מבחן בוזגלו Buzaglo Test

 

אם יש משהו נורא ביותר – זה פגיעה בילד, בחסר אונים שאינו מסוגל להתגונן ולהשיב מלחמה השערה. ישנם חולָיִים מנטליים ונפשיים שונים ומשונים לבני האדם, ובין הכי הורסניות ניתן למנות פדופיליה והתאכזרות כלפי ילדים. צריך להיות חולה מאוד-מאוד כדי להתעלל בחלש ובקטן ממך. ילד אמור לגדול באוירה תומכת, בריאה, מעצימה ולא להפך. ילד אמור להיות מאושר ופורח, לפחות בילדותו. אין סליחה למתעללים, גם לא אם הללו חולים עד העצם.

If there is something most terrible – it is harming a child, someone helpless who is unable to defend themselves and fight back. Humans have different and strange mental and psychic disorders, and among the most devastating are paedophilia and cruelty against children. One has to be very-very sick to abuse the weaker and the smaller. A child is supposed to grow in a supportive, healthy, empowering atmosphere and not the other way around. A child should be happy and flourishing, at least during childhood. There is no forgiveness for abusers, even if they are extremely ill.

אין זה סוד שהדברים הללו קיימים עדיין, רק חבל שאין הרשויות הממונות פועלות כדי לעקרם מן השורש והן מתיחסות בכזו סלחנות למתעללים למיניהם. נכון שישנם מחלות שאי אפשר לרפא, אך ישנה היכולת להרחיק את החולים מתחום מושבנו. אף אחד אינו צריך לחיות בפחד שמא יאונה רע לצאצאיו, אסור שאף צאצא יחוה רע!

חוינו יותר מדי פשעים נגד ילדים ויש לנו כל מיני מוסדות ועמותות וחברות וכיו"ב, אך השורה התחתונה היא שזה לא נסוג, אלא מתגבר והולך ככל שהשנים נוקפות. איך יתכן, שלמרות כל אלה והעשייה הרבה כל-כך, אנחנו עדים לפלצות הללו? כי אין עושים מספיק! יוצאים מתוך נקודת המוצא ש"יצר האדם רע מנעוריו" ומרימים ידיים ואפילו בלי לשים דאודורנט לפני כן.

הרעיון של שוויון כולנו בפני החוק הינו מצוין ביותר והיה יכול להיות מיושם גם בלי מבחן בוזגלו לוא היתה החברה מתחנכת ומתחברת בצורה הנכונה מלכתחילה. קשה לעקור מתוך עצמך דברים שינקת אותם עם חלב אמך וספגת אותם במהלך ילדותך ונעורייך. מה שלא מחונך כיאות – כמעט ואבוד הוא. אם אין מטפלים מהשורש – כיבוי השריפות המתלהטות קשה עד מאוד עד בלתי אפשרי.

נדהמתי לשמוע כי יש דין והתנהגות שונה ל"נבחרי העם" וכי הם מורמים מאיתנו. מישהו תרץ פעם כי אדם הנושא במשרה ציבורית צריך להיות חופשי ומשוחרר מלחצים ולכן יש להגן עליו. אין בעיה של הגנה על כזה מתוקף עבודתו בפני מעשי הציבור כלפיו, אך האם זכאי הוא להגנה גם מפני מעשיו שלו? אין יתכן שבמקום שטובת הקטינים יהיו לנגד עיניו, משך היועץ המשפטי את הענין ולא הגן על הזקוקים להגנה? מה חשב הכסיל לעצמו, שהדבר לא יתגלה בסופו של דבר? אז מה עכשו? מי יתן את הדין על המעשים הנוראיים של השופט בילדיו? וגם אם יהיה כאן דין ואף דיין – איך מרפאים את הניזוקין? איך משיבים לנפש רכה את שנלקח ממנה?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  ביום 28 בפברואר 2013 בשעה 21:44

    אכן צריך לעקור את הרוע מקרבנו ויפה שעה אחת קודם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: