, לפעמים יורד גשם, אף שאני משתדלת להגיע ביום פחות סגרירי. בקיץ הכי כיף. אם מקפידות להשמר מהשמש הקופחת – אפשר לבלות יום שלם בכיף.

In the last years I tend to go to the sea in order to take a break. Sometimes to Caesarea, mostly to Natanya. Kazir sits on a mountain. There is a swimming pool, no sea. A swimming pool full of chloride is not the same as the fun one has on the beach. Very occasionally I dare to visit the sea in winter. It's too cold, the wind is blowing strongly, and sometimes it rains, even though I try to go there on a less wintry day. In the summer it's most fun. If one makes sure to be safeguarded from the beating sun – one can spend a whole day having a great time.

Stamatis Spanoudakis – Rainy Dusk at Bosporus

בחורף הים סוער, עגמומי. בקיץ הכל בהיר, פתוח, שמח. תמיד אני חוזרת עם חוויות מענגות, פעמים רבות פוגשת נשים מעניינות. לנו, הישראליות והישראליים, אין בעיה לפתוח בשיחה עם זרות. הכרות לרגע, לשיתוף זמני, גם אם לא נשוב להתראות עוד אף פעם.

In winter, the sea is stormy, gloomy. In summer everything is light, open, joyful. I always return home with pleasant experiences, and many times I get to meet interesting women. We, Israelis – women and men – have no problem chatting with strangers. Just a brief acquaintance, for a temporary sharing, even though we'll never see each other again.

The Islanders – The Enchanted Sea

במשפט אחד:

אני אוהבת ים!

In one sentence:

I love the sea!