הון שחור

"כי בתחבולות, תעשה-לך מלחמה; ותשועה, ברוב יועץ." (משלי כד 6)

עשרה שח עץ

שוב מתחילים להציק לנו עם המלשינון שלהם, במקום לנקוט בצעדים נורמליים ומתבקשים. מרוב טפשות, כי חוכמה אין כאן. לעם, שכל חייו בגולה עסק בתחבולות נגד השלטונות במקומות אליהם פוזר ונגד הפריצים הקמים עליו לרוששו ולבקש נפשו, אי אפשר לברוא אמון יש מאין, בעיקר לא כאשר הממשלות למיניהן לא נהגו בו כשורה. גם לא כאשר העם הזה חזר למולדתו הנצחית והוא מנסה לשקם את עצמו.

אף אחד אינו רוצה להיות פראייר, גם אם בבסיס, רוב בני האדם נוטים לתת אמון קודם-כל. ברגע שמעדת, כממשלה, האמון בך לא ישוקם בקלות, אם בכלל. זוכרות את "מושחתים, נמאסתם"? זה עזר לזמן קצר מאוד והממשלה כמנהגה נוהגת, אם זה מפא"י, העבודה, ליכוד והאחרות. ומי יודעת מה צופנת לנו זו שתקום עוד מעט?

המושחתים הללו אפשרו את שובם לכנסת של גנבים עם תעודות, של עברינים שהורשעו ועכשו הם שוב ליד הקופה הציבורית וישלחו ידם אל מה ששייך לנו, העם. כמה זמן אתן חושבות ייקח להם לשוב לסורם? איך אין חוק שמונע שיבה אל החיים הציבוריים ממי שהוכיחו לנו שאין לסמוך עליהם? יגידו המטומטמים ש"העם בחר אותם". ודאי שהעם בחר, כי ישנם חלקים בעם שהם לא ממש חכמים והולכים שולל אחר דברי חלקות וישנם כאלו הרוצים ביקרם של הללו כדי לקבל גם הם מיני נתחים מהשלל והביזה.

תהייה: האם יש לנו דין וחשבון נגיש ונהיר לאן הלכו 40 המיליארדים החסרים בקופת המדינה? מסמאים את עינינו ומטמאים את אוזנינו במיני דיבורים שקריים ומאשימים את המחאה החברתית שהיא זו שגרמה לחור בתקציב. מקשקשים לנו בקומקום שהצפי להכנסות ממסים היה גבוה ממה שנגבה בפועל. מאשימים את הכל – חוץ מאשר את עצמם. והיכן היה הנגיד היוצא, זה שאמור היה לשמור שזה לא יקרה?

מחאה-מחאה-מחאה!!!

שוב הציבור אשם והפעם אלה מעלימי המס, אלה העובדים בשחור וקוראים לציבור להלשין על אחיהם. אני מציעה שקודם כל יתנו לנו שרותים ואחר יעזו לגבות מס. קודם כל שיורידו את כל ההטבות הבלתי מוצדקות שיש לחברי הכנסת ולשרים ואחר כך יהינו להוריד גזרות על הציבור העמל קשה למחיתו. יש לנו ממשלה הממומנת מכספינו, אך זו אינה מחזירה לנו אותם בצורת שירותים. הכי קל להכביד היד על מי שאין להם ברירה אלא לשאת בנטל, כי מה יעשו? לא יעבדו? אז מה יאכלו?

אם הם מחפשים את ההון השחור, שיבואו למגזרים שלמים שאינם יוצאים לעבוד וחיים מכספי המסים שמשלמים האנשים היורקים דם, העמלים ביזע והדמעות אינן חדלות אצלם למראה בני ביתם המתהלכים רעבים ויחפים. אם מחפשים את ההון השחור, שיעזו וילכו אל המגזרים העובדים רק במזומן והמשתמטים מלרשום את הכנסותיהם, כי כל שקל שילך לממשלה שאינה שלהם, הוא שקל אבוד ומבוזבז.

בעיסוקַי, אינני יכולה שלא לרשום תקבולים, משום שאני עובדת עם מי שזקוקות לחשבוניות שאני מוציאה וכך מלכתחילה זה נמנע ממני; אך גם אם היה לי את האופי והעוז להעלים מס – זה לא היה אפשרי לי. לפני מספר שנים, ניסיתי לעבוד עם מישהו שקרא לי אליו כדי שאעזור לו להתקדם ולמצוא מקורות נוספים לפרנסתו, במסגרת האימון האישי והעסקי של "דין פרוטה". הלה התלונן שיש לו דין ודברים עם שלטונות המס, משום שהם טוענים שהוא חייב להם הרבה כסף והוא מנסה להוריד את התשלום ככל יכולתו ולהעביר אליהם כמה שפחות. אני חוקרת כדי לדעת כמה זה ה'הרבה כסף' שהלה חייב להם והוא נוקב במספר שמשאיר את פי פעור לרווחה. מזל שלא שוטטו זבובים במרחב הקרוב אלי. "אתה רציני?" אני שואלת. "איך הם הגיעו לסכום כזה?" הוא מחייך אלי, גאה בעצמו על שהצליח להדהים אותי ועונה: "אני מניח שיש להם מקורות להעריך…" עיני הנדהמות מביטות בו בסקרנות בוערת: "אני ממש לא מבינה, אתה רוצה לומר לי שבאמת העלמת את הסכום העצום הזה? איך הצלחת?" (ובמלים אחרות: איפה הכסף???). הוא מניף ידו ומחוה לעבר הטירה שבצל גנה ישבנו: "הכסף פה", הוא עונה בשקט וחיוכו מתרחב עוד יותר על "הצלחתו הרבה" להערים על מס הכנסה. אני ממהרת לאסוף את עצמי ונפרדת מהלה במטרה שלא לפגשו יותר, לפחות לא בנסיבות עסקיות. בל תהא ידי במעל. אני מעדיפה לישון טוב בלילה.

עשרה שח פלי

לוא המדינה היתה באמת רוצה למגר את התופעה – היא היתה יכולה לעשות זאת בהצלחה לא מבוטלת, אך כשאין רצון, גם אין תוצאות. בארצות הברית, לדוגמא, כל אחד חיב בדיווח, גם השכירים; אך "כאב הראש" השנתי הזה טוב לאזרח, משום שמותר לו לנכות את ההוצאות שלו שתורמות להכנסתו (או יותר נכון – ליציאתו לעבוד), גם אם בעקיפין. התשלום למורה הפרטי של הצאצא מוכר במס להורה וכך, אם זה האחרון מדווח על ההוצאה, יש לצפות שגם המורה ירשום את ההכנסה, משום שכאשר שלטונות המס יצליבו את המידע – זה צריך להיות מאוזן ושוה, נכון? אז איך אפשר להעלים מס במצב כזה? הנה איך בבת-אחת תעלם ההעלמה כלא היתה.

כמה בעלי מקצוע אנחנו מעסיקים ללא אפשרות לנכות את שכרם מהכנסתנו ולכן אין אנו מדווחים עליהם? כמה פעמים אנו שומעות את השאלה, "גברת, את רוצה חשבונית?" אם התשובה היא חיובית, מיד עולה המחיר בשיעור המע"מ, נכון? ומי מעונינת לשלם תוספת של 17% (נכון להיום, כי מחר זה עלול לעלות!) כשאין היא יכולה להזדכות עליה? וכמה פעמים נשאלנו, עוד טרם תחילת הערכת העבודה, אם אנחנו מבקשות חשבונית? כי אם התשובה היא חיובית, הרי שהצעת המחיר שנקבל תהיה גבוהה ולא רק בגובה המע"מ.

♀♀

בתמצית: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ח' 10)

חפירה:

יותר משליש מהצעירים מעדיפים לשלם בשחור עידו אפרתי, אתר דה מרקר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  On 10 בפברואר 2013 at 22:48

    ברשותך, אמלא פי מים…

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: