חמשוש בפאריז

Le Jour de Saint-Valentin en Paris

סופי השבוע המגניבים הללו מתחילים למצוא חן בעיני. מה שהתחיל מתהייה הדדית זו על קנקנה של זו, מתחיל לתפוס תאוצה חיובית ונחמדה. מעולם לא הייתי טיפוס של פלירטוטים ותמיד חיפשתי עמקות, אבל גם זה בסדר, מה שיש לנו כרגע. ישנה בדיחה שאומרת שלפגישה השניה מגיעה הלסבית המצויה (האם יש דבר כזה???) עם משאית ההובלה. אני יוצאת דופן אולי, כי גם לפגישה העשירית אינני מגיעה עם שום משאית, כי אין כבר לאן למהר. אם זה אמור לקרות – זה יקרה. אני סומכת על הגורל שיפגיש אותי עם האשה המתאימה. לכן, אני מסתפקת בינתיים במה שמזמן לי הגורל מפעם לפעם ויוצא שאני סוחבת איתי אליהן מקסימום את תיק הלילה הקומפקטי. אליה אני מגיעה עם מזוודה מתגלגלת שאינה מכילה יותר מדי פריטי לבוש. כמה כבר צריכה להחליף במהלך סופשבוע, כשברוב הזמן אין נחיצות בכל כסות שהיא?

חג האהבה הלועזי. אני מעדיפה לחגוג את החג העברי שלנו, אך כשאת בחוצלארץ, את מתאימה את עצמך למנהגי המקומיים. היא מקבלת את פני עם זר פרחים וזה כמובן משמח אותי מאוד. 12 שושנים אדומות מחייכות אלי מתוך ידה המושטת ומעלות חיוך על שפתי. נעים לקבל את הפינוקים האלה שהיא מרעיפה עלי.

עזבתי יום שמש חמים לטובת 40 בנכר. קרררררררר. לה זה לא מזיז, היא רגילה, אך אני… שני פריטים אני מכינה מראש עוד בארץ, מהם אינני נפרדת גם במטוס ואלה צמודים אלי ליתר בטחון: המעיל המחמם, אותו אני פורשת על ברכי במקום השמיכה שהמטוס מציע לנו וכובע הצמר הנצחי שאינו יורד מראשי כל החורף עת אני יוצאת החוצה אל הכפור. במטוס, זה נח לו בתוך כיס המעיל, מוכן להחבש ולהגן עלי מפגעי מזג האויר המקפיא שלהם.

One Billion Rising en France

בערב אנחנו יוצאות להצטרף למעגלי ה-Une Billiard se lever. איב אנסלר (ההוגה והשחקנית של מונולוגים מהואגינה הנפלא), הגתה את הפרויקט של ביליון קמות ומתעוררות (One Billion Rising), וזה קרם עור וגידים והתפשט ברחבי הגלובוס. יפה בחרה אנסלר את המועד – V-Day, כשה-V מסמל גם את Valentine, גם Victory וגם אלימות נגד נשים – Violence. במקום סתם לצאת לעוד ארוחת ערב, גם אם רומנטית, יש מטרה נעלה מאחורי היום הזה. נקוה שלא נצטרך לו שוב בשנה הבאה.

יש רגעים של חסד, של תחושה שהכל אפשרי וכי הטוב סופו לנצח את כל הרע שבעולם; תחושה של כיף, של אחדות, של תקוה לאנושות. אנחנו רוקדות את הריקוד ששינַנו והיחד הזה, עם השירה האדירה הבוקעת מכל גרון בקהל, גורמת לנו לדמוע. הפעם מֵאושר. גם הידיעה שבעוד מקומות בעולם עשו ועושות את אותו הדבר (בהתאם להבדלי השעות), מרנינה את רוחנו. אין כמו אחדות אנושית למען מטרה נעלה ובעיקר כשזה למען נשים.

לי יש תאוריה משלי מה עשוי לשרש לחלוטין את האלימות והרוע ובמחי-יד, באבחה אחת, אך זה כרוך באלימות כשלעצמה ובחיתוך מאסיבי יותר מאשר ברית המילה, כך שזה עדיין בגדר תאוריה ואין לי עדיין רעיונות נוספים לדרכים מעשיות ומהירות יותר לגרום לתוקפנות של המגדר השגוי להעלם ולהמחות מעל פני האדמה. תנו לי זמן, זה בטח יצוץ לי מתישהו…

Peter Cincotti – I Love Paris

חמשוש בפריז. איזה כיף שיש לי אותה!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Sara-Bella Rottenstein  On 16 בפברואר 2013 at 1:47

    Ah Paris the city of romance, this is a much more romantic version of I Love Paris http://www.youtube.com/watch?v=3ahbE6bcVf8

  • jazminor77  On 17 בפברואר 2013 at 23:29

    התאוריות שלך תמיד מעניינות, אך הבעיה היא שלא תמיד ניתן לישמן… אני השתתפתי בארוע בתל אביב, היה מעניין וחביב, בעיקר התחושה – כמו אצלך – של היחד של נשים. מצטרפת לדעתך – הלואי ולא נצטרך לארועים כאלו יותר והרוע אכן יבוער מעל פני האדמה

  • Sara-Bella Rottenstein  On 18 בפברואר 2013 at 9:25

    Violence against women takes many forms, both physical , emotional and mental, each as evil as the other, so Amen to and end to all forms of abuse against women.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: