ארומה

 

הריח שלה נשאר הרבה אחרי שהיא עזבה. ישנם דברים שאינם נמוגים גם אחרי שהם נעלמים פיזית. אני יכולה להריח. אולי אני מדמיינת, אך זה קורה. ריחות נשארים איתי. גם חלומות.

קראתי פעם שאנחנו חולמות בשחור-לבן ולא בצבע, שאת זה, האחרון, אנחנו מוסיפות אחרי שמתעוררות, כשנזכרות בחלומותינו. היה זמן שהייתי מנסה לשים לב בזמן שחלמתי אם זה בצבע או בשחור-לבן, אבל עד היום אינני זוכרת את התוצאה/המסקנה, אם היתה לי בכלל.

אני אוהבת לחלום, לדמיין מה היה אילו, מה יכול היה להיות, מה עשוי לקרות, לחפור מכל הכיוונים ואת כל השוחות האפשריות… פעם אמרה לי מישהי שזה מיותר וחסר תועלת, שחלומות אינם מתגשמים וציפיות יש רק לכריות. ואני חשבתי שציפיות הן שמות של חברות: ציפי א', ציפי ב' וכו'.

ביאטריס כמוני, חופרת בחלומות ובמלים, הן של העבר והן של העתיד, אך בניגוד אלי – חיה את ההווה במלוא הקיטור. הווה עליו עמלה לא מעט כדי שיתגשם. אני נשארת בתחום החלומות. התכנונים שלי מעולם לא התגשמו, אף לא בחלקם. החיים שלי יותר ספונטניים. בהחלטה של רגע אני מסוגלת לארוז ולצאת לדרך אם יש כרטיס למטוס הקרוב. ביאטריס צריכה לתכנן, לבדוק אופציות, לודא שהכל יתקתק היטב.

היא באה בפורים, אחרי אינספור הכנות ותכנונים ושאלות והתוויות מסלולי טיול. אמנם יש לה פה משפחה, אך זו בכל זאת ישראל וביאטריס היא בכל זאת תיירת ולא ביקרה כאן יותר מדי פעמים, כך שיש הרבה מה להראות לה.

שבוע של כיף, של קלילות, של חלומות והגשמתם. אני מאווררת את הבית, מניחה לאור השמש לשטוף את הכל בחמימות נעימה. מבעד לניחוח פרי התפוז הבשל שעל העץ בחצרי, אני עדיין מסניפה את הארומה שהיא השאירה אחריה.

בתמצית: ביאטריס, כצפוי, התאהבה בקציר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: