הצבעה

הקלפיה ואני

יצאתי למלא את זכותי האזרחית. יש מי שיקראו לזאת חובה, אך אני מעדיפה לעשות דברים מתוך בחירה חופשית ולא מתוך כפיה. למדתי לחרדתי, שישנן ארצות כמו אנגליה ואוסטרליה, בהן ההצבעה היא חובה ומי שאינה טורחת למלא את חובתה זו – צפויה לקנס לא זול. מפגר לגמרי. אני עדיין זוכרת את התדהמה שאחזה בי כשהדבר הזה הובא לידיעתי בפעם הראשונה. לא ברור לי היכן הדמוקרטיה פה, אם מכריחים אזרח/ית לבחור. זה לא כמו שרות לאומי, במחילה. זכות האזרח/ית לבחור אם מתאים לה/ו לצאת אל הקלפי אם לאו ולאף אחד אסור להכריח אותנו לשום דבר. בשרות לאומי מחויבים הכל ללא הבדל, אם אכן כשירים הללו לבצע את תפקידיהם, כמובן.

לבשתי את מיטב מחלצותי המתאימים לארוע כזה, שמתי על רגלי מגפיים סקסיים וצעדתי מעדנות, נזהרת מאוד לא למעוד בגלל העקבים הלא נוחים. לא נעים למצוא את עצמך משוטחת כבלטה זו על המדרכה ולהביט לנמלים החורשות את חריציה בחריצות, בלבן של העיניים. אם נורא בא לך, אפשר תמיד לברך את הנמלים בשלום גם בלי למחוץ חלק מהן תחתייך.

הדרך עוברת בשלום בצעידה מדודה. אני חשה היטב את שרירי הירכיים. אמנם בקושי מאתיים מטרים, אך קיויתי לטרמפ. מי שייצר את המגפיים הללו הוא ודאי צאצא של המרקיז דה סאד ונהנה לחשוב על פרי עבודתו שבגללו שוברות הנשים את רגליהן הנתונות בהם כסד.

בפתח הבנין בו ממוקמת הקלפי (זה אותו המקום בו בחרנו לרשות המקומית), היא מחייכת אלי בחביבות ושואלת לשלומי. מזמן לא התראינו. היא אוחזת בזרועי ומובילה אותי איתה פנימה. הרצפה קצת חלקה ושמחתי לתמיכתה במקרה והעקבים ימרדו חס חלילה וישלחו את רגלי לכיוונים שונים. לא כיף לשבור רגל.הפתק, המעטפה ואני

אני מממשת את זכותי. היא עוקבת אחרַי, מתחקה אחר תנועותי עם המצלמה אותה הפקדתי בידיה המיומנות. אני יוצאת לרגע מפינת הקרטון המכונה משום-מה בשם השגוי פרגוד ומראה לה את הפתק בשביל התמונה והפוזה, אך מצביעה לפי מצפוני, כמובן. אין לי רצון לגלות כאן את האמת, אבל אתן יכולות להיות סמוכות ובטוחות שלא הצבעתי עבור מפלגת השלטון המאוסה ואני עדיין מצפה שיקרה פה מהפך, תמיד ישנה תקוה שהעם יתעשת ויבין את גודל האסון שזה המית עלינו עד כה ואם חס ושלום (טפו מליון פעמים!!!) יבָּחֵר הלזה שוב – אנה אנו באים? אולי כדאי לבוא לאוסטרליה?

הצבעה

זהו, בחרתי, עשיתי את מה שאני יכולה כדי למגר את הרוע והרשע מקרבנו או לכל הפחות להחלישו. בעוד מספר שעות אדע אם הצליח לי ולאלה החושבות כמוני, אם יתנדף מאיתנו שלטון השמוקים ואז תראינה הוייבערס לגרוזיני מה זה. וְשֶׁמרן יבכה אם בא לו, לי אין בעיה עם זה, המדינה עדיין חופשית ומותר לו להזיל דמעות תנין עדתיות כאוות נפשו. חבל שבה בעת הוא בוחר בעוונותיו להריק מפיו דברי בלע נגד האשכנזים.

בתמצית ממש: מקוה לטוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  On 23 בינואר 2013 at 0:15

    עכשו כבר אחרי חצות ויש לנו כבר את התוצאות של המדגם. אם הן גם תתממשנה – אולי יש תקוה לחיינו במדינה הזו. מחזיקה אצבעות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: