הרהורים על מיינסטרים ובינוניות

Some Thoughts about Mainstream and Mediocrity

מצוינות אינה מלה גסה!!!

Excellence is Not a Dirty Word

רישא

יום ששי, 4 ביוני 1982, שש בערב, הטלפון מצלצל ועל הקו מישהי מהצבא המבקשת לגייס במיידית את בן דודי שהתארח אצלי לסוף השבוע. אז, כזכור וכידוע, טרם פרצו לחיינו הטלפונים האישיים, כך שמי ששרת בצבא וחפץ להעדר מביתו, מוכרח היה להשאיר מספר טלפון זמין במקום בו התכוון להמצא. הפקודה היה להערך מיד ולצאת צפונה. ערב שבת, אז טרם חלמו על מקומות פתוחים בשבתות ובחגי ישראל, מה עושין? מאחר ומאז ומתמיד היו לי קשרים אישיים עם בעלי המקצוע בהם נעזרתי, פניתי לביתו של המכולתניק שלי, רפי, וביקשתי ממנו לסייע במאמץ המלחמתי.

אמו של הלה פותחת את דלת דירתם ומחייכת אלי בהזמנה. אני שוטחת את הבעיה בפניה, שבן דודי הקצין קיבל הפניה לצאת מיד להֵעָרכוּת בצפון ואין לו ציוד. סוניה מושיבה אותי בסלון ושולחת את הנכד כדי שיצא מיד להזעיק את רפי ממשחק הכדורסל השכונתי השבועי.

הטלויזיה פתוחה על הערוץ הרוסי שהגיע מצלחת הלוין (אז טרם היו לנו כבלים וגם לא אסורים אחרים). צייקובסקי עם הבלט של הברבורים מנעים את אחר הצהרים השקט. כבר ביקרתי עד אז במספר בתים ושמתי לב לתחנות עליהן מכוונות הטלויזיות, אך זה אף פעם לא היה על מוזיקה קלסית. זוכרות את יום ששי אחר הצהרים עם הסרט הערבי? ובשאר ימי השבוע היה את שודדי ישראל (בגלל האגרה הבלתי מוצדקת!) המשעמם (להזכירכן, זה היה לפני עידן הערוצים המסחריים) או התחנות הערביות שנקלטו באמצעות יערות האנטנות שעל הגגות.

Preface

Friday, 4 June 1982, six o'clock in the evening, the telephone rings. On the line is somebody from the army who wants to immediately recruit my cousin who stayed with me for the weekend. At that time, as we know and remember, no personal phones (cellular) were yet for us to use; therefore, those who served in the army and wished to be absent from his quarters, had to leave an available phone number at the place they were going to be. The order was to prepare immediately and head to the north of Israel. A few minutes before Shabbat, no open shops, what should one do? Since I always had personal contacts with the professionals I was worked with, I went to the home of my macoletnic (convenience store owner), Raffi, and asked him to assist the war effort.

His mother opens the door of their apartment, smiling at me, inviting me in. I lay out the problem, that my cousin the army officer got a command to head immediately north, but he has not any groceries. Sonia sits me sown in the living room and sends her grandson to get Raffi from his weekly basketball play in the neighbourhood.

The television is open on the Russian channel which came from the satellite dish (we didn't have cables at that time). Tchaikovsky with the Swan Lake ballet pleasing the quiet afternoon. I had my fair share of visits at quite a number of people's homes, paying attention to the channels their televisions are tuned to, but until that day I never found them on classical music.

עצם הענין

כל ההקדמה הזו באה כדי לתאר מצב שבו תרבות היא ענין של חינוך ושל המקום בו גדלת. המיינסטרים, התרבות הפופולרית, היא תוצאה של היסודות והשורשים של העם. אינני הולכת לנתח פה את השתלשלות המאורעות שהביאונו עד הלום, לתוצאה העגומה של רדידות תרבותית, של שטחיות נוראה בכל השטחים כמיינסטרים, במקום שזה יהיה גבוה ומעמיק. אני משערת שמן הסתם ישנם כאלה החוקרים את הנושא ומנסים להבין מה גרם לרדידות התרבותית הישראלית. אני יכולה רק לקונן שכך זה אצלנו ולקוות למהפך. אולי פעם יהיו לנו חברי כנסת שינהיגו רוח חדשה ונכונה. אין לאבד תקוה, אני אופטימית.

The matter at hand

This whole preface was to describe a situation where culture is a matter of education and the place one grew up. The mainstream, the popular culture, is the result of the foundations and the roots of the people. I am not going to analyze here the development of the events which brought us up to here, to the sad result of cultural shallowness, of an awful superficiality in all fields as a mainstream, instead of it to be high and deep. I assume that there are probably those who investigate the issue and try to understand what caused the Israeli cultural shallowness. I can but mourn about it and hope for a change to come. Perhaps we will have once true members of the Knesset who will lead a new and right spirit. One should not lose hope, I am optimistic.

סיפא

ישנם רגעים שכדאי לחיות עבורם. רגעים נפלאים שבהם את מגלה דברים חדשים. תענוג לגלות דברים חדשים, פשוט תענוג. זה אומר לי שיש עוד תקוה, גם אם התענוג הזה בא ממקורות זרים ולא משלנו, הישראלים. אולי פעם תהיה גם לנו תרבות.

ביום ששי האחרון גיליתי שתי להקות חדשות לי, שמעולם לא יצא לי להאזין להן לפני כן. בראשונה, The XX, נתקלתי בבלוג המעניין בשם עונג שבת ומצאתי שם עינוגים רבים. ממליצה לכן בכל לב לעבור עליו ולהתעשר תרבותית.

יש זמרות/ים שכובשות אותי מן הצליל הראשון. אינני יכולה לתאר בדיוק מה תופש אותי, אם זה הצליל המיוחד, אם המוזיקה החודרת, אך אני יכולה לומר בפה מלא שהקול הבוקע הוא הקובע.

האזנתי לקישור לקונצרט של הלהקה בשיתוף עם הפילהרמונית של ה-BBC ולא יכולתי להפסיק. כל סוף השבוע וכל היום (עד עכשו!) האזנתי בְּלוּפּ ללא יכולת להרוות את צמאון האוזניים המתענגות. שימנה אוזניות בווליום המתאים לכן ותוך כדי האזנה, כדאי לשים לב למלים הנפלאות (צֵרפתי בסוף). קשה להאמין איך צעירים כאלה מסוגלים להוציא תחת ידיהם יצירה מופלאה כזו. זהירות – ממכר!!!

End

There are moments worth living for. Wonderful moments where you find new things. It is an absolute pleasure finding new things. It tells me there's still hope, even if this pleasure comes from foreign sources and not from ours, the Israelis. Perhaps sometime we'll have a culture too.

Last Friday I discovered two new to me bands, whom I never heard before. The first, The XX, I found in this interesting blog, where I could read about many enjoyments. I strongly recommend you to read it and culturally enrich.

There are singers who conquer me from their first sound. I can't describe exactly what catches me, it's the special sound, the penetrating music, but I can unhesitatingly say that the emerging voice does it to me.

I listened to the link to the band's concert with the BBC Philharmonic, and I couldn't get enough. The whole weekend and the whole day long (until now!) I have listened in a loop, without the ability to slake the thirst of my enjoying ears. You should put on your earphones with the appropriate volume for you and listen. Caution – it is addictive!!!

The XX live with The BBC Philharmonic (19 September 2012)

הצפיה בהופעה שלחה אותי מיד (כמובן) למצוא מידע על הלהקה והתברר לי שאלה חבר'ה צעירים מאוד (23!) ומדהים לגלות עד כמה הם בשלים. והקולות הנפלאים שלהם!!! והגיטריסטית המופלאה, הנהדרת והכשרונית כל כך! הסתקרנתי לדעת איך נשמע האלבום הראשון שלהם ולא התאכזבתי. מסתבר שאיכות גם זוכה להוקרה ולפרסים נחשבים. הם מצוינים וחבל שאין שומעין אותם כל הזמן.

שוב, ממליצה לשים אוזניות ולהפעיל את הווליום המתאים לכן כדי להתענג בהופעה של ה-XX מתוך האלבום הראשון.

Watching the show immediately sent me (of course) to find information on the band, and I found out they are very young guys (23!), but it's amazing to discover how mature they are. And their wonderful voices!!! And that astonishing female guitarist, such a great talent! I was curious to know how does their first album sound, and I was not disappointed. It seems that quality can also be rewarded with distinguish awards.

Again, I recommend of putting on your earphones at the right volume for you in order to enjoy the XX's show from their first album.

The xx Glastonbury festival

השיר האחרון בהופעה הזו של ה-XX הוא עיבוד מקסים שהלהקה עשתה לשיר של פלורנס אנד דה משין.

The last song at the show of the XX is a great arrangement the band did to the song of Florence + the Machine.

You got the love The XX with Florence And The Machine

זה כמובן שלח אותי לצפות בהופעה של פלורנס. על Florence and the Machine שמעתי לפני כן בהקשר של מוזיקה שנשים יוצרות ומבצעות, אך טרם היתה לי ההזדמנות להקדיש את הזמן להאזנה רצינית. גם היא, מהצליל הראשון, כבשה אותי כליל. אינני יודעת איך אתן, אך יחד עם הנאמנות שלי לאהבות שלי בעבר, אני אוהבת מאוד לגלות גם דברים חדשים טובים ומהנים. כיף להתאהב שוב משמיעה ראשונה.

לשים אוזניות וכו', אתן כבר מכירות את הנוהל המענג.

Naturally, this sent me to watch Florence's show. I heard about Florence + the Machine before, in the context of music that women create and perform, but I haven't had the opportunity to dedicate the time for a serious listening. She too captured me entirely from her first sound. I don't know about you, but together with my loyalty to the things I loved in the past, I still love to find new good and enjoying stuff. It is great fun to fall in love again at the first hearing.

Put your earphones etc., you already know the pleasing drill.

Florence and the Machine live at Royal Albert Hall

זו הפעם הראשונה בחיי שאני צופה באשה המנצחת על תזמורת פילהרמונית. מעניין איך פעם לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לשמוע קונצרטים ואני מודה לכל אותן הלהקות הכסחיסטיות שאהבתי שעשו נסיונות מעניינים בקונצרטים עם תזמורות קלסיות וכך הביאוני עד הלום. תענוג.

This is the first time in my life that I watch a woman conducting a philharmonic orchestra. I find it interesting how in the past I couldn't bring myself to listen to concerts, and I thank from the bottom of my heart all those heavy rock bands which made interesting experiments at concerts with classic orchestras, as they enriched my taste. A pleasure.

♀♀

בתמצית:

למה שזה לא יהפוך למיינסטרים? למה שמוזיקה כזו תושמע (אם בכלל) בתוכניות אזוטריות עמוק בלילה, באשמורת שאף אחד כמעט ואינו ער בה ולא כל היום?

In essence:

Why shouldn't this music become mainstream? Why does this kind of music played (if at all) at esoteric programmes deep in the night, in a part of the night where almost nobody is awake, and not the whole day instead?

♀♀

לפני פיזור, הנה כמה סוכריות נוספות:

Before scattering here are some more candies:

Adele Someone like you

♀♀

Adele covers Etta James – Fool that I am

♀♀

Adele covers Lady AntebellumNeed You Now

ריכוז של המוזיקה ברשומה:

The music in this post:

Coexist (The XX 2nd album)

Coexist full album youtube

Coexist lyrics

XX full album live youtube

XX (The XX 1st album) Lyrics

Florence + the Machine – Live at Rivoli Ballroom 2012 (Full Show)

Lady Antebellum – Need You Now (LIVE AOL Sessions HQ)

Nice sound for those who like electronic music: The Future Sound of LondonMy Kingdom  צליל מעניין למי שאוהבת מוזיקה אלקטרונית

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 4 בפברואר 2013 at 9:34

    בלימודי תקשורת עוסקים בין היתר גם בתרבות משום שה"שפה" היא השתקפות הרקע התרבותי שלנו. בעשור האחרון כבר לא מדברים על תרבות "רדודה" או "נמוכה" לעומת תרבות "גבוהה". אלא כל עניין לגופו. מי אנחנו שנשפוט? (אגב: גם תרבות האינטרנט היא תחום בפני עצמו, במובן שאנחנו בוחנים מה יש בה ולא איך היא לעומת תרבות הספר, הטלוויזיה, הרדיו – ראי כנס לשון ראשון, מושבים העוסקים בשגיאות דיבור ובמסרונים קצרים שלכאורה אין בהם מאומה מהעומק שהיה פעם לטקסטים מושקעים וארוכים).

    • שרון הר פז  On 4 בפברואר 2013 at 15:45

      אני בהחלט מסכימה איתך שתקשורת זו השתקפות הרקע התרבותי שלנו. אכן, זו ענין של תרבות, המתבטאת בצורה בה אנו מתקשרות זו עם זו (מתקשרים זה עם זה וכו'). לא התכוונתי לכתוב פה על תרבות לעומת תרבות = רדודה/נמוכה לעומת גבוהה, משום שלכל אחת מאיתנו טעמה היא, אלא התכוונתי להסביר (ובעקרון, כרגלי, לקונן) את העובדה שבמקום לכוון למשהו שירומם את הרוח, שיעשיר את הנפש, אנו מצויים בריק משעמם ומשמים, וזו אינה גזֵרה משמיים! מה מרומם את הנפש בצרוף של הצרימות שמשמיעים לנו במה שמכנים מוזיקה פופולרית עכשוית? רק נזק לאוזניים זה עושה.
      שאלת/קבעת: "מי אנחנו שנשפוט?" למה כוונתך? מי אנחנו שלא נשפוט? מי אנחנו שנעמוד מן הצד ולא נכוון את צאצאינו ובני דורם לאיכות? לי אין ענין בהגדרות כגון אלה שהעלית פה, משום שעצם ההגדרה אינה המהות, אלא הגלימה. נכון שההגדרה מכוונת למשהו מסוים, כי אם נגיד "תרבות הספר", מיד תעלה לנו האסוציאציה של משהו "תרבותי ברמה". אז ישנם גם ספרים גרועים שחבל שבכלל נכתבו (שלא לדבר על שהוצאו לאור) ואיזו תרבות יש בהם? כשנכנס הקולנוע, קוננו על שהספרים יידחקו ולאחר זמן יצאו מחקרים על שהקולנוע (ואח"כ גם הטלויזיה) הורס את דמיונם של הצופים, בעיקר של הדור הצעיר. השטויות הללו כמובן לא הוכחו, משום שעד היום קמות לנו יוצרות ויוצרים ויש יצירה מעולה. העובדה שזו מעטה מדי, אין לה דבר וחצי דבר (וגם לא רבע דבר) עם המדיות הויזואליות ושאינן הכתובות. לכל מדיה המקום שלה. אין זה משנה אם את שומעת את הספר או צופה בסרט שנעשה על פיו – אם העיבודים הללו טובים ואינם חוטאים לרוח הדברים שנכתבו במקור. לפעמים עיבוד עושה רק טוב ומעשיר את הצופה. לא קריאת הספרים היא שתועיל למאן דהוא, אלא הקדשת הזמן לצריכת תרבות איכותית. מהי איכות? ובכן, זה ענין של תרבות.

  • Sara-Bella Rottenstein  On 4 בפברואר 2013 at 15:05

    Another great song from Adele, she says it when words fail

  • jazminor77  On 4 בפברואר 2013 at 19:43

    השאלה מהי תרבות ומה אנו רוצות לראות בתרבות אינה פשוטה כלל וכלל. זו שאלה מורכבת והתשובה עליה (או שמא התשובות?) מתפרסת לפי מספר העונים.
    תודה על המוזיקה המצוינת, אכן משובבת נפש!

Trackbacks

  • […] באחת הרשומות שלי פה, התפעלתי מפלורנס והמכונה שלה ועוד יותר התפעמתי מהעובדה שמאחורי הזמרת עמדה אשה וניצחה על התזמורת. כתבתי את האמת: "זו הפעם הראשונה בחיי שאני צופה באשה המנצחת על תזמורת פילהרמונית". לפעמים, משפט שאת הוגה, מצליח להגיע גם לזולת. […]

  • By כמה שירי אהבה | הוזה מִלִים on 15 בפברואר 2014 at 17:11

    […] The XX – You Got the Love (feat. Florence Welch) […]

  • By London Grammar | הוזה מִלִים on 30 בדצמבר 2014 at 23:27

    […] מוזיקה מדהימה – אז מה כן? על הצליל הראשון הזכירו לי את ה-XX הנפלאים. הם מעין שילוב מנצח של ה-XX ו- Florence & the Machine הנפלאה בפני […]

  • […] המוזיקה של פלורנס והמכונה אני מכירה זה מכבר ונהנית מאוד להקשיב לה, הן ברקע והן בצפיה בהופעות חיות שלה, אם כי לא בכולן. אני […]

  • […] באחת הרשומות שלי פה, התפעלתי מפלורנס והמכונה שלה ועוד יותר התפעמתי מהעובדה שמאחורי הזמרת עמדה אשה וניצחה על התזמורת. כתבתי את האמת: "זו הפעם הראשונה בחיי שאני צופה באשה המנצחת על תזמורת פילהרמונית". לפעמים, משפט שאת הוגה, מצליח להגיע גם לזולת. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: